ונתעסקנו בפסוק "מי כה' אלהינו המגביהי לשבת" וגו'. פירש כי השכינה עילאה בינה נקראת מ"י כנודע. ופי' ר"ש בזוהר שהיא נקראת מ"י מבחינתה למעלה המתיחדת עם החכמה. ועוד נקראת שם בן ד' בנקודת אלהים כזה, יהו"ה. והטעם פי' בזוהר מפני שעיקרה רחמים והיינו שם בן ד', ומעוררת דין והיינו נקודת אלהים. ואחרים מן המפרשים פי' הטעם כי ממנה יאצלו הת"ת והמל' והיא נקראת על שמם "ה' אלהים", ה' מצד הת"ת, אלהים מצד המלכות שהוא נקראת אלהים. ולפי האמת בטוב העיון אין שתי הסברות האלה חולקות, וכולם אחד. והענין במה שכבר קדם לנו כי הת"ת נקרא ה' מפני שהוא רחמים. והמל' נקראת אלהים מפני שהיא דין שבו נקראת גבורה תתאה כנודע. והנה היינו דין ורחמים של הבינה וכמו ששם בן ד' משפיע רחמים, כן המל' משפיעה היא דין, והיינו דין ורחמים היוצאים מן הבינה. כי כמו שהגבורה דין היוצאת מהבינה, כן מל' היא גבורה תתאה. והיינו "פועל גבורות" שהיא משפעת בשתי הגבורות. ואחר שהענין כך נמצא שם בן ד' שבבינה שהוא נקוד בנקודת אלהים מלך בהיכלו דין, כסא דין וכסא רחמים, והיינו ענין "מי כה' אלהינו". פי' "מי" הוא ממש כה' אלהינו, דהיינו שם בן ד', ה' (אלהינו) [ב] נקודת אלהים. ואם כן מה בין זה לזה, ופי' כי חלוק שביניהם הוא "המגביהי לשבת". פי' נקראת מ"י בהיות מ"ם בינה מתיחדת עם החכמה י' למעלה, והיינו בחינתה המתעלמת. וזהו "המגביהי לשבת". ונקראת "ה' בנקודת אלהים" [כאשר היא] "המשפילי לראות", פי' כשהיא משפעת ורואה בשמים ובארץ, דהיינו ת"ת ומלכות, שמים וארץ. ובערך בחינתה אליהם נקראת ה' אלהים: