עוד פי' "תפלה לעני" עם מה שקדם לנו מהזוהר כי יש חילוק בין זווג ימי החול לזווג ימי השבת. כי בימות החול הזווג ע"י מט"ט ושער החצר וכו' סגור כדפי' לעיל [פסקא י"ט]. והנה המטטרון הזה יקרא "עני" שאין לו מלמטה, שנותנים בתוכו והוא עני. זהו עני המחזר על ה"פתחים", פי' סובב הנקרא שערי המלכות, לראות אם מבין סדקי הדלת יבא לו איזה שפע לפרנס העולם. ולהיות הענין הזה בימי החול, נמצא לפי זה כי בימות הגלות ששכינה גולה במט"ט כדפי' בספ"ר בשער אבי"ע כיון ששכינה במט"ט לעולם ננעלת, א"כ אין זווג שלם אלא קרוב לזווג החול דהיינו מט"ט. ואעפ"י שבימות הקדש יעלה הזווג במעלה משובחת יותר ויותר מבימות החול. ועל ענין זה אמרו ז"ל "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כאחת, מיד הן נגאלין". ופי' אם היו שומרים ומיחדים. ומלת "שמרו" מלשון "שמור" שהיא המל'. והכוונה אם ייחדו שתי שבתות שהם "שבת הגדול", בינה, ו"שבת" [היא] ת"ת, וייחדו אותם עם ה"שמירה" שהיא המל'. הנה בהיות הייחוד הזה למעלה בסוד ת"ת ומל' עם הבינה, מיד היו נגאלין. אלא עתה אין יחוד שלם וז"ש "תפלה לעני" פי' דשכינה נגנזת ומסתתרת בתוך העני שהוא מט"ט, דעני הוא. ועני הוא המחזר על הפתחים נקרא. ותדע אימתי השכינה במט"ט, "כי יעטוף", כאשר השכינה נקראת "גן נעול" בסוד מנעל שהוא מט"ט, שהיא נעולה בתוכו ומתעטפת שם. אמנם כאשר השכינה יוצאה ממנו ומתיחדת למעלה, אז אין לה עסק עם המלאך אלא "לפני ה"' שהיא הבינה, שם ישפוך שיחו פי' היחוד. ושפיכת המים הוא ע"י היסוד הנקרא "שיח" כדפי' לעיל, בפי' ב':