ספר גרושין-לז-
עוד נתעסקנו בפסוק "מזמור לאסף אל אלהים ה' דיבר". ופירשתי בו כי "מזמור"
היא השכינה מצד החסד, ו"אסף" היא השכינה. וכן ביארו בזוהר פרשת אחרי מות
כי שר המשורר מחצות הלילה עד הבקר, אסף שמו. והיא נקראת אסף מצד הדין, כי
דגל מחנה דן מאסף כל המחנות. והנה נרמז בשתי מלות אלו "מזמור לאסף" הם ב'
הקבלות, מצד החסד ומצד הגבורה לעורר הזווג. ולהיות כי תחלת קבלתה מן הדין
והיא נקראת "אסף", ואחר [כך] היא מקבלת מן החסד, והיא נקראת "מזמור", לכן
אמר "מזמור" לאותה שהיא "אסף", "אל אלהים ה"' הוא הת"ת מיוחד עם החסד
והגבורה. לכן הזכיר תחלה "אל" ואח"כ "אלהים". וכאן ביארתי ענין נמצא
בתיקון כי "אלוה" מצד החסד, ו"אלהים" מצד הגבורה, ויהו"ה מצד הת"ת באמצע.
נמצא ו"ה מצד הגדולה. י"ה מצד הגבורה. יהו"ה באמצע יונק משניהם, מכריע
ביניהם. זה כללות דברי ר"ש בתיקונים. והנה יש בענין זה כמה דוחק. ראשונה
כי אחר ששם בן ד' הוא הממוצע ביניהם א"כ מן הראוי היה שיהיה י"ה מצד
הימין, ששם י"ה שבשם, ו"ה מצד שמאל ששם ו"ה, כענין כתיבתו י"ה בימין ו"ה
בשמאל. עוד קשה כי י"ה שבשם "אלהים" משתנה והוא ה"י, והיה מן הראוי להיות
אליה"ם. והענין הזה יתבאר בענין אחר שאמר בתיקונים מקומות רבים לאין
תכלית. [כלומר] שמ"י עם י"ה שס"ה. זכר"י עם ו"ה רמ"ח. והנה במאמר הזה קשה
עוד כמה דברים, כי מן הראוי היה ש"זכרי" שהוא הזכר יהיה עם י"ה שם גבוה.
ו"שמי" יהיה עם ו"ה שהוא מושפע למטה כנקבה:
עוד קשה כי רמ"ח מצות עשה ג"כ היה ראוי שיהיו עם י"ה, לא שס"ה. כי שס"ה הם
בנקבה כנודע, ומצות עשה הם למעלה. והענין הזה ביארתי קצתו בספ"ר בשער
השמות. ועתה במקום זה נבאר ב' הענינים יחד, הואיל וכאן היתה (מתנתו)
[תחנתו]. והוא פי' בזוהר פרשת העקידה כי עיקר שלמות עליון בהיות המים
כלולים באש, והאש כלול במים, וזה הוא ענין העקידה כמבואר שם. ונודע מענין
הזכר כי גדר עניינו היותו משפיע נוטה אל צד הימין, והנקבה ענינה מושפעת
ונוטה אל צד השמאל. ושם בן ד' חציו מושפע ופי' הרשב"י ע"ה בתיקון ו"ה
בארץ, י"ה בשמים, דכתיב "ישמחו השמים ותגל הארץ". זה כללות לשונו ואם אינו
ממש דבריו. והכוונה י"ה משפיעים מהם מכוונים בשמים. ו"ה בארץ כי הם
מושפעים. והנה לפי זה כאשר שם בן ד' הוא גדרו י"ה משפיע, ו"ה מושפע, ראוי
שיתגלגל הדבר מים באש שהם י"ה שבשם הנוטים אל המים שהם משפיעים ורחמים
וזכר. כי ג' דברים אלה הם א' וראוי שיהיו מצד האש שהוא הגבורה. וזה י"ה
שבשם אלהים, מים בצד אש. ועוד אש בצד מים שהוא ו"ה שמדרכו להיות בצד האש,
והם מושפעים דין נקבות. והם בצד החסד מים משפיעים כי הנה הם משפיעים שהם
ת"ת ומלכות, שזה נרמז בשם אלוה כדפירשנו בספ"ר בשער ערכי הכנויים. וי"ה
שבשם אלהים מורה על הדין שכן ה' על (ה"י) [יוד] המורה על הנקבות כדפי' ר"ש
וביארתי בספ"ר הנז' בשער השמות. ועל דרך זה יתיישב "שמי עם י"ה" שהוא סוד
שמאל בימין שעולה שס"ה, שזהו המורה כי אעפ"י ששס"ה מצות ל"ת הם בגבורה, עם
כל זה נכלל בהם המים דהיינו י"ה. ו"זכרי" שהוא הזכר רמ"ח מצד החסד, עם כל
זה נכלל עמו ו"ה מצד הנקבה, והם אש במים. ונמצאו לפי זה שם בן ד' בת"ת
חציו כלול בחציו, וחציו בחציו. כאלו תאמר ו"ה, חסד ת"ת גבורה, י"ה ו"ה ה"י
(כזה) והרי שני שמות מצורפים, נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. ונחזור אל
ענין ביאור הכתוב. כי זה ענין מורה "אל אלהים ה"', פי' הת"ת מיוחד עם
הזרועות בסוד היחוד שהוא מקבל בתחלה מן החסד ואח"כ מן הגבורה. ולכן אמר
"אל אלהים ה"', אל תחלה בנקבה לאסף תחלה כדפי'. "דבר", פירש הת"ת שהוא השם
הנזכר, "דבר" פי' נתייחד עם המלכות ומשפיע בה סוד השפע הראוי אליה במקומה.
ואח"כ "ויקרא ארץ", פירש נתיחד עמה שהיא נקראת ג"כ "ארץ" וקראם עתה "ארץ".
וקודם בלשון "דבור" מפני כי קודם היחוד היא נקראת "דבור" מצד הקושי והדין,
ואח"כ "ארץ" לשון רצון, שהשפיע בה הרצון מלמעלה בסוד היחוד, לקבל מלמעלה
מצד הרצון. וביאר כי ענין קבלתם והארתם הוא מחכמה, כי משם הוא מזרח על שם
כי מכחה זריחת הת"ת, שמש הת"ת, עד יסוד מבואו מל'. נמצאת היחוד כולל כל
האצילות כלו: