עוד נתעסקנו בפסוק "ה' שמעה תפלתי ושועתי אליך תבא". ופי' כי הפסוק הזה יש בו ו' תיבות להורות על היחוד האמתי, כמו שב"שמע ישראל" יש בו ו' תיבות. ומנין התיבות הוא רמז גדול כמו שמצינו לר"ש ע"ה מונה התיבות פעמים רבות, בפסוק "ישקני", וכן בזוהר פרשת תרומה בענין [סדר אותיות] א"ב שביוצר של שבת. וכן בפרשת יתרו בפסוק "פדות שלח לעמו" וכו'. כנראה שבכל מקום מנין התיבות רומזים סוד גדול. והנה פסוק זה יש בו ו' תיבות לפי שהוא מורה על היחוד כענין פסוק "שמע ישראל" שיש בו ו' תיבות להורות על היחוד כדפי'. עוד אמר בענין "שמיעה", כעין "שמע ישראל". ופי' הרשב"י ע"ה כי השמיעה במל' מצד הת"ת. והענין כי "שמע" נקראת המל', ופי' "שמע" קיבוץ, מלשון "וישמע שאול". והענין כי היא נקראת "שמע" בסוד שהיא כלולה ומקושטת מצד היותה כלולה מהספירות כולם. ואינה כלולה מכל הספירות אלא מצד הת"ת שהוא הכולל אותם. וזהו "ה' שמעה תפלתי", פי' ה' [הוא] ת"ת, ותפלה [היא] מל'. הנה התפלל שיתקן ויקדש הת"ת אל המל' בסוד "שמע" שהוא הקישוט כדפי'. ואמר "שמעה" פי' [שתי מלים] "שמע ה"', כענין "צדק צדקה", "ליל לילה", דהיינו כד קבלת עלה דכר. ועם כל זה עדיין לא הגיע ענין הזווג בעצם אלא הכונה על קבלת הזכר ואל הקישוט, והוא ב' מיני קישוט. הא', "שמע" שעניינו קיבוץ הספירות כלם כדפי', והב', [אות] "ה"' שהוא כללות ה' אורות מצד החסד, וה' מים מצד הגבורה, וה' רקיעים מצד הת"ת, והיינו ענין הג' וו"ין שהם ו"יסע ו"יבא ו"יט, ג' אבות. ופי' ה', חמשה, דהיינו חמשה אורות מצד [פסוק] ו' ויסע. ה' רקיעים מצד [פסוק] ו' ו"יט. ה' מים מצד [פסוק] ו' ויבא. וזהו ענין שמעה, בה'. והנה אחר היותה מקושטת אין לה בושת להזדווג. וזהו "ושועתי" שהיא המל', "אליך" הת"ת, "תבא" ולא תתבייש, ככלה שתקנה כל צרכי חופתה ואין לה בושת להגיע אל נישואיה. ונקראת "שועתי" שהוא מלשון הבטה כענין "ושוע אל ההר". והענין שהיא מבטת וממתנת אל הזיווג כענין שומרת יבם. ובהיותה מקושטת היא ממתנת אל הזווג ונקראת "שועתי", ו"אליך" הת"ת, "תבא" ותתקרב בלי בושת כלל. והגענו לעכב"ר, ואצל מערת ר' ינאי ור' דוסתאי ור' נהוראי: