עוד נתעסקנו בפסוק "מי ימלל גבורות ה"'. ופירוש "מ"י" היא הבינה, ויש לה שתי בחינות. בערך בחינה אחת נקראת מ"י והיא בחינה מתעלמת מורה על (א') [מ'] הבינה כאשר ברצונה להשפיע בסוד ד' צדדים, ד' רגלי המרכבה. והי' רוכבת עליהם והיינו ם שיש לה ארבעה צדדים, ומתעלמת ומסתתרת (ביו"ד) [בקרבה אות יו"ד] שהיא נקודה נעלמת שאין בה תפיסה כלל. ולכן בסוד בחינתה המתיחדת עם החכמה שהיא היו"ד, נקראת מ"י. ובסוד בחינתה בהיותה היא המתפשטת נקראת י"ם, שפירושה (ד') [יו"ד] שהיא נקודה נעלמת מתפשטת (ומתרחמת) [ומתרחבת] אל (א') [מ'] ומצנפת עצמה על ד' צדדין ולהניק ולהשפיע עם היות שעדיין היא ם סתומה, שאינה ממש משפעת, עם כל זה ברצונה להשפיע. והנה בסוד בחינתה הנעלמת שאז היא ודאי מתיחדת בכח הרחמים, היא מוהלת הגבורות. והנה "ימלל" פי' לשון מילה, כמו "מי מלל לאברהם". והענין הוא כי [ספירת] גבורה פחד נקראת "אלהים" בסוד הדין. וכן גבורה תתאה מל' נקראת "אלהים" בסוד הדין. ומקור הדינין האלה הם מבחינת הבינה, כי משם התעוררות הדין כדפירשנו בארוכה בספ"ר בשער מהות והנהגה. וידעת כי בהיות הדין הזה לעתים נהפך אל הרחמים, והדין מעורר כח הזיווג והחיבה כמבואר לעיל. הנה שם "אלהים" מצטרף אל [אותיות] "מילה א"'. והענין כי היסוד שהוא הברית הוא קם ומתעורר בכח התאוה כמבואר בזוהר בפרשת נח בפסוק "והקימותי את בריתי אתך". וכן "ואת בריתי אקים את יצחק" פי' קימה ממש והיינו מילה. וא' פי' הזכר כי הוא נרמז בא', והיינו א' מילה גוף וברית. וביארתי ענין זה בשם הזוהר בספ "ר הנזכר בשער השמות בשם "אלהים". וזה שאמר מ"י שהוא הבינה אשר היא מעוררת כח הרחמים על כח הדין, בסוד שהיא שכינה גוברת על בחינת הי"ם שמשם התעוררות הדין. הנה "מ"י ימלל גבורות", שהם שתי גבורות הנקראים בשם "אלהים", יעשה אותם לשון מילה. ובהתעוררות זה "ישמיע" שהיא המל' הנקראת "שמע" "כל" נקרא היסוד. הנה מלביש היסוד בשמיעה כדרך היחוד להתעלם האמה בנקבה ומיחד. "תהלתו", דהיינו תהלת ו' שהוא בינה ות"ת. נמצא היחוד שלם, בינה ות"ת ויסוד ומלכות, ארבעתם אחד. וכל זה בסבת "מי" המוהלת שם "אלהים", שהוא עושה אותו לשון "מילה א"' כדפירש: