והוא מה שפירשנו בדרישות כי ביום השבת וכיום טוב אין המלאך מטטרו"ן משמש כלום ועיקר ההנהגה על ידי י' ספירות דאצילות היותם מתלבשות בי' ספירות דבריאה דהיינו סוד כסא ומשם יושפע לאדם, ודבר זה רחוק מן השכל היאך יהיה האדם במדרגת העשיה הגשמית במציאות גופו ויושפע מרום המעלות ודרך מה ימשך השפע אליו, והענין כי מצות ימות החול אינם כמצות יום השבת, והעד על זה תפלות וקרבנות יש שינוי בהם בין שבת לשאר ימים, וכן תפלין יוכיחו כדפירש רשכ"י לקמן בענין שהמצות משונות יורו על אותם שאינם משונות היותם להם גם כן מציאות מתעלה ביום שבת על מציאותם בימות החול כגון מזוזה וציצית וכיוצא, והטעם תלוי בתוספת נשמה, והענין כי שיעור השגחה על האדם הוא כשיעור זכות מעשיו, וזה סוד הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וסביביו וגו', והוא בסוד מיתת רבי עקיבא כי להעלותו במדרגה העליונה ההיא שהוא סוד המחשבה כאומרו כך עלה במחשכה, הוצרך אל המיתה הקשה ההיא למירוק ולתוספת מעלה, וכן בזוהר בההוא עובדא דרבי יוסי בפרשת שמות רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן וגו' (בפ') אם כן כל עוד שיזדככו המעשים תזדכך ההשגחה, ולזה בשבת המצות שבו הם מצות זכות רוחניות לא גשמיות, ויעלה רוחניותם בסוד הנפש המזדככת ברוח ורוח בנשמה ונשמה באצילות, ועל ידי קשרם יחד לצד גבוה יהיה עסק מצותיו בסוד רוחניות הכסא, ויעשו מצותיו סולם לעלות למעלה, וימשיך דרך הסולם רוחניות השפע וההשגחה, ויניקהו האדם בבחינת השפע הנשפע מכסא ולא יתעבה במלאך כלל, והיה הטעם לזה מעלת יום השבת וקדושתו ומצות הנעשות בו, ואז האדם יקבל מיום שבת לא מאכל עב ומשקה גשמי וכיוצא ממעשה בראשית אלא יקבל רוחניות קדוש יתלבש במאכלו ומשקהו וענוגו ומלבושו, ויאיר בנשמתו רוחניות וקדושה נפלאה להתקדש האדם לזכות נשמתו, לא שיתהפך אל הטבע הגשמי ועביות הדברים הגשמיים, ומטעם זה אסור במלאכה כדי שלא ישתמש ברוחניות הזך הקדוש בגשם העב ויהפכהו לגוף, אלא אדרבא יזמין פרנסתו מערב שבת, ובסוד הכנתו לשם שבת חלה עליו קדושת שבת, והגשמי הוא מתהפך לרוחני, ונמצא נשמה קדושה מתגברת וגוף נגוף מתחלש, שהכל הנאת הנפש הטהורה והקדושה. ובזה יתיישב למה המן לא היה יורד ביום השבת לישראל והרי גשמים יורדים ביום השבת, ואם כדי שלא יצאו חוץ לתחום אפילו בתוך אהליהם היה בא להם המן, אלא הענין היה שאין שפע יום השבת מתעבה ומתגשם כלל, ואלו ירד המן שהוא לחם מן השמים היה ראוי שירד רוחני דק בבחינת נשמה ולא בבחינת גוף, ולזה היה המן ביום שבת סוד תוספת נשמה לא מן, והמן הגשמי נלקט בערב שבת, וביום השבת בהכנת מצות הרוחניות שורה על הגשם ההוא הרוח הטהור והקדוש, והנשמה נהנית מהקדושה העליונה השורה בה, ודרך היאך יבא הרוחניות הדק ההוא על הגשמיים העבים והגסים, הוא בהיות האדם בעצמו בסוד נשמתו שרף והוא כסא, ובסוד רוחו מלאך והוא חיה, וסוד נפשו אופן, והרי במדרגות אלו שורה עליו שכינה תוספת נשמה ובכל אשר תחת ידו ורשותו, ולזה מצווה על שביתת בהמתו כנודע למען ינוח שהכל נכלל במעלת הקדושה השורה עליו בסבתו, וכן הוא כאחד מרגלי הכסא להלל ולשבח שבח שבת ולא שבח חול, לפי שעלה ממדרגת מלאך שהוא חול למדרגת כסא על ידי מנוחת יום השבת הפורס כנפיו וסוכת שלומו על כל ישראל השובתים בו, ולזה אין ללבוש בו תפלין מפני שהם בימי החול ופוגם בקדש אם ילבשם, שהרי גוף האדם קדוש מקדושת כסא והתפלין קדושים מקדושת המלאך, ואם ילבשם נמצא משעבד עצמו תחת רשות החול וכחה [ידחה?] כסא והלבישה במלאך, וכל שכן אם יעשה מלאכה שזה שעבד עצמו תחת רשות החיצונים ונתחייב מיתה מפני שקצץ בנטיעות ממש הפריד היחוד, והיינו סוד מחלליה מות יומת, ממש עשה חלל שם אדנ"י שהיה מלא משם יהו"ה והפריד עץ החיים לכך יומת, ולפעמים ימצאו צדיקים בעם בני ישראל יוכלו להיות הנהגתם בכסא ודוחים מלאך כל ימות החול, ואין לכסא דרך הנהגה להם על ידי מלאך, אלא על ידי נפשם ורוחם ונשמתם כדפי' ואלו זוכים לעולם שכולו שבת, ועם כל זה ביום שבת יתוסף להם מעלה נפלאה עד שיאמר עליהם ברעיא מהימנא כי מה שהוא מדרגתם בחול הוא מדרגת שאר העם ביום שבת, ומדריגתם ביום שבת תתעלה למעלה למעלה, ובזה יתוקן קושיא אחת שיהיה להם איסור מלאכה בימות החול כיום שבת, אלא שיש להם חילוק גדול בין שבת לחול, אלא שזכו שלא תתלבש ההשגחה העליונה אשר להם במלאך אלא יקבלוה מכסא, ותתבחן הכסא להם בשני בחינות, בחינת שבת מפני תוספת האצילות, ובחינת החול מכסא, והכל תלוי בזכות הנשמה והנפש והרוח וזכות עסק התורה והמצוה כדפי'. זה סוד ענין המבדיל בין קדש לחול, כי סוד הקדש הוא היות ההנהגה ביום שבת נמשכת למטה בהתלבש האצילות בבריאה ומשם יומשך למטה על עם בני ישראל, והמלאך ההוא יושב ובטל בבחינת ההשגחה הנמשכת לאדם, אמנם פועל הנהגה הכוללת למציאות העולם סיבוב הגלגלים וכיוצא כדרך שפי' בדרישה הקודמת, וישראל ישאבו רוח חיותם והנהגה הנמשכת לגזירת דינם וכיוצא מהבריאה, ולזה שובתים ונחים ואין דין ואין דאגה כלל, ובהבדילם במוצאי שבת יתלבש ההנהגה במטטרו"ן ויסתלק הרוחניות הדק המתפשט על ישראל, ויתנהגו בסוד הרחמים המתלבשים מכסא למלאך ויהיה החסד נשפע דרך מיכאל והדין דרך גבריאל והרחמים דרך אוריאל והכולל דרך רפאל, וזה סוד ד' אצבעות שאדם רואה לאור הנר כדפירש בזוהר שהם ד' המקבלים מהנר העליון והם מאורי האש ודאי, ואז דנים האדם לפי מעשיו בהיכל זכות, וכל ההיכלות משמשים שמושם כמבואר בזוהר בארוכה בפרשת פקודי, ואז נפש רוח ונשמה שבאדם משועבדות לגזרה ולהנהגה ההיא המשגחת מלמעלה מלובשת מבורא לנברא ומנברא לנוצר, וכן מעשה התורה והמצוה תתלבש בלבוש זה, ויהיה שיעור האור שגורם מעשה התורה והמצוה מתלבשת בלבושים אלו ולכך תפלת החול בה בכיה וצעקה והספד וכיוצא, מפני שהזמן גורם שהוא היות רוחניות העולה ממעשה האדם עולה כשיעור המלאך הזה לבד, וכן נאמר בזוהר שהזווג בימי החול על ידי מטטרו"ן, והטעם הוא כדפי' שיתלבש רוחניות התורה והמצוה ברוחניות מלאך ולא יעלה פשוטה כדי שיגרם שפע ואור כשיעור נאצל ונברא כימי שבת אלא כשיעור נוצר, והיינו סוד קשר ההיכלות ויחודם בימות החול על ידי תפלה מיושב ותפלה מעומד כדפי' בזוהר פרשת פקודי, וכיון שההתעוררות יעלה מבחינת מלאך יושפעו מבחינה זו, וזהו שדחה משה באומרו אם אין פניך הולכים אל תעלינו מוה, שהיה כח בו לדחות כל כח המלאך הזה, ועל ידי עצמו ועל ידי ישראל בסיבתו יהיו לכולם הכנה בנשמתם נקשרת בכסא ורוחם במקום מלאך ונפשם במקום אופן, וההשגחה יורדת על ידו והם מתנהגים בהנהגה משובחת מההנהגה זו, ומצותם מעורר היחוד בדקות יותר, וכן השכינה כל ימי החול רודפת אם ימצא בעולם צדיק שיהיה מרכבה אליה כדי להלביש הנהגתה ויחודה בבחינת נר"ן שבו כדי שיגרום היחוד בדקות וימשך אליה השפע בסוד בחינת נר"ן, שעם היות שאמרנו במקומות רבים שנפש מאופן ורוח מחיה ונשמה מכסא, עם כל זה יש שתי בחינות, הא' הכסא בעצמו והמלאך בעצמו והאופן בעצמו, ואין חציבת הנשמה מן עצמותם ח"ו שלפי זה לא היה ראוי שיצא האדם משעבודם כל עיקר, אלא הם מסוד רוחניות פנימי המתלבש בו, שהכסא טפל לרוחניות ההשגחה המתלבשת בה כמו הגוף לנפש, וכן החיה טפלה לרוח פנימי הוא האלהות המתלבש במלאך וכן אופן, אם כן הנשמה והרוח והנפש מרכבה משובחת מפני שהיא פנימית מוח, וכסא ומלאך ואופן לבוש למוח ההוא, אם כן בהיות בתחתונים צדיק או צדיקים שתוכל השכינה להתלבש סוד ההנהגה בנשמה במקום כסא, וברוח במקום חיה, ובנפש במקום אופן, מניח סוד היכל קן צפור שהוא סוד מטטרו"ן, שנקרא קן צפור מפני שהוא קן לצפור שהוא השכינה שמתלבשת בו, ויקנן בצדיק שיעור יחודה בדקות יותר, והיינו סוד הצדיק שיש ספק בידו לדחות הנהגת החול המלובשת במטטרו"ן כדפי', אמנם בשלא ימצא צדיק אלא מפני עביות מעשיהם כולם משועבדים תחת השגחת מלאך, ונר"ן שלהם מתעבות ממוח להשתעבד לקלי' ולעביות לבוש המוח, אז תתלבש השכינה בקן צפור ויעוררו בני ישראל היחוד על ידי ההיכלות כדפי', וזה סוד האבות הן הן המרכבה כאומרו ויעל אלהים מעל אברהם, וסוד הכל תלוי במעשה התורה והמצוה כדפי' בתיקונים שהתפלין והציצית הם לרשעים כעול לשור ומרדעת לחמור, ולצדיקים יותר הם מדרגת קדושה אחרת, ולצדיקים גמורים הוא סוד הספירות וכיוצא, ובזה הורה כי עם היות הכל מצוה אחת, המשל בזה יתעטף בציצית הצדיק ויתעטף בציצית עצמו הבינוני ויתעטף בציצית עצמו הרשע, כל אחד יהיה שיעור מצותו כפי רוחניותו ודקותו, וכן עסק התורה והמצוה וכל שאר העבודה, כי הכל תלוי לפי מרכבת האדם כך יעורר היחוד העליון, מי שזוכה לנפש יעורר בבחינת אופן, ומי שזוכה לרוח יעורר בבחינת חיה, ומי שזוכה לנשמה יעורר בבחינת כסא, ומי שיזכה להזדכך יותר ויוכל לדחות הנהגת מלאך יעורר בבחינת דקות נר"ן שהם מרוחניות פנימי מהכסא והמלאך והאופן, ויתעלה ביותר ביום שבת שיעורר בסוד האצילות העליון, ועם היות הכל ענין אחד ומצוה אחת ותורה אחת, כי הכל תלוי לפי רוחניות העולה, וכשיעור מה שיעלה ויעורר כן שיעור מה שיזווג בספירות ומושך ההנהגה, ואם לא יזכה אלא להיות ההנהגה אליו אלא בשיעור מלאך לא יעורר הזווג אלא כשיעור מלאך כדפי', וזה סוד הזווג על ידי מטטרו"ן שפירש בתיקונים שער החצר הפנימי הפונה קדים ששת ימי המעשה יהיה סגור, וכבר הארכתי בענין בזהר פרשת נח.הנה הנהגה זו תתחלק לחלקים רבים, אחת היא הכוללת לרעים ולטובים, שכולם יצטרכו להנהגתם יום ולילה לא ישבותו, והוא נמשך אחר שגנז הקב"ה האור הצפון לצדיקים יוכרח האדם להשתמש באור שמש וירח וכוכבים וכל צבאי הזמן וחלקיו יום ולילה לא ישבותו. האמנם כתנאי שיהיו משועבדים אל הצדיק כענין שמש בגבעון דום וכענין מי שאמר לשמן וגו', הרי שהם משתמשים בעשיה אבל כמלך המשתמש בעבדיו ומחליף סדר עבודתם כל זמן שיצטרך וכיוצא, ויהיה הסיבה לזה, שהם הם המקיימים מציאות כוחם והמשפיעים שפעם בטוב מעשיהם, וכולם אוכלים משולחנו שהוא המושך להם הכוח בטוב מעשיו, ולזה לא יפול תחת גזרות העבדים אלא אדרבא ישנה את תפקידם כרצונו. השנית יש צדיק שלא יוכל לברוח מהכוללת אמנם ישתמש בהנהגה הכוללת כפי מציאותה, ושאר פרטיו לא ישועבד להנמצאים אלא אל הרוכב עליו ואינו תחת גזרת החול, והוא הצדיק שהשכינה רוכבת עליו, כדפי' בחקירה הקודמת, ואף אם לא יפליא לבטל כוחות הטבע עם כל זה הוא משועבד להנהגת יום ולילה לא ישבותו, כדרך שישראל משועבדים לזה ביום השבת, אמנם אינו נידון על ידי המלאך כלל אלא בסוד היותו מרכבה הוא בעצמו להשגחה והנהגה כשאר פרטי המציאות, ולהיות ישראל על ידי משה רבינו ע"ה מהבחינה הקודמת ולא מזו הב', לכך לא נשתעבדו ישראל לא ללחם ולא למים ולא ללבוש ולא לאור שמש וירח כלל כל ימי היותם במדבר, כאומרו שמלתך לא בלתה וגו', וכאומר המאכילך מן וגו', וכאומר וה' הולך וגו', וכאומרו ויהי ידיו אמונה, הכל משועבד תחת ישראל בזכות הצדיקים אשר בקרבם. השלישית הם אותם המשועבדים בימי החול תחת מלאך ודנים אותו לכל צרכיו, והוא משועבד תחת היצירה והעשיה כדפי' בחקירה הקורמת, והטעם לזה שלא יזכך נפש רוח ונשמה שלו במעשיו וישועבד להבלי העולם אם כן שר העולם שולט עליו ומשתמש במצותיו ותורתו כדפי'. הרביעית הם אותם שהם משועבדים תחת ההנהגה הכוללת הגשמית היורדת מהאופנים לגלגלים, וזה כשתדע כי ז' כוכבי לכת מקבלים שפעם וכוחם וגלגולם מן ז' היכלות, שהם סוד חיה ומלאך כדפי', והענין כי היכל לבנת הספיר במדור שבו, דהיינו בסוד חיה מתלבשת באופן, על ידי מדרגות רוחניים משתלשלים מדרגה ממדרגה מושך כח ההנהגה לגלגל שבתאי, והיכל עצם השמים לגלגל צדק, והיכל נוגה לגלגל מאדים, והיכל זכות לגלגל חמה, והיכל אהבה לגלגל נוגה, והיכל הרצון לגלגל כוכב, והיכל העליון לגלגל לבנה, ואותם שנאמר בהם והסתרתי פני מהם ונמסרו לכוכבי השמים ולשרים, ויהיו מכלל זה רשעי ישראל והדרים בחוצה לארץ בעת שלומם וטובתם, שלא יזכו רק להנהגה הפחותה הזאת זולתי אם ימצא שם צדיקים גמורים שיוכלו לבטל מזה קצת בתפלה ובטורח גדול, ועם כל זה הם תחת השרים שהם למעלה ודאי מהגלגלים חוצה להיכלות כדפי'. החמשית, הרשעים בעת נשפע להם עונש, שהוא נשפע להם על ידי החיצונים, והם אותם היסורים שאינם יסורים של אהבה, כי אותם יסורים של אהבה ח"ו אין חצוני מטפל בהם כלל אלא הם מהקדש פנימה, והסוד כי השכינה מקבלת השפעת הספירות אם דין אם רחמים, ומעשה בני העולם גורמים יושפע עליה הדין והם בכח מעשיהם מטיבין אותה ומהפכים אותה לרחמים, ומקבלים עליהם כל עונש הדור על ידי שהיא משפעת עליהם הדין וכל ישראל ניצולים ושלוים בסבתו, והיינו סוד והוא מחולל מפשעינו, ואלו נקראים יסורים של אהבה, ירצה השכינה הנקראת אהבה שהוא מעורר אהבתה ומבטל דיניה, והוא אוהב אותם כאומרו באו אחי וגו', ומעורר אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, ואוהב ישראל ואומר אני כפרתם, וכבר האריכו בזוהר בעניינם. אמנם יש יסורי עון שאינם של אהבה אלא רצועה בישא לאלקאה, והוא שפגם הוא בעצמו במדות העליונות, וזכה שלא ישמר לו לעולם הנפשות ויושפע עליו בעולם הזה, והיינו בקצת של אהבה שאהבו הקב"ה ומסרו ביד עונו לטהרו, אמנם בעל חוב מקבל חובו וממש הפגם שהוא תגבורת הקליפה מקבל עונשו בשכר מעשיו והנחש כרוך בגופו וצועק וי וי בנישוכין דיליה עד ירצה עונותיו, ואפילו באלו יש בהם בחינות, יש מבטל מצות תלמוד תורה והם רעים יותר שכחוה מכל וכל מהקדושה שלא רצו במצותיו עד יטהר מטינוף וטומאת מעשיו, ויש בחינה טובה שהנחש יקבל שכרו וינשכהו נישוכין שלא יבטלוהו ממצות ומעשים טובים, והם גם כן באהבה, שהקדושה היא מטפלת שם ואומרת רק את נפשו שמור שלא תבטלוהו מעסק תורתו ומצותיו. ודרך יקבל הנחש הכח הזה הוא שיפתח נוקבא דתהומא רבא שהוא מדור החיצונים שהם ז' היכלות ועשר ספירות כדפירשתי בספ"ר ויסתלקו אל מחוץ להיכלות בתוך המדורין, דהיינו שיכנסו אל בינות לאופן מאחורי החיה ויקבלו שם הדין הנשפע דרך מדרגות הגבורה, וירד ויפעול הדין ההוא לרבים וליחיד כפי כחו בקטרוגו והמעשים המגונים אשר בידו שלא הקדימו תשובה, שהתשובה מועלת כאשר יתבאר. כבר פי' למעלה בחקירה הז' סוד פסוק וארא והנה רוח סערה בסוד התלבש הקדושה בקליפות החיצונות, והנה יתנהג העולם על ידו לסיבות, האחת בחוצה לארץ שאויר ארץ העמים טמא, וסוד אויר חוצה לארץ הוא סוד הקליפה המתפשטת והשר החיצוני טמא שולט בו, וההנהגה העליונה נשפעת לשר מסוד כסא שבו ע' ענפים כנגד ע' מלכיות כדפי' בפרקי מרכבה, וכן במלאך הם ע' שרים פנימיים ב"ד עליון כדפי' בזוהר בפסוק וה' המטיר, ומהם יוצאים ומשתלשלים מדרגה אחר מדרגה עד שמתפשטים באחוריים והם משפיעין לחיצונים, וכל שר ושר מנהיג לאומתו כפי ההשפעה וההשגחה המתפשטת מיום הדין כאומרו ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לרעב איזו לשבע וגו', ועל דרך וה הוא סוד התלבשות ההנהגה העליונה בהיות שכינה עם ישראל בגלות כאומרו הנה ה' רוכב על עב קל וגו', ואז הקליפות נכנעות כאומרו ונעו כל אלילי מצרים וגו', וזה סוד ומלכותו בכל משלה ופירשו בתיקונים עשר אתוון קדישין יו"ד ה"א וא"ו ה"א מתלבשין בעשר קליפין לאכפייא לון, והיינו סוד שמירתן של ישראל בגלות, וזה סוד עת אשר שלט האדם דהיינו אדם בליעל איש און, באדם סוד מ"ה המתלבש בו, כאומרו מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים, ודאי מ"ה שהיא השכינה בעשר מדרגותיה המתלבשות בכסא וכסא במלאך ומלאך באופן ואופן בחיצוני דומה אלינו בגלות, וזהו לרע לו לאדם בליעל, כי עתיד הקב"ה להכרית סמא"ל ולילית מן העולם כאומרו וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות, ואומרו הארץ כבגד תבלה סוד ההנהגה החיצונית דהיינו סמא"ל ולילית, השנית הוא סוד יצה"ר שבאדם, כי זה נמסר בו כדי שעל כרחו של אדם כצריק וכרשע יש לו חלק בו, וכמו שצד הקדושה לימינו סוד המרכבה הקדושה דהיינו חלק יצה"ט שבו והוא סוד המרכבה מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל ויצה"ט רוכב עליהם מנהיג האדם לצד הטוב, כן כנגדה לצד שמאל שבו יצה"ר מורכב על ד' כוחות שהם הקליפות, והם עו"ן משחי"ת א"ף וחימ"ה, יצה"ר מורכב עליהם, ויצה"ר כלול מן שבעה היכלות טמאים נוטל כח מכל הכוחות כולם, ועל ידי יצה"ר שבו יש מבוא לקליפות בו להנהיגו בכל הרעות שבמציאות כדפי' כחותיו בזוהר פרשת פקודי, וירושה זו אליו בצאת הנפש רוח והנשמה מיד מזומנת שם החיצונית בפתח היכל לבנת הספיר, וכמו שהקדושה מרכבה שלימה וצורה שלימה [עשר אצבעות היד ועשר אצבעות הרגל שהם כל אחד עשר ספירות, כן החיצוניות עשר קליפות אחוזות] בצפרני הנקבה החיצונים שמצוה לחתכן בטהרה, והם העשר קליפין שעליהם היא אומרת רחצתי את רגלי איככה אטנפם, כן מרכבה שלימה באדם כסא נשמה מלאך רוח אופן נפש קלי' יצה"ר, וכמו שהחיצונית למעלה הכפירים שואגים לטרף, לעלוקה שתי בנות הב הב, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, כן יצה"ר כנגד האדם להתפש בו כל מה שאפשר בידו להכשילו עד יעשה עצמו אלוה לכפור בקונו ייעצהו אם יוכל לפתותו, ונכנס בו לפתותו מעט מעט כדפי' בזוהר פרשת פקודי, וחלק זה לצדיק ולרשע, ולצדיק יותר מן הרשע, כי הרשע שאין המרכבה הקדושה שלימה בו שלא זכה אלא לנפש בלבד, כן מרכבת יצה"ר אינה שלימה בו, והצדיק שהשלים המרכבה הקדושה בו משלים המרכבה החיצונית ומתחזק בו כנגדו, וזה סוד אומרם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ואם הצדיק מעשיו יכניע החיצון ויאבדהו ויגבר עליו וזה תועלת חלק הקדושה, ותועלת היצה"ר גם כן שיטהרהו וימשכהו לבית המדרש ויתעסק במעשה המצוה ויכנסהו עמו בגן עדן, וזה סוד גרים ודאי שמגייר האדם יצרו ויכנסהו אל הקדש פנימה, וזה סוד הנחש בקברות הצדיקים כדמוכח בכמה דוכתי בתלמודא דידן. השלישית הוא סוד האדם הנמסר ביד עונו וכבר הרשיע ואז נתן רשות לחיצונית להטיבו כנגד מעשיו הטובים, ואותה הטובה הנשפעת עליו אינה טובה מן הקדושה אלא מהחיצונים שנכנסים אל הקדש ומשפיעים לה טובה ושפע, כדי להשפיע לפלוני שכר מצותיו מטיבין לו בעולם הזה לרעתו, וזה סוד רשע וטוב לו, כי טובתו היא נשפעת אל החיצונים, וכל זמן שהוא נכנס בעבודה זרה ובעריות ובשפיכות דמים מתעשר עושר גדול, וזהו שנמסר ביד עונו ויאריך ימים וירבו בניו ונכסיו מתברכים עד יאכל כל פרי מעשיו בעולם הזה, ואם יבחן האדם המזומן בידו דרך בא אליו, וכן אם יתברך על ידי מה הוא מתברך, ישיג על מה ועל מה ובאי זה דרך יבא אם מבחוץ אם מהפנימי, והכלל יש רשות לחיצון להנהיג האדם ולהטיבו אם הרשיע ולהטעותו ככל אשר יוכל. הרביעית, הוא סוד הצדיק הגמור שגם הקלי' תחזור אליו להטיבו, כענין הצדיקים שאפילו השדים היו נשמעים אליהם לעבודתם, כענין יוסף שידא, וכענין חמורו של רבי פינחס, וכענין אברהם ויחבוש את חמורו, והיינו שאחר שהצדיק יתקן את מעשיו ככל האפשר וירא היצה"ר כי לא יכול לו מיד נכנע לאדם, ואדרבא החיצונית משועבדת לו וכל ישעה ומאוייה לשרת אותו לזכות על ידו, כי יש חלק בקלי' שהיא מתקרבת אל הקדושה בסוד נוגה שפי' בחקירה השביעית מהדרישה הקודמת, ומשם חסידי אומות העולם וטהרתם וטובתם עם ישראל על הדרך הזה שהם מהחלק הנזכר. דע כי כל מה שבמציאות התחתון [הוא] סוד בריאתו בקדושה כאומרו כולם בחכמה עשית, שאין ספק שאין לשום כח שבכוחות לברוא אפילו בריה קטנה ח"ו, שכל מה שנברא במציאות אפילו היתושים הנבראים בנבלות המתות כולם נבראות בסוד החכמה העליונה בלי ספק, ומה שאלו נאסרו באכילה ואלו הותרו באכילה הוא סוד הנתיבות המתפשטות בעולם עד עדי אפסי ארץ עד אפיסת המציאות, כי הבריאה והנתיבות נתפשטו מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה וירדה החכמה מדרגה אחר מדרגה עד הגיעה אל כל מה שנמצא במציאות, וכיון שהגיעה החכמה עד סוד העשיה באופן, המציאה האדם בנתיב הכולל כל הנתיבות וניתן בו כל המציאות כולו ולזה יכול להשיג כל מציאות התפשטות החכמה, אמנם בהגיע התפשטות סוד החכמה בהשלימה סוד עץ החיים ברא עץ הדעת טו"ב, והיינו התפשטות הקדש כולו עד אופן, ואחר כך ברא הרע והוא חלקי החיצונים למשפחותיהם, ונתפשט הטוב עד אפסי ארץ, ונתרכב הטוב והרע יחד מגלגל המזלות ולמט', ולזה הוזהר האדם ונאמר לו ומעה"ד טו"ר לא תאכל ממנו, ובזה הוזהר בכל חלק הרע שנתפשט משמאל מלמטה לאופן עד אפסי ארץ, ולא נאמר לו ועץ הדעת טו"ר לא תאכל אותו, חס ושלום שחלק הטוב אוכל ממנו כמה שירצה אם ברוחניות אם בגשמי, ברוחניות להשיג מאופן ולמעלה בכל מה שירצה להתחכם, ומהגשמי כל המותר לפיו מהצמח והחי וכיוצא דוקא צד הטוב, וכצד הרע נאסר לו אם ברוחני לידבק בקליפות להבין בהם להשכיל בעניינם, אם בגשמי כל האסור לפיו מהחי והצמח, ולא נמצא מציאותם רק להתפשטות מדת הטוב להזמין צורך האדם בכל מכל כל כדפי' לעיל, כענין האש להתחמם בו והאדם שורף בו חבירו, כן הוא סוד הנמצאים כולם צד הרע שהותר לו לצורך ענין אחד והוא נשתמש בו לצורך ענין אחר, ולזה לא נאמר לו ומעץ הדעת לא תגע בו שאינו אמת אלא לא תאכל ממנו, יש חלק ממנו שהאכילה וההנאה ממנו היא אסורה והנגיעה מותרת, וזהו שאמר הכתוב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, הנה בחיצוני בשתי בחינותיו מותר הנגיעה, ומטעם זה לא נאסר לשלמה הנגיעה אלא האכילה דהיינו ויאהב שלמה נשים וגו', ולזה נתפשטה סוד החכמה בכל אפסי ארץ, והנה בהתפשט סוד החכמה בעץ הדעת טו"ר המתרכב ויורד ומתגשם ובורא חלק החכמה המתלבשת בנמצאי' התחתו', בהיות האדם שומר יחס המצוה ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ממנו, ויהיה הטוב שומר גבולו והרע שומר גבולו ולא יזיקו זה לזה כלל עם היותם צרות זו לזו, אמנם בהיות האדם פורץ גדר הטוב ואוכל מהרע מיד מתבלבל והגדר נפרץ, ואין התפשטות החכמה מתקיימת למטה ונעשה מקומה חלל, ומסתלקת ומתמלא חללה מהצורה שהוא הרע הנכנס דרך הפרצה שפרץ האדם, ואז ישלוט הצד הרע החיצוני בבריאת הטוב, וזהו טעם התפשטות החיצונית במציאות כולו והתלבשו בו כדרך התלבש החכמה העליונה בו, ובהיות החיצונית השוטה מתלבשת בו אין הנגיעה ביושר ההנהגה ביושר במדה ובמשקל אלא בשגעון ובשטות כדרך מי המבול שגברו על הארץ, ומי גרם זה הפרצה שפרצו והם סלקו נתיב החכמה המתפשטת הנותן גבול לכל הנמצאים, ונתלבשה החיצונית במים ממש והיא כים הולך וסוער עד אשר נתרצתה החכמה סוב נתיבה המתפשט למטה השומר דרכי הנבראים כל אחד על גבולו וירדה למטה, והחיצוני נכנס בגבולו והפרצה נגדרה והרי כל אחד ואחד במקומו עם היותם צרות זו לזו, ודרך זה יהיה ממש לסוד כל הפרטים כי תצא אש ומצאה קוצים, ותצא אש מלפני ה' הכל יש לו גבול ובהיותו בגבולו לא יזיק יסתלק החכמה המגבלת, יצא הנברא מגבולו על ידי החיצוני, יפגע הגורם הרע ולפעמים גם באחרים כאומרו משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין, והיינו דוקא בצדיק שאינו גמור ויש מבוא בו לחיצונית פוגע בו, והיינו ויש נספה בלא משפט, כי בהיות משפט שהוא התפארת עם צדק שהיא התפשטות החכמה אין צדק מסתלקת ואינה מרשת חייליה הדינים לפרוץ גדר גדרה החכמה מראשיתה, אמנם בהסתלק משפט מצדק מיד החיצונים פורצים גדרי החכמה בפרצות שפרצו הרשעים ונכנסים בגבולה והיא מסתלקת, ומיד ובערה ואין מכבה, והיינו חרב רעב שבי משחית מגפה מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי ושן בהמות מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, וכל זה גרם האדם, שאין רשות לחיצונים לחבל אם לא ניתן להם רשות מלמעלה כאומרו אם ישוך הנחש בלא לחש, ובזה נבין סוד המיתה הגזורה לאדם מעת פרץ אותה הפרצה אשר בין נתיב החכמה הגורם החיים והטוב ואכל מחלק הרע, וגרם שיכנס המות והרע אל גבול החיים והטוב, ומיד נסתלק הנתיב ההוא והמיתה פרושה על כל נמצא והכליון על כל הוה שיפסד, ולא נמצא מי שיגדור הפרצה הזאת עד בימי ישראל בעומדם על הר סיני שנסתמה פרצה זו ונתיב החכמה נתפשטה למטה והחיים והטוב בגבולם, ומיד כתיב ושעשע יונק על חור פתן וגו' וגר זאב עם כבש, כל אחד שומר גבולו, ומיד כשחטאו חזרה הפרצה ונפרצה והעולם כעת הוא משועבד לחיצונים לכל הדברים הרעים שבעולם, בקלות נמצא בהם הרע והחיצונים, עד יתוקן בביאת המשיח במהרה בימינו אכי"ר. כבר פי' בספ"ר ובכמה מקומות סוד גם את זה לעומת זה עשה האלהים, וכמו שיש ל"ב נתיבות החכמה הפנימית הקרושה והטהורה כן יש בחכמה החיצונית נתיבות ודרכים, ועל המטים עקלקלותם נאמר העוזבים אורחות יושר שהם נתיבות החכמה ללכת בדרכי חושך שהם נתיבות הפתיות, שהם נמשכים מאשת כסילות הומיה, שהיא נגדיית לחכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו, ולכך החכמה בסודה סוד כ"ב אותיות להמציא אוי"ר מי"ם א"ש בסוד אותיות אמ"ש, כן יש לחיצונית אמ"ש חיצונים, והיינו רוח סערה, אש מתלקחת, מי המבול, ויש לפנימיות ז' אותיות בג"ד כפר"ת להמציא שבעה כוכבים כן יש לחיצונית שבעה כוכבים, אלו קדושים ואלו טמאים, וכמו שיש לפנימית י"ב אותיות הו"ז חט"י לנ"ם עצ"ק להמציא י"ב מזלות קדושים, שהם סוד י"ב גבולי אלכסון בכסא מלאך אופן, כן יש לחיצונית י"ב מזלות שהיא משפעת בהם, ולזה כל אותם החוזים בכוכבים יוכלו לפעול כל הפעולות בנמצאים התחתונים ככל אשר ירצו, והכל בסוד עץ הדעת ברע ממנו, ולמדו בני האדם ממה שניתן להם רשות לנגוע, כאומרו אבל אתה למד להבין ולהורות, למד לאכול למד לעשות, ולא עוד אלא למדו להרכיב הכוחות, כי זהו עון לאין תכלית להשביע הכוחות בשם הקדוש בענין שפורצים גדר בקדש להשפיע משם לחיצונית, והחיצונית מתגברת ופועלת למטה בנתיבות החכמה, וזה דרך הכישוף והקסם וכל שאר הפעולות אלא שהם עולות מדרגה אחר מדרגה, וזה היה עון דור הפלגה שהיו משתמשים בהרכבת הכוחות והמשכת כח הככבים, וזה היה עון עבודה זרה בזמן ישראל, כאומרו לעשות כוונים למלכת השמים, והיינו אומרו העורכים לגד שולחן, והיו מצליחים הצלחה גופנית וממעטים חיות הנפש וטובתה, כי מעשה ענין זה הוא סוד עבורה זרה על כוונתה האמתי, ולא ניתן רשות לאדם להשתמש בככבים ומזלות ובכוחות חיצוניות או פנימים רק מה שנמשך נתיבותיה מעצמה בהסכמת הקדש לבד, אמנם שיפרוץ פרצה שיכריח הכוחות להשפיע בהכרח יפגום מיד וישעבד עצמו תחת ממשלתם, ויביא נתיבות החכמה החיצונית בנתיבות החכמה הפנימית, ויערב הטהור וטמא יחדו.והענין הוא כי הנתיבות נגדיות זו לזו, והאדם בקלקול מעשיו יוכל לסלק נתיבות הקדש ולהגביר נתיבות המקולקלות, כי כיון שהם אלו לעומת אלו צרות זו לזו תסתלק זו ויכנס זו אש באש מים במים רוח ברוח, ולזה כמו שהגשמי משכן לרוחני הקדוש כן בהסתלק הקדש ממנו מיד שורה עליו החיצוני טמא, וכדרך שפי' בענין הגוף שמתטמא שבהסתלק הנשמה הקדושה מיד החיצונים מזדמנים שם, כן הענין בדברים הגשמיים רוח חיוני קדוש וטהור שורה בו ובהסתלק הקדש מיד רוח חיצוני שורה בו, ולזה כל האומר זו לשטן מיד רוח הטומאה שורה בו, ולזה טוב להזכיר שמו של הקב"ה על כל מעשיו שמיד רוח הקדש שורה ואין כח לחיצוני שם, ועל זה נאמר הוי בונה ביתו בלא צדק, וזה דרך מבוא החיצוני אם בהזמנה כדפירשנו זה לשטן, אם במעשה יכוין אותו מעשה להמשיך כח ענין פלוני בתלסם פלוני ימשיך אותו כח שם ויגביר שם כח החיצוני ויתנהג האדם על ידי החיצוני, ויצליח מעשהו בגוף ויחליש נח הנפש חולשה גדולה, ועל זה נאמר בדרך שהאדם רוצה בה מוליכים אותו, אם דרך ישר אם דרך המות, ועל כזה נאמר למה נקרא שמם כשפין שמכחישין פמליא של מעלה, כי פמליא של מעלה הוא המשכת אופן יתפשט בו סוד נתיבות החכמה למטה בענייני העולם יצליח הראוי להצלחה כפי מעשה האדם וצרכו אם לשכר אם לעונש, והרוצה הבחירה נתונה בידו להחליף דרך החיים והטוב בדרך המות והרע ויימין וישמאיל כרצונו, כי נתיב הבחירה גבר על הכל ויסלק האדם בבחירתו מהיסוד או המורכב החי או הצומח, ויכריחהו על ידי המשכת הנתיב הרע מהרעים יברח ממנו הנתיב הטהור והקדוש, ויחליף אש באש או מים במים או רוח ברוח או מזל במזל או ככב בככב טמא בטהור, והגשם התחתון הוא גוף גשמי משועבד לשתי הכוחות טהור וטמא, ויתנהג ההנהגה שיבחר על ידי ידיעתו בהרכבת הכוחות והיותו מחליף רע בטוב או טוב ברע, ויעלה בידו מפני היות הגשמי היולי משועבד לשתי הפעולות שכן הוכרח להשכירו ולהענישו, והוא גרם עתה בידו ממש להחליף להטריח הגשמי התחתון כגון האש או הרוח או המים או העפר או הרומם או הצומח או החי או המדבר למלאות, תאותו ורצונו ולצאת חוץ ממחיצתו וגדרו, וזה רצה בהנהגת החיצונים והשלימם בעולם ודחה הקדושה וסילקה מן העולם, ודע כי בענין המדבר אין כח לשלוט אלא דוקא אם כן עונותיו ילכדונו, המשל בזה אם יכשפו על האדם להחטיאו בעריות אם יהיה נזהר בעון ההוא לא יועילו מעשיו, והיינו דאמר בגמרא טול וגו', וזה טעם זמרי בן סלוא, עם היות שבאת כזבי בת צור בכשוף אליו כדפי' בזוהר, שהרי כנגד משה רבינו ע"ה היתה באה וצדיק מצרה נחלץ, שהרי משה רבינו ע"ה היה ניצול מעבירה זו בטוב יושר מעשיו, אבל הרשע שנתאוה מקודם לעבירה נכשל בה, ולזה לא יוכלו הכשפים לשלוט במדבר אם לא יהיה בו הכנה מצד מעשיו הרעים כדפירשנו, ולזה חייב בעונש ולא יועילו טענת אונס. הענין כי האדם ישרה עליו רוח אלהי קדוש, כענין שאול כאומרו וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר, וענין זה לכל הנביאים, וההפכי ובעיתתו רוח רעה, וכן יתעבר באדם נשמה פעמים קדושה פעמים רעה, וכן ראינו שד או רוח רעה יתלבש באדם ויבעיתהו וצריך שנחקור דרך יבוא ענין זה באדם ואיזה מקום אשר לו, וכן ראינו יתלבש בו מלאך וידבר בו דברי חכמות וזה שיקראוהו בני אדם מגיד היאך יהיה עניינו. ולזה נאמר כי דרך התלכש רוח אלהי באדם או להיותו שר או מלך או נביא הכל הוא סוד רוח אלהי יתלבש בו בסוד נפש רוח נשמה שבו יעשה אליו כסא בסוד היותו מרכבה להקב"ה כדפי' בחקירה א"ב, ולזה נאמר כי המלך הוא כמו לב לעם, ולכן השכינה עיקרה תתלבש במלך וענפיה יתפשטו בשאר העם, ולכן נאמר בגלית כי חרף מערכות אלהים חיים, כי ממש שכינה היתה עם ישראל במלחמתם ומרכבתה בסוד המלך ושרי צבאות ושרי אלפים ושרי מאות, שכל אלו העניינים הם הכנות להיותה שורה על ישראל, מפני שיש בה בחינה אמצעית כוללת הכל, וכן יש בה ענפים שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, כדפי' בתיקונים שרי אלפים א', שרי מאות ד', שרי חמשים נ', שרי עשרות י', הרי שם אדנ"י השורה על ישראל, והיינו סוד שום תשים עליך מלך וגו', ועל דרך זה גם כן רוח אלהי ישרה על הנביא או על הכשר בהיותו עוסק בתורה ובמצוה, ודרך מבוא הרוח הוא בסוד כסא חיה ואופן, דהיינו נפש רוח נשמה שבו, אמנם דרך מבוא המלאך הוא לפי מה שיהיה בחינת המלאך, אם מצד השרפים יבוא מורכבת בנשמתו ויתקשר עמו ברוח ובנפש ובגוף ויפעל בו ויכריחהו לדבר ויהיו דבריו דברי חכמה, וכשיסתלק ממנו המלאך ההוא ידע אותם הדברים כמי שהוגד לו על ידי זולתו מפני שאינם מעצמו אלא מדבר זולת נר"ן שבו, ואם מצד החיות יתרכב ברוחו כי שם מקומו, ואם מאופן יתרכב בנפשו, ודרך הודעת המלאך הדברים ההם הוא על ידי שיכריח הגוף ידבר אותם הדברים וישכילם אחר סילוקו ממנו, ובתיקונים פירש הרשב"י ע"ה כי אליהו לפעמים יתלבש בשכל האדם ויודיעהו דברים נעלמים, ויהיה ענין זה לאדם כמו מעצמו עיין אותם הדברים ויבוא בשכלו פתאום החידוש ההוא וענין ההוא, וכמו שהוא בענייני התורה כן יהיה ענייני העולם יודיעהו זה יהיה וזה לא יהיה וכיוצא, ויבוא בדרך העלם לא ירגיש האדם אלא כבדות ראש, ולא צלצול אזנים ולא חידוש בעצמו כדרך שיקרא בהיות הדבר על ידי מגיד אלא כמי שמעצמו מגיד הד??ר ההוא. ודרך העיבור הוא לפי מה שיהיה בחינתו אם נשמה יתאחז בנשמתו אם טובה מפני מצוה שעשה ואם רעה מפני עבירה שעבר, ואם יזכה ישוב וישיבה בתשובה עמו עד שתשלים אותה הנשמה פקודתה, ולא כל נשמה תתעבר באדם אלא שיהיה לו יחס וענין אם מחמת קורבה ידועה להקב"ה וכיוצא, ואם רוח יתאחז ברוחו והסיבות כדפי' בנשמה, וכן נפש, ובלי ספק שהעיבור הטוב ידריכהו בעבודה ובתורה ובמצוה והעיבור הרע יוליכהו וידריכהו בהפך. והשר בלי ספק יתאחז באדם מצד עבירה שעשה ונמצא במקום סכנה יחידי וכיוצא מצא מקום לתפוס בו, והוא רוח רעה מבעתו, ויתרכב בעצמו כדרך שיתרכב הנפש בגוף כדפי' בספ"ר, כי דקות הדם הוא רוח חיוני הגשמי אשר באדם, שהוא נפש הבהמית שבו, ועליה ירכב סוד הנפש, ועל דרך שירכב הנפש ברוח החיוני ירכב השד באדם ויבטל כח חושיו ויבהילהו וישתטה, וזה דרך הנכפים, ושנוייהם הוא כי שינוי המשפחות אשר לשדים שהם מינים רבים אלו על אלו, שוכנים באויר העולם אלו על אלו כפי מדרגתם ומעלתם, והחכם שישביע השד צריך שידע מאיזה משפחה הוא לדעת מאיזה חלק הוא, כדי שידע כיצד ישביעהו ויכריחהו לעשות רצונו כאשר נבאר כדי להבריחו מהאיש ההוא.הכלל העולה מכל החקירות האלו, כי במעשה האדם תלוי היותו גבוה מעל גבוה ומשרה עליו כל כח האלהות היורד למטה לארץ ושורה עליו ממש, כענין היותו בסוד מטטרו"ן שר העולם, ובמעשהו להיות מתנהג בכסא ומבטל כל מעשה המלאך אם ירצה, במעשהו להיות משועבד תחת מלאך ואופן או פחות ממנו כגון שר חיצוני בחוצה לארץ, ובמעשהו להיותו מתנהג על ידי הקלי' ולדחות עצמו מהקדש, כי יש באדם כח במעשיו לרכוב על כל המדרגות ולהדבק בקונו או לרדת למטה מהשד שאין פחות ממנו, ויש מבוא במציאותו לכל הבחינות הנזכרות כדפי', ולפעמים יקרה לאדם שעשה עבירה, ומה גם אם בא על הנכרית ומתה, והוא ידמה בעצמו להדבק בקדש בלי שיעשה תשובה כראוי על עונו, יבוא אליו כח העבירה ההיא והמשחית הנברא ממנה או נשמת הנכרית הטמאה ויראה אל אדם עניינים ידמה בעצמו שהוא נביא וכיוצא ויטעהו כל מה שאפשר, או יחטיאהו בקרי וכיוצא, והאיש אשר אלה לו אין לו תקנה אלא לשוב בתשובה שלימה ולהתפלל לקונו ירחיק ממנו הדבר הרע הזה מקרבו, שהוא זמן עצמו לקדושה ולרוע הכנתו השיג בהזמנתו החיצונית, הרחמן יצילנו.