עוד נתגרשנו ביום ו' כ"ד לחדש ונתעסקנו בפסוק "אשרי שאל יעקב בעזרו" וגו' וביארתי פי' (בתיקו') [ע"פ התיקונים] כי "אשרי" הוא בכתר, והיינו [אותיות] "ראש יו"ד". והנה במקום אחר פי' כי הכתר מסטרא דאבא נקרא "ראש", ומסטרא דאימא נקרא "אשר". ור"ל שהטעם לפירושו כי "אשר" פירושו, א' כתר, ש' תשובה בינה, ר' ראשית חכמה. ובהיות עיקר הבנין מצד החכמה נקרא הכתר ראש, שהראש שהיא בחכמה היא על הכל. ואח"כ הא' (הע') [כ"ע], ואח"כ הש' תשובה בינה למטה משניהם. כי הנקבה למטה מהזכר בדרך י"ה, שהוא יו"ד על ה'. אבל מפאת הבינה נקראת "אשר", א' כתר עליון על הכל, והש' בינה על החכמה כדרך הנקבה הגוברת, ה' על י'. דכל הוי"ה דשלטא ה' על י' נוקבא איהי. ודינא איהי והנה במלת אשר"י הוא כללות חכמה ובינה, בזולת כללות שלשתם הנרמזות במלת "אשר". והיינו אשר"י שעניינו אשר י'. "אשר" מצד הבינה אל הכתר, והיו"ד מצד החכמה. ומורה על הנקבה עוד פעם אחת על הזכר, אחר שאמר "אשרי" ולא אמר "יאשר". הכלל כי מלה זו עיקרה בכתר בסוד בחינתו מן הבינה עם כללות ג' ראשונות. "שאל", הנה א"ל עיקרו בחסד. נמצא לפי זה כי הם חסד מצד אחד, ובינה בסוד הדין מצד אחד. ולכן מצד שתי הבחינות האלה "יעקב בעזרו", והיינו ת"ת שהוא יעקב, מיוחד במלכות דהיינו "עזרו":