בפסוק ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ובמלת ואראה לא אדבר, שכבר הארכתי בדרכי הנבואה בדרישות הקודמות, ואולם אומרו את אדנ"י רצה על מדת המלכות, והטעם שהיא המדרגה האחרונה שבאצילות והיא בחינת שכינה השוכנת בכסא. והשם עצמו יעיד על זה, אדנ"י לשון אדון ורבון על חייליו, ועוד יורה על עשר ניצוצות דאצילות המתלבשות ממנה בכסא והיינו י' דאדנ"י, והם הם י' ספירות דבריאה דאמרן בכמה דוכתי, והיינו סוד אספקלריא שאינה מאירה ולכך אמר ראיתי, ומשה רבינו ע"ה אמר לא יראני מפני שהוא סוד יהו"ה אספקלריא המאירה שאינה מתלבשת בכסא, יוש"ב היינו סוד התפשטות עשר ניצוצות בכסא להנהגת התחתונים, והשיג הנביא ג' בחינות, הכסא, ורוכב על הכסא, ודרך הנהגתו בכסא, ועל ג' אלה רמז רוכ"ב אדנ"י, הכס"א על כסא, דרך הנהגתו אומר יושב, והם ג' השגות זו למטה מזו כסדרן א' את אדני ב' יושב ג' על כסא, ואולם דרך דביקות אדנ"י על הכסא היא דרך נפלאה, ולזה נאמר כי יהיה הטעם לזה נחת רוח המשיג לבורא מהנהגת הנבראים ושעשוע המשיג אליו היות מדת הטוב מתפשטת לנמצאים, ועל המנוחה הזאת רמז באומרו יושב, כי הישיבה יהיה הרצון בה אל המנוחה ונחת רוח אשר לבורא להטיב כדפי' לעיל בדרישה הקודמת, ועוד רצה במלת יושב שהיא מלה מורה על תמידות הישיבה, שאם ח"ו נקודה אחת יעלים ישיבתו ממנו יתבטלו הנמצאים כאחד והתמדת ישיבתו יקיימם. על כסא יורה שלא יתדמה הכסא אל הרוכב בו מפני שהיא נבראת ועלולה ממנו ולא תדמה הצורה ליוצרה ולא תשתוה ולא תערך אליו, ולזה אמר על כסא יורה היות הכסא תחתון במדרגה ויפעל ממה שלמעלה ממנו בלי יחס ישתוה לשניהם כלל, כמו שהנשמה עליונה מהגוף שיעור גדול ויפעל הגוף מהנפש כן הענין בכסא ורוכבו, ולא שרכיבתו בכסא ישפילה אלא אדרבה יהיה הכסא רם ונשא תתרומם ותתנשא בכל האפשרות אליו ועם כל זה יש רוממות לרוכב עליה, וזה שאמר על כסא רם ונשא, ר"ם ונש"א הם שתי מעלות לכסא קרויות לו מהרוכב, וכן רמזו כפרקי מרכבה באומרם הקב"ה רם ונשא שנאמר כה אמר רם ונשא, וכסאו רם ונשא שנאמר על כסא רם ונשא, והנה לפי זה יהיה פירוש על כסא רם ונשא מחמת היותו יושב על כסא נעשה הכסא רם ונשא, והנה רם ונשא כינויים אל הספירות העליונות חסד וגבורה, ויש מקומות יתייחס אל החכמה והבינה, ודרך כלל הם מעלות בימין ושמאל, והורה על הנהגתו בכסא בדין וברחמים, וכשנדקדק בשתי מלות אלו נמצא מלת רם מורה על העצמות ונשא מורה על הנוסף, וכבר תקן המתרגם מלת נשא שאינו נפעל אלא מתנטל ירצה מנשא עצמו, אמנם סוף סוף רם יורה על רוממות עצמי תמידי ונשא יורה על פעולה נוספת, וכן בדין שהחסד והרחמים הם עיקר פעולתו בכסא והיינו רם, אמנם הדין הוא היותו יוצא מדרכו שמדרכו להטיב ולפעול החסד שזה טעם בריאתו ומציאותו, אמנם מפני מעשה תחתון שאינו מתוקן מתנשא בדין הנפעל, ואם כן לפי זה יהיו ב' בחינת ראשונות לכסא ר"ם ונש"א ובחינת רם משובחת מבחינת נשא, וכן בפרקי מרכבה תחלת דבריו הקב"ה רם ונשא ויש לו כסא רם ונשא, ופרק ג ' גם כן תחלתו כמה כסאות יש לו להקב"ה ראשונה אומר יש לו כסא רם ונשא, ואין לפרש דממטה למעלה קא חשיב ואדרבא תחתונה שבכולם רם ונשא שהרי אמר הקב"ה רם ונשא וכסאו וגו' הרי שמכל שמות הכסא שייחס כאשר נבאר לא ייחס לרוכב אלא רם ונשא, וכן הדין מפשט הכתב באומרו את ה' יושב על כסא רם ונשא כדפי' שהם ג' בחינות שהשיג הנביא כדפי', ודרך כלל הכסא יש לו שרפרף, וכן פירשו רז"ל בפסוק השמים כסאי והארץ הדום רגלי בענין שיש כסא ויש הדו"ם, וענין זה יובן באומרו כסאך אלהים עולם ועד, וכבר פי' בחלק תפלה למשה בענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי מלת עולם היינו סוד כסא הכבוד ומלת ועד הם ז' היכלות הנמשכים בסוד ו' עד היכל ז' היכל לבנת הספיר, ועל סוד היכל זה נאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, וסוד הענין כי אלהי ישראל היינו המלכות, וכן כתיב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וכן רמזו בזוהר פרשת יתרו, ומלת ויראו את אלהי ישראל ירצה השגה בכסא, ושרפרף שראו היינו סוד ההיכלות, וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דהיינו היכל ראשון ממטה למעלה, וכעצם השמים דהיינו היכל ב', לטוהר היינו היכל ג' שהוא היכל נוגה, ושנח היכלות אלה שהם היכל נוגה והיכל עצם השמים הוא סוד תרי ירכי קשוט כדפירשו בפרשת פקודי בענין שזהו אומרו כסאך אלהים, דמלת אלהים היינו המלכות דהיינו אדנ"י דקאמר הנביא, עולם ועד דהיינו עולם הכסא, והדו"ם וע"ד כדפי' ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ופסוק השמים כסאי ירצה כי עולם הם שמים בבחינת ועד שהוא ארץ, והיינו אומרו הדום רגלי שהם ההיכלות משכן למלאכים, כאומרו ועמדו רגליו כגזרת העם אשר ברגלי, והיינו ושוליו מלאים את ההיכל. יש לו להקב"ה כסאות אחרות, ואלו הן, יש לו כסא נכו"ן, כסא צד"ק, כסא משפ"ט, כסא חם"ד, כסא י"ה, כסא כבו"ד, כסא אמ"ת, כסא קדו"ש, כסא עול"ם, כסא רחמי"ם, כסא מלוכ"ה, ושם יחס שמות אל הבורא ואחר כך אל הכסא, וכבר פי' לעיל הענין בקצרה שהכוונה שהכסא בעצמו הם עשר מדרגות כסא לעשר ספירות, ובאומרו הקב"ה נקרא אמת וגו' רצה אל שמו בספירה, וכסאו נקרא אמת רצה אל שם הכסא בהיות הקב"ה פועל בכסא על ידי המדה ההיא, ולפי זה עם היות שלא מנה אלא אלו אין ספק שכל המדות וכל הכנויים שהם מתייחסים במדות יתייחסו אל הכסא שהרי אין מדות פועלות אלא על ידי כסא כדפי', ולפי זה יקרא הכסא כסא משפ"ט בהיות הת"ת הנקרא משפט פועל בו סוד פעולת המשפט, שהוא הדין המזוג ברחמים כדפי' בספ"ר בשער ערכי הכנויים, ומצד הת"ת עצמו יקרא הת"ת אמת, מפני שהם שני הכנויים במדת הת"ת שתי פעולות , וכמו שהמדה תקרא פעמים כך ופעמים כך הכל כפי הבחינה והפעולה כן הכסא, וכן כסא צד"ק תקרא מצד המלכות בהיותה דין כי מדת צדק היא דין כמו שפירש ר"ש בשעת פטירתו באומרו כל יומאי אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינוי דצדק, ועל דרך זה מצדה תקרא כסא מלוכה בבחינת המלכות שהיא נקראת מלוכה שהיא כוללת בעצמה כל התחתונים ומולכת עליהם ובחינת כסא אל המדה הנזכרת תקרא כסא מלוכה, וכסא נכו"ן על שם הנצח שהיא נקרא יכין, וכן כסא חס"ד מצד החסד, וכסא י"ה מצד החכמה, וכסא כבו"ד גם כן מצד החכמה ששם, סוד הכבוד, אלא ששם י"ה מורה על סוד י' חכמה ה' בינה, וכבו"ד מורה על סוד התפשטות ל"ב נתיבות כמנין כבו"ד, ובבחינת הנתיבות וגילויים בכסא תקרא כסא הכבו"ד, וכסא קדו"ש אפשר מהכתר או מהת"ת, וזה תלוי בפירוש מלת קדוש והעיקר מהחכמה ששם עיקר הקדש, וכסא עול"ם מצד הבינה שהיא הנקראת עולם וכבר הארכנו בענין במקומות רבים.ולפי דרכנו אלה יוחסו כסאות הרבה להקב"ה כפי ענין הכנויים במדות, וסדר מדרגתם תבחן כפי בחינות הכנויים, כי הכינויים נבחנים כפי יחסם במדות כפי עילויים אלו על אלו וזה פשוט, וכן נבחין הכסאות כפי התלותם במדות אלו על אלו, ועם היות שאומר בלשונו כמה כסאות יש לו להקב"ה יש לו כסא וגו' שמורה שרצה למנות מנין הכסאות, ולפי דרכנו אי אפשר שהפעולות לאין תכלית והכסאות לאין מספר, אין כוונתו באומרו כמה שרצה לסיימן אלא כאומר כמה כסאות על צד הגוזמא ומנה מהם מה שעלה בידו מהפסוקים ותנא ושייר כמה וכמה, ומה שיאמר כסא י"ה כסא צדק כסא משפט, ואינו כסא, כי כל המדרגות יחד נקרא כסא וזו בחינה פרטית, ירצה כי כל פרטי ופרטי מהכסא כסא שלם להורות על הסכמת כל הבחינות אל הפעולה כדפי' בספירות בספ"ר, ולכן יקרא כסא שלם כי כל פרטי ופרטי מהכסא כסא שלם בהסכמת הי' כסאות בפעולה וכולם נתנו כחם בבחינה ההיא, ומה שיחס עוד שם להקב"ה ע' כסאות מעין כסאות של מלכיות לא שיהיה הכונה שיהיו תלויים השרים בכסא ממש ח"ו, אלא הכוונה שהנהגת האומות בלי ספק ע' נגד ע' ענפים שבשבע מדות עליונות, ובהיות ההנהגה מתלבשת מלפני הבורא מדרגה אחר מדרגה להיותה נשפעת לשרים היא נמשכת אליהם מן ע' ענפים טהורים בסוד התלבש שבע מדות נכללות מעשר שבעים בכסא שהם שבעים כסאות וכסאות אלו לא ישפעו מיד לע' שרים, אלא יש עוד למטה בעולם המלאכים הנודעים מלאכי טהרה שהם הבית דין העליון כדפירש בספר הזוהר בפסוק וה' המטיר, ואותם השבעים יתלבש הנהגתם ממלאך אל נפרד ושם יונקים השרים ממשלה וכבוד מממשלתו של הקב"ה, והיינו שפי' שם ושבעים שרביטין של ממשלות יש לו וסוד יסא ושרביט היינו סוד כסא כדפי' ושרביט הוא סוד מטטרו"ן שהוא סוד מלאך, והנה בספירות עצמן יש כת"ר מל"ך כס"א שרבי"ט, והנה הכתר הוא שלש ראשונות המתעטרות בראש הת"ת והמלך הוא הת"ת עצמו, והכסא הוא המלכות והשרביט הוא היסוד, ולמטה יש כיוצא בזה בדמות שראה יחזקאל וממעל לרקיע אשר על ראשם וגו' ולא ראה בספירות אלא בסוד עולם המלאכים ציורים דשעוה כדפי' בתיקונים ועל דרך זה כסא ושרביט, ומשם ניתן לשרים ממשלה והנהגה לאומתם בבחינת כסא שרביט דהיינו בסוד התלבש מדה בכסא ומלאך כדפי' לעיל, ואין להם אחיזה בכסא כלל אלא במלאך כדפירש בספ"ר שאחיזת החיצונים במטטרו"ן לבד, ולהכי פירשו בפרקי מרכבה ואמרו וכל מלכי עולם אינם נוטלים כבוד אלא משלו. וא"ת כיון שיונקים מהמשתלשלים ממנו הוא פגם, ח"ו והוא אינו חסר כלום מפני רבוי הבחינות המשתלשלות וו מזו עד למטה ואינם נאחזים אלא למטה והם נוחלים כדוגמא עליונה כת"ר מל"ך כס"א שרבי"ט ועם כל זה אינם נאחזים אלא במלאך ונפרד, אמנם כסא הכבוד הוא חלק עם בני ישראל יריאיו וזה שאמר אבל כסא הכבוד אינו מנחיל אותו אלא ליריאיו הקדושים הדא הוא דכתיב וכסא כבוד ינחילם. וז"ל: כסא רם ונשא ארכו שמנה מאות אלפים רבבות פרסאות, ורחבו חמשה מאות אלפים רבבות פרסאות, וחשבון פרסאות אלו הם בפרסותיו של הקב"ה וכל פרסה שלו אלפים באמה, והאמה שלו ד' זרתות וטפח, וזרת שלו מסוף העולם עד סופו, הדא הוא דכתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וגו' עכ"ל, וראשונה הטעם שנתנו שיעור לכסא הוא להורות שהוא יוצא מאין גבול לגבול והפעולות העליונות מוגבלות בו וכדפי' בחקירה חמישית מדרישה השנית, והטעם שלא נתנו שיעור אלא לכסא רם ונשא כדפי' שכל הכסאות ענין אחד והם כנויים לכסא כל השמות על שם הפעולות, וענין הפרסאות פירש ר' יהודא בספר מנחת יהודא שהכוונה לשון פרוסות שהכוונה מאורות וכיוצא, ועם כל זה עדיין צריך הדבר ביאור ואני אפרש, הענין שאף אם תרחיב המצרים כמו שתרצה לא ישוער בלב המשכיל יהיה שיעור הכסא גשמי שהרי למעלה אפיסת הגשם בלי ספק, ואמנם ענין אורך ורוחב הנאמר בכסא ירצה בענין שאנו מייחסים אורך באריך אנפין ורוחב בבינה שהיא נקראת רחובות הנהר וכיוצא, ופירוש הענין כי הרחמים יורה על אריכות הפנים שהם מתארכים להשפיע ארוכה ומרפא ולהמשיך באורך לתחתונים, אבל הרוחב יורה על הדין מפני שהמדות מתרחבות בעצמם בלי להשפיע לזולתם ולזה יוחס האורך לימין והרוחב לשמאל, ולהיותה כסא רם ונשא הוא ארוך מצד רם ורחב מצד נשא כדפי' לעיל, ומטעם זה ארכו שמונה שאוחז מהבינה עד המלכות שהוא רחמים הבינה ואם על הבנים, ורחבו חמשה שהם מחסד עד הוד שהם ה' ספירות וחצים דין גבורה הוד וחצי ת"ת, אמנם היותם מאות אלפים רבבות הוא סוד הכללות, והענין כי מצד המלכות הם המדות פרטיות שהיא עניה והמדות בה הם פשוטות חמשה ושמונה ומצד הת"ת הם נכללות כל אחד מעשר ועשר מעשר בענין שכל אחת נעשית מאה דהיינו אמה, ואחר כך מצד אימא עילאה נכללת יותר שהיא אלף בינה ועולות לאלף כל אחד ואחד ואחר כך על ידי החכמה עולות לרבבה דהיינו שהחכמה רב כדפי' בספ"ר בערכי הכנויים, בענין שסוד המדות האלו נכללות בסוד ד' אותיות שהוא סוד ד' עמודי הכסא דהיינו י' רבבה, ה' אלף ו' מאה ה' אחדים, וכבר הארכתי בזה בפי' האדרא, ופרסה היינו סוד מאור המתפשט כדפירשנו, ומאורות אלו נכללות בסוד כסא ולכל מאור ומאור פעולה ידועה ושם ידוע, ועדיין כל מאור ומאור מאלו הנזכרים אינם מאורות פשוטים אלא יש בכחם ובעצמותם כמה מאורות כדרך מי שבראם שספירותיו הם כלולות זו בזו וזו בזו וזה שאמרו וחשבון פרסאות אלו אינם בבחינת מכסא אל נוצר אלא מבחינת בורא לנברא, וזה שאמר בפרסותיו של הקב"ה, וכללות המאורות הם היות כל מאור ומאור מתפשט עד גבול התפשטותו ומשם חוזר אל מקורו ונקשר ראשו בסופו וסופו בראשו בסוד הספירות שהם נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כדפי' בספ"ר ובפירוש ספר יצירה, וזה שאמר וכל פרסה שלו אלפים באמה, וכבר פירש' סוד אלף שהוא כללות הספירות ואלפים היינו עשר ממטה למעלה ועשר ממעלה למטה בסוד אמה שהוא משך המאור בסוד וא"ו ומתפשט ממעלה למטה כזה וממטה למעלה כזה והיינו שני אלפים כזה והם אלפים באמה והם אחד, דהיינו סוד שש מעלות לכסא היות סוד אמה בכל פרטי ופרטי מאור מתפשט ממעלה מסוד אלף ויורד לסוד אלף וחוזר משם אל מקום מוצאו, ומשך המאור בעצמו בנסיעותיו הולך ומתפאר בענפים בסעיפים ופארות, וזה שאמר והאמה שלו שהוא הת"ת דהיינו קנה הזרוע, שתי זרועות שתי קנים שתים אמות אחת לימין ואחת לשמאל כנודע דהיינו שהוא נאחז בגבורה וחסד ומושך מציאות ד' זרתות וטפח, וכבר נודע סוד זרת שהם ה' ספירות דהיינו חסד גבורה תפארת נצח הוד, וחמשתן בחסד וחמשתן בגבורה דהיינו חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד דהיינו חסד, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית דהיינו גבורה, וכן בנצח וכן בהוד, וזה שאמר וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים דהיינו תרי ירכי קשוט, והת"ת האמה בעצמה הכוללת הזרתות הנז', והיינו התפשטות האצבעות והענפים נעשים זרת, והיינו סוד ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אמנם ביסוד נפרצו עליו פסול לכך הם נעשים טפח, דהיינו קבוץ וקשר האצבעות בענין שהזרת נעשה טפח, ושמא תחשוב היות שיעור הכסא בכל הנהגת העולם, רוצה לומר שיעור המאורות כשיעור צורך ההנהגה לבד וזהו שיעור הכסא, ונשיג סוד כסא מסוד הנהגה התחתונה, אינו כן אלא בזרת אחד דהיינו חלק מכמה ממאור אחד העולם מתקיים ממנו וכל הבריות תלויות בו כדפי' שהעולם תלוי בזרוע, וז"ש וזרת שלו מסוף העולם ועד סופו, מה שהעולם מתקיים וכל הארץ וצאצאיה והעם אשר עליה הכל מתקיים בחלק מאור הנקרא זרת, והעד הוייתו שנתהווה בזרת וממנו מתקיים וז"ש מ"י, שהיא הבינה שברא העולם, מדד בשעלו, דהיינו טפח, מי"ם, כלל הנמצאים מהחסד, ושמים בזרת תכן, הרי בריאה וקיום מזרת לבד. שרפים הוא לשון אש השורף ופירש בספר ברית מנוחה שהם שלשה בחינות, הא' הוא מן האש השורף, הב' מן האש המשריף, הג' מן האש המקרר. ואולם ירצה בזה, כי היסוד האמתי אל כל הנוצרים ביצירה הוא מיסוד האש הרוחני דהיינו הגבורה, ובה ג' בחינות גבורה סתם וגבורה חזקה וגבורת חסד, שהם ג' מדות נכללות בגבורה ימין ושמאל ואמצע, ואותם שהם מן הימין הם מן האש המקרר הדין, ואותם שהם מן האמצע הם מן האש השורף, ואותם שהם מן השמאל הם מן האש המשריף, ויצדק אומרם שהם שלשה כתות, כת אחת אומרת קדוש ולכך קדוש ראשון כחסד, וכת שנית אומרת קדוש דהיינו בגבורה, וכת שלישית אומרת קדוש דהיינו בת"ת ה' צכאות, ועתה בזה לא ירחק מה שאמרנו שהם ג' כתות בשרפים דהיינו נגד כתר חכמה בינה ג' יסודות לחסד דין רחמים, ולכך הם ג' פעמים קדוש קדוש קדוש כתר חכמה בינה כדפי' בחלק תפלה למשה, ועיקרם בינה ששם יסוד האש ולכך נקראו שרפים, ואם תדקדק במלת שרפים לא יורה על שורפים ממש, דאם כן שורפים הוה ליה למימר, אמנם היא מלה מורכבת משרופים ושורפים שהם מקבלים הדין ונשרפים בו מלמעלה ושורפים למטה והוא שם כמו זכרים דברים., ממלה זו דרשו שכל המלאכים אין להם קפיצין אלא הם לעולם בעמידה, מורה שאין להם רשות לישב כלל, ולדעת מה ענין ישיבה ועמידה נדעהו מענין אומרם אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, והסוד וארא את אדנ"י יושב, דהיינו המלכות יושב ודאי להשפיע ולהמשיך לתחתונים בנחת רוח, ולכך מלכי בית דוד יושבים בעזרה להשפיע לכולם, אמנם ישראל מקבלים הם שרפים עומדים, ולכן אין השרפים יושבים שיפרידו עצמם מהאור העליון אלא עומדים לקבל מהכסא, ועוד יתגלה הסוד בענין תפלה מיושב ותפלה מעומד, בסוד בעמדם תרפינה כנפיהם, והיינו בענין החשמל פעמים חשות ופעמים ממללות, תפלה מיושב הם תיקוני שכינה ואין כה קבלה לכך מיושב, אמנם בעמדם שהם מקבלים מן הזווג הם מעומד חשות תפלה בחשאי, ולכן שרפים עומדים לקבל תמיד לא יפרדו. וענין אומרם שאין להם קפיצין, ירצה ששוקי האדם הם כצורה עליונה נגד נצ"ח והו"ד, והם ג' פרקים לרמוז אל בחינות במדות אלו מקכלת ומשפעת כדפי', ולכך בהיות האדם מעומד מתפשט לצד מעלה לקבל, ובהיותו יושב הבחינות האלו מתאחדות זו בזו ועליון יורד לתחתון להשפיע, ואלו אין להם קפיצין אלא כולם אבר אחד להיותם לעולם עומדים מקבלים, וזה יורה שהאדם משפיע בהם ולא הם באדם, והאדם שלם יותר בצורה העליונה, כאומרו וארא את אדני יושב, ממעל לו, יש בו ג' פירושים, הא' כאומרו והחונים עליו ודי שרן סמיכון עלוהי, ורצה בזה כי השרפים הם ראשונים בכתות המלאכים הנוצרים ולכך הם סמוכים לכסא, בהתם שלמות צורת צלם ודמות כסא הכבוד מיד מתחיל עשר כתות המלאכים והם ג' כתות השרפים, ואין ספק שהם למעלה מן מטטרו"ן, מפני שמטטרו"ן הוא סוד הרקיע הנטוי על ראשי החיות, שהחיות בהיכל הרצון ומטטרו"ן בהיכל קדש הקדשים, ושם שני הכרובים שהם מטטרו"ן וסנדלפו"ן, ומן מטטרו"ן ולמעלה אין השגה בכסא שהוא מפרגוד ולמעלה, וכלל היכל קדש הקדשים הם ג' כתות השרפים, ולכן בקצת מקומות מייחס השרפים ממש לכסא בתיקונים, וירצה ממעל לו ירצה על הכסא, ועומדים ירצה עומדים לקבל מן אותו שהוא ממעל לכסא, ולשון מעל כמשמעו, ולא שמדריגתם מעל לכסא ולא בכסא עצמו אלא הם עומדים ירצה מקבלים מרוכב על הכסא, והיינו הפירוש הב', ורצה הכתוב בזה להורות שעם היות שאינם משיגים באצילות עם כל זה הם יודעים שאין ההשפעה מן הכסא אלא מן הרוכב עליו על הכסא, הג' כשנדקדק אומרו ממעל ולא אמר על ירצה על דמעל, כי הרוכב על הכסא הוא מדת אדנ"י ועליו יהו"ה ואלו שואבים שפע מעולם הזכר, וכן פירש בסכא בפסוק, ברכי נפשי את ה' כי במלאכים לא אמר ברכו את ה' מלאכיו אלא ברכו ה', והטעם שהם עומדים בסוד עולם מעומד שהוא מהזכר, לא מהנקבה שהיא תפלה מיושב, ולכך ישראל נאחזים בזה ובזה והם מתפללין מעומד ומיושב זכר ונקבה, ואלו זכרים מעומד דוקא, ולא מפני זה יגדל מעלתם אלא אדרבא מעלת ישראל גדולה מהם, שהם בני בית דמטרוניתא נכנסים להיכלה פנימה ואלו יונקים למטה מהזכר, והיינו אומרו עומדים לקבל ממעל לו, על דמעל הכסא, ולזה ישראל יש להם קפיצים להורות עליית הנקבה ממרגלותיו מדרגה אחר מדרגה עד עלותה בין שתי זרועות על לב ומשם כתר עטרה על ראשו וישראל עולים עמה, ולכך הם מתפללין מיושב ומקדישים מעומד וחוזרים ומקדישים במוסף בסוד תוספת קדושה על קדושה, והשרפים אין להם כח זה כאשר נבאר בחלק תפלה למשה., כבר פי' כי איברי המלאך אינו אבר ממש אלא כל חלק וחלק ממנו הוא מלאך, ולזה כנפים אין הכוונה כנפים גשמיים ככנפי החסידה, אמנם הוא מלשון כנופיא, והיינו מחנות וכתות נכללות בכל שרף ושרף, והעד על זה וקול כנפי החיות, שהם החיילות האומרים גם כן שירה כאשר נבאר, וכנופיא זו להם פעולה ידועה לכל אחד ואחד כאשר נבאר, אמנם להיותם ששה הוא משש קצוות, ור"ש פירש שהם ז' שרפים ז' שמות מ"ב, והשם עצמו השרף וששה אותיות שבו הם ז' כנפים, וכבר נתבאר כי כל אות ואות לה שם אחר אבגית"ץ אדירירו"ן ביהריהו"ן וגו', והרי הם שרים על החיילים, וכן פי' כי ששה אותיות הם שש קצוות, ולזה הוכרח כי הכנפים דהיינו המחנות האלו פעולתם כפעולת מדותם שמהם מקבלות, וכן פי' במקום אחר בתיקונים כי ת' הוא תלמי"ה והיינו סוד אומרו תלמיה רוה נחת גדודיה, והיינו מפני שהוא בהוד שהגשמים יורדים בגבורה יש בו כח הגשמים ברויה ולזה הם ו' כנפים, ואולם בכפל לשון הכתוב באומרו שש כנפים שש כנפים לאחד, יובן במלת אחד שפירש בזוהר פ' בראשית שהם ו' ממעלה למטה וששה ממטה למעלה והכח המייחד היינו אחד ודאי, והיינו קשר הקצוות ויחודם על ידי היסוד, וז"ש שש כנפים שש כנפים לאחד ודאי והיינו סוד החיילים נקשרים ומתאחזים אלו באלו אבגית"ץ צתיגב"א, לאחד הוא סוד שרף שהוא מתלבש בהם וקושרם ומיחדם, וכן כל אחד ואחד., הענין כי הפנים בשרף הוא סוד ג' ראשונות שבו, שהם הפנים המקבלים השפע העליון, והנה יקשה הנה הרבה, כי לפי הפשט מורה שהשרף אין לו אלא שני פנים ובחיות הם ד' פנים, וקשה טובא, השרפים הם בעלי ששה כנפים והחיות הם בעלי ד' והשרפים בעלי ב' פנים והחיות בעלי ד' פנים, ועוד החיות נכללות ד' פנים בכל חיה מחברתה, והשרפים למה לא יוכללו כל אחד מחבירו. ואני אומר ילמד סתום מן המפורש שיש להם ל"ו פנים ול"ו כנפים שהוא סוד רי"ו פנים, הא כיצד ו' פעמים ו' הם ל"ו, וכמו שאנו חוזרים וכוללים בחיות דפ"ד בכל חיה, כן הם בכל שרף, והוא סוד אלו רי"ו, ובשתים יכסה פניו, ירצה שהחסד והגבורה מסתירים החכמה והבינה שהם הפנים ולכן בשתים יכסה פניו, וסוד הפנים הם רי"ו אותיות בשם ע"ב הנסתר ורי"ו אותיות בשם ע"ב הם כנפים, אלו לבוש לאלו, וכן ל"ו פנים ול"ו כנפים לע"ב, וכן בדין ששה כנפים כל כנף וכנף כלול מחבירו בסוד הצירוף כזה אבגית"ץ באבית"ץ גאבית"ץ יאבגת"ץ תאבגי"ץ צאבגי"ת, ועל דרך זה יצטרף השם צירופים הרבה, ואפשה דהיינו אומרו שש כנפים ובכל כנף וכנף שש כנפים, והיינו כפל הפסוק באומרו שש כנפים שש כנפים לאחד, וכן הפנים שהוא סוד שם מ"ב הנסתר, דהיינו יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, יתחלק לששה ששה אותיות יו"ד הי"ו, יוהיא"ל, פה"א יו"ד, האיוד"ה אואוה"א, אלף דלת, נוניו"ד, הרי שבעה שרפים בעלי ששה פנים ויוכללו הפנים בכנפים כדפי'. עוד יש דרך אחרת לשם מ"ב נעלם, והוא יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הרי מ"ב ויתחלק לששה ששה כזה יהוהי"ו, דהאוא"ו, האיוד"ו, אודלת"ה אאלפו"א, ואלףו"א והאאל"פ הם שבעה שרים בעלי ששה פנים ויוכללו כנזכר, וישעיה הסתיר סוד יותר ולא נרמז אלא ברמז בכנפים., הם נגדיים לנצח והוד, ופירושו הוא שלא להזכיר מעשה העגל, הרי שדמו אותם לחיות שרגליהם ככף רגל עגל דרך כלל שהוא מצד הדין, ונצח הוד מדות הדין, ועם היות שהנצח נקשר בימין כבר נרמז סודה בענין ותקע כף רגל יעקב, ועם היות שהפנים הם נכללים בכל הקצוות הרגלים הם דוקא בנצח הוד, ולכן יכסה רגליו ויתעלם הדין ההוה בכחות אלו בסוד כנפים אלו שהם מושכים לרחמים, ולכן בשתים יכסה רגליו ויפעלו הרגליים על ידי שתי מחנות אלו ולא ישרפו העולם בהזכירם עון העגל. הם השתים האמצעיות שהם תפארת ומלכות, ולהכי נקט יעופף ולא אמר יעוף שהם השפעה אחר השפעה בחינה אחר בחינה בסוד משך הגוף כולו, שהוא סוד קומה הכוללת כל קו האמצעי כאומרו זאת קומתך דמתה לתמר, ולכך ממנו נמשך השפע או הפעולה כאומרו ויעף אלי אחד מן השרפים וגו', ועוד אפשר לי לומר יעופף שתי עפיפות כענין רצוא ושוב, יעוף לעלות ויעוף לרדת, והיינו כח ההשפעה עולה ומקבל יורד ומשפיע, היינו סוד תפארת ומלכות, רצוא כרפא דהיינו ת"ת רקיע רפה רחמים שאינו דין, ושוב בדגש דהיינו י' מלכות נקודה י' קטנה דגש דין ודאי, והיינו יעופף יעוף יעופף ת"ת ברפה יעוף מלכות בדגש, ולזה אל פעולת הדין ויעף אלי אחד מן השרפים דהיינו בכח הדגש להענישו בשפתיו כדפירשו רז"ל., דרך כלל זה הרקיע הוא מטטרו"ן והוא בהיכל השביעי היכל קדש הקדשים, והנה יקשה אל השכל, כי אחר שחנוך הוא מטטרו"ן שנזדכך גופו ללפידי אש, כדפי' בפרקי מרכבה שהוא שר על כל מלאכי מרום, ואם כן היאך אפשר שיהיה רקיע וכל עולם זה היכל קדש הקדשים לא מעט הוא. ולזה נקשה אחרת, שהקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות, ומה יועילנו לצדיק העולמות האלו אחר שהוא איש אחד קטן הכמות לכל העולמות האלו, אמנם הענין הוא כי צורה זו הגשמית אינה לנשמה אלא צורה רוחנית, אין הצורה הגשמית אלא דוקא במנוחת הנפשות ובמנוחת הרוחות שבהם הצדיקים כצורתם בעולם הגוף אלא שצורתם רוחנית מאירה כשמש, אמנם למעלה אין מי שידע מה ענין הצורה ההיא אלא שנכללת בכמה מיני מאורות מלאים זיו וזוהר, ועל דרך זה כשנזדכך חנוך ונעשה מלאך גבוה כולל כמה עולמות וכמה עניינים וכמה מאורות, וכן ענין התפשטות הצדיקים בש"י עולמות, ועם היות שאומר גופו נהפך ללפידי אש וגו', הענין הוא כי גוף האדם באיבריו רומז לכמה עולמות, וכן המלאך הזה כל אבר ואבר ממנו נעשה עולם וכל שער ושער ראשו נעשה מאור מתפשט כלול, ועל דרך זה כל שאך פרטים שבו, ולזה החיות שהם בהיכל הרצון כאשך נבאך מתעטרות מאורו והוא כתר על קרני הודם כאשר נבאר, והוא למטה מסוד השרפים על החיות, ויש אומרים שהוא שרף, ואין רחוק היות השרפים עצמם כללותו, וכן נראה מתוך דברי התיקו' בשם מ"ב, אמנם בספר ברית מנוחה מפרש סוד שמ"י דהיינו שמעיא"ל מטטרו"ן יהוא"ל, ואומר ששמעיא"ל ראש לשרפים ומשפיע למטטרו"ן, ואינו מן הרחוק כי מטטרו"ן שר הפנים דהיינו ב' פנים ת"ת ומלכות, אמנם שרפים הוא סוד אהי"ה בבינה כדפי', ועל דרך כלל הוא הרקיע הנטוי על ראשי החיות, וכן מוכח בכמה דוכתי, והנה בבחינת המלאך הזה הוא כולל כל העולמות וכל הנמצאים כולם וכולם ניזונים ממנו, ואפשר היינו שפירשו בגמרא פרק אין דורשין קרני החיות כנגד כולם, שהרי כל הנמצאים נכללין בקרני החיות לכך מדתן כנגד כל הנמצאים כדמפרש התם ואזיל וקרני החיות אלו מהיכא אתו שלא נזכר בפסוק, ועוד שהוא אומר קרני החיות כנגד כולן רגלי הכסא כנגד כולן, הרי שלא נתן שיעור בין כסא לחיות אלא רגלי כסא וקרני חיות יחד, וזהו סוד השרפים רגלים לכסא בלי ספק, והרקיע הזה שעליו הכסא הוא קרני החיות, ובזה צדקו דברי ספר ברית מנוחה שפירש ששמעיא"ל משפיע למטטרו"ן והיינו קרני החיות המקבלות מרגלי הכסא כדפי', וצדקו דברי רשב"י שמפרש שרפים וכסא דבר אחד כיון שהם הם רגלי הכסא, ועם היות שיאמר קרני החיות, אין הכוונה על הצורה הגשמית אלא רוחניות הכולל החיות וכל אשר למטה מהם, וכן מוכח בזוהר בפרשת אחרי מות שהחיות נשרשות ברקיע, וכן בדין ששורש היכל הרצון בהיכל קדש הקדשים, והיכל קדש הקדשים שרש לכל הנמצא ממנו למטה בלי ספק, וענין אומר ודמות מפני שהם דמות ממש חי"ה מלכות רקיע יסוד, ומטטרון נגד היסוד, ועל רקיע כסא מלכות על יסוד ששם מקומה, ועל כסא מראה אדם ת"ת, בענין שצורה זו המושגת דמות לענין גבוה, וראשי החיה נצח והוד ראשים למלכות ראשי חדשים כדפי' ברעיא מהימנא, רקיע מן לשון וירקעו את פחי הזהב והיינו התפשטות, וירצה מלשון רקיע שהוא התפשטות ממקום גבוה כעין הת"ת שהוא מתפשט מהבינה וכולל בעצמו הספירות, כן הרקיע הזה כולל בעצמו החיות שרשם הנעלם בו כדפי', ועל ידי השרש הזה הנעלם אשר להם הם חיים ממנו, וראש הרקיע נקשר בשרפים, ורגלי כסא עליו שהם משפיעים בו והוא מתרקע ומתפשט להשפיע לחיות, והוא יונק מהת"ת בעל הרחמים, ולכן הוא כותב זכותם של ישראל, והיינו סוד תפלתם ומצותם העולה מסנדלפו"ן הקושר כתרים לרבו כאשר נבאר, והוא כוללן וכותב אותיות רוחניות, ותפלת אלישע לא היתה מתקבלת ונדחו כל תפלותיו ומצותיו, והיינו מחיקת זכותו שלא יהיה הזווג הנעשה על ידי מלאך הזה נכלל (כי) באלישע כיון שחטא בקיצוץ, ומטטרו"ן מלמד זכותם של ישראל שהוא כנגד ישראל של מעלה, וז"ש כעין הקרח הנורא, וכבר נודע שמלת נורא הוא הת"ת הגדול הגבור והנורא ג' אבות, והוא אמר מה נורא, ומלת קרח הוא סוד רב חסד מטה כלפי חסד, מתלבן בלבנונית הכתר העליון להיותו פועל בחסד, וזהו קרח ודאי, ורשב"י פירש בתיקונים קרח חרק, והיא המלכות שהוא חרק נקודה ועם בעלה הוא נורא נעשים שניהם קרח הנורא והיינו קשר שניהם יחד, והיינו על ידי המלאך הזה המזווגם בימות החול כדפירש בספ"ר בשער אבי"ע, נטוי מתפשט על ראשיהם שהוא צורתם החקוק בו, שאותו השרש ראש להם מלמעלה למציאותם בלי ספק, ומלת נטוי יורה גם כן כי החיות פועלות בדין בפני שור וברחמים פני אדם ואריה וגו', והרקיע נטוי מדין לרחמים על ראשיהם להטותם לרחמים מלמעלה ודאי שהכל תלוי בקבלה עליונה., משך הפסוקים בקצרה, ועם היות שלא סידרנו הפסוקים כסדרן הוכרח אלינו סדר זה כפי סדר המדרגות, ומתוכה, דהיינו סוד הנוגה שנבאר עניינה בחקירה ז' בע"ה, ומה שאמר מתוכה, שודאי תוכיותה ומוח האגוז הוא סוד ד' חיות, ולא אמר ותוכה ד' חיות, ח"ו שאינם מתלבשות בנוגה וכל שכן בשאר הבחינות, אלא מתוכה צופה אדם ד' חיות, שהרי רגלי החיות כנגד כל מה שלמטה מהם, , אמר דמות מפני שעיקרם ד' חיות באצילות, שהם י' אריה ה' שור ו' אדם ה' נשר, ואלו צלם ודאי עליהם ולמטה דמות, ולזה אמר דמות ד' חיות, וטעם למה נקראו חיות פי' בפרשת נח, עוד ירצה דמות ד' חיות, וארבעתן אינם אלא אחת, כמו שאמר לעיל, אמנם היא בעלת ארבע פרקים ד' איברים ד' חיות, וסודם מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל בהיכל הרצון, והיכל הרצון הוא היכל הת"ת ולזה ההיכל א' ומאורו מתנוצץ לד' ניצוצות כענין השם יהו"ה אחד ומתנוצץ לק' אותיות, וז"ש דמות אדם, הת"ת ודאי שהוא אדם, ועוד הוא סוד יהו"ה ד' חיות ולהנה דמות אדם דהיינו סוד מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. , הוא סוד ההנהגה הנמשכת מלמעלה מורכבת מד' הנהגות, דהיינו חסד פן אחד, דין פן אחד, רחמים פן אחד, הכולל פן אחד, והדין כלול מהרחמים והחסד והכולל, והרחמים כלולים מהדין והחסד והכולל, ולכן ד' פנים פני ההשגחה וכלי לסובלן, דהיינו סוד ד' מלאכים אלו מיכא"ל גכריא"ל אוריא"ל רפא"ל הם ד' פנים, ובסודם כמה איברים כמה כוחות לפעול כל פרטי ההנהגה והפעולות הנמשכות מהם למטה, וכנגד הד' פנים הם הכנפים, שהם מחנות ארבע שייחסו לשכינה כפרקי מרכבה, ואימעוט כנפי החיות ונתמעטה פמליא של מעלה כמו שאמרו בגמרא כפרק אין דורשין, וד' כנפים הם מקבלים שפע ופעולת הפנים, והעד ד' פנים יהו"ה ד' כנפים אדנ"י, וכמו ששם אדנ"י מקבל שפע יהו"ה ופועל פעולתו כן סוד ד' פנים וד' כנפים בחיות למטה ולקמן נאריך. ורגליהם רגל ישרה, הגוף בעצמו לא פירש, שנכלל באומרו לאחת להם, שאין להם כח לקבל מהפנים, אלא אור הפנים ימשך דרך הגוף אל הכנפים, וסוד הכנפים הם שתי ההיכלות שהם כנגד שתי זרועות שהם היכל אהבה והיכל זכות, והיינו אומרו וידי אדם בפסוק שני כאשר נבאר, והם ג' היכלות קשורים יחד, בסוד קשר ג' אבות, דהיינו היכל הרצון והיכל אהבה והיכל זכות, ובהם סוד משך הגוף, אמנם רגליהם הוא סוד היכל נוגה והיכל עצם השמים שהם כנגד תרי ירכי קשוט, כדפי' בזוהר פרשת פקודי, ואומרו רגל ישרה, כי עם היות שהם פועלים דין ומשפט, כאומרו בגזרת עירין פתגמין ופי' בזוהר כי לשון עירין היינו מלשון ויהי ערך שונאין מפני שהם דנין האדם בדין חזק כשונא, עם כל זה אינם מטין הדין מאמיתו אלא רגל ישרה, שאינם כופלין הדין אלא הדין הפשוט, אינם מענין הדין אלא ישרה נמשכת עוד הדין, והרגל הזה נמשך עד סוד היכל לבנת הספיר, ואין פנימיות ההיכל נאחז בחיצונים אלא ישרה לא מעוקל, ועם היות שפי' בזוהר כצפורים הנאחזים בפח דהיינו סוד מטטרו"ן וסנדלפו"ן שמשפיעים לחוץ, היינו על ידי לבושים כאשר נבאר בחקירה ז', והטעם כי שם עומד בפתח היכל לבנת הספיר טהריא"ל המלאך המקבל הטהורים לבד בין נשמות בין תפלות, ולכך רגל ישרה, ישר ה' ודאי, דהיינו יסוד ומלכות נכללים בהיכל זה שהוא כף רגליהם, כי הרגלים בעצמם הם היכל נוגה והיכל עצם השמים, שהם היכלי נצח והוד, אמנם כף רגליהם שהוא היכל לבנת הספיר ככף רגל עגל ביסוד, והיינו דין ראשון שדנים האדם בהיכלות ומשם מתפשטים כמה כוחות הדין לפעול בעולם, ומתנוצצים כמה ניצוצות מלאכי דין חזק טהור, וזה שאמר כעין נחשת, מורה שהם מהנחש, ואינם אלא כעין נחשת קלל ודאי שהם טהורים מכל סיגי החיצונים, אמנם מהם מקבלים החיצונים הדין הנפעל ואלו משפיעים לאלו על ידי כמה מדרגות המשתלשלים מהם. וידי אדם מתחת כנפיהם וגו' כבר פי' אדם ת"ת היכל הרצון, ידי אדם שמאלית וימנית היכל אהבה והיכל זכות, מתחת כנפיהם ודאי, שד' מחנות שכינה בכללותם עליונים על בחינת ידים דאמרן, ופי' כי פעולת אלו הידים לקבל בתשובה, והיכל זכות דין כיון שאם שב ימין אהבה מקרבו ומיד יסורין ממרקין, והיינו היכל זכות לזככו ולטהרו לשלם לו חובותיו ונידון לזכות. , כמו שהיכל הרצון הוא מרובע בההנהגה דהיינו ד' פנים, וכן כנפים מרובעות בהנהגה, כן ידים מרובעות, ולכך כל ענין ההיכלות בסוד ימין ושמאל ואמצע והכולל, וזה שאמר ופניהם וכנפיהם לארבעתם, כדי שלא יפעלו הכנפים אלא כפי מה שנכלל בידים בסוד התשובה והיסורים הממרקין, אם זמן להמשיכו דין אם להמשיכו רחמים, בסוד ארבע החיות, שראשם היכל הרצון, וארבעתם בהיכל אהבה כדפי' בזוהר, והיינו סוד אהב"ה, וכן נמשכות עד למטה, מפני שכל ההיכלות גופם ומשך עצמותם כדפי' וכאשר נבאר. , הענין כי כללות הבית דין בכל פעולה, ועם היות שכל כנף וכנף לה פעולה ידועה וכל פן ופן לו ענין ידוע, המשל ד' פנים יהו"ה י' חסד ה' דין ו' רחמים ה' הכח הכולל, וכן ד' כנפים אדנ"י א' חסד ד' דין נ' רחמים י' הכח הכולל, ויתמזגו לפי כללותם, עם כל זה יפעל החסד על ידי הסכמת כל הכנפים, כל פמליא של מעלה מסכים על החסד הנשפע פנים וכנפים באריה בשור בנשר באדם, והא כיצד, חוברות אשה לאחותה, כנפיהם כולם הם מסכימות בפעולה הנפעלת, מפני שנכלל כל כנף וכנף מכל הכנפים ולכך כח הפעולות בכל אחת מהם, וזה שאמר לא יסבו בלכתן, לא יצטרכו להתהפך מפעולה אל פעולה, בין אם ילכו למזרח רחמים, בין אם ילכו לדרום חסד, בין אם ילכו לצפון גבורה, בין למערב המעורב בכל, לא יסבו בלכתם, לא יתהפכו מכח לכח אלא יש בהם בחינות להסכים כולם אל כל מהלך ההנהגה העליונה, ולזה איש אל עבר פניו וגו', כי כללות הפנים גורם, וכנף נגר פן, וכמו פעולת הפן כן פעולת כנף, וכללות הכנפים בכללות הפנים שיתבאר. , ענין הפנים וכללותם וכללות כללותם פי' בזוהר פרשת אחרי מות וכן בפרשת נח, ואמנם דרך כלל רצה באומרו ודמות פניהם כי כלל החיות הם ממדת התפארת, דהיינו אדם העליון, והם דומים ורומזים לפעולת התפארת דרך כלל וכוללים החסד והדין והרחמים, וזה שאמר ופני אריה חסד ופני שור גבורה ופני נשר רחמים או הכח הכולל, ואולם הם נכללים כמה חיילים ומחנות ונקראים פנים, שהם המביטים ראשונה להשגחת הפעולה לקבל מלמעלה ולהמשיכה לשאר החיילים, וכבר רמזו סוד הפנים בהיכל הרצון מיכא"ל אריה גבריא"ל שור אוריא"ל אדם רפא"ל נשר, ויש תחת ממשלתם עוד שרים, שנים תחת מיכא"ל ושנים תחת גבריא"ל והם נקראים קרני השור, ושנים תחת רפא"ל ושמם נתבאר בזוהר. , זהו סוד אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, שעם היות שכולם מסכימות אל כל פעולה ולא יסבו בלכתן עם כל זה לא יסכימו מיד אל פעולת הדין אלא כל אחד מלמד בדין כפי בחינתו, אמנם בגמר דין יהיה בהסכמה, בענין שהם פרודות מלמעלה מתחלת המשכת הגזירה אמנם מלמטה בסוף גזרת הדין מסכימין כולם אל פעולה אחת, וזה כדי שילמד זכות איזה פן שיהיה או איזה כנף שיהיה, וכן הענין במדות מלמעלה, חסד במקומה חסר, גבורה במקומה גבורה, זהו תחלת דין, אמנם בסוף הדין בגזרה למטה במלכות כולם מסכימות יחד אל החסד או אל הגבורה, , היינו סוד הכנפים בפעולתם שתים יונקות מהפנים שהם נגד חסד וגבורה, והם חוברות איש תפארת קו האמצעי שבו סוד הפנים כדפי', היינו ושתים מכסות, ונחלקו בגמרא באומרם אימעוט כנפי החיות איזו מהשתים חסרו, יש אומרים בשתים יעופף ויש אומרים בשתים יכסה רגליו, והנראה מתוך דברי רשב"י בתיקונים כי שתים מכסות את גויותהנה היינו סוד גוף וברית, והיינו סוד ובשתים יעופף שהוא סוד המשכת הפעולה מחלק גוף וברית ומלכות א"ת הנכללת עמהם, וחסרו בשתים יכסה רגליו שהם נגד נצח והוד והיינו צבאות מעלה שנתמעטו, ובגלות הדין הוה וכף רגל עגל נראה ומתקיים בנו בכל יום והיה ביום פקדי וגו'. , כלומר עם היות שאמרנו שיסכימו כולם אל פעולה אחת פעמים יפעול כל אחד פעולה הפך חבירו, כענין שלשת המלאכים שנראו לאברהם לג' פעולות הפכיות, והיה הטעם שמהפנים נמשך להם כח לפעול כל אחד, כגון מיכאל לכשר רפאל לרפאות גבריאל להפוך, איש אל עבר פניו ילכו גבריאל מקבל מגבורה דין מיכאל מחסד רפאל מן המלכות, ולא בידם כח פעולתם אלא כח אלהי הנתון בהם, וזה שאמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, ואף אם ירצה הרוח מלמעלה להפך הפעולות כגון גבריאל להציל מישאל חנניה ועזריה מהכבשן יפעול על ידו ולא יתהפך ממציאותו, כי שם שרף המוסרים כאומרו וגוברייא די אכלו וגו', וזה שאמר לא יסבו בלכתן, והיינו מפני היות בהם כללות הפנים כח השוה לדבר ותמורתו. , היינו כח שש ספירות שמציאותם בזולת הפנים שפי', וזה שאמר מראיהם כגחלי אש מצד החסד, והיינו מלאכי אש המקרר נקראים גחלי אש, ומצד הגבורה בוערות כמראה והיינו האש המשריף, היא מתהלכת בין החיות, היינו כוחות מצד המלכות נקשרת עם התפארת והוא בינוני, בין החיות ודאי מתהלכת פועלים כפעולת לפידים ופעולת גחלי אש שהם ב' כתות הנז', ונוגה היינו כת מצד הנצח, לאש מצד ההוד, ואלו הם אש מקרר ואש שורף, , היינו כת ששית מצד היסוד. , כל כתות החיות יש להם בפעולתם בעצמה לפעול דין, חזק ודין רפה, חסד חזק וחסד רפה רחמים חזקים ורחמים רפים, והיינו סוד בג"ד כפר"ת שהם שבעה אותיות כל אחת מדה אחת, והם פועלות בדגש ורפה דין ורחמים, וכבר הארכתי כחקירה רביעית במלת יעופף. אולם מלת בזק הוא כת אחת למטה בהיכל לבנת הספיר ויוצא ממנו הפעולה לחוץ להיכל, כאור היוצא מן החרסיות שפירשו בגמרא., והוא סוד העשיה, וכן פירשו בגמרא אמר רבי אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות, במתניתא תנא סנדלפו"ן שמו הגבוה מחבירו מהלך ת"ק שנה ועומד אחורי המרכבה וגו', והענין הוא כי ז' היכלות להם ז' מדורין שהם כמו גוף להיכלות, ונערך סנרלפו"ן למטטרו"ן כנפש אל רוח, כי מטטרו"ן רוח מרובע בסוד ד' פנים, וסנדלפו"ן עגול בסוד רבועא גו עגולה ועיגולא גו רבועא, כזה כדפי' בזוהר פרשת כראשית, והוא סוד שרפים נשמה לחיות וחיות רוח לאופנים ואופנים נפש, והם שבעה מדורין שבהם מתלבשים ז' היכלות כדפי' בספ"ר שער ההיכלות, ומתפשטין כל כחות האופנים בכל העשיה, וזה שאמר שהוא עומד בארץ וראשו שהוא סנדלפו"ן מגיע אצל החיות, והוא בהיכל שביעי כרוב שני עם מטטרו"ן והיינו אצל החיות, ומה שאמר שעומד אחורי המרכבה, מפני שהוא סוד אחורים לחיות, בלי ספק הם פנימה לאופנים. ואומרו הגבוה מחבירו לא ידעתי לו חבר אלא מטטרו"ן ואינו גבוה ממנו אלא נמוך ממנו, ובלי ספק יש לו חבר, ואומרו לארבעת פניו ירצה כי כל כח ההנהגה שיש במטטרו"ן יש בסנדלפו"ן מפני שהוא מתלבש בו ופועל על ידו כענין תפארת ומלכות, יהו"ה מטטרו"ן אדנ"י סנדלפו"ן, , כבר פי' שהם שרפים עיגולא חיות רבועא אופנים עגולא, נמצא הנהגתם כשרפים, וזה שאמר מראה האופנים ומעשיהם אם בסוד החיילים ואם בפעולתם הוא כעין תרשיש תרי שש, כאותם שנאמר בהם שש כנפים לאחד בשתים וגו', וירצה שהם פועלים כפעולת שש קצוות בלי ספק, ודמות אחד לארבעתם, היינו היות ד' אופנים נגדיים להשפעת ד' חיות אלו להשפיע ואלו לקבל, ומה שאמר אופן אחד וד' אופנים וחיה אחת וד' חיות פי' בדרישה ראשונה, ולא שיפעלו האופנים זה בלי הסכמת זה, אלא גם כל פרטי החיילים מסכימין אל כל פעולה ופעולה, בענין שהם מתלבשים זה בזה אפילו באופנים הגשמיים הגלגלים לפעול, וזה שאמר כאשר יהיה האופן בתוך האופן, שהוא מתלבש זה בזה וזה בזה אפילו רוחני בגשמי, וכח הגלגלים והמזלות וסבובם הכל מכח האופנים כדפי', , יש בכל האופן לפעול דבר והפכו, ויוכללו האופנים בכמה בחינות כעין כללות החיות בסוד פנים וכנפים, כי משבעה מדורין דאמרן משתלשלין כמה חיילין דרגין על דרגין קודם שיגיע ההנהגה אל המזלות והגלגלים, ולא יוכרחו אל פעולה אחת אלא הגשמיים הטבעיים שהם תשעה גלגלים, אמנם הז' מדורין עדיין יש שם כח השוה לדבר ותמורתו מפני כללותם בארבעה רבעיהם כדפי' בחיות. , היינו סוד כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, אין ספק שהאופנים אינם פועלים אלא ברצון רוח חיה שבהם, שאין נפש יכולה לפעול אלא מכח רוח שבו ואין רוח פועל אלא מכח נשמה שבו, וזה שאמר וגביהם דהיינו החיות שהם גבוהים על האופנים, וגובה להם הם החיות, גם כן אינם פועלים אלא ברצון גבוה שנשפע להם מלמעלה כשרפים והכל ברשות גבוה, , היינו כח ההשגחה המתפשטת בעולם מלמעלה, והם גם כן מעייני השפע להשפיע, שהכל בסוד עינים, וזה בכל הבחינות והפעולות והגזירות הנגזרות מארבע בחינות ההנהגה, וזה שאמר סביב לארבעתם, והורה עוד על שעבודם להנהגה העליונה ולא בידם כחם כפסוקים הנמשכים, ובלכת החיות אין בידם לא להוסיף ולא לגרוע כלל, ולזה אין ביד החיצונים שהם יונקים מהאופנים כח כלל ולא להתנועע אלא ברצון גבוה כאומרו בידם זעמי, וכאומרו היתפאר הגרזן על החוצב בו, ובחינתם פירש הנביא בפרשת וארא, והנה רוח סערה באה מן הצפון והיינו קליפה אחת, ענן גדול קליפה שנית, ואש מתלקחת קליפה שלישית, וח"ו שתתלבש הקדושה בבגדי טומאה כאלו אלא על ידי אמצעי דהיינו ונוגה לו סביב והם האמצעיים אשר בין האופנים לחיצונים, והנה הנוגה הזה הם מדרגות בינוניים יש נידונים לחוץ ויש נידונים פנימה, והוא כקליפת האילן שפנימיותו לבן וחיצוניותו שחור, ותוך הקליפה המוח והיינו ומתוכה כעין החשמל, וכבר ידענו סוד חשמל שהם חיות אש ממללות מתוך האש הם האופנים, כענין שיתלבשו המדרגות בדרך זה שרף בתוך חיה, חיה בתוך אופן, דהיינו חשמל בתוך אש ואש בתוך נוגה היינו אופן בתוך אמצעיים בינוניים, ונוגה בתוך אש מתלקחת וענן גדול ורוח סערה, ומעשה בראשית הגשמית משועבד לקדושה ולחיצונים אם ברצון אם בהכרח, ר"ל ברצון אם ירצה האדם יחיד או רבים להמשיך על עצמו הקדושה כגון ישראל בארץ הקדש הרי כל מעשה בראשית משועבד לקדושה וקליפות נצדדות לחוץ, ואם ירצה האדם להמשיך על עצמו ועל כל מעשה כראשית הטומאה הרי הנוגה מתלבשת באש מתלקחת וענן גדול ורוח סערה, וכל מעשה בראשית הם נשפעים על ידי הטומאה, והיינו אומרו ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, להשליט עליהם עיר ומגדל חיצוני, וזה סוד בדרך שאדם רוצה בה מוליכים אותו, וזה סוד אומרם למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, והיינו סוד תקרובת עבודה זרה וכל הדברים שבעולם, וכן אל הקדש בא להטהר מסייעין אותו.