עוד נתעסקנו בפסוק "מציון מכלל יופי" וגו'. פי' בו "מציון" יסוד. ופי' מן הציון, שהוא היסוד, הת"ת שהוא הנקרא "מכלל יופי" מצד שהוא כולל כל גוונים, שכן נקרא ת"ת לשון פארות, וכן נקרא ארגמן שהוא כולל גוונים הרבה. וכן נקרא יפה, על שם הפאר שבו. והת"ת הופיע והשפיע למלכות הנקראת "אלהים" כנודע. עוד פי' אותו על דרך אחרת. "מציון", ר"ל הת"ת שהוא בתוך ציון. שאם כוונתו על היסוד היה לו לומר "בציון". עתה שאמר "מציון" נראה שכונתו מאותו שהוא בתוך ציון מסתתר. ועל דרך זו ביארו בזוהר ענינים אחרים כמו "מסיני בא", ולא "בסיני" וכו'. ועתה ירצה על ידי הת"ת שהוא בתוך היסוד, לאותה שהיא "מכלל יופי", שהוא המלכות, כענין "וראיתיה לזכור ברית עולם". ופי' ר"ש ע"ה בתיקונים "וראיתיה, מתקשטת בגוונהא" כו'. ואז משפיע בה הבינה שהיא הנקראת "אלהים". וזהו ע"י הת"ת בהיותו בתוך ציון, משפיע במל' הנקראת "מכלל יופי", הבינה שהיא "אלהים". עוד פי' אותו בענין אחר כי המלכות היא מאירה ומושפעת מקבלתה מיסוד ות"ת, דהיינו מציון ולא מכל בחינות היסוד היא מאירה, אלא מבחינת היותו "מכלל יופי" שהוא כולל כל הספירות בשופע, ומאותה בחינה היא מאירה. וזהו "מציון", מצד היותו מכלל יופי, כל יופי, כענין "ויהי יוסף יפה תואר" וכו' משם המל' שהיא נקראת "אלהים" הופיע: