עוד נתעסקנו בפסוק "אז תתענג על ה"' וגו'. וביארתי כי "אז" מורה על יחוד ת"ת ומלכות שהם ב' שמות מיוחדים שעולים ח' אותיות כמנין א"ז והוא שם יאהדונה"י. וכן פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים. ושאלתי כי מז הראוי היה להיותה תיבה הזאת ד"ד ולא "אז", כי ד"ד מורה על ב' שמות שהם יהו"ה אדנ"י, שכל א' מהם היא ד' וכללם ח'. ולכן היה ראוי שיהיה ד"ד ולא א"ז. ותירצתי כי ענין זה יובן עם מה שפי' הרשב"י ע"ה במקום אחר בתחלת ספרו שאמר כי ח' אותיות של ב' שמות וב' שמות הם עשר, והם כנגד י' ספירות. ולכן נרמז הענין הזה במלת א"ז כי ז' היא ז' ספירות הבנין, וא' מורה על ג' ראשונות, שכן מבואר בתיקונים. ופי' בספ"ר בשער ערכי הכנויים, בערך א', ובשער האותיות, כי שם זה י' בראש וי' בסוף, ו' אותיות באמצע והם ו'. והיינו גם כן צורת א. והנה י', בראש הי' כולל ג' ראשונות, כי יש לה עוקץ למעלה ועוקץ למטה, וגוף באמצע. והיינו א' של א"ז. וז' הוא וי"ו באמצע, וי' למטה והיינו ז'. שהיא י' מ"ט. זה נתחדש לי אח"כ. ואמר כי כאשר יחוד של א"ז יהיה על ידך למעלה בג' ראשונות שהוא יהו"ה בחכמה, אדנ"י בבינה, שניהם מתיחדים בכתר עליון, כי קרוב לענין זה נתבאר בתיקונים. והנה כשתענג ב' שמות אלה למעלה [מ]ת"ת שהוא ג' ראשונות, דהיינו "על ה"', "והרכבתיך על במותי ארץ", במותי ארץ שהם נצח והוד שהם למעלה מהארץ. בזוהר פי' במותי ארץ יסו"ד ומלכות. איך שיהיה, למעלה מהבמות הוא הת"ת ושם נשאר, כי כך בת"ת שם משפיע לך "נחלת יעקב אביך" שהוא הבינה וממנה ולמעלה, שמשם ולמעלה "נחלה בלי מצרים". ואמר "והאכלתיך", שאין ביכלתו לעלות לשם אמנם יושפע עליו במקומו. ומפני כי יקשה בלב האדם, אחר שהוא יחדם והעלה אותם למעלה, מן הראוי היה ש[הוא עצמו] יתעלה למעלה מהם. לזה אמר כי כן טבע הענין, ולא מפני שלקתה מדת הדין שהרי בהיות היחוד בת"ת דהיינו הנרצה ב"פי ה"' פי' יחוד [פי] שהיא המלכות. וה', שהוא ת"ת בהיות יחודה שם, אז האדם בדבור למטה שהוא במלכות, לפי שמן הראוי לעלות לעולם היחוד מדרגה א' למעלה ממנו. ולכן בהיות היחוד בעליונות לא יעלה כי אם בת"ת לבד: