עוד נתגרשנו ביום א' כ"ו לחדש שבט, ונתעסקנו בפסוק "לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה" וגו'. ופירשתי כי המלכות נקראת "דוד", בסוד שהיא ענייה ודלה. כמו שאמר בזוהר פרשת נח בפסוק "הקשיבי לישה", כי בימי דוד היתה השכינה בעניות גדול. ולכן אמר לדוד שהיא עניה, "מזמור", ר"ל מצד החסד. פי' צד של חסד משוך עליה להעשירה ולהאירה. ולכז כיון שהיא נוטה אל צד החסד, א"כ חסד ומשפט אשירה. פי' אקשר החסד והת"ת שהוא משפט. ולשון "אשירה" הוא לשון קשר ויחוד, מלשון "שרשרות". וכן "בעלי השיר יוצאים בשיר" הנזכר במשנה, והוא קשר. וטעם הקשר הזה מפני שכיון שהשכינה היא "מזמור", בסוד קבלתה מן החסד. אבל כאשר נקשר הת"ת עם החסד נמצאו הת"ת והמלכות מתיחדים בסוד החסד: "לך ה'" בפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה" וכו'. פי' כל המקובלים כי הרמז בג' ראשונות. וכן מלת "לך" רמז אל הבינה בסוד כללות נ' שערים כמנין "לך". ואמר כי אפילו ג' ראשונות ג"כ ישפיע אותם אל צד החסד, ששם היא לשון זמרה כדפי'. נמצא לפי זה יחוד שלם בצד החסד. עוד פירשתי אותו על דרך מה שפי' בזוהר בפסוק "כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו". והכונה "חסד ומשפט" שהם חסד ות"ת, "אשירה", אעשה אותם משוררים ומרננים למתק כח הדין הנשפע מן הבינה אל הגבורה, כמבואר בארוכה הטעם בספ"ר בשער מהות והנהגה. וכבר נודע כי השיר והרנה היא עבודת הלוי בגבורה. והנה הפך הסדר ואמר טעם לדבר, "לדוד מזמור". פי' "לדוד" שהוא דוד המלך, מיוחד עמו השכינה. והקדים דוד לתקן עצמו קודם שישרה עליו רוח הקדש. ולכן אמר "לדוד מזמור" ולא אמר "מזמור לדוד" כדפי' בזוהר פרשת וישמע [יתרו]. ועתה אמר כיון ש"לדוד" היא השכינה, א"כ ברשותי הוא היחוד. ולכן רצוני ש"חסד ומשפט" יהיו המשוררים. והטעם "לך ה' אזמרה", כבר פי' בסימן הקודם כי "לך ה"' עיקרו בבינה. ואמר שכיון שהשיר הוא מצד החסד, יושפע ויומתק הדין מצד החסד. והנה עיקר עבודתו של לוי היתה אל מדת הבינה, ששם התעוררות הדין. כדפי' בזוהר "ועבד הלוי" הוא בינה. ולכן אמר "לך ה"' שהיא הבינה. "אזמרה" אל צד הרחמים והחסד. והנה בהיותה נפתחת אל צד החסד אז היא משפעת על הכל רחמים, ואז עיניה "רוחצות בחלב" כדפי' בשער הנזכר בספר הנזכר: