עוד נתעסקנו בפסוק "פי צדיק יהגה חכמה" וגו'. ופירושו ["פי"] מלכות, "צדיק" יסוד, "יהגה" הוא הת"ת כדפי' בסי' א' שהוא נקרא "הגיון". [היחוד] הנפלא הזה יעשה ע"י החכמה העליונה ומכחה. "ולשונו" וכו' פירוש, "לשון ו"', שהוא הבינה עם הת"ת. "תדבר משפט", פי' תיחד דבור עם משפט. עוד פי' אותו על דרך שפי' בתיקונים, "ה' בחכמה יסד ארץ", שהמלכות נתיחדה בכח החכמה בסוד מציאות הי' שבה, שפי' למעלה בסימן מ"א. ו"כונן שמים בתבונה", פי' שהת"ת שהוא הנקרא "שמים" כוננתם בבינה. וכן בפסוק זה "פי צדיק" שהוא המלכות שהיא פה ל"צדיק יסוד עולם", יהגה חכמה. והנה הגיון קרוב אל המחשבה. והכונה יעלימה ויסתירה בסוד הי' (הנסתרות) [הנסתרת] שבה, שהי' מכח החכמה. וזה שאמר "יהגה חכמה". והבינה שהוא "לשון" כדפירשנו, "תדבר" מלשון הנהגה. דהיינו כוננת משפט שמים, ת"ת. עוד פירשתי כי הדברים הנעלמים אינם מושגים אלא (בנגלים) [ע"י אחרים הנגלים]. ואם הם יותר נעלמים, הם נגלים [ע"י אותם אחרים] ביותר. וכל מה שיתעלם, לא יושג אלא ב[אלו ה]יותר נגלים לחוץ. ולכן אמר כי "צדיק", שהיא המלכות, "יהגה חכמה". כי המלכות הוגה ומגלה החכמה, ואין לה גלוי (כשאר) [בשאר] הספירות הפנימיות כלל, אלא בזו שהיא אחרונה שבכלם. ואם יכנס אדם לפנים מהמלכות לא ישיג החכמה, כי אינה מושגת אלא בה. ומפני רוב העלמה הוצרכה אל הגלוי הזה. ואפי' במל' אינו גלוי בעצם אלא הגיון (רבוי קרוב) [רב הקרוב] אל המחשבה. אמנם "לשון", שהיא הבינה, "תדבר" ותראה אותו בעצם המשפט, שהיא הת"ת. ואעפ"י שאמר לשון נקבה, ת' ר"ל ת"ת. עוד פירש, "פי צדיק" הוא הבינה, כי היא פה לת"ת שהוא נקרא ג"כ "צדיק ה"' שהוא הת"ת, ופה שלו למעלה [היא] הבינה. וקרוב לענין זה פי' בזוהר בפסוק "פי ה"'. וכן סייעו לי החברים. והנה הבינה הוא מגלה החכמה, כי החכמה נעלמת והיא מתגלית ע"י הבינה. דמאן דבעי למחמי למלכא לית ליה רשו למחמי ליה אלא בהיכליה. והבינה היכל לחכמה ומגלה ענייניה. וכן המלכות היכל לת"ת ומגלה ענייניו. וזהו "ולשונו" יסוד, "תדבר" מלכות, "משפט" ת"ת. ופירש כי ע"י השפעת היסוד במלכות מתגלה הת"ת. ולמעלה אמר בחכמה "הגיון" שהיא נעלמת שהוא גלוי מחשביי. ובת"ת ומלכות אמר "תדבר" שהוא דבור נגלה: