בדרך נתעסקנו בפסוק "רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו" וגו'. ופירשתי בו, כל התרוממות הוא מכח ג' ראשונות, לכמה טעמים. אבל מפני שבזוהר פי' בפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום" וגו' כי ירום מסטרא דאימא. ואעפ"י שבמקום אחר פירש "ירום" מאברהם וכו' אינו חולק עם זה. כי כן הענין ירום מאברהם שהוא החסד, והיינו מסטרא דאימא שהוא למעלה מאברהם. ועוד כי "רום" עיקרו בכתר עליון, לכן נאמר כי ענין "רוממו" הוא בג' ראשונות. וקרוב לענין זה פירשו בזוהר בפסוק "ה' אלהי אתה ארוממך" וגו'. ועתה רוממו פי' סלקו והעלו לת"ת ומל', דהיינו "ה' אלהינו". ואמר שעם היות שיעלו אותם למעלה למעלה למציאותיהם, [אבל] הנשארים למטה במקומם כדפירשתי בספ"ר בשער המציאות, אמר שלאותם המציאות שאי אפשר להעלותם שא"כ נמצא עולם חרב אמר שישפיע להם שפע מהרוממות. וזהו "והשתחוו", פי' השפיע[ו] להר קדשו. והנה לפי זה "הר" כנוי אל מציאות המל', ו"קדשו" כנוי אל מציאות הת"ת. ולזה אמר "והשתחוו להר קדשו". ונתן טעם לדבר "כי קדוש ה' אלהינו", פי' שניהם מקבלים שפע מהרוממות, ששם מקום הקדש. ולכן צריך, כיון שהם מתעלים למעלה לקבל, שג"כ ישפיעו להם למטה למציאותם. עוד פירשתי בו "רוממו ה' אלהינו", ופי' תיחדו אותם ותעלו אותם למרום הקדש ששם הרוממות כמבואר. ואמר כי אי אפשר ליחדם אם לא שתחלה ישפיע למלכות מצד החכמה ששם עיקר הקודש, וזה שאמר "והשתחוו" פי' השפיעו למל' להר קדשו, פי' למל' באופן שנקרא קדש. ונתן טעם לדבר, "כי קדוש ה' אלהינו". פירוש, כי הת"ת מטבעו הוא מקבל מחכמה ולא יתיחדו אם לא יקבלו שניהם משם כענין שפירש בפרשת אמור בפסוק "וגם אמנה אחותי בת אבי" וגו'. כההיא אגרתא דשלח ליה אבא. ושם ביאר כי אעפ"י שתקבל מהבינה, לא יתיחדו אם לא שיקבלו שניהם מהחכמה. מטעם זה יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה. וזה שאמר "כי קדוש ה' אלהינו", אל היחוד צריך ההשפעה מחכמה, יען כי טבע יחודם הוא משם מהקדש. וזהו "כי קדוש ה' אלהינו", ת"ת ומלכות, היחוד הוא מצד המלכות: