דרך ירכב האדם על החיצוני וכמה בחינות יש בו שצריך אליו ערמה להנצל ממנו. העיקר שהכל תלוי בו הוא יסוד כל דבר ודבר, לא יהיה לו אחיזה כלל ועיקר, כענין אומרו הוי בונה ביתו בלא צדק היא מדת המלכות, והיינו מי שכל מעשהו לשם שמים סוד היחוד שם היינו מלכות שמים היינו תפארת, ובהיות האדם מקדים שם שמים בכל מעשיו מיד הקליפה מסתלקת משם, אמנם אם לא יהיו מעשיו לשם שמים מיד הרעה קופצת שם ומולכת על הדבר ההוא, לכך צריך להיות כל מעשיו לשם שמים, במחשבה שיישיר מחשבתו בפועל ההוא לשם יחוד קונו כנודע, ובדבור, יזכיר בו לשם יחוד קב"ה ושכינתיה, ובמעשה, שלא יהיה המעשה מקולקל, כי לא תועיל המחשבה והדבור אחר שהכלי מכוער לא ישרה, ולזה בהיותו בונה בית יהיה מחשבתו לעבודת קונו ובדבורו לשם שמים יחוד קב"ה ושכינתיה ובמעשהו, ואז צדק ילין בענין ההוא והרעה נבדלת משם. וזה עיקר גדול בהולדה ביחוד איש ואשתו, שאין לך דבר שיקדם לילית הרשעה להמצא שם כפועל זה מפני שהוא בנין גדול להוליד ולד של קיימא בונה עולם, או להוליד לבהלה בניו של לילית כדפי' בסבא בעשוקים, או להוליד רשעים בני סמא"ל ולילית מחריבי עולם. ולזה ענין זה קשה למאוד וצריך ענינים גדולים בהכנות לברוח ממנה. ההכנה הראשונה, היא טהרת האדם מעונותיו כל מה שאפשר בתשובתו לפני קונו. ההכנה השנית, לשמור עצמו מהחטא בהיותה נדה, שאז היא משותפת לאשתו ואם יחטא אחריה נדבקת בו אחר כך בהולדה. ההכנה השלישית, בטהרת האשה כדין וכשורה כנודע, וקציצת צפרניה שהם עשרים שגדלו בנדתה שהם גורמים רעה לעולם וכן קצת משערה, ויגנזם בחצרה בחור ידוע ובבואה ישרפם, מפני שאותו החלק הוא לחיצוני חלק טומאתו וצריך ביעור ואין ביעור אלא שריפה. ההכנה הרביעית, יחודו עמה בקדושה ובכוונת הלב ובהצנע, ובזוהר מפרש לחש אחד שיאמר בעת זווגו כדי להרחיק הרשעה הזאת ממנו, וכבר פי' ברעיא מהימנא (שער ד' סימן ט"ו) דרך קידוש שיקדש עצמו בשעת התשמיש, ועיקר הכל שלא יהיה לאור הנר ובכיסוי, ועל דרך זה יתרחק האדם מכל הדברים הגורמים פגם לנפש כי בכולם יש לה מבוא, ויתרחק מכל הדברים המטונפים ומכל המקומות שהמזיקים מצויים שם כי כולם יגרמו לו רעה, וכן מבתי עבודה זרה כגון בית תפלתם בתי ערכאות שלהם מקום כנסיותם, להתרחק מהזונה מד' אמותיה שלא להסתכל במחשבתו בזנותם וכיוצא, כי אלו הדברים גורמין רעה לאדם ומיד אשת זנונים נודעת אחריו להזנותו לאיסור ובמותר לו וכיוצא מהדברים הרעים, בזולת כמה דברים אחרים כגון מכל מיני כשוף וקסמים והסתכל בהם, כי האדם למקרה עמהם מפני שהם המזומנים לאדם ברגע וזו שמחתם להדבק בו, ועל הכל יזהר מהיותו בעל מריבה וקטטה בתוך ביתו שזה הוא ההכנה העיקרית אשר לה כי מיר היא נמצאת שם. וכאשר ידע שהוא נגד החתן העליון והיא נגד הכלה העליונה ובעשותו קטטה מבריח שלום מבין שניהם ומיד הרשעה נאחזת שם, אין ספק שיראה האדם שהוא פגם גדול. והמריבה בבית היולדת גורם סכנה לולד ומיד היא נמצאת שם. והמריבה במקום השמחה כגון חתן וכלה ח"ו גורם רעה גדולה ונאחזת באותו הבית. כענין הוי בונה ביתו בלא צדק. וכן יזהר מהדברים הנמאסים שהיא נאחזת בהם ואוכלו במקום הטינופים כי לא לחנם פי' אל תשקצו את נפשותיכם זה השותה בקרנא דאומנא, כי כל אלו הדברים גורמים שקוץ הנפש ברשעה הזאת שמשכנה בטינוף, וכן יש לו להיזהר שלא יהיה מלוכלך בידיו ומטונף בבגדיו, וכבר הזהירו רז"ל בזה לתלמיד חכם ופירשו הטעם משנאי אהבו מות, ודאי מו"ת שהיא היא בלי ספק, ולא יאכל בהזדמן באקראי אם לא בכוונה בישיבה לכבוד קונו שגם היא מזדמנת, ולא יברך בידים מסואבות ומזוהמות וכל כיוצא, וכבר האריכו בזה רז"ל, כל אלו מצות לא תעשה, ויש מצות עשה, כגון להיזהר בהבדלה אחר שבירך להתפלל על הבדלם ממנו, שאז הן מתגברות וצריך להאריך בפסוקי שמירה כפי כחו, וכן בצאתו מפתח ביתו ומה גם בלילה, ושמירת קונו בפתח, והוא יוצא ונבדל ממנה והחיצוני לשמאלו יתפלל שם לקונו על היות שמירתו עמו בדרכיו, וזהו צדק לפניו יהלך, דהיינו מדת צדק, וכן במעשיו, כגון ברחיצת ידיו להגביה הימין על השמאל כדפי' בזוהר, וכן בכל פעם לא יגביה רגל השמאל על הימין ולא יד שמאל על יד ימין אלא להפך יז ימין רגל ימין על השמאל לעולם ובכוונה להכניע החיצונים, וכן בסעודותיו ובשמחותיו וחגיו ובמועדיו. וצדקתו יקדים לכל דבריו, שבאותה פרוטה מזדמנת הקודש מיד, ולא יוציא מפיו דבר נגד השטן ולא יזכירהו, ;לא יזרוק בכעס שהוא תקרובת לו וכיוצא, ולא יקלל עצמו ולא יאמר יהיה לשטן או בשעה רעה וכיוצא, כי הדיבור גורם גדול, ולא יפחיד הקטן ויאמר חתול קחהו כלב קחהו נשכהו וכיוצא, שהוא נקרא כלב וחתול וכל שמות הרעים להרע. תינוק ביום לידתו, עם היות שקדמו לו כל ההכנות הראויות, אם לא שנולד מהול הוא שקוע בתוך הקליפות, וביום מילתו מתבערות הקליפות ממנו והנפש מתנוצצת בו, אמנם עדין הוא בתוך הקליפה ופטור מכל המצות, ועם כל זה ראוי לשומרו מכל מיני שקץ ושרץ ושלא לינק מהגויה וכיוצא, שעיקר זה המתייסד בו גורם לו רעה כשיגדל, לכך צריך האדם שלא להאכיל בנו איסור בידים שסוף סוף מתפעל ממנו, והקליפות אוחזות בדבר איסור והגוף מתגדל בהם והם נותנים כח ליצר הרע המקדים אל הגוף מיד בסוד הערלה, וכשיודע לדבר אביו מלמדו תורה, ומיד הנפש מתנוצצת בו והקליפות נכנעות, וזה גדולת תלמוד תורה לבן בקטנותו שהקליפות משתברות והנפש מתגברת, והיינו סוד בן חמש שנים למקרא, שאז סוד ביצים מארי מקרא, וביצים הוא בסוד אופן שהוא נפש, ונפש מתחלת להתנוצץ משיודע לדבר ומתחזקת בחמשה שנים, ולכן כשיודע לדבר מלמדו אמן ותורה צוה לנו ושמע ישראל וגו', ומגלגל עמו עד חמש שנים, ואז ספי ליה כתורא, כדי שיזכה אל הנפש בעוד שאין בו חטא והיצר הרע אינו מוצא בו מקום להחטיאו, הגיע לתשע שנים ויום אחד, שהוא זוכה לחינוך המצות, הרי זה מושך עליו רוח, ווה סוד ביאת בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה, מפני שעד תשע שנים בעולם הנקבה בסוד אופן, וכבר פי' שכינתא מקננא באופן ומתמן נפשין, אמנם כאשר הגיע לתשע שנים ויום אחד מושך רוח ממטטרו"ן שהוא סוד הזכר, דהיינו תפארת מקנן במטטרו"ן, ולכך מצדו ביאתו ביאה ודאי, ולא לדבר והיא בעולם נפש והיא נקבה, וכבר פי' בתיקונים כי אפרוחים סוד רוחין והם ממטטדו"ן והם מארי משנה, ולכך בן עשר למשנה ואז בהנהגתו בחינוך המצות והיותו עוסק במשנה זוכה ומושך עליו רוח, ואז ודאי צריך להפרישו יותר מן הדברים בפוגמים מפני שאם יחטא יפגום הרוח, ועם היות שאינו מתחייב בבית דין של מטה ולא בבית דין של מעלה כאשר נבאר עם כל זה הוא פוגם הרוח והנפש, והעד מההוא ינוקא שנפטר בימי רשב"י שהיו מצערין אותו הכרובים כדאיתא בינוקא בפסוק והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וגו', וגם התינוקת כשהיא מגעת לזמן זה יש לה נישואין למיאון ודעתה ניתוספת מן הטעם שפי', ולעולם הנקבה ממהרת לבוא מפני שהיא מושכת מלמטה ולא כן הזכר שמושך מלמעלה, וזמנים אלו אינם בדקדוק לכל העניינים מפני שהכל לפי ההכנה. הגיע לי"ג שנים ויום אחד, שהוא זוכה לכל מצות התורה מן התורה מושך עליו נשמה מכסא, ולכן עתה הוא ראוי להוליד בנים אחר שלשה חדשים שתתחזק בו הנשמה, ונושא ומקדש וקדושיו קדושין, וכמה עניינים אחרים מפני שהוא איש שלם, והנקבה בת י"ב שנים ויום אחד מושכת עליה נשמה והיא בת בנים והיא בכלל עונשין שכבר הם פוגמים למעלה, ואז מתקיימים בהם הנר"ן מפני שנקשרות שלשתם, ואז הזקן הכסיל מתחיל [להתגורר] [להתגודד] בו והם בני עונש אם יחטאו, וזה סוד בן י"ג למצות, וכן הוא מגלגל והולך עד שמגיע לט"ו שנה שמתחזקת הנשמה בו וכבר אמרו בזוהר ובתיקונים בנים אלו מארי תלמוד והיינו מכסא דמתמן נשמתין שהבינה שהיא אם הבנים מקננת בכסא כדפי', וכבר פירשו כי כשהגיע רבי אלעזר לי"ג שנה ונתחדשה בו נשמה עשה אביו סעודה, ועדיין בכל ג' מדרגות אלו אינו בספירות עולם הזכר מפני ששלשה מדרגות אלו הם מעולם הנקבה כדפי' שהי' ספירות דבריאה יצירה עשיה מציאותם ניצוצי המלכות המתפשטים למטה שהיא המתפשטת בכל החיילים וכבר הארכתי בזה במקומו. וזה סוד אני שהיא במלכות היום ילדתיך, דהיינו מצד הנשמה רוח נפש דבריאה יצירה עשיה. הגיע לעשרים שנה והתנהג כדין וכשורה זוכה להית בן לתפארת עולם הזכר מפני שזוכה לנשמה דאצילות, דהיינו נפש רוח ונשמה מבינה ותפארת ומלכות ולכן בן עשרים לרדוף בן ל' לכח בן מ' לבינה, והיינו ג' מדרגות להשיג גז מעלות, לרדוף מצד הנפש ממלכות שבו, ועם היות שפי' לרדוף אחר מזון או לרדפו מלמעלה, יש לפרש לרדוף במלחמה אחר האויב, שהרדיפה במלחמה מצד המלכות דמתמן נפש, ובן ל' לכח מצד התפארת המקבל כח מלמעלה שהם תלויים כח בשם יהו"ה כדפי' בכמה מקומות ובתיקונים, ובן מ' לבינה, דמתמן נשמה שהיא מהבינה כנודע, ועליו נאמר אמר אלי בני אתה, כי כשהגיע לעשרים שזוכה אל האצילות בלי ספק אז נקרא בן לתפארת כדפי', ואז נידון בבית דין של מעלה אצילות, שאז ח"ו אם פוגם פוגם באצילות ולכן דנים אותו בבית דין של מעלה, אמנם קודם הגיעו לעשרים נידון בבית דין של מטה, דהיינו בהיכלות ובכסא ובגיהנם, מפני שלא עלה למעלה ולא פגם שם כדי שיהיה נידון משם כלל. ואלו הם תהלוכות בן אדם לזכות אל נפש רוח נשמה דבריאה יצירה עשיה ולעלות אל נר"ן דאצילות. כל העניינים שפי' בחקירה הקודמת הוא הדרך הישר השוה לכל אדם אם לא ימנעהו מעיק, אמנם אם יתבלבל הסדר ויגדל הקטן ולא יועילהו ויתנהג בשרירותו, אף אם לא יחטא אלא לא ירצה לעסוק בתורה כלל כעמי הארץ שפירשו רז"ל, הנה זה יזכה לנפש לבד ולא יעלה מנפש ויעמוד בזה כל ימיו, ואפילו נפש לא תהיה בנפש התינוק מפני שקלקל, אמנם אחר כך כששב ויהיה זוכה מדרגה אחר מדרגה יגיע אל המעלה הנזכרת, אחר כמה זמנים יזכה אל הנפש, ואחר שיושלם בנפש יזכה אל הרוח, וכן על דרך זה, וכמו שיש בחינות אלו מצד זה כן יש בחינות כצד אחר, אחר שיתנהג ביושר ויזכה אל נר"ן אם יזכך עצמו ביותר כקדושים שהיו בימים קדמונים יעלה מדרגה אחר מדרגה, כדפירשו בעבודה זרה פרק קמא זהירות מביאה לידי זריזות וגו', יעלה האדם במדרגה ירכב כה על אופן מצד הנפש ועל מלאך מצד הרוח ועל כסא מצד הנשמה מסטרא דאצילות, כי כמו שהנשמה רוח נפש דבריאה יצירה ועשיה כהטיבם מעלליהם יזכו למשוך ולשאוב שפע מכסא מלאך אופן, כן הנר"ן דאצילות ימשיך שפע לכסא מלאך ואופן והם ניזונים וחיים ממנו בהיותו מושך ממש, וכמו שבאצילות כח לתפארת לרחמים דין ולדין רחמים, ולהפך סדר המדרגות כרצונו ולהכניע הטבע ולבטלו או להוסיף בו כח או להחליפו, כן ביד הצדיק, כענין מי שאמר וגו', וכבב נודע סוד מ"י בינה אמר ותהי, ברוך שאמר והיה העולם, כן רצה באומרו מי שאמר לשמן וידליק, והחליף כח ושפע המלאכים ברצון ודיבור קל, וכן יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון רהעמיד כל מציאות העולם השפל כרגע ובטל כוחותם, כל מציאות כח תנועתם ובטלם, מפני שמצד אצילות רכב על כסא חיה ואופן והעמיד כל כח הנהגתם עד יקום גוי אויביו, וזה בדיבור קל בלי עמל וטורח, כענין מי שאמר וגו', וכן תאנה תאנה הוציאי פירותיך, הגביר השפע הנהוג על המלאך הממונה על התאנה עד שמה שהיה לו לעשות בכמה חדשים הוציא ברגע, וכיוצא בכל העניינים הנמצאים בתורה ובתלמוד מדרשים והגדות וכמה עניינים שהיו בימי רשב"י וחביריו. והטעם הכולל לכל זה, הוא בעסק התורה והמצוה והרחק מן האסור, והענין כי העליונים אין להם כח להתקרב אל החיצוני כלל אם לא יקרבם האדם במעשיו ויפגום בהם, כענין אחר שחטא במטטרו"ן ומחיוה למטטרו"ן שתין פולסי דנורא, וסודו שהוא פגם במלאך הזה והשפיעוהו הדין מששים מדרגות עליונות להמשיך לתחתונים, וזה הכאה עליונה שיושפע בו הדין וישפיעהו למטה ויתרחקו ממנו הרחמים, בענין שגם אם יתקבצו כל הנבראים ונוצרים ונעשים לא יגרעו ולא יוסיפו על שפעם המסור להם בסוד מדת הטוב המתפשטת אליהם לקיומם וסדר הנהגתם, ומה שיושפע שיעור השפע הזה עליהם הוא על צד מדת הטוב המתפשטת, לא על צד שהם ייטיבו או יריעו, אמנם כן אדם אינו כן אלא בידו לאבד כל העולמות כלם ויהיה כסא בלתי שלם, כאומרו כי יד על כס יה, והמלאכים נפגמים, כאומרו הן אראלים צעקו חוצה, והכל נמסר למעשה האדם, וכן על צד הכשרון ימשיך בהם שפע לא ישוער ולא יסופר הכל לפי רוב המעשה, מפני שהוא פועל בתורה ובמצוה בסוד אחיזת נפש רוח נשמה דאצילות בתורה ובמצוה, ולזה אם יתקבצו כל מלאכי מרום לא יוכלו להוסיף חידוש בתורה ולא לגלות סוד מן הסודות, אלא האדם שהוא אחוז בתורה ועל ידי נשמתו נעשה דלי לשאוב סודות התורה ממקורה מהספירות, ומה שנמצא היות המלאכים מגלים סודות התורה לא בידם טובם ולא בהשגתם ולא בבחירתם אלא כח אלהי נתלבש במלאך ועל ידי רוח אלהי נתגלה אותו הסוד, והכל לפי הסוד ולפי הבחינה, שהתורה בחינות בספירת התפארת, ויש סוד ורמז יתגלה על ידי בחינה זו ולא יתגלה על ידי בחינה אחרת, ולזה משה רבינו ע"ה כשהגיע לפרשת כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא רצה לכתוב עד שרמז הב"ה ליופיא"ל שר התורה, הכוונה שנתלבש כח אלהות במלאך הזה, כי אין ההשגחה בו ולא התורה אלא על ידי האלהות המתלבש בו ופועל כשאר הפעולות, אבל העיקר בהשכלת התורה הוא בעם בני ישראל ימשכוה על ידי נר"ן ממקורה וישאבוה מבור עמקי סודות התורה, ולזה הם ס' רבוא נשמות קדושות בישראל כל אחד ואחד לה חלק בתורה, ולא ניתן רשות לגלות הסוד ההוא אלא האיש שנשמתו אצולה משם, ולזה אדירות שם יהו"ה, שהוא סוד התורה הנעלמת המתפרשת על ידי השם העליון על דרך הסוד, לא נמסר לא למלאך ולא לאופן, ואדרבה כשישראל עוסקים בתורה למטה הם מתקבצים להתאחד בסוד רוחניות התורה המתחדשת העולה מהבל פיו של האדם אל העולמות העליונים לקשרם ולאחדם, ולכך היו מתקבצים מלאכי השרת במזמוטי חתן וכלה העליונים המתאחדים בסודות התורה והם נהנים מהיחוד העליון, ולכך נענה מלאך וגו' ואמר הן הן מעשה מרכבה ודאי, שנקשר תפארת ומלכות יחד, וענין זה לא יהיה אף אם יעמוד מיכאל כל ימיו בתורה ולא יחדש בה אפילו אות אחת שאין בידו כח. אחר שנתבאר בדרישות הקודמות בהיות האדם בחירי בטוב עד יעשה מרכבה והוא אינו עומד קבוע אלא עולה ויורד, יהיה בלי ספק במעלה על הקבוע דבר לא ישוער, והענין כי המלאך קבוע לא יעלה בהטיבו ולא ירד בחיובו מפני שאינו נבחר לשרת רק להיות מעבר וצינור לכח האלהי המתלבש בו, עד שימשך לו מזה כי ברדתו והתפשטו למטה לפעול איזו פעולה לא יהיה בידו הידיעה אל זולת הדבר ההוא, כענין שפירשו בזוהר בפסוק איה שרה אשתך לא ידעי אלא מה דאתמסר להו למנדע, אין בהם כח ידיעה רק כפי שיעור ההשגחה האלהית הנתונה בו ובהסתלק הכח האלהי ממנו ישוב אל מקומו, ואף אותה הפעולה שפעל מכבר לא יקבל ממנה הידיעה הקבועה להיותו משיג בה רק מה שרצה האל בהיותו פועל על ידו, ולכך לא תנתן לו התורה כדי שיעיין בה וישיג בסודותיה, כענין הצדיקים שבגן עדן שעם היותם שם כמלאכים מסולקים מהחטא, עם כל זה הם בחיריים בהשכלת התורה וסודותיה, ויעסקו בה ויספרו בה ויוסיפו בה מידי יום ביום, וישאו ויתנו במקום חפצם ורצונם במקרא ובמשנה, ויהיה הענין ההוא שלמדו קנין קנוי להם יתעדנו בתוספת השגת הסודות מידי יום ביום, כדפי' בינוקא שאין שמחה בין הצדיקים כשמחתם כשמשיגים סוד מסודות התורה בהוסיפם ידיעה על ידיעתם, ולא כן המלאכים שאף אם יתגלה סוד מסודות התורה על ידי מלאך מן המלאכים אין הענין ההוא קנוי לו קנין עולם, שיאמר היום הוספתי ידיעת סוד ועם סוד שלמדתי אמש הם שנים, ח"ו שאין בהם הכח ההוא אלא כפי כח האלהות הנשפע בו יאמר כך וכך פירוש הפסוק הזה, ואז יתן בו הכח האלהות להזכיר מה שכבר נאמר לזמן וכיוצא, ולא שיהיה הדבר ההוא קנוי לו כי בהסתלק הכח האלהי ההוא ממנו ישוב אל מקומו ואל מציאותו כאלו לא היה, וזה טעם שבכל פעם ופעם שהיו דורשים במעשה מרכבה היו מלאכי השרת מתקבצים, ולא שיתקבצו ללמוד ולשמוע, כי בהיות השעה ההיא האלהות מתלבש בהם בהתקשרם כולם יחד אל היחוד הגורם העסק ההוא היו ניזונים מסוד קשרם ויחודם, ואחר שעה נסתלק היחוד ולא נשאר להם תוספת ידיעה על ידיעתם הקודמת קודם דרשת החכם, ולזה הם אומרים בכל עת שאדירות השם ועסק התורה והתוספת בה ויחודם על ידו הוא בתחתונים, שאינו בשמים במלאכים. ועם היות שאמרנו ענין זה בכולל, לא יובן זה הענין באליהו עם היות שהוא מלאך אלא בשאר המלאכים, והטעם שאליהו גופו נהפך למלאך אמנם נפש רוח נשמה שלו בגן עדן במחיצת הצדיקים והוא נכנס בגן עדן ונקשרים נר"ן שלו, ולזה הוא כבן אדם מוסיף בלי ספק בידיעה והוא לא גרע משאר צדיקי עולם, אמנם ימצא מעלה על מעלה זו בהתלבש כח האלהות בו לרדת למטה לארץ לפעול בכח האלהות המתלבש בו, ויהנה מזה הנאה נפלאה, כי בלי ספק עידון גדול למלאך בהתאחד הכח האלהי בו לפעול בתחתונים באיזה שליחות שיהיה, אם לא להרע שאז יושפע בהם הדין ויקשה זה למלאך כמות, וזה סוד מחיוה למטטרו"ן ומחיוה לאליהו דאיתא בתלמודא דידן, וכמו שפעולת הדין קשה אל המלאך במאד מאד כן פעולת הרחמים עדן אליהם היות כח האלהי מתלבש בו, וזהו הענין שפי' בשלהי האדרא שכך ימים נתבררו המלאכים שיבואו לעמוד עם רשב"י באדרא ולא הורשה אליהו עמהם ונשלח בשליחות אחת לרב המנונא סבא כדאיתא התם, מפני שעדן גדול מגיע למלאך מהיותו נמצא ביחוד הנעשה בעסק התורה, והיותו נכלל בכח אלהי החופף על ראשי עוסקי בסודות התורה, ועידון גם כן נמצא אליו בהיותו נשלח בשליחות שכח אלהי ניתוסף ומתלבש בו עד הקימו מאמר בוראו, ועדן זה לא נמצא לצדיקים אלא אחד מני אלף, כעין שתי נפשות הצדיקים שהיו באים לרשב"י ומגידים לו תעלומות חכמה בבית המקדש העליון והם הודו שהוסיפו מעלה בידיעה במה שהורשו מן הבורא להגיד לרשב"י שאלותיו, והנאה זו נמשכת לאליהו בכל עת שהוא עושה שליחות הבורא לבני אדם, ויש לו מעלה עם הצדיקים בגן עדן בעסק התורה, והטעם לזה שעם היותו מלאך יש לו נפש רוח נשמה דאצילות בריאה יצירה עשיה ולא גרע משאר הצדיקים מפני היותו מלאך, וגופו הוא שנסתלק למלאך, ועל דרך זה למטטרו"ן גופו הוא שנהפך למלאך ונהנה גופו כגוף המלאכים בהנאתם ועידונם בשליחות קונם, ונוסף עליהם שהוא עוסק בתורה בגן עדן עם הצדיקים ופוסק הלכה בישיבתם, והוא הנקרא בדברי הרשב"י ע"ה מארי דגדפין כמ"ש בפרשת בראשית. ועתה בא ולמד כי גוף הצדיק דומה למלאך, והטעם כי אחר זכותו וביטול כח בחירתו נשאר שוב למלאך, והמלאך אין בו רוח ונפש וכל שכן נשמה, אלא גוף זך יתלבש בו האלהות יעלה ויתעדן באלהות והשגחתו המתלבשת בו, ואחר סילוק ההשגחה ממנו נעזב וחזר אל שער מקומו, ולא כן אליהו ומטטרון שיש להם מעלה זו ונוספת עליה שהם צדיקים מתעדנים בעידון הצדיקים בעסק התורה ותוספת ידיעה. שהאדם יחידי מרכבה, והמלאך כולם יחד הם מרכבה והוא אבר פרטי מאיברי המרכבה, ולזה נמשך להם שאי אפשר למלאך יחידי לומר שירה כלל ועיקר אם לא בעת קשר ויחוד כל המלאכים יחד, וכן נמשך להם שאי אפשר להם לומר שירה אלא בשעה ידועה, יש מהם פעם ביובל ויש מהם פעם בשבוע ויש מהם פעם בשנה ויש מהם פעם בשבת ויש מהם פעם ביום כדפי' במסכת חולין. והענין, כי היחיד אין בו צורה שלימה להיות שירו שלם לבדו, וישראל בהיותם עשרה הם צורה שלימה, דאכל בי עשרה שריא שכינתא בשלימות וכשרים לומר קדושה קדוש וברוך, כי במלאכים לא ישלימו הצורה העליונה דהיינו עשר ספירות ולא יוכללו מהם אם לא בהאספם יחד, כי כל אחד ואחד חלק קטן ממרכבתו בספירה, וכולם כאחד עשר כתות מיוחדות שלימות האיברים לעשר ספירות, וישראל לא כן אלא עשרה נקראים עדה דשריא עלייהו שכינתא, וזה טעם זכות עשרה הראשונים בבית הכנסת, שהם שלימות המרכבה העליונה, ואפילו מאה הבאים אחריהם אינם תוספת בצורה אלא בענפים אל העשרה ונכללים בהם, והעשרה שרשים ואיברים ראשיים. ולכך פירשו בגמרא אפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם, וכשנדקדק שכר כולם נבין שהכוונה שהשפע הנשפע לכולם נמשך להם על ידי העשרה, מפני שהם העיקר והאבות והנשאר בנים ומכסים בכנפיהם האבות על הבנים, בענין ששלימות הצורה העליונה בבני אדם בעשרה ושלימות הצורה במלאכים בעשר כתות, ולא עוד אלא שלימות הצורה העליונה בכסא ומלאך ואופן מפני שסודם בריאה יצירה עשיה, וישראל עשרה מהם שהגיעו לי"ג שנה הם שלימות הצורות כולם, כי בנשמתם כסא ועשר מדרגות הכסא נשלם בעשר מדרגות עשר נשמות אליהם, ועשר כתות מלאכים נשלם בעשר רוחות אליהם, ועשר כתות אופנים נשלם בעשר נפשות אליהם, ולהיות האדם שלימותו דוקא היותו שקול כנגד כסא חיה אופן לכך אינו משלים לעשרה אלא דוקא בהיותו בן י"ג שנים, שאז יש בו נר"ן כדפי' בחקירה השנית, הרי ישראל שקול כנגד כל הכתות כולם, והיינו דוקא לענין הקדוש וברוך, דלענין שירה ושבח אפילו היחיד, ומה גם עסק התורה שאפילו אחד שכינה עמו כדפי' במתניתין, וזה בכל עת ורגע שירצה, ולא כן המלאכים שיש להם שעה קבועה ואם ישנו את תפקידם יספו כרגע, והטעם שהם אינם מושכים שפע בבחירה אלא בסוד פרק שירה, שעניינו שמעוררים על ידי שירתם הזווג והשעשוע להתפשט מדת הטוב אליהם ברצון קונם מיום המצאם בשיעור ידוע, ולכך משוררים ומעוררים הזווג ההוא לבד ולא מוסיפין עליו ולא גורעין ממנו, והעת הקבוע לזווג ההוא ושיעור הנאתם מזיו השכינה נמשך אליהם בשירם וזמרם, אמנם ישראל הכל תלוי בבחירה, אם מוסיף ביחוד וקדושה וברכה בכל עת ובכל רגע, מייחד ומזווג ומברך וקושר הספירות העליונות, ואין שעה קבועה ולא שיעור קבוע אלא אם מוסיף מוסיפין לו, וכפי דביקותו בקונו כך קונו מתדבק בו ויוסיף יחוד למעלה, והיינו אומרם צור ילדך תשי ח"ו או רוכב שמים בעזרך, וזו ממעלת האדם להפליא על מלאך, שהמלאך נופל תחת זמן השירה ומוכרח, והאדם שזמן השירה בידו ובעל בחירה לייחד בכל עת שירצה ומוסיף וגורע. ולא זו בלבד אלא אם ייטיב המלאך או ירע כענין עזא ועזאל וסמאל ושרי האומות המורדים בקונם ועשו עצמן אלוהות, כענין חירם מלך צור ופרעה מלך מצרים ונבוכדנצר וכיוצא שמרדו ועשו עצמן אלוהות, ולא כן שר אבימלך דכתיב ביה ואמנע גם אנכי אותך מחטוא לי כדפי' בזוהר בפרשת ויקרא, לא היטיב ולא הרשיע אלא לעצמו שנטרד מהצורה העליונה ונשלמה הצורה בזולתו, ואין פגם שלו עולה כלל אלא עומד בעצמו, ולא כן ישראל ח"ו הפוגם מחריב העולם ופוגם בכסא חיה ואופן בסוד נר"ן והלואי שלא יעלה יותר, נמצאו כל העולמות טובתם תלויה באדם להטיבם או להחריבם, והכל תלוי בטעמים הנזכרים שהוא מושך עליהם שפע ומברכם ומשפיעם, והטעם שהאדם גוף להשרות בו כל כללות העולמות בסוד נפש רוח נשמה דאצילות בריאה יצירה ועשיה, והוא עולה עד למעלה ויורד עד גוף, והמלאך לא יכלול בו דבר שאין בו נר"ן אלא בריה בעילוי יותר מגוף האדם, אמנם הוא גוף משובח בלי נשמה, שאין מתלבש בו רק אחר יותר ממנו, הוא הוא בעצמו צינור קבוע למעבר השפע הרוחני לעולם השפל, ולזה יש תוספת מעלה אל האדם מהמלאך בלי ספק שהאדם לבוש לנר"ן והמלאך אינו לבוש לשום אחד מהם, ואם תאמר והרי אופן בעצמו נפש וחיה רוח ושרף נשמה, ח"ו אינו כך אלא הנר"ן אל האדם מעשה הזווג המזווג עשר ניצוצות השכינה בעשר כתות אופנים ובעשר כתות חיה ובעשר כתות כסא, ולא שיהיה הנר"ן כסא ממש או ממלאך ואופן אלא מפנימיות המתלבש בהם, שאם לא כן היה משועבד אליהם גם בנר"ן, ואינו אלא הוא נברא ונוצר ונעשה מעשר ספירות הבריאה יצירה ועשיה שהוא רוחניות הספירות המתלבש בכסא וחיה ואופן. כבר פי' בספר יצירה כי יצירת הנבראים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות וי' נקודות, ושם פי' בסוד עול"ם שנ"ה נפ"ש בכל אחד מהם שלימות הבריאה, כי כמו שנצטרכו ל"ב להמציא עולם, כן הוצרכו כולם להמציא שנה, וכן כולם להמציא נפש, וכבר פי' כי עולם הוא סוד כסא, ושנה מלאך, ונפש אופן, והנה האדם באיבריו הגשמיים נברא ונמצא בסוד ל"ב שהם כ"ב אותיות וי' נקודות, וכמו שהיא צורה בשלימות כסא וצורה בשלימות שנה וצורה בשלימות נפש, כן שלימות הצורה בגוף האדם הגשמי, ובו סוד כ"ב אותיות וי' נקודות בסוד גלגולם וצירופם, והעד על זה נפש כמשמעו שבו מתבאר בריאתו על ידי כ"ב וי' כדפי' שם, וכשנתישב בדבר נמצא כי כל עצה שנתיעץ הקב"ה למזל אחד למלאך אחד או לאבר מכסא נתיעץ לאבר אחד מאיברי האדם, בענין שהחכמה נכללה בסוד עש"ן לקבוע כל צורת עולם בנפש וכן בשנה, נמצא אדם אחד שקול כנגד כל המציאות, ולזה נמצאו הנבראים והנוצרים והנעשים מאמיתת הבורא בסוד בריאה יצירה עשיה, ולא כן האדם שנמצא בסרד זווג, היא הנשמה דאצילות הקבועה בו, שהוא בן אדם הנקרא בן לקב"ה בסוד נשמה דאצילות, וכמו שנתיעץ הבורא להמציא העולמות כולם בכ"ב אותיות וי' נקודות הם ל"ב נתיבות חכמה להיותם לבוש אל התפשטות אצילותו ומדת טובו לתחתונים והוכנו בסוד איבריהם, כסא כפי הראוי לה להיותה לבוש לאצילות בכל פרטי איבריה ובחינותיה כדפי' במדת כסא בחקירה רביעית, ואחר כך במלאך היותו לבוש לכסא בכל פרטי איבריו ובחינותיו, ואחר כך באופן ועשי' בכל פרטי איבריהם כפי הראוי לקבל המשכת הכבוד העליון המתפשט כאומרם מלא כל הארץ כבודו, וכדפירש הרשב"י ע"ה בתיקונים קב"ה נהיר בעשר דרגין דכרסייא ובעשר כתות דמלאכים ובעשר גלגלי רקיעא, ונעשה הצורה הזאת זו לבוש לזו וזו לזו ודומות זו לזו להתלבש זו בזו והכל תלוי באצילות שהוא עיקר המתלבש בכולן מדרגה אחר מדרגה והוא הנקרא עשר ספירות דאצילות, ובהתפשטו למטה נקרא עשר ספירות דבריאה ובהתפשטו למטה נקרא עשר ספירות דיצירה ובהתפשטו למטה נקרא עשר ספירות דעשיה, כן הנשמה הקדושה הנאצלת הנמצאת מזווג הספירות העליונות הוא בן דומה לאב, וזה סוד שישראל נקראו בנים למקום, ולא נקראים בן הכסא והחיה והאופן אלא עבד ואמה כדפירש הרשב"י ע"ה בתיקונים וברעיא מהימנא ובזוהר, ולזה הבן דומה לאביו באיבריו, ולפיכך נמצא נשמה דאצילות מצויירת בעשר ספירות ומתפשטת ומתלבשת בבי"ע דהיינו סוד נר"ן, נמצאת מהזווג העליון ומתמצא והולכת מהזווגים התחתונים מתלבשת לבוש תוך לבוש, ואחר כך הגוף המצוייר בכל צורת העשיה הגשמי לבוש לכולם, ובחביבות האב עם הבן בהיותו מתנהג כשורה הוא בן בית, אוצרות אביו בידו ופותח ואין סוגר וסוגר ואין פותח, כענין אליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכענין רבי ור' אלעזר שכל ימי יסוריהם לא הוצרך העולם למים יכיוצא, מפני היות הצורה העליונה נכללת בהם וכל העולמות תלויים בו, אם באביו ממש הוא דומה בדומה והאב בעצמו נפעל מאביו, מה יהיה לפניו שאר המדרגות שהרי הוא מתלבש בכולם ופועל בכולם, כדפי' בחוני המעגל כבן המתחטא לפני אביו, שבכח נשמה דאצילות שבתוכו גורם הכל ונמצא הוא רודה, העולמות כרצונו, וכן רבי חנינא בן דוסא כל העולם בצער וגו' כל העולם בנחת וגו' כל העולם אינו ניזון וגו', ובזה ישובח האדם על כל נמצא, שהנמצאים יורדים במעלה זה מזה, כי בכסא מתלבש האצילות, ובמלאך לא יתלבש האצילות אלא בריאה, ובאופן לא יתלבש אלא יצירה, אמנם באדם הגשמי בעשיה יתלבש אצילות בריאה יצירה עשיה קשורים יחד, והוא דבק באצילות בהיותו לבוש בחומר כאומרם ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', אם כן יתפשט בו בעצמותו אצילות ממש בהיותו מתנהג כשורה וכראוי ומושך לכל העולמות אור אצילות, ולזה כל העולמות נכנעים לפניו וכפויים לרצונו ולעבודתו, וכמו שהאצילות לא ישמור הטבע מפני שהטבע הוא סוד אלהים וצדיק מושל ביראת אלהים בסוד האצילות כאשר נבאר, אם כן לסיבה זו בן הנמצא מהאצילות ירדה הטבע כרצונו ויביאהו אל הפעולות הזרות ויתן בו כח נוסף בהיותו מושך אליו מהאצילות כח ואומץ, ויכניעהו בהסתלקו ממנו כחו, ויחזיר האש למים והמים לאש, שהכל תלוי באצילות שהוא דבק בו כדפי', וזה שאמר ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו', והטעם מפי עוללים ויונקים יסדת עז וגו', וכל המזמור בדרך זה, כי התורה באדם סיבתה הנשמה, והוא סיבה להכנעת העולם ושעבודו לאדם, שהכל נמצא מהתורה העליונה כאומרו ה' קנני ראשית דרכו, היה מביט בתורה ומחריט העולם, והאדם בסוד אצילות שבו מביט בתורה בהעלם ובהסתר ומושל בעולם ומחריט בו כרצונו לעבודת אביו שבשמים. כבר פי' בחקירות הקודמות ענין האדם ושעבוד העולמות אליו, הנה יהיה העולם מתנהג למטה בעשיה הגשמית ברצון האדם ולזה מנהיגהו כרצונו, לפעמים הצדיק יגרום ימטירהו הקב"ה ויגשימהו וינהלהו בטבע העשיה כראוי והיינו היות השפע מתגשם ומתעבה ולפעמים יחסר כח אל העשיה להשלים עצת הצדיק ולא יספיק בהיותה עושה פעולותיה, בענין אם היה רעב אף אם ימטיר לא יועיל עד יזרע ויצמח ויקצור וזה רחוק, ויהיה הצדיק גורם יושפע הכח במהירות עד הולך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, הרי שגבר הכח הנשפע ביצירה על ידי נס, עד שמה שהיה ראוי לעשות בשנה אחת משך כמה גלגולי הגלגלים עשה בשעה קלה, וזה סוד היות הצדיק מושל על צבא מרום לא הוצרך אל הגלגולים כלל אלא בסוד אצילות שבו ובריאה יצירה שבו המשיך בגלגל בעצמו בתפלתו הבחינות כולם ברגע, ונמצא השפע והכח בשעה קלה לעשיה הגשמית ונתנה כחה ברגע כמו שנה אחת, ולפעמים יחלש כח העשיה הגשמית להשלים רצונו ולא יצטרך אליה אפילו בדרך זה אלא בדרך אחרת, והיינו כענין אלישע שאמר סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל, והפליא הנס להעדר כח העשיה נפלא השליש והשיבהו גמולו בראשו, הרי עזר כח השפע עד שלא הוצרך כמעט אל העשיה אלא חלק מעט, וכשיחלש עוד העשיה יתן אליה הצדיק כח יותר ויותר מזה על ידי האצילות והבריאה והיצירה שבו, כענין מה אתן זה לפני מאה איש וכתיב ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו וגו', והרי לא הוצרך כמעט אל העשיה כלל רק בגשם המעט ההוא הפליג השפע העליון ונעשה משכן אליו והגדילו וברכו עדי הספיק לכולם, ומזה הלא היה נמצא בכל עת בלחם הפנים להיות הרוחניות העליון שורה בו האוכלו לא יצטרך אל הגשם אלא יתברך במיעים החלק המעט ההוא, שהכל תלוי ברוחניות השפע הנשפע על ידי הצדיק ומעשיו הכשרים, ועל דרך זה היה ענין רבינו הקדוש שלא הוצרך העולם למים שהיה מבורך מעצמו ומעט הליחות הניתן בארץ מתברך ומשקה כל הצורך, ומפני שקשה יומא דמטרא כיומא דדינא הקלו בני העולם מאותם היסורים המעטים והיה העולם מתברך בזכותם מהרוחניות הנשפע בעולם בזכותם. ומשה רבינו ע"ה בסוד המן דרך אחרת היתה לו, שהפליג זכותו והיה הרוחניות העליון מתגלם בסוד מן ולא היה בו חלק כלל מד' יסודות, ולכך היה נבלע באיברים בסוד העשיה הרוחנית הנבלעת בגשמית ומחיה אותה, בענין שכל העולמות והעניינים משועבדים לצדיק, ומשך תועלתם בנחת או בזריזות ומהירות או סלוק כחם הכל תלוי בו. ואף אם תרצה הכסא להשפיע ויהיה בה השפע יעכבהו, ואם לא היה השפע ישפיע הכל כרצונו, והכל תלוי בסוד התורה הנמסרת אליו ולא לשאר הנבראים, ואדירות השם והתורה לא ניתן ידיעתם והמשכת סודם למלאכים, אלא לנשמות קדושות המתלבשות בעם בני ישראל הכשרים כדפי', שהם המושכים על ידי כלים אשר בהם נר"ן דאצילות פנימיות התורה והעלמה שבספירות ויורד להם דרך מדרגות הסולם מבריאה ליצירה, ומיצירה לעשיה דרך נר"ן שבהם, וזה הדרך ממש ימשיכו שפע ורב טוב מהספירות כדפי' למלאת חפצם ומאויים להפך החול לקמח וסולת ולקרר האש וכיוצא מפעולות הצדיקים, ולא יפלא בעיני המשכיל על הדרך שפירשנו. ואם ימצאו קצת מדרכים אלו לרשעים בכח הכישוף אין תימה כלל, שלא יהיה הכל על דרך אחד כאשר אבאר בע"ה, שלא יהיה הדברים על צד הכישוף על אמיתתם אלא כעין אחיזת עינים, לא אמתי שיועיל כענין הנס הנעשה על ידי צדיק, והיינו סוד ויבלע מטה אהרן את מטותם, להראות פחיתותם שכל מציאותם והכח שמהם הם חיים ונשפעים משועבדים לקדושה שהיא משועבדת לישראל, והיינו מטה אהרן שהוא מתהפך ממטה לנחש הוא סוד מטטרו"ן, מטה אהרן בלי ספק, והוא מתהפך ברצון הצדיק מנחש למטה וממטה לנחש להראות שהוא רודה בו, והם מטותם סוד החיצונים משועבדים תחת מטה אהרן, ולכך ויבלע מטה אהרן את מטותם להורות שממנו יצאו וממנו היו, ואם יפתח פיו יתבטלו כרגע ולא ימצאו רק שהם ברצון הבורא לייסר העולם. אמנם מעשיהם בעשיה אין להם קיום אלא לפי שעה ומיד יתבטלו, ולא כן מעשה הצדיקים שהם קיימים לעולם, ולא תפעל העשיה הגשמית מהם אלא רגע אחד ומיד יתבטל ולא יעמוד, ואפילו זה אינו אלא בסיבת עון כמו שכבר פי' למעלה. דרישה שביעית - שעבוד המלאכים לרצון האדם הדרך המשוכחת מכל דרכי שעבוד העליונים היא אותה שימצא באדם מצד חסידותו וטובתו כי היא קלה מן הטורח, כי הדרך שישעבד אותם האדם על ידי הכרח כאשר נבאר יש בה טורח ועמל, מפני שהיא חוץ מהרצון, וכל דבר שיהיה חוץ מהרצון יצטרך כח גדול להכריחם ולא יבוא ענינו בשלימות, והענין שיהיה ברצון ואהבה יבא בקלות ובלי עון, ולא עוד אלא הדרך שיבא ברצון ואהבה שלימות לנפש, והדרך שיבוא בהכרח על ידי הזכרת השמות וכיוצא פגם גדול לנפש, ולא עוד אלא הדרך שיבא ברצון היא אמתית ואין בה הטעאה כלל, והדרך שיבוא כהכרח יש בה הטעאה כל מה שאפשר, והראשונים כל מה שפעלו, כענין רבי חנינא בן דוסא, וכיוצא במעשיות החסידים שבתלמוד ומעשיות שבהגדות ובזוהר ובירושלמי, ח"ו שפעלו החכמים ההם בשמות, אם לא היה בענין צורך הרבים שאז היו משתמשים כל מה שהיה נראה מותר בעיניהם, כגון רבי יוסף גיקטיליא וחביריו שנשתמשו בשם לצורך הצלת הרבים, אמנם שאר הדברים הכל היה על צד הרצון והחסידות, שהכל יהיה משועבד לרצון האיש הישר, כדפי' בחקירות הקודמות, ואין צורך להכריחם אלא אדרבא הם מזמנים עצמן לצורך הצדיק מפני התועלת המושג להם מהיותם מקבלים ממנו, והם משולחים מלמעלה לשמירתו ולקיים עצתם בלי עמל ויגיעה, כעין רבי פנחס כדפי' במסכת חולין, וכן ענין תאנה הוציאי פירותיך, וכל כיוצא, בדבור קל היה אלא שהתחיל ראשונה, שאם היתה התאנה מעצמה מוציאה פירות ניחא אלא הוא הקדים ואמר תאנה והטריח קונו להיותו מוציא פירות התאנה חוץ מן הטבע, וטורח ח"ו לפני הבורא להעביר טכע הדברים, כי סוד הטבע אלהים וצאת הטבע גבולו היא היות מטריח מדת אלהים להשפיע ולבטל הנהגה הנהוגה אליה, ולא שיהיה ממש טורח לפניו ח"ו, ולזה נראה לאביו שהיה חייב מיתה עם היות חסידותו גדולה שבדבור הקל נעשתה עצתו, צא ולמד כמה וכמה כפול ומוכפלת עונש הרשע המכוער שמטריח קונו בהזכרת השמות הקדושים לפעול מה שאינו ברצונו. ואם תאמר אם כן שהוא עון למה יקיים הקב"ה מאמרו ועצתו, כבר השיבו ענין זה באמרו אשגבהו כי ידע שמי, הקב"ה לא יחלל כח שמותיו יתברך בשום אופן בעולם, והיודע כח השמות ודרך פעולתם בלי ספק יתקיים מאמרו, אמנם אחר סילוקו מן העולם הקב"ה נוטל נקמתו ממנו, כי המשתמש בעולם הזה בשם עונשו גדול. והטעם, שמזכיר אותיות קדושות בטומאה ומרכיב קודש בחול וחול בקדש, ובזולת זה משתמש בשם ומתכבד בו וכי יש משתמש במלך ולא יתחייב מיתה, ולא מיתת העולם הזה לבד כמו שראינו רבים נכרתו, כאומרו והמשתמש בתגא חלף, אלא גם כרת הנפש והיותו שד, כי כמו שהוא היה מחבר ומייחד האותיות הקדושות לכח הטומאה בהזכירו השם בחיבור לחיצונים מפני מיעוט טהרתו, כך מדה כנגד מדה הקב"ה מוריד נשמתו מהקדש וטורד אותה בחיצונים, וכל אותם הכוחות שהוא הטריח בפעולות כולם אויביו ומבקשי רעתו בעולם הזה ובעולם הבא, ורוב הפעמים מסיתים אותו ומטעים אותו בענייני המשיח, ומראים לו שמות שישתגע לעשות עצמו משיח או נביא כדי לרוממו כעיני עם ישראל לרוב חשקם ותאותם במשיח ואחר כך נשאר בבושת וחרפה, ומעולם לא ראינו מי שנכנס בזה שלא יפול בזה, זולתי הקדושים הטהורים כגון ר' יהודה החסיד ור' יוסף גיקטיליא ור' אלעזר מגרמיזא והרמב"ן וכיוצא, רבים שהיו יודעים כח השם ולא נשתמשו בו ולא בפעולות ולא הטריחו קונם, אלא התנהגו בידיעתו בחסידות גדולה והוסיפו קדושה על קדושתם. ולסיבת ההסתה הזאת שיש ליצר הרע להתכבד בכח השם נסתמה ונעלמה ידיעה זו מדורות אלו, שהחכמים היודעים כח השם אשר לפנינו לא ראו שלימות בדור למסור כח ידיעת השם לזולתם ועמהם מתה חכמתם, וזה (...) להם מהיות נמשך על ידיהם קלקול או פרצה לפני קונם להכשיל, ורא(ו) הוא לכל משכיל להסתיר ענין כזה מפני שהתועלת המושג ליודע מידיע(ה) השם אינו בפעולה אלא דווקא בהכרת כח השם, והנזק המגיע לו בהיות פועל בו גדול שיכרת, ולמה נכניס עצמנו בנזק הגדול מפני תועלת מעט ולכן גדולי החכמים שהיו יודעים כח השם היו מסתירים אותו מגדו' הדור ואפילו מבניהם עם היותם חכמים מפני פחדם שכעסם לא יביא' לפעול בו ויכרתו, ומעולם לא ראינו ולא שמענו אפילו בזמנים קדמונים שום אחד שיפעול בשם שלא ימשך לו נזק מיתה או יפול בשוחה עמוקה הרחמן יצילנו. וכל מה שנשא ונתן אינו אלא לדעת כח השם. הענין הוא כי נמצא בספרי החכמים כחות לשמות הקדושים ויש שלחו ידם לפעול בהם ולא מצאו להם כן והוציאו לעז בשם, ותלו הדבר כגירעון כח השם ולא תלו הדבר בגירעון עצמם היותר מצויה ואמתית, וגם זה גרם להם העו שחשדו קונם ולא חשדו עצמן. והענין הוא, כי השמות הם בחינה, מהם בכסא, מהם בעשר כתות המלאכים, מהם בנפרדים מהם בחיצונים, וד' בחינות אלו יוכרו מתוך השמות בעצמם והפעולות עצמן כאשר נבאר וכבר פי' שבני אדם אינם שוים בנר"ן שלהם, ולזה בחינות יש נאחז בבחינה זו ויש בזו, ולכך יש כח ויחס לכל אחד ואחד בכסא כפי בחינת נשמתו ובמלאך כפי בחינת רוחו ובאופן כפי בחינת נפשו, ואף בחוץ כפי הכנת יצרו הרע, ולזה אם יתרחק בחינתו מבחינת השם הרחק גדול לא יוכל לפעול כלל ואם יתקרב יותר יוכל לפעול קצת, ואם ישתוו אז יפעול במהירות וזריזות, וזה טעם אומרם ז"ל במסכת שבת אתמחי גברא, שיש אדם מומחה לקמיע מן הקמיעין ולא לכולם, וזה מפני שהקמיע מבחינתו, ויש מומחה לכל הקמיעין מפני הכנתו ולזה יש כוחות בשמות לאין תכלית, אמנם צריך שיהיה הכנה בפועל לפעול ואם לא יהיה בו הכנה לא יפעול בו ויתלה הגירעון בו בעצמו ולא בשם. עוד יש סבה אחרת לא יפעול השם גם אם ישתוה אל האדם. המשך בזה אם היה השם בכסא והאיש הפועל בשם אין לו אחיזה בכסא לא יוכל לפעול, המשל בזה יש מי שזכה לרוח ונפש ולא זכה לנשמה, וכיון שדרך מדרגות הסולם אין בו היאך ימשוך מלמעלה ויקשור העולמות, ועל דרך זה אם יהיה בו נפש ולא רוח' בענין שאינו נאחז בחיה, היאך ישתעבד לו והוא אינו נאחז בו כלל ואין לו דרך לשעבד אותם כלל, והענין יהיה כתנאי לקצת שמות אמנם יש שמות פועלים בחזקה שאפילו על ידי גוים הם פועלים ואינם מקבלים טומאה וזה לרוב קדושתם וכן פירש בספר ברית מנוחה כי כל מה שיפלא השם כן ימהר לפעול בחזקה ולא ימנעהו סיבה כלל ויפעלו בלי טהרה ואפילו על ידי גוי, עוד יש סיבה אחרת והוא בהמנע ההכנות הראויות בשם לפעול, כי צריך הכנות רבות ותנאים וענינים במעשה השם ההוא ובהעדר איזה תנאי או ענין יפעול ולא בחזקה או לא יפעול כלל כאשר נבאר בע"ה, עוד יש סיבה אחרת גדולה מיום שנחרב בית המקדש שנאמר הן אראלם צעקו חוצה וגו', אין כח בכל השמות לפשל מפני שהקב"ה העביר כח ונחלש כח הקדושים, כמו שאין השפע נשפע כדפי' במקומות רבים, כן כח המלאכים ניטל מהם והשפע נסתם ואי אפשר להם לפעול, והפועלים פועלים בחולשה, ויש שאינם פועלים כלל בענין מעשה השפע סתם, ופירש בספר ברית מנוחה שעל זה נאמר עוללים שאלו לחם פורש אין להם, כלומר המלאכים שואלים שפע מלמעלה שהוא לחמם פורש אין להם שנסתמו המקורות בגלות, וכן אומרו לאמותם יאמרו איה דגן ויין, דהיינו שתי ההין אימא עילאה ואימא תתאה, שתי שכינות שמשם המשכת השפע ושתיהן בגלות ותלכנה שתיהן וגו', שלח תשלח תרין תרוכין וכדפי' בתיקונים, עוד יש סיבה גדולה, והוא שלא יפעול השם למי שלא ידע סודו, המשל עמה תפלין אם יניחם עם הארץ או אם יניחם תלמיד חכם, כלי ספק המצוה רצויה יותר בתלמיד חכם, שהוא יודע שכתוב בתפלין ד' פרשיות וסודם כך וכך ומעשיהם כך וכך, ולא כן מי שלא ידע מה עניינם או מה שכתוב בהן, וכל שכן מי שלא ידע אם כתיבה אם דפוס עץ, ועל דרך זה בשמות לא ישתוה מי שידע סוד השם בפעולותה מספר אותיותיו ומוצאו ומקורו וכחו, למי שלא ידע בין ימינו לשמאלו אלא יתלה הקמיע ההוא בצוארו כחמורתא וכיוצא, ולפעמים לסיבה זו לא יפעול כלל כי צריך האדם בהזכרת השם יכוון תנועות ועניינים ונקודות והמשכת המקורות כאשר נבאר, ומי שיעלם ממנו ידיעה זו הוא כמי שמביא מים לגינה דרך צינורות וחסר לו באמצע הדרך שתים או שלש צינורות שילכו המים דרך שם ולא ימשכו, ולזה לא יעלה בידו כוונתו כלל, ואם יעלה יהיה חלק מועט זעיר מצער לסיבת חוסר ידיעתו בהמשכת השם ממקורו דרך מוצאיו ומובאיו. עוד יש סיבה גדולה מזו, והוא סוד הזכרת השם, כי בטוי האותיות צריך תנאים בנקודות, ויש אות יזכירנה בנקוד אחת ויש בשתי נקודות, ובזה יבין המעיין טעם לספר ברית מנוחה מביא שתי נקודות בשמות לפעמים, ויש אות בשלש נקודות ויש אותיות יבטא אותם האדם בכל הנקודות כולם, ויש בטוי בסוד הנקודות על דרך הצירוף כדפי' צירוף הניקוד בספ"ר, וזה דרך הזכרת השם כדפי' בספר אור השכל לר' אברהם אבולעפיא, ולדרך זה ספר יצירה, ויש אותיות יצטרפו כל אות ואות לעצמה ויצטרפו אליה בבטויה אותיות אחרות בסוד תנועות האות, והיינו דרך הזכרת השם הקדוש והטהור לכהן גדול ביום הכפורים, ובהעדר איזה מסודות אלו מהפועל לא ישיג מבוקשו כלל ולזה צריך למחויי קמיעא. פעמים רבות יקרה למתעסק בחכמה הזאת יתחלפו לו הפעולות מטובה לרעה, ויהיה המשל למי שנתחלף לו צלוחית של צרי בצלוחית של סם המות ובקש צרי למחלתו ומיהר מיתתו, ולזה צריך להכיר טבע פעולות השמות כדי שלא ישתמש בשם אלא כפי עניינו. והענין, שיש שלש בחינות בכל השמות והם חסד דין רחמים, וענין זה ימצא בכל ד' בחינות השמות, האחד הם הויות, ואלו יבחנו בב' בחינות אחת בסידור האותיות שהם יהו"ה אם יגבר י' או ה' או ו' או ה', וכמ"ש בתיקונים ופי' בספ"ר בשער פרטי השמות, ולפי מה שימצא בהויה סידור אותיותיה ידע ויכיר אם דין או חסד או רחמים ואם דין חזק או רפה, וכבר הארכתי שם ובמקומות אחרים. הב' בניקוד, אם ינקד בקמץ או בפתח או בצרי וכיוצא, ומקום הניקוד באיזה אות מן האותיות, אם יהיה הקמץ ביו"ד והצרי בה' דרך אחד ואם יתחלף דרך אחרת, ויעלו ניקודי השם הקדוש ויצטרף בסוד צירוף הניקוד שיעור גדול, וכבר הארכתי בספ"ר בשער פרטי השמות ובשער הצירוף. השנית השמות, והם כגון א"ל אלהי"ם אדנ"י שד"י וכיוצא, והוא בסוד הספירות לפי בחי' ויתייחסו אליהם השמות, וכבר פי' בספ"ר סודי שמותם ויחסם בספירות ופעולתם. השלישית שמות הכסא, ואלו קשים מאד להשיג ויוכר מבחינת תלייתם אם מוצאם ומקורם מהויו"ת או שמות שאינם נמחקים נכיר מהם לפי תלייתם מה עניינם אם רחמים אם דין אם חסד, וכן אם מוצאם מהפסוקים לפי מה שיהיה הפסוק שמוצאו ממנו נכיר פעולתו לפי הענין שנזכר בו בפסוק בעצמו, כגון שם הס"ר תי"ו אה"ן היוצא מפסוק הנסתרות לה' אלהינו נכיר היותו מן ג' ראשונות, כי הם הספירות הנסתרות שהם חכמה ובינה ה' אלהינו, ונכיר ממנו שהוא להשיג הדברים הנסתרים אם בשאלה בהקיץ או בחלום, וכן שם יואחצציבירו"ן היוצא מפסוק הנה מקום אתי וגו' נדע שהוא גם כן להשיג השגה במאלה בהקיץ קרוב לנבואה, כענין הפסוק בעצמו ששם נזכר להשגה ודאי, ועל דרך זה שאר השמות הנעלמים כולם, וכן נכיר עניינם מגזרת השמות בעצמם אם מלשון אדירות כגון אדירירו"ן שהוא לשון אדירות, או כגון אכתריא"ל שהוא מלשון כתר וכיוצא. הד' שמות המלאכים, בין שרפים חיות אופנים כרובים חשמלים תרשישים, הכל לפי שמם נדע עניינם, כגון מיכאל שר המים פועל ברחמים, ולהראות גדולת היוצר, ולשונו מי כאל ישורון, וכן מי כמוך באלים ה'. וכן גבריאל שר הגבורה ולהראות גבורת היוצר, ובו תלויים כל ענייני הגבר כגון קרא הגבר, כמו שהארכתי בחלק תפלה למשה בפירוש ברכת הנותן לשכוי בינה, וכן גם כן באוריאל יסוד הרוח מלשון אויר, והוא לטהר האויר מכחות טמאים, כדפי' בתיקונים בענין ויבא בין מחנה מצרים, ויקרא נוריאל בהיותו נוטה לצד האש והנור ואז פועל בגבורה, וכן רפאל הוא שר הרפואה, וכל הדברים הנמצאים ביסוד העפר לרפאות, וכן אסי"אה מעורב לאסותא וכיוצא, שמעיאל להשמעת תפלה, קפציאל לקפיצת הדרך, שמריאל לשמירה, וכיוצא רבים, ואם יוצאים מפסוקי התורה לפי התלותם כגון יוה"ך כל"ך היוצאים מן פסוק כי מלאכיו יצוה לך, כי תיבות הפסוק מורה היותם מלאכי השמירה, וכן שם טפטפי"ה לשמירה ולכל צרה שלא תבוא שיוצא מפסוק טפש כחלב לבם וגו' כדפי' לעיל, וכן השם היוצא מסופי תיבות הנני שולח מלאך לפניך, ועל דרך זה לכלם. החמישי שמות הטומאה, הנה הכרת אלו קשה למאד ולא יוכרו אלא משתופם וריעיהם, כגון סמאל ושטניאל ולילית, וכיוצא אותם שמות כגון נחשירון חתולירון עכברירון כדפי' בספ"ר בהיכלות טמאים בהשתתפם עם אחרים נכיר שלא לחנם הלך עורב אצל זרזיר אלא מפני שהוא מינו, ועל דרך זה נכיר גם כן אותם שנסתפק מהם בקדושים אם רחמים אם דין הסברה יורה וכן הפעולה בעצמה יורה, אם יש בה דבר מכוער אינה קדושה, כגון קטרת, או היות האדם ערום, או מקום מטונף, או ישתתף בה אשה, או סגולתה בלילה, או במבואות בשדות בבית הקברות במקום המצאם, נדע שהם חיצונים, או כתיבתם בעור כלב או חתול וכיוצא יורה על פעולתו בחיצונים, וכן חותמת המזלות והככבים כלם פעולות בצד העשיה מבחוץ, ואפילו אם יהיו באותיות קדושות, וכן אם תהיה הפעולה מגונה כגון להביא אשה לראות השד והסתת ענין הכל יורו על פעולה חיצונית. ואפילו אם יהיה בפעולה חכמה וידיעה יהיה חיצונית לפעמים, ולא יושג ענין זה אלא בהתבודדות גדול יורוהו מן השטים לפעמים, ואם לאו יפגום עצמו בהיותו פועל בהם כי טמא טמא יקרא, והטהור לא יכניס עצמו אלא במקום טהור ונקי.דע כי הזמן נחלק לפי הבחינות גם כן כדפי' בענין הספי', יש עת וזמן ששולט בה רחמים או חסד או דין, ולזה יש שעה שיעלה הפעולה ביד הפועל ויש שעה שלא יעלה, ויש שעה שיעלה בחוזק ויש שעה שיפעול ולא כל כך, והטעם לפי בחינת כסא מלאך ואופן, אם יהיה השעה שפועל בה שעה ששולט בה המלאך ההוא או בחינת הכסא ההיא יפעול שיעור לא יוגבל בחוזק הפעולה, ואם תהיה השעה השולטת הפכיית אל הפעולה לא יפעול כלל, ואם בינונית יפעול בחולשה, ויש עת שכל הפעולות המצליחות יהיו חיצוניות והקדושות לא יצליחו מפני ששולט אז החיצוני, ואין הקדושים מתעוררים לפעול כלל כדי שלא לערב קדש בחול, ויש עת התעורר דין על הפועל הפעולה יגרום לעצמו סכנה מפני שליטת מלאכים קשים המעוררים דין ובשנאתם למטריח אותם יעוררו עליו דין, ויש שעה ראויה לפעולות הרחמים, כגון לעורר אהבה והצלחת הדברים המוניים וכיוצא, ויש שעה לעורר דין כגון להרוג שונא או לעורר שנאה, וכן יש שעה ח"ו לעורר קללות וכיוצא. זה הכלל, על כזה נאמר ועת לכל חפץ תחת השמים, ומה שאמר תחת השמים, כי עת היא מלכות, והיא משתנית תחת השמים תפארת, ואפילו צענין הקדושה אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש מפני שיש עתים משונים לטובה ולרעה, והם כ"ח עתים ללבנה העליונה וכ"ח בכסא וכ"ח במלאך וכ"ח בעשיה, לכל מזל ומזל יש עת ידוע להוריד כוחו וכן לכל ככב וככב הכל לפי שנוי הפעולות ושליטת הככבים. וכן בחיצונים יש שעה ידועה יגבר מעשיהם, כגון מתחלת הלילה ועד חצות שהם מתגברים ולכך עיקר פעולתם בשעה זו, וכן בחצות היום יש בהם כח להגלם. וכן פי' בזוהר שיש שעות ידועות ביום יש כח בשדים להגלם בגולם הגוף ואז פועלים בלי ספק בחזקה, וכן בחדוש הלבנה, וכן בערב שבת בעת מולדתם, וכיוצא. ואחר שפי' ענין הזמן הנז' נוסיף עוד ונאמר שיש מלאך ממונה על השנה ותחת ממשלתו ד' מלאכים על ד' תקופות, ותחת אלו הד' יש י"ב מלאכים על י"ב חדשים, ותחת כל מלאך מאלו ד' מלאכים על ד' שבתות, ותחת כל מלאך מאלו ז' מלאכים לז' ימים, ותחת כל מלאך ב' מלאכים אחד ליום ואחד ללילה, ותחת כל אחד מהם י"ב מלאכים לי"ב שעות, והנה אלו המלאכים צריך השבעתם למלאך התקופה ובמלאך החדש ובמלאך השבוע ובמלאך היום ובמלאך השעה, וכן יש ד' מלאכים ממונים על היסודות, ומלאך ממונה על החי, ומלאך על הדומם, ומלאך על הצומח, ותחת כל מלאך ומלאך מהם מלאכים על כל מין ומין, ומלאך על הסוסים ועל השור וכיוצא, והרוצה לרכוב הסוס להגבירו או להכניעו, או כיוצא לשור או לכל המינים לקבצם לפזרם ולהשתמש בהם, ישביע בהנהגה הנז' המלאך הממונה על הענין ויעלה בידו, וכן יש מלאך הממונה על השמש או על הירח, וכל עניינים אלו הם בארוכה בספר המלבוש. ואלו המלאכים הם סוד עולם העשיה עולם הנפרדים, וקרובה פעולתם לעולם החיצונים אלא שאינה טמאה כמוה אלא שהוא פועל למטה חוץ מההיכלות למטה מאופן, ולזה אמרתי שהוא בנפרדים וקרובים החיצונים ליטפל בה. ולזה ימצאו פעולות יהיו מועילות לנערים ולא לבחורים ומועילות לבחורים ולא לנערים, וכן לא יועילו אלא לזקנים הכל לפי מה שיהיה האדם בשיעור שניו, ויש עוד סיבה לזה כי שמירת כל אחד מהם ופעולתו תלויה בבחינה שונה זו מזו, ולזה יצטרך כל אחד שם בפני עצמו, ולפעמים ימצא פעולה שוה לכולם, ולכך ימצא אדם פועל בהשאלת חלום בבחרותו ולא בזקנותו, ופעמים בחוצה לארץ ולא בארץ ישראל, ולפעמים להפך, הכל תלוי בזמן ובשנה ובבחינה ובמחוז, מפני שיש מלאכים שהם בחוצה לארץ קדושים ואחרים יותר קדושים מהם בארץ ישראל, שאין השכינה מתלבשת לצאת לחוצה לארץ אלא על ידי אופן בתוך נוגה כדפי' לעיל, ולפי זה ימצא עתה כי בזמן שבית המקדש קיים היו פועלים בדרך אחד ועתה שגלתה השכינה ונתלבשה עם חייליה יפעלו המלאכים בדרך אחרת, וכבר כתבנו קרוב לזה לעיל בחקירה השנית.יש שם שלרוב קדושתו יפעול לבד במחשבה, ורוב הפעולות האלו יהיה לשמירה בהרהור לבד יפעול, וראוי ליחס ענין זה להויו"ת שהזכרתם אסורה בלי ספק יפעלו בהרהור ובהדבק האדם מחשבתו בהם יפעלו פעולתם, ויש יצטרך הזכרה, והזכרת הויו"ת אסורה מטעם האויר שההוי"ה מתלבשת בו כדפי' במקומות אחרים, לכך אם ירצה להזכיר יהיה בסתימת פה, שלא יוציא מפיו אויר אלא בהנעת גרון ולשון בשתיקה בלי קול, ויקרא זה בין היודעים בחכמה הזאת הבלעה. ויש פעולות יצטרכו להזכרת השמות כגון שאר השמות חוץ מההויו"ת, אמנם אזכרתם צריך כוונה לקושרם במקורם, שאין לך שם אפילו משמות שאינם נמחקים חוץ מההויו"ת שהם בספירות שלא יהיה להם מקור בהוי"ה, ואין לך כל שם משמות אחרים שאינם תלויים בספירה בענף ידוע וצריך לקשרו ולהזכירו לפעמים כלול במקורו, וזה סיבה גדולה שלא יעלה ביד הפועלים דבר מפני שלא ידעו מקום שמות הפעולה ולפעמים יפעלו ולא בחזקה מטעם הנזכר. ויש שמות מלאכים יצטרכו לקשרם עם שמות הכסא, ושמות הכסא במקורם והם שלשה מדרגות, ואז הם פועלים כראוי, ויש שמות שנוסף על מחשבה ודבור הנז' יצטרכו למעשה והיינו בכתיבה, ובטעם תועלת הכתיבה אין לתמוה כי מצינו במצות התורה יצטרך אל ג' אלה מחשבה דבור ומעשה, כגון ספר תורה וכיוצא, ובענין כתיבת השמות יש סגולות לפי בחינתם, יש תועלתם יספיק לפעול בקלף כשר ולא יפסיד באיזה קלף, ויש שיקפיד יהיה קלף גדי או קלף צבי או קלף שליל וכיוצא, וזה תלוי לפי בחי' השם לא ירד כוחו לפעול בקמיע אם לא יכתוב כראוי, וכמו שלא ישרה קדושה על ספר תורה הקדוש הכתוב על עור הדג וכיוצא, והקורא בו לא יצא ידי חובתו, מפני שיש קדושה מקפדת שלא ישרה דוקא אלא בקלף הראוי וכשר, כן ענין כח השמות, יש בחינה בהם יתייחס אליהם קלף הצבי ויש קלף השליל, הכל לפי בחינתם להוריד כוחם למטה לארץ לפעול, וגם בדיו יש קפידה, שיש שמות יועיל כתיבתם בדיו, ויש שמות יצטרך אליהם דיו ממי ורדים וכרכום וקומוס ואז יפעול בחזקה, וזה הדיו מסוגל לכח שם מ"ב ולכל המצטרף אליו. ויש שם צריך לכותבו באודם להיות הגוונים תלויים בספירות כמ"ש בספ"ר שער הגוונים, ויש שם שצריך לחוקקו על כסף נקי ויש על הזהב הטהור וכיוצא, והכל תלוי בבחינת השם ומקום מוצאו ופעולתו, ויש שם חקוק בעופרת, ויש לא בחקיקה, שיש קפידה גם בברזל כאומרו וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, ויצטרך לחקוק הצורה באדמה וכיוצא ויתיכו שם את הזהב או את הכסף או את העופרת, ויש יצטרכו לכתבו בכתיבה בחרס חדש שלא נעשה בו מלאכה, והוא כענין אל כלי חרס אל מים כדפי' סודו במקומו, ויש בכל עניינים קפידה על מקום כתיבתם או חקיקתם כדי להמשיך בהם מלמעלה, ואם לא יסודרו כפי הראוי להם לא ימשכו כחם כלל, וטעם כולל לענין זה להיות העשיה הגשמית גם כן אמצעית בין השם והנפעל ממנו ולכך יצטרך עשיה ממש, ובבחינה מן הנעשים יהיה דומם או חי או צומח, שיש מהם שיצטרכו כתיבה על עלה הדס ויש על עלה זית ויש על עלה אגוז, והכל שהאילן יש לו אחיזה למעלה, והעד ד' מינים שבלולב ועץ ארז ואזוב וכיוצא כמ"ש במקומו שיש לצומח ולכל דבר בעשיה תלייה למעלה אפילו בספי' כדפי' בזוהר, ויש יצטרך כתיבה על עור כלב ויש על עור חתול ויש על עור הבא כנגד פניו של חמור, ולפי הנראה כל מה שיצטרך כתיבה בעור טמא הוא טמא, אלא שראיתי כותבים שם הלוז שהוא שם קדוש וטהור, ואותיותיו אהד"י והוא נפלא, צריך לכותבו על עור חמור מפני שפעולתו לזכירה להכניע לב טפש כחמור ולכך יכתב על חמור להכניע הקליפה הגסה, ויש שמות יצטרך ישתתף אל כתיבתם ואזכרתם עוד עניינים מעשיים מענייני העולם, כגון אכילות כמו לכותבם על התפוח ולאוכלם, וכגון לכותבם על הביצה וכיוצא, וזה יורה גם כן על הדרך הנזכר שהכתיבה תוריד אותו כח למטה, ואכילתו לפעול הגוף והנפש מהענין ההוא, דרך יפעל האדם מאכילת הפסח והמצה והמרור וכיוצא בסוד הנפש ואינו מן הרחוק, ולזה צא ולמד כי מה שיהיה שם חיצוני ויאכלהו האדם יהיו עונותיו חקוקות על עצמותיו, ויהיה טומאתו קשה ממי שיניח עליו קמיע חיצוני או יזכור שם חיצוני, שבלי ספק ישאב בעצמו הכח הטמא וידבק בו ויטמאהו, ומיתתו יותר ראויה מרפואתו על ידי החיצונים כי הם מסיתים בני אדם לטמאם, וכעובדא דירושלמי בזה בהוא עובדא דעבודה זרה, וירא ה' ירחק מהם ולא יקרב אל פתח ביתם. הנה דרך פעולת הלחשים נעלמה ונסתרה, שאין בהם שם כדי שאומר שבכח השם יפעלו פעולתם, ואינם כישוף כדי שנאמר שהם טמאים שהרי התירום בתלמודינו בכמה מקומות, זולתי אם יש בו שם עבודה זרה שאז ודאי אסור כדפירשו בעבודה זרה בההוא עובדא דרבי. ולזה נאמר שיש חולאים או מקרים, שהם צינים פחים בדרך, יבואו אל האדם מצד הטמאים מפני פתיותו ומיעוט שמירתו ומיעוט זכותו שאינו יכול לדחות כוחות טמאים מעליו, ולזה נאמר ערום ראה רעה ויסתר, שהחכם שומר עצמו מבוא במקומות שיתדבקו אליו החיצונים כדפירשו בתלמוד, כגון שלא לסוך מפך שמן וכיוצא, ויש שאינם בקיאים בכך ואינם שומרים עצמם ועליהם נאמר ופתיים עברו ונענשו, ולפעמים יש שאינו יודע בזה אינו מכיר לא ברעה ולא בטובה, כאומרו שומר פתאים ה', והנה החלאים האלו הם נמשכים לבני אדם מהחיצונים התחתונים הגרועים הנמצאים וכיוצא, שהם שדים שכחם חלש ורפואתה קלה ליודעים אותה, בדיבור קל מושכים כח מהעשיה הרודה אותה החיצונית ומכניעים אותם ומבטלים כחם, וזהו ענין הלחש שאפילו בלא שם ידעו להמשיך הכח מהעשיה הקרובה אל הגשם ומכניעים אותו החיצון ומרפאים החולי ההוא, וזה ברור נראה לחוש. ומה שלא יועיל כל לחש או כל אדם שידע ללחוש, אלא יש שילחוש אותו הלחש עצמו ויועיל למאד מאד ויש שלא יועיל כלל, יהיה הענין כדרך שפיי לעיל כחקירה השנית, ועל דרך זה יש לחשים מעבודה זרה שהם מהקליפה יברחו הקליפות התחתונות מהעליונות ואלו ירפאו הגוף ויחליאו הנפש, שיגבירו כח החיצונית הדקה ויכריחו הגסה, ולזה אסור מהתורה, וכן יש לחשים להמשיך על האדם הטמא ויחליאוהו וזה דרך הכישופים, ויש לחשים טהורים, ולהבחין בין אלו לאלו צריך ידיעה רבה, ולזה היו חכמי הסנהדרין בקיאים בכל זה להמית המכשף לדעת אם הוא כישוף חיצוני או לחש טמא. והנה לדרכים אלו הם הרפואות הגשמיות לחלאים הגשמיים, שיש כח ניתן בעשיה הגשמית לרפאות מה שיחלה העשיה הגשמית, ויש חלאים משונים יצטרכו אל הרפואה הגשמיים ואל הלחשים, ובזוהר פי' שיש חלאים יצטרכו לנדותם ולהחרימם להוציאם מהגוף, כענין ספרא דאסיא קרטינאה כדאיתא בשלהי עובדי דינוקי. ועל הכל מבוא לכל הדרכים על ידי הדברים הגשמיים הנמצאים בעשיה מפני שיש להם אחיזה בכל הדברים, הם נפעלים מכל בחינות הקדושים ונפעלים מכל כחות הככבים והמזלות, לכך על ידם גם כן מורידים כחם ופועלים פעולות התלסמאות, והם נפעלים מהחיצונים ולכך בהם משביעים אותם ועושים להם עשונים וקטרת ועניינים והשבעות, וקיבוצם ופיזורם הרחקם וקירובם הכל תלוי מפני שהצמחים והמתכות והאבנים ובעלי חיים בהם סגולה מכח הרודה עליהם ושרם העליון להבריח החיצונים ולקבצם, או לשמור מהם או לראותם כדפירשו בגמרא על ידי חתול שחור וכל כיוצא, וכדפי' בשן של שועל ומסמר הצלוב וכל כיוצא שהם דברים פועלים בלי לחש, וכעין אבן תקומה וצפורת כרמים כדאיתא במסכת שבת בפרק במה בהמה ובמה אשה, וכל אלו הדברים הפועלים בסגולה בלא לחש הכל תלוי בשעבוד העשיה אלו לאלו ואלו נגד אלו, זה מרפא וזה מחליא, ולא נאסר,זה אלא בהיות האדם עושה להרע שהוא דומה למי שמכה חבירו בידו, אבל לא שיהיה במעשהו חיצוני או טמא שהיא הנאת האדם מהעשיה כהנאתו ממנה באכילה ושתיה ובמלבוש ושאר ההנאות שאינם אסורות כדפירשו רז"ל, ואין אסור אלא כל דבר שיהיה נאחז בו החיצוני הטמא, ויוכר ממעשהו והנהגתו וקל להבחין למשכיל, ובענין התלסמאות כבר נחבטו רבים קדושים אשר בארץ המה ועם כל זה כיון שהוא הורדת כח הככבים שומר נפשו ירחק מהם שמשעבד עצמו אליהם ואל כחם הדבקה וצרה לחיצונית, ולא זו אלא גם כל הדברים והקמיעין הנעשים בעופרת יש בהם כח מזל שבתי ואין ראוי להדבק בהם, ולפי זה הראוי לאדם להדבק בקונו ולעובדו בלב שלם, וידבק במעלה הראשונה שפיר' אם יוכל ואל היותר יבטח בבורא ששאר כל הדברים ימשך מהם נזק, ומה גם בזמנינו זה שאין כח בשכל האדם לדעת איזו פעולה אסורה ואי זו מותרת, ואפילו במותרת יש סכנה אם ידע לפעול אם לא ידע, אם יעלה בידו טובה או רעה, כאשר ראינו רבים חשבו שנדבקו בעץ החיים והם שקועים בעץ הדעת טוב ורע ולא בצד הטוב שבו ולמה לא יקר נפש האדם כגופו, כי כמו שיברח מן הדברים הגשמיים המסופקים לו אם ממיתים אם מחיים גם כן כמו כן ירחיק עצמו מן הדברים המזיקים הנפש ולא ידבק בדברים אלו רק להבין ולהורות ולא לעשות ח"ו שימשך ממנו לרוב הפעמים הסכנה לנפש ולגוף, ויראת ה' תוסיף חיים וצדיק מושל ביראת אלהים כדפירשו רז"ל. דע כי העולם נברא בחכמה, ואלהים ל"ב נתיבות מתפשטות ומשתלשלו' דרך עשר ספי' עד המלכות, והיא גם כן נקראת חכמה, אלא שהעליונה נקראת חכמת אלהים מפני שהיא השוכנת על הבינה הנקראת אלהים, והתחתונה נקראת חכמת שלמה מפני שהיא נאחזת בשלמה שהוא החכם הגדול מכל החכמים, כמו שאמר הכתוב ויחכם מכל האדם, והיא נדבקת ביסוד שהוא מדת שלמה, ואין פירוד בין חכמת אלהים לחכמת שלמה אלא שתיהן אחד בסוד קשר המדות, ועל זה נאמר ותרב חכמת שלמה שעמדה לבנה במילואה מאור החמה תפארת, ואור התמה ממזרח שמש חכמה, עד מבואו במלכות על ידי היסוד, ומשם שואבים כל חכמי ישראל חכמה כאומרו וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה, והיינו רוח אלהים הנמשך ממלכות כלול מד' אותיות השם כדפי' בזוהר, וממנה שואב הכסא החכמה ומהכסא למלאך ומהמלאך לאופן ומאופן לנפרד ומנפרד לחיצוני, וכל גזרה שיגזר למעלה תתעכב, שלא תתפשט בעולמות אלא ראשונה בספירות, ואחר כך בכסא ומשם יתגלה לנביאים, כאומרו כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, וכאומרו המכסה אני מאברהם וגו', והנה ישאבו בני אדם ידיעה זו לפעמים מהאצילות, כעין משה רבינו ע"ה שהיה מתנבא מאספקלריא המאירה, ולפעמים מהכסא שאר הנביאים, כאומרו וביד הנביאים אדמה כדפי' לעיל, ולפעמים במלאך, כאומרו גבריאל הבן להלז את המראה, ולפעמים למטה בחלום הטהור, ולפעמים למטה על ידי חיצוני, כחלום נבוכדנצר ופרעה, והמשכת דברים אלו לבני אדם פי' לעיל בדרישה.והנה בהתפשט עניינים אלו בככבים ובמזלות יורו ויודיעו עתידות אלו ליודעים למשוך כחם בצפור עשויה על פי מלאכה או ראש עשויה ממתכת וכיוצא, ויש דרכים רבים וכולם עבודה זרה, וזה היה פתוי היצר הרע לישראל לעבוד עבודה זרה להגדת הדברים הנסתרים, מהם להצלה, מהם להתעשר, מהם להצלחה וכיוצא, אמנם ברדת הדברים למטה יותר יורו עניינים אלו הצמחים והמתכות והצפורים והעורבים וכיוצא, ולזה היודע שיחת העופות, לא שידברו דבור אלא הכוונה שינוי צפצופם תנועה אחר תנועה יורה כך או כך, וכן גם כן תנועת גופם בכנפיהם כדפי' בתיקו' בענין העורב, ועל דרך זה יוחקק החכמ' הזאת בשרטוטי הידים והפנים וכפות הרגלים והיודעים יכירו הידיעה הזאת, ועל דרך זה יוחקק בכף הבהמה ויכירו בו ידיעה רבה, וכן יוחקק בכמה דברים שאין להם סוף ובדקלים ובשאר האילנות בתנועתם, ועל זה נאמר וידבר מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, ולרדוף אחר הדברים האלו בלי ספק אסור, אבל מותר ללמוד לידע ואם יקרה מקרה שיראה דבר מגונה יזהר וישמר ממנו מותר, וכן פירש רשב"י ע"ה בתיקונים לרבי אלעזר בתנועות העורב ואפשר דהיינו נחש וכיוצא לפי המובן מתוך דבריו. אמנם בשרטוט התיר בפירוש וכתב החכמה באורך אלא שנסתרה אלינו, ולזה ידע האדם העתיד אם יתנהג על ידי הסתכלו בכל הבחינות, אמנם ישפיל עצמו, כי הידיעה האמתית ומקורה לאדם אינו אלא מצד החכמה המתלבשת בכסא או המתלבשת במלאך לבד ולא ירד, ועם כל זה הוא גובר על כסא ומלאך ואופן מפני שאינו יונק ממנו אלא מהחכמה הנפלאה העליונה המתפשטת וכדפי' לעיל, ולכך ישאב האדם התורה וסודותיה ולא יכיר בה אלא האדם ולא המלאך ולא האופן עכ"ל.נשלמו הדרישות והחקירות כולם.