עוד פירשתי בו פירוש אחר. והוא כי ידוע שן' שערים הם בבינה. ויש לשאול למה הם ן' ולא ע', ולא מנין אחר, והענין כי בהיות שמהן נאצלו כל הספירות נשארו שם למעלה מציאותם מציאות נחמד ונעלם, והוא מקור לספירות, שעל ידם יונקים הספירות מלמעלה. והנה הם ה', כי למעלה בבינה כל ז' ספירות נכללות בה', והם גדולה גבורה ת"ת נצח הוד, הרי ה'. כי מל' מיוחד עם הת"ת כנודע כי כן היה קודם המיעוט, וכן עתיד להיות בע"ה. ועל דבר זה נאמר "והיה אור הלבנה" וכו', כדפי' בסי' ד' וה'. והיסוד גם הוא מתעלם בת"ת, כי גוף וברית חשבינן חד. וכן פי' ר"ש ע"ה בתיקונים בענין "סוככים בכנפיהם על הכפורת". כי הכפורת הוא היסוד, והכרובים הם ת"ת, והם סוככים בכנפיהם ומכסים אותו, כדרך האמה להיות מכוסה ואינה מתגלית אלא אל הזווג. והנה נמצא כי סוף המדרגות הוא הוד. ועם ההקדמה הזו יתבאר ענין הנמצא בר"מ בפסוק "באתי לגני", פי' מדתו של דוד. וכבר ידעת כי אין מדתו של דוד אלא המלכות. וכן בדניאל נאמר "והודי נהפך עלי למשחית". וכבר ידעת כי דניאל לא היה מתנבא אלא ברוח הקדש. ולמה אמר "והודי נהפך" וכו', כנראה שהיתה נבואתו מהוד. והענין כי סוף כל המדרגות הוא הו"ד כדפי'. ולכן המלכות מצד נטייתה אל הדין משכנה בהוד, ות"ת בנצח. כדפי' בסימן ל"ו. והנה דוד היתה בימיו השכינה יונקת מצד כח הדין, ולכן היה עניות ורעב ודין ודבר, כמבואר בפרשת נח בפסוק "הקשיבי לישה". ולכן מדתו הוד פי' בהיות המל' בהוד בסוד הדין, פעמים הו"ד, פעמים דו"ה. ודניאל סוד חזיוניו היו מצד המל' בהוד. ולכן מצד הדין חזיוניו, כאמרו במקום אחר "נהייתי ונחל"יתי". וכתיב "והאנשים אשר היו עמי לא ראו" ופי' רז"ל שהיו חגי זכריה ומלאכי. ולהיות שהם היו מתנבאים מצד הרחמים בסוד יניקתה מצד הרחמים, פחדו מצד תוקף ורעש הדין, ולא ראו דבר. ולכן נאמר לדניאל "ותעמוד לגורלך לקץ הימין". כי בתיקונים פי' הרשב"י כי השכינה היא נקראת "קץ הימין" מצד הרחמים. ונאמר כי ה"גורל" שהיא השכינה תעמוד ותניח בסוד הימין סוד החסד, ואז ינוח וישקוט מכח הדין. והכלל כי מצד הבינה אין האצילות מגיע אלא עד ההוד לבד, והיא כמעט סוף המדרגות. ולכן בשע' פי' בתיקונים "אימא עילאה עד הוד אתפשטת", כי שם סוף, ועד שם הגיעו השערים, כל אחת כלולה מי'. ויסוד ומלכות הוא התפשטות שנתפשט הת"ת אח"כ. ולכן תמצא שהשערים הם נ' שלמים בסוד המספר הזה בסוד מספר העשיריות. אבל בסוד מספר השביעיות הם ז'. כי ז' פעם ז' הם מ"ט, וחסר א' מהמספר. והדבר הזה מתמיה, ולמה חסר א', ועוד למה לא היו ע', כי לפי האמת, כל א' כלול' מי'. והענין כי שער הנ' הוא הבינה. והנה בהיות האצילות מתקרב אל מקורה העליון, והבינה שוכנת עליהם, אז מלכות והיסוד מתעלים אל שרשם שהוא הת"ת, שאז ג' ראשונות מאירות בהם והם כל א' בעלת י'. על שהבינה שהוא שער נ' מאירה ומשכנת בהם הג' ראשונות ולכן כל א' נכללות מי' והם נ' שלמים. ולא יותר, מפני שיסוד ומלכות נתעלו ג"כ אל מקורם ונתיחדו, שע"י יחוד זה הוא הארת החכמה והבינה והכתר בהם ולכן הם כלולות מי' ועולות נ' שלימים. ובהיות שאין היחוד שלם והת"ת מתפשט שהוא פשיטות היסוד והמל' אז ח"ו אין הבינה שהיא שער ן' מאירה בספירות התחתונות ומסתלקת. ונמצאו שאינם נכללות בהארה אלא מז', כי בינה היא שהיא (המשכות) [הממשכת] העליונות למטה מסתלקת. נשארו מז' והם ז' פעם ז' עולים אל מ"ט, כי שער הנ' נסתלקה ח"ו. ונחזור לענין הפסוקים. הנה בהיות כי הנ' שערים העליונים העצמיים של הבינה הם החמשה מקומות העליונות הנ"ל, (להם) הנקראים "מישרים" שהם בסודם ה' אותיות כפולות שהם פשוטות מנצפ"ך, ונקראות פשוטות בסוד שהם פשוטות בסוד הרחמים והחסד, כענין "פשוטה" שנקראת התקיעה שהיא חסד או רחמים לפי הפירושים. ועוד נקראו פשוטות שמתפשטות לאין תכלית, בסוד הבינה, ואין להם גבול והשגה. והם החדרים שפי' עניינם הרשב"י ע"ה בשיר השירים, אדרא ב' אל כו' יעויין במקומו. והנה שם הפליג בשבחי החדרים ההם. אעפ"י ששם מנה ד', עם כל זה למדנו היות החדרים מציאות הספירות שבבינה. ובענין הזה יובן ענין "ובדעת חדרים ימלאו". שהדעת שהוא הת"ת המתעלם בהוד מקורו העליון. כמו שהוא למטה בספירות נקרא ת"ת לשון פארות שהוא עם הכל, וכלם אחוזים בו, כן למעלה בסוד הדעת הוא ממלא כל החדרים האלה, כדרכו למטה, כן עניינו למעלה. והנה הה' מקורות הללו בהיות הבינה משפעת דין ומעוררת דין למטה על כל פנים המקורות ההם הם משפיעים דין, או לפחות אינם משפיעות למטה. והמקורות מתקלקלים אם לא שאז מתעוררת החכמה בסוד רחמיה ומשפעת לנקבתו שהיא הבינה ששניהם א"ב וא"ם. וכמו שהת"ת בהיות המל' מעוררת דין הוא משפעת עליה רחמים, כן החכמה בהיות הבינה מעוררת דין, החכמה שהיא בעלה משפיע עליה רחמים. ואז המקורות שופעים רחמים ומתרחצים בסוד לבנינות הרחמים והחסד, ומזה נמשך תועלת רב אל הדעת שיונק כח הרחמים. ומי גרם לו, כח הדין שנתעורר קודם. כי לולי כח הדין שנתעורר, לא היה נשפע החסד והרחמים מן האב. וזה שה' "ועוז מלך" פי' עוז דין כדרכו. ו"מלך" בבינה. והנה דין הבינה והתעוררותו "משפט" שהוא הת"ת, אוהב אותו וחושק בו, מפני שמזה נמשך כי "אתה" שהוא החכמה "כוננת מישרים". והנה מישרים הם מקורות הנעלמים, וכן פי' רשב"י בפסוק "מישרים אהבוך". כי אותיות מנצפ"ך נקראים "מישרים". ולזה אמר "אתה" שהוא החכמה "כוננת מישרים" ותקנת אותם בסוד הרחמים. ומזה נמשך אל הת"ת היחוד. כי "משפט וצדקה ביעקב" שהם ת"ת ומל' ובחינת היחוד, פי' בסי' (הקודם) [מ"ז], "אתה" פי' החכמה שהיא נקראת "אתה", ו"עשית" פי' תקנת ויחדת אותם. או ירצה "עשית" מלשון "עשת שן", שכונתו הארה ויופי כנודע. ויצאנו מהמערה: