עוד נתעסקנו בפסוק "תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך" וגו'. ופי' כי המזמור הזה הוא דרך א"ב ג"ד, ובתוך כל פסוק [יש אות] ו' להורות שהוא א"ב ג"ד של הזכר. וע"כ אמרו בגמרא "כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב". ופי' הטעם משום דאזיל בא"ב, ועוד (ראיה בפסוק) [טעם משום שיש בו פסוק] "פותח את ידך". והנה ב' הענינים האלה מורים על ענין היחוד א"ב ג"ד מורה על הת"ת. וכאשר אומר אותו ג' פעמים מורה על שהוא מיוחד עם ג' האבות סוד חסד דין ורחמים. ובו הוא פותח את "ידך" [כמו יודי"ך] והם שתי יודי"ן שבשם י"אהדונה"י המורה על היחוד. והאומר אותו הוא בן העה"ב מפני שעל ידו מתיחדים ת"ת ומלכות. והת"ת נקרא "בן העולם", פי' ענף, ובן מן הבינה הנקראת עוה"ב. לכן כיון שזכה שעל ידו יתיחדו, והוא מחזר אחר היחוד באומרו המזמור הזה, הנה ודאי הוא בן העוה"ב. וכל המזמור הזה מורה בכל חלקיו על היחוד כדפי' קצתו בסי' ח'. ועתה אמר "תהלה" שהוא סוד השבת כח היין לאהבה ולמזוג מסוד הבינה הנקראת "תהלה" והמשכתה אל דוד שהיא המידה האחרונה, שהיא נקראת דוד כדפי' לעיל בסי' נ"ו. ואמר "ארוממך" פי' אשפיע לך הרוממות מצד החכמה, וקראם "אלהים" מפני שעל ידו יצאה מכלל דוד שהוא [ד]לות כדפי' בסי' נ"ו. ונקרא "אלהי" פי' אלהי שקבלה מן ה' שהיא הבינה, ורוצה לקבלה מן החכמה. (שהיא) והמלך ענינו בת"ת, והיינו יחודה בת"ת עצמו. "ואברכה" היינו קבלה בסוד [אותיות] "כ"ו אברך כ"ה" שהיא המלכות, והוא שמו של הת"ת. והנה בקבלתה מתברכים ונשפעים מ"עולם", היא הבינה, והת"ת נקרא ו', היסוד נקרא "עד", והיינו [ביחד] "ועוד". נמצאו כל הספירות ע"י היחוד מתברכים ונשפעים: