ושם נתעסקנו בפסוק "ועוז מלך משפט אהב". ופי' אני כמו שפי' בסי' א' מענין היחוד שהתעוררותו מצד הבינה ע"י הצפון. וזה שאמר "ועז" שהוא כח הגבורה. ומפני היותו מלמעלה מצד הבינה, קראו "עז מלך". כי "מלך" הוא הבינה שהיא נקראת ג"כ "מלך משפט אהב". פי' מעורר אהבה אל המשפט שהוא הת"ת באופן שיתעורר הזווג. "אתה כוננת מישרים", פי' "אתה" חסד, וכן ביארו בזוהר. וביאר כי החכמה ג"כ נקראת "אתה". ולפי זה נוכל לומר כי "אתה" בחסד בסוד החכמה, כי משם ג"כ כוננת הת"ת והמלכות אל הזווג, בסוד הדרו'. וקרא לת"ת ומל' "מישרים" בסוד שהם יונקים מן הדין, כדפי' בתיקון ישראל (יש) א"ל מימינא, יש"ר משמאלא. הנה כי ענין הישרות הוא מצד השמאל ולפי שתחלתה מן השמאל ואח"כ אל הדרום. לכן אמר, "אתה" שהוא החסד, "כוננת מישרים" ותקנת אותם אל הזווג, אחר שהם מישרים בסוד השמאל. ואמר יתר החסד ע"י הגבורה, כי עם היות שהוא שוה אל הגבורה בסוד התעוררות שוה אליו, שהוא ממש המיחד ובסיבתו גמר היחוד. וזה שאמר "משפט וצדקה" דהיינו ת"ת מלכות כנודע, "ביעקב" יעקב אינו ממש הת"ת, כי הת"ת נקרא "ישראל". אמנם יעקב פירושו, "יעקב", י' עקב, השכינה, והיו"ד בחינת היחוד שהוא ראשו של יסוד כדפי' ר"ש בזוהר פרשת אחרי מות. ולפעמים יעקב מלא בוי"ו להורות על בחינת היחוד בשלימות. איך שיהיה יעקב מורה על בחינת יחודם. ולכן אמר "משפט וצדקה" שהם ת"ת ומל' בבחינת יחודם, דהיינו יעקב. ולכן אמר "ביעקב אתה עשית", פי' "אתה" חסד כדפי', ו"עשית" יחודם וזווגם יחד: