עוד נתעסקנו בפסוק "ואלה המשפטים" וגו'. ופי' כי להיות העבד יש לו שני מיני חירות, חירות עליון או חירות תחתון, שמיטה ויובל, מלכות ובינה. הנה בחירות הקטן אם לא היה רוצה לצאת, אין בידו למחות כלל אלא הוא בן חורין בעל כרחו, כי שם הוא החירות הגמור. ולכן בזמן (הגבורה) [הגאולה] שעברה היה בידינו למחות הגאולה ולקלקל ולחזור בגלות. ובגאולה הבאה [תהיה] גאולה גמורה ועל כרחנו נצא מהגלות, ואין בכח העונות למחות כלל. וזהו "לא זכו, בעתה". והנה העבד הזה מפני שנמכר ירד ממדרגתו אל תחת מדרגתו. שמה שהיתה מדרגתו "ישראל" שהוא בשכינה, ירד לתחתיה תחת ממשלת (הש"י) [מטטרון], שהוא העבד הידוע. והנה בעונותיו, בין מפני שלא בטח בחסד השם ולא סבל עול עניותו, בין מפני שחטא וגנב, לכל הפירושים צריך הוא אל החירות. והנה ב' המדות האלה, כדי לגאול צריך שיהיו נכללות בכללות ההי"ן. והנה ההי"ן הם ה' עילאה, ג' ווי"ן ויס"ע ויב" וי"ט, גדולה גבורה ת"ת. וכן המלכות יש לה ג' ווי"ן, שהם עצמם צורת הה' שהם שלה. והם נה"י שהם עצמם ג"כ ג' ווי"ן. והרי הם ב' ההי"ן ושתיהן יחד ו' אחת, שהם שש קצוות הנכללות בת"ת שהוא סוד הוי"ו. ולכן אמר שיעור אמה בת ששה טפחים, הוא שתי זרתות, כל זרת ג' טפחים. ובינה ה' אצבעות נקרא(ו)ת זרת. ומלכות ה' נקראת זרת, והיינו ג' טפחים שהם גדולה גבורה ת"ת. ומלכות ג' (ט') [טפחים] והם נה"י. ולכן אמר "ואלה" בסוד ו' שהוא הת"ת, הכולל ו' טפחים שהם ב' פעמים אלה, פירש "אלה" הם ג' אבות או ג' שלוחיהם [נה"י]. וכן פי' בפי' ר"ש בזוהר. "המשפטים", קרא לשני אלה "המשפטים", יען שכולם מצד הרחמים בסוד החירות, צריך שיהיו משפטים. ולכן הם "ואלה" מצד הת"ת, ו'. "אשר תשים לפניהם", פירש תערוך לפני הבינה והמלכות ששניהם מציאותן יודי"ן וההי"ן למעלה. אותם כזו ח ח, וזה סוד ה' על יו"ד שבשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י שהיא נקבה, כדפי' הר"ש ע"ה. ולחירות צריך להיות כלולות בתכשיטין אלו, (וזהו) [ובזה] יצא העבד לחירות: