"הטיבה ברצונך את ציון". כבר פי' בספ"ר בשער המציאות החילוק שבין מציאות ה"ה אל המל', אל מציאות ה"י. והנה נקרא מציאות ה"י "ציון" פי' נקודת ציון, כי הוי"ו הקולמוס, והנחת הקולמוס הוא י'. וכן בחינת יחוד יסוד עם המל' הוא הי'. ולכן שניהם נקראו "ציון". והארכתי בספר הנזכר בשער ערכי הכנויין. והנה אמר "הטיבה" פי' האירה, מלשון "ומטיב את הנרות". והנה (הא) [הארת] הנקודה הזאת הוא "ברצונך", שהוא הרצון העליון, מטעם כי מציאות הי' היא מהחכמה, ולכן הארתו מן הכתר שהוא ה"רצון". אמנם בנין ה' שהם חומות אל הי' כענין זה ה הוא מצד הבית, ועליה נאמר "ויבן ה' אלהים את הצלע" כמבואר בספר הנזכר בשער הנזכר. ולכן אמר "תבנה", שהוא מצד הבינה. ששם "יבנה" דאתוון דדין כאתוון דדין. והיה בונה העולם ע"י חסד ולכן אמר "תבנה חומות ירושלים", מציאות הה':