עוד נתעסקנו בפסוק "גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר". ופי' בו כי הת"ת מקבל מצד הגדולה, וכן מקבל מצד הגבורה. והיינו "ומהולל מאד" פי' מושפע מצד מא"ד שהיא הגבורה, כדפי' בזוהר "מאד, מסטרא דשמאלא כד"א מאד דא מות" והוא בפרשת וישמע יתרו. ואמרנו כי אעפ"י שהוא מהולל מצד הגבורה, עם כל זה כשהוא מקבל מצד הגדולה אז המל' מתעלה ואינה נקראת "חקר" שהיא "חר"ק" שהיא מציאותה למטה. ונקראת בבחינה זו "חקר" מפני שבה כל החקירות, שהיא סוף המדרגות. אבל מצד (הגבו') [הגדולה] אינה חקר אלא היא למעלה מיוחדת עם בעלה, (מש"כ) [מה שאין כן] מצד הגבורה. כי בב' לקו המאורות כו'. עוד פי' פסוק "דור לדור ישבח" וגו' פי' דור לדור הם בינה ומל' ששניהם נקראו (דרורו') [דרור], כמו ששניהם נקראו ג"כ צפורים, כי דרור וצפור הכל ענין א'. והנה הבינה ממשכת ומשפעת למל' הפעולות העליונות. והיינו הנרצה במלת "מעשיך" והם כחות ונשמות ושפע. "וגבורותיך יגידו", כי שפע נאצלות מצד הדין משפיעים וממשיכים אותה מצד החכמה והחסד, כדי שיהיה מזוג דין ברחמים, ורחמים בדין. וזהו "יגידו", כי לשון הגדה מצד החכמה. עוד פי' פסוק "הדר כבוד הודך" בהוד. פי' בספ"ר בערכי הכנויים שהדר הוא בת"ת, וכן פי' בתיקון. אמנם לכאורה נראה שהדר הוא בנצ"ח. וכן תמצא שרוב המקומות הוד והדר מיוחדים, וכן נצח והוד שמנהגם לבא יחד, וכן "הוד והדר לבשת" . וכן "הודך והדרך" וכן פסוקים רבים מורים על כי הדר בנצח. ואף אם ההידור לת"ת כדפי' שם, ירצה הנצח המתיחד עם הת"ת, וזה נ"ל אמת במלה זו. והמל' נקראת "כבוד" שהיא כוללת ל"ב נתיבות עליונות כמנין כבו"ד. וזהו "הדר כבוד הודך" שהיא המלכות, בין הנצח וההוד, מתעלית אל היחוד. והיינו "ודברי" בוא"ו המורה על יחוד עם הוא"ו. והי' "ודברי נפלאותיך", פי' השפע הראוי אל "ודברי" שהם ת"ת ומל', אשפיע אותן למראה מן הנפלאות, שהם ג' ראשונות הנקראים פלאות. וענין "אשיחה" מלשון שיחים, שהם עץ יסוד ועץ הת"ת והם נקראים "שיחים". ועוד פי' "ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה", כבר מפורסם כי עוז הוא בגבורה, ונורא בת"ת. והם (במקר') [במקרא] הם ב' נוראות וב' עזוזים, מדקאמר "ועזוז" ולא קאמר "ועוז". והנה הב' נוראות הם ת"ת ויסוד. כי יסוד ג"כ נקרא "נורא" בסוד שהוא מושך הוי"ו. והנה היסוד יש לו עוז א' והוא ההוד שהוא כח הדין. והת"ת יש לו עוז א' והוא כח הגבורה. והנה עוזים אלו "נוראותיך" שהם שני המכריעים "יאמרו", פי' יטו אותם אל צד הרחמים שהיא "אמירה" מצד הרחמים. "וגדולתך אספרנה", פי' וגדולה דהיינו יחוד כל קו החסד שהם חכמה חסד נצח, ולכן אמר "וגדולתך", פי' כל קו הגדולה אספרנה, ר"ל אאיר ואגביר אותם (כל) [אל] העוז, באופן יהיה כל האצילות נוטה אל צד הרחמים. ואם לא נרצה לדחוק, נפרש "וגדולתך" על צד החסד לבד. ועל הדרך שפי', עוד פי' "זכר רב טובך". ו"זכר" הוא הזכור הת"ת, בסוד זכור לזכר, ושמור לנקבה. והיסוד נקרא "רב טוב". והנה "זכר רב טובך יביעו", פי' ישפיעו (ו)הרחמים הנז'. "וצדקתך" שהיא המלכות מצד הדין "ירננו", פי' יתקנו וימתיקו. הנה בסוד רנת הלויים לתקן ולשכך כח הדין. עד כאן הגיע העסק ביום הזה: