ספר גרושין-נ-
עוד נתעסקנו [בפסוק] "אם תשיב משבת רגלך" וגו'. ופירשתי, דע אחי כי בפרשת
העריות פי' הר"ש בענין (ויא"ו) [או"י או] הו"י כי הוי"ו והיו"ד, [הם] הת"ת
והמשך הברכות, על ראש היסוד שהוא רגל הו', (על) [של] וי"ו זעירא [ו]נעשה
שם מציאות נבחר שהוא נקרא "ראש צדיק" ושם משפיע הת"ת הברכות. ועליו נאמר
"וברכות לראש". והנה בהקדמה זו יובן ענין הפסוק. עוד פירשתי כי בהיות
שאינו אלא הו"י בלבד, תלוי בתשובה אם ישובון ירחם ויחזור ו"י אל מקומות
שנסתלקה הבינה. ועתה אמר הכתוב "אם תשיב משבת רגלך" בסוד תשובה, פי' הרגל
שהוא רגל הוי"ו עילאה, אל הת"ת דהיינו משך הברכות. והיינו "רגלך" אם תשיב
אותו מ"שבת", שהוא תשובה, בינה ששם נסתלק. ואמר עוד ענין שני. "עשות חפצך
ביום קדשי". פי' "חפץ" השפע העליון, שפע כתר. שיתעשה ויתנהר ב"יום" קדשי
שהיא הת"ת, בסוד יניקתו מה"קדש", חכמה. והעיקר שאח"כ החפץ שהוא השפע
העליון משפיעתו למטה למל', שהיא ג"כ נקראת "שבת", וזהו "וקראת לשבת ענג".
וענ"ג פי' [ר"ת] עד"ן נה"ר ג"ן, והם כתר חכמה בינה, שכן פי' רשב"י ע"ה
בתקונים בפסוק "ונהר יוצא מעדן". שהעדן הוא כתר עליון, ונהר חכמה, ובינה
גן. וזהו "וקראת" פי' תשפיע למלכות שהיא נקראת "שבת", ש' ב"ת. ענ"ג היינו
"חפצך" הנזכר לעיל. ואעפ"י שרשב"י ע"ה פי' ענג בענין אחר, ע' פנים לתורה.
"ולקדוש ה' מכובד", פי' ואל הת"ת שהוא קדוש ה', בסוד יניקתו מהקדש. והוא
מכובד בסוד היחוד עם המלכות הנקראת "כבוד". והנה נמצאו בפסוק ג' חלוקות,
ראשונה, השפע התמידי והבהירות שנסתלקו. שני, שיושפע הת"ת מענג [ו]חפץ, כי
הכל אחד, וכן ג"כ מהת"ת אל המל'. שלישי, הזווג והיחוד דהיינו יחוד "כבוד"
עם "קדוש ה"'. ואחר שאמר ג' אלה ממעלה למטה חזר ואמר אותה ממטה למעלה,
להורות על היחוד השלם כפול ומכופל. והנה לשלישי שהיא "קדוש ה' מכובד" אמר
"וכבדתו", פי' תלבישהו בכבוד. ואמר כי ענין היחוד יהיה "מעשות דרכיך",
מתקן הצנורות שהם (הנראים) [הנקראים] "דרכיה", והם דרכי היחוד ממל' אל
הת"ת. ולכן אמר עתה "וכבדתו" עם ת' המורה הנכבדת, שהיחוד מצדה ממטה למעלה.
ובראשון אמר "מכובד" שהכבוד עמו ממעלה למטה. והנה בתיבה "וכבדתו" שני
ווי"ן, להורות על הכבוד בין ב' ווי"ן שהם ת"ת ו"ו עילאה, יסוד ו' זעירא
בתראה. "ממצוא חפצך" היינו ענין החפץ והעונג הנזכר לעיל. "ודבר דבר" היינו
חזרת הברכות אל מקומם וזהו "ודבר דבר" פי' מה שיהיה "דבר" שנסתלקו ממנה
הברכות יהיה "ודבר", שהוא חזרת הוי"ו אל מקומו להשפיע: