בטעם למה המראות הדקות כעין המלאכים ושאר החזיון הכל נמצא ונראה בדמות אש ולהבת שלהבת ולזה נמצא כמה עדים בתורה. הראשונה להט החרב המתהפכת לשמור וגו'. הב' ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. הג' בלבת אש מתוך הסנה. הד' ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. הה' והבית ימלא עשן. הו' והר סיני עשן כולו מפני וגו'. הז' והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו וגו'. הח' ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש וגו'. הט' ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב. הי' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת וגו'.ודרך כלל לשבר האוזן היה אפשר לומר שהיסוד היותר פשוט ויותר דק מן הד' יסודות הוא האש לכך המראות הדקות הם נראות בדמות אש וזה דרך כלל. ולהיותם דקים קרובים אל יסוד האש יותר משאר יסודות יתלבשו באש ויפעלו למטה כאש השורף שהם מלובשים בו, וצריכין אנו לומר שישלטו ביסוד ההוא שהם מלובשים בו להגבילו לפי רצונם לשרוף לרחוק ולא אל הקרוב, והעד על זה וישלח מלאך ה' את קצה המשענת, ועם היות שלא יקשה מהמשענת הבלתי נשרף והוא אמצעי בין המלאך ובין האש היוצא ממנו אל הצור לאכול המנחה, עכ"ז יקשה מגדעון עצמו שהיה קרוב אליו ומדבר עמו ובלתי מרגיש באשו עד שראה שריפת המנחה, וכן מנוח ואשתו, וכן יהיה ענין הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל וזהו הכח האלהי הנותן גבול בכל הנמצאים כרצונו, וכן יהיה ענין רכב אש וסוסי אש שהפרידו בין אליהו ואלישע עם היותם שניהם קרובים זה לזה ולא נשרף אלישע מהאש כלל ולא נפעל ממנו, וכן יהיה ענין ג' אנשים לאברהם עומד עליהם ומקריב להם חמאה ובן הבקר והם מכלים אותו מעם מעט באשם ומגבילים האש בעצמם לא יתפשט רק כפי הצורך לכלות המאכל, וכן אומרו ויתמהמה ויחזיקו האנשים וגו' והם בלתי מרגישים באשם מפני כח המלאך הכובש האש בלתי יורגש אלא כפי הצורך, ואם באנו לקרב הדרוש הזה אל החכמה הפנימית נאמר כי כל מלאך נמצא מכח הגבורה שהיא סוד השמיטה הזאת (הנה הרב המחבר חזר בו מדעת זו בשיעור קומה שלו סי' כ"ג והאריך שם לבטל קבלה זו ע"ש, ועוד מקומות בספרו אור יקר, וכמו כן הרב האר"י זלה"ה בשער מאמרי הזוהר בפירוש לאדרא רבא וע"ש) וממנה נמצאו כל הבריות ובפרטות הכסא וכל השכלים הנפרדים כדפי' בס' הבהיר, והנה בלי ספק כל נמצא יהיה דקותו כפי מציאותו במדרגת המקום שבו נמצא המשל בזה המלאך במקומו למעלה הוא דק כאשר נבאר, יתגלה אל מקום הגלגלים הנה שם יתעבה בבחי' גלגל. יורד אל יסוד האש יתעבה בבחי' יסוד האש. יורד אל יסוד הרוח יתעבה בבחי' יסוד הרוח ולא יתעבה יותר מפני שלא יצטרך אל עביות יסוד המים ויסוד העפר להגלם להגלות אל בני האדם. והנה לזה אין בו כי אם שני יסודות יסוד האש ויסוד הרוח. לא שיורכב מהם אלא יגלם בהם אשו שהוא נמצא מיסוד האש הרוחני. וכמו שהאדם פועל ביסודותיו כרצונו כועס ומלהיב המרה הירוקה שיסודה האש או שמח ומגביר המרה האדומה שהיא הדם. כן המלאך מגביר יסוד שבו ופועל בו כרצונו. ולזה ימצא המלאך שורף מצד יסוד האש שבו העולה והמנחה והמשענת של עץ. וכן מנוח וגדעון רואים ומתקרבים אליו ואין ברצונו לשורפם כי האש שבמלאך פועל כרצון המלאך. ולזה נאמר והסנה איננו אוכל שאין הרצון לשורפו ולא ליבש ליחותו כלל. או ישרוף לזה ולא לזה כעין האדם שיכעוס על אויבו וישמח עם אוהבו עם היותם הפכים, ולא יכעס מפני כעסו עם אויבו על אוהבו, כן ישלוט המלאך באשו לפעול השריפה ברחוק ולא בקרוב, והאש בו טבע יסודו ממקום בריאתו מהאש הדק והוא מתמצא מענין לענין למטה ביסוד האש והרוח שהם היסודות הדקים הבלתי נרגשים ונגשמים כ"כ, ואפשר שזה רצה באומרו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ולא ירצה על המצאם אלא אחר היותם מלאכים ומשרתים, בהתפשטם למטה לשרת במלאכות ה' יעשה אותם רוחות שהם מלובשים ביסוד הרוח ואש לוהט שהם מלובשים ביסוד האש, אמנם טבעם ויסודם מהאש הרוחני הדק שהוא אש הגבורה ודיניה. ונמצא ענין יסוד האש הדק הרוחני מתפשט בכל המדרגות, ראשונה עליונה על כולם הכבוד העליון כאומרו ומראה כבוד ה' וכן וירא אליו מלאך ה' והיא השכינה בלבת אש. ואחר זה המלאכים והיינו מראות אליהו וכן אלישע וכן כמה מראות מנוח וגדעון וכיוצא, ואחר זה מראות החיצונים שהם מכונים בלהט החרב המתהפכת כדפי' בזוהר בראשית ובכחם אש גיהנם, ויש אש מקרר אש והיינו העוסק בתורה שבכחו לקרר האשות כולם, מקרר אש גיהנם שאינו שולט בעוסקי התורה כראוי כדפי' רז"ל ק"ו מסלמנדרא, ולא זו בלבד אלא גם אש המלאך מקררו ואינו שולט בו, והיינו כח אברהם וכן כח ר' עקיבא ור' ישמעאל בן אלישע ברדתם למרכבה, וגדולה מכולם כח מרע"ה בהיותו בהר מ' יום ומ' לילה כשראוהו מלאכי השרת כדפי' רז"ל וכדפי' בזוהר יותר מבואר בפרשת בשלח ולא זו בלבד אלא גם האש הכבוד המחופף שהרי כהן גדול נכנס בשלום ויוצא בשלום, וכן מרע"ה בעלותו אל הר סיני והיינו בזכות התורה אין האש שורפו, וגם ר"ש וחבריו מלובשים באש עוסקים ושאר בני אדם אינם קרבים אליהם וכמוהו רבים. ענין הראות המלאכים לבני אדם הוא רצון אלהי והשגחתו פרטית פועלת בתחתונים ע"י מלאכיו, והנה ההשגחה האלהית יפעול בתחתונים על שני דרכים, או על צד הטבע תשבר אניה בלב ים יהיה רצון אלהי ימותו פלוני ופלוני הנגזר עליהם המות וינצלו פלוני ופלוני, ויזמין להם ה' הכנה טבעית מהספינה עצמה שנשברה חתיכה א' דפים ישוטו על פני המים וינצלו, ואחרים שיצילו גם נכסים והכל על צד הטבע והוא השגחה אלהית, והב' על צד הנס כאשר ילאה הטבע לעשות שליחות רצון הבורא למיעוט הכנתו ישלח ה' מלאכיו ישלימו החסרון ההוא, והעד על זה ענין אחשורוש והמן ומרדכי ואסתר יעשה רובו על צד הטבע ברצון אלהי, וכשילאה הטבע ישלימו הענינים על צד הנס ע"י המלאכים כאומרו ויאמר חרבונה, וכן בלילה ההוא נדדה וכיוצא בדברים שרמזו רו"ל ויחסו אותם ע"י מלאך, ולזה לא ירחק עתה טעם הראות המלאך לבני אדם בהיותם בלתי נביאים ולא מוכנים לנבואה, אלא בהיות רצון אלהי הצלתם וגזרה לפניו לסיבה מן הסיבות ישלח מלאך, והמלאך יגשם להדמות אליו כאחד מבני אדם יקרב הצלת האדם ההוא על צד הקרוב יותר אל הטבע שאפשר, והכלל שיבוא המלאך להשלים חסרון ולאות הטבע בהשגחה הפרטית, וזה טעם הגלות שני המלאכים בסדום לעין כל, ויחשבו לפני הכל כאורחים, כי הפיכת סדום גזרה כללית והצלת לוט מתוך ההפיכה רחוק מאוד צריך המלאך להחזיק בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו ויגלה המלאך גילוי גלוי לעין כל, וזהו מראה יותר פחותה מכל מראות המלאכים הגלמם באויר העולם התחתון עד שיראו לא לצריך הנס בלבד אלא גם לבלתי צריכים כעין מראות המלאכים ללוט וראום כל אנשי סדום. ויש מראה מעולה מזו והוא יגלם המלאך באויר ויראה לצריכי הנס בלבד ע"י זכות המעשים, ויראו ענין זה לצורך הדבר ההוא ואנשים רבים לא יראו דבר, ויהיה מעין זה מראות המלאך למנוח ואשתו ולגדעון, וכמוהם בדברי רז"ל רבים להעשות נס ע"י מלאך יראה בלבוש כעין ארם לצריכי הנס, ולא יבינו ולא יכירו בעלי הנס במלאך עד אחר שפשט הצורה ההיא ונסתלק יבינו כי אלהים ראו. ויש מראה מעולה מזו והוא שיגלם המלאך באויר יותר דק ולא יראה לבעלי הגשמות אלא בזיכוך קצת. לא שיהיו נביאים כלל אלא יגלה ה' את עיני בעל המראה ויראה. וכעין זו הוא ויגל ה' את עיני בלעם. וכן אומרו ה' פקח את עיני הנער ויראה וכיוצא רבים. ומראה זו היותר פחותה ממדרגות המראות מפני שהשתים הקודמות אין זיכוך כלל ואינה מראה. אמנם זאת השלישית היא מראה ממש צריכה זיכוך מעט. שלא יתגלה המלאך ולא יתלבש באויר ובצורה העבה מכל וכל אלא יתפשט בעל המראה קצת ויעביר הגשמות מעיניו. ובהשגחה יפקח ה' את עיניו ויראה. ומראה זו בימים הקדמונים היו שולטים החסידים בחומרם ומזככים אותו ויודעים לגלות עיניהם ויראו. כעין שמואל שהלך לחצר מות וראה שם בישיבות וגו' וכמה אחרים כמו שרמזו במדרשים ובזוהר. ושיעור המראה הזאת ועניינה הוא בסוד העשיה שפי' בספ"ר בש' אבי"ע יש לעולם הגשמי הזה מציאותו בכלל כח המעמיד והוא דק נפש המקיימו, ובהתפשט האדם החומר מדרגה ראשונה יכנם מיד אל צד הנפש דעשיה זו ושם ישיג הנפשות אשר לצדיקים במנוחה על קברם ופעמים ירדו המלאכים ויתלבשו במדרגה זו לבד ויעלה בעל הנם וישיג במראה זו, וזהו ויגל ה' את עיני בלעם ולצורך ישראל זכה למדרגה זו, ועד"ז יהיה לרבי חייא שראה ר"ש בישיבה כמ"ש בפ' בראשית, ועד"ז יהיה עובדא דבעל קבין ועובדא דר' כרוספדאי במדרש רות שראה ענין ג"ע, ועד"ז יהיה עובדא דר' אילאי הנז' בעובדא דינוקא וכמוהם רבים, ולמעלה ממדרגה הזאת יהיה עליית המדרגות ליכנס לנבואה ולרוה"ק שיפשיט הנביא חומרו, ויזדכך וישלוט הנפש בגוף ויחליש ויגביר הנפש והרוח והנשמה ויתקשרו שלשתם יחד ויביטו במקום קשרם ויחודם בסוד אופן חיה שרף שמהם מחצב נפש רוח ונשמה דבריאה יצירה עשיה ויתרצה לפני אלהיו בסוד נר"ן דאצילות, ויתקשר הכל ויראה אליו המראה לפי בחי' נפשו, ר"ל הנפשות בקשר הנזכר הם סולם לעלות ולהשיג למעלה ודרך מקום חציבת הנשמה יראה, ולפי מה שיהי' בחי' הנשמה ישיג הענין ההוא. כאלו תאמר בית אחד ובאמצעיתו אבן יקרה יבהיק אורה למאד. ובבית חלונות במראות משונות. לפי מה שיהיה המביט יביט וישיג. יש במראה חשוכה מפני שהוא בא מצד החלון שבו המראה מגוון ירוק יראה האור בגוון ירוק. ואם במראה אדומה יראה האור מגוון אדום. וזה ממש דרך הנביאים כל א' ישיג ע"י נשמתו בסוד הקשר והסולם הנז'. אמנם אחר עלות הסולם לא יראה ולא ישיג אלא במקום מחצב נשמתו בבחי' הכסא, יש בבחי' פלונית ויש בבחי' פלונית, כי הנשמות לא ישתוו שאינם שוות שהם חצובות אפילו מהספי' בבחי' שונות כאשר ית', ואח"כ ימשיך העינן ההוא לרוח והרוח לנפש והנפש ע"י הכלים הגשמיים יאמר ראיתי כך וכך.מדרך הרוחניים לפעול אפי' בגשמיים בלי פגישת גשם בגשם אלא בהשפעה ברוחניות ובדקות, ולא זה בלבד אלא גם הגרמים השמימיים פועלים ברצון מבלי פגישת גשם בגשם, והיינו השפעת הכוכבים בעשבים ושאר צמחי האדמה והחי והמדבר, והנה זה לא יהיה בסיבת כוח הגשמי שהוא מטבעו אינו נפעל אלא בפגישת גשם בגשם אמנם יהיה בסיבת הרוחני שהוא פועל ברוחניות בהנעת הרצון לבד, ומטעם זה לא נמשך זמן בפעולתם והשפעתם בנפעל מפני שהנפעלים בפגישת גשם יצטרכו זמן לפעול זה בזה כפי מה שיתעכב הגעת שני הגשמיים זה בזה, והנפעל בהנעת רצון הפועל לבד בהכנת הנפעל אל הפעולה מיד ברגע יפעלו, וזה טעם בעשיית ההשבעות לא יצטרכו אל משך זמן לפעול אך יתעכבו זמן עד גמר הפעולה, והכוונה שיצטרכו לפעמים ימים רצופים בכל יום להשביע ולעשות כך וכך עד הגיע החפץ העליון לפעול בהם, אמנם בהגיע הענין אל גדר הנעת רצון הפועל לא יתעכב אפילו רגע, והיינו סוד התפלה שתקובל ברגע בעת הכנת המתפללים לפני קונם עם היות המרחק רב בין האדם הגשמי, מפני שאין רוחק הגשמי מהרוחני הרחק גשמי אמנם ביניהם הרחק רוחני. כי המלאכים מצואים ברצון קונם ברגע קל במקום החפץ. והרוחני פועל בגשמי בחכץ ורצון. ואם לא יהיה מחיצת עון או איזו סיבה אחרת מבדלת הרצון יתעורר ברגע ויפעול בגשמי הפעולה ההיא. וזש"ה כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם שע"י רוע ההכנה יתעלמו מהרצון ולא יפעל הרצון בהם. וזש"ה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. אמנם להשיג דרך להגיע החפץ אל האדם הגשמי. עם היות שהרוחניים יפעלו זה מזה ברגע ולא ירחק מפני ששניהם בעלי רצון רוחני. זה רוצה וזה רוצה כהיות רצונם משתוה יבינו זה את זה ויתקרבו ברצון בלי זמן וידברו דבור רוחני ולא גשמי. בגילוי רצון זה דבורם בענין שאין בהם כלים גשמיים כלל לחצוב אותיות גשמיות אלו קדו"ש וברו"ך, אלא רצון וחפץ ימשך אל גזרת קדו"ש וברו"ך, וכן כל שאר הדבור היוצא מפי חיות אל האדם לא שיהיה דבר בהם חצוב מכלים גשמיים, אמנם יהיה הנעת הרצון כשבח קונם ימשך אותו הרוחניות והרצון אלינו ויגזור בעולם הגשמי ברוך שם כבוד מלכותו, וכיוצא לקדושת השרפים כי יגשם הקדושה מהשרף אל דמיון הנביא ישעיה ויגזור ק' ק' ק' ה' צבאות וגו', אמנם מהם אל קונם אותיות שכליות רצוניות רוחניות, ואם יאמין האדם הפך זה יגשים ח"ו, אמנם יגיע הפעולה מהם אל הגשמי כהנעת רצון הפועל לבד. מפני שאין הנפעל בעל רצון רוחני כדי שיפעלו שניהם מהרצון כדרך שנפעלים כאשר שניהם רוחניים כדפי', אמנם יצטרך טורח גדול והכנות והשבעות ואותיות יחצבו מפי המשביע, יסתלקו בדקות יעוררו רצון הפועל לפעול ומיד ברגע יפעל, וזה טעם אריכות ההשבעות וקריאת מזמורים וכיוצא שהכל תלוי עד הגיע ההשבעה אל המושבע, וברגע קל בהקדמת ההכנה יפעל ולא יפעל בחזקה מפני העדר החצי שהוא הנעת הרצון התחתון והכל יעשה בהנעת רצון הפועל לבד, וכל זה כתנאי שיוכן הנפעל אל הפעולה ההיא שאם לא כן לא יוכל הנעת רצון הרוחני לפעול בו כלל, ובזה נתבארו שתי דרכים פעולת הרוחני ברוחני ופעולת הרוחני בגשמי בלי פגישת גשם בגשם כדפי'.ולפעמים תהיה הפעולה הנרצית מכרחת הרוחני להגלם ולהתלבש לפעול בפגישת גשם בגשם, למיעוט ההכנה בנפעלים התחתונים לא יוכלו לעורר הרצון והחפץ בפועל ואף אם יתעורר לא יוכנו התחתונים לקבלה לסיבות רבות, או לחוזק הפעולה והטבע הגשמי רחוק ממנה יצטרך אל פעולה גשמית בפגישת גשם בגשם כעין והכית בצור ויצאו ממנו מים, והיה ראוי שתפעל הצור בלי הכאה כגון הסלע שנאמר בו ודברתם אל הסלע שנפעל בלי פגישת גשם, וזה היה חטא מרע"ה שגרע מעלת הנס במה שהכה פעמים ורצה לפעול בפגישת גשם בגשם, ועד"ז הנסים במצרים נטה את ידך וגו' כל זה לחוזק הפעולה ומיעוט הכנת הטבע יפעלו הנסים בפגישת גשם בגשם, אמנם אין זה להעדר כח הפועל אלא להעדר הכנת הנפעל, וכן ויט משה את ידו וכל אותם הנסים, ועד"ז יהיו המלאכים מתלבשים באוירין ומתגלמים לפעול בדמות אנשים כעין מראות אברהם בג' אנשים ולוט בשנים וגדעון ומנוח ובלעם, וכל מקום שנראה היות המלאך פועל בפגישת גשם בגשם יורה על חוזק הפעולה נגד הטבע יצטרך הרוחני להתקרב אל הגשמי בפגישת גשם בגשם ולא יספיק הנעת רצון כדרך שאר המקומות, וזה בלי ספק הטרחה מרובה אל הרוחני יפעול נגד טבעו ויחזור אל טבע הנפעל כדי שיקבל הפעולה ההיא ממנו, אמנם טעם הנעת רצון הרוחני לפעול לא יקשה אם הוא בשליחות בוראו מפני שהם משועבדים אל רצון קונם אמנם הנעת רצון הבורא לשולחם בשמעו תפלת המשביע יהיה על צד בדרך שאדם רוצה בה מוליכים אותו, וחטאתו צפונה שהטריח קונו במה שלא היה בו הרצון לפניו לפעול אלא מצד השבעותיו כאשר נבאר ועכ"ז עצתו ישלים ברגע לתת כבוד לשמו. ראשונה נאמר באומרנו בורא נרצה א"ס בספי' שבאמיתת מציאותם ממנו לא נדבר מפני שכבר קדם אלינו הביאור בספ"ר ובכמה מקומות רבים אחרים, אמנם מהספי' ולמטה ג' בחינות שדרך כלל נייחס אליהם שם מלאכים, הא' פרקי המרכבה שכל פרק ופרק ממנה יהיה מלאך. הב' במלאכים הנכללים בשרף וחיה ואופן שכל פרק ופרק מזה יהיה מלאך. הג' בנפרדים למטה המופקדים על הפעולות, ובמציאות בריאת ג' מדרגות אלו נדבר עתה, ולזה נאמר כי הכסא נברא והמלאך נוצר והנפרד נעשה והיינו בריאה יצירה עשיה ובהשכלת ג' לשונות אלו נשכיל לאמתת המצאם מהבורא. והנה הספי' האחדות נמצא בהם ולכן הבורא והם אחד כמו שהארכתי בספ"ר כשער אבי"ע, אמנם הנברא עם היות ההשגחה מתפשטת בו עכ"ז לא יגזר בו אחדות וזה טעם אומרו וקב"ה נהיר כעשר ספירן דבריאה ובעשר כתות המלאכים ובעשר גלגלי רקיעא, ומטעם זה אנו קושרים אותם בפ' בשכמל"ו להורות על המשכת ההשגחה כמו שפי' עניינה באריכות בפ' ויקרא סי' ז'. ולזה הנברא מורה במלת נברא היותו נמצא מאמיתת מציאות הבורא. אמנם נבדל ממנו שהוא נברא וסיבתו בורא. אמנם מלת בריאה לא יורה על עביות הדבר והגלמו רק המצא הדבר מבורא לנברא כאומרנו אין יש, ולזה הכסא נברא ויש לו גבול וגבולו לא גבול כמותי אלא גבול איכותי כאלו נאמר שרוחניותו לא יהיה לאין תכלית אלא המצא אליו תכלית, לזה השיגו הנביאים סוד הכסא מפני שהכסא נברא ואמיתת הבורא לא השיגו אלא השגחתו המתפשטת בכסא כאומרו יושב על כסא רם ונשא. וענין ישיבת הבורא בכסא נברא היינו גילוי השגחתו ורוחניותו בכסא הנברא הנז' כנזכר, והיינו סוד עשר ספירות דברי' דאמרינן בספ"ר בש' אבי"ע והכוונה שהשיגו הנביאים דרך השגחת אמיתתו בכסא הנברא שהוא סוד כל אותם הפרקים הידועים אל הכסא, מהם יוחסו אל שש מעלות כאומרו שש מעלות לכסא כאשר עוד נבאר, מהם יוחסו אל ד' עמודים והם עולמות חיים נצחיים דקים רוחניים גבוליים ישיג אמיתתם הנביא ויוכל לעמוד על עניינם בטורח גדול כדפי', אמנם לא כל הנבי' נתנבאו בבחי' הכסא אלא יש מהם [שהם] פרקי המרכבה יקושרו ויתאחדו כהשגחת הבורא אשר בהם. ויש נביאים יתעלם להשגתם הכסא כולו ויחשב אל השגתם כאלו הכל הבורא. והיינו מסכים אשר ביניהם ובין הבורא לנבואתם. ויהיו המסכים כל אלו המדרגות אשר לכסא ויאמרו על הדבור הנמשך אליהם כה אמר ה' להיותו נמשך מאמיתת הבורא. אמנם לא ישיגו רק בהיכלות שהם נוצרים. וענין יצירה ירצה שהם נבראים מהבורא ויורדים עוד מעלה אחת והיינו שאחר שנבראו ויצאו וירדו מאמיתת הבורא עוד נוצרו כצורה נגלית והטביע בהם בוראם צורה ועביות מתגלם, ונק' אליהם הבורא יוצר שציירם על בריאתם, ועתה על הדבר הנוסף אליהם שהם נבראים הם נוצרים. והם מתגלים יותר מן הנבראים הקודמים וקרובים יותר להשגת הנביאים, והם גבוליים יותר ויותר מהנבראים עד שיתנו מדה גבוליית לעניינם כאומרם רגלי החיות כנגד כולם וגו' כדפי' לעיל בדרישה הא' בחקירה הז' ובלי ספק יצירה יאמר על הנוסף אליו גילוי על בריאתו וגבול על הנברא והעבות יותר מן הנברא, ולכך אלו מגלים הנעלם כאומרו גבריאל הבן להלז את המראה וכיוצא, וכן אומרו הידעת מה המה אלה ואומר לא אדוני, והכל סוד אמיתת הנבואה המתגלה אל הנביא מלובשת ממקום נעלם לא ישיגהו יצטרך אל פותר ואז ייתבאר לו על דרכים רבים, או ממש מאמיתת השגחת הבורא המלובשת ביצי' ע"י הבריאה כדפי' ואז יאמר הנביא ויאמר ה' מה אתה רואה וגו', או לפעמים יהיה ביאורה ע"י מלאך שלוח מאתו ולא ישיג הנביא ההשגחה המתלבשת בו ויאמר שהמלאך אמר לו כך וכך לביאור הענין המתגלה אליו מלמעלה, ולעתים יהיה הכל מתעלם מן הנביא ויאמר הנביא שלא השיג אלא מלאך לבד, ויש בנביאים דרכים שונים כזה וכזה ולפעמים יהיה הנבואה לנביא מצד העשיה ולא ישיג הנביא דרך יבוא הקול אל העשיה אלא יהיה הקול נשפע מאתו דרך ההשגחה המתלבשת מברי' ליצי' ומיצי' לעשי'. וישמע הקול הבא באזניו ויחשוב כי בן אדם קורא אותו, וכבר ייחסו מזה קצת לאדם הגדול בנבואה למרע"ה באומרם שקראו הקב"ה בקול אביו להיותו פונה לבבו מהתבודדות הנבואה לברחו משליחות הבורא, והחזיר ראשו בחושבו שממש אביו עמרם היה קוראו, ואלו התבודד באותה שעה השיג דרך היות הקול משתלשל ויורד מברי' ליצי' ומיצי' לעשי', והשגה זו היה משיג בכל עת כאומרו ובבוא משה אל אוהל מועד וגו' וישמע את הקול, כי לא היה נבואת מרע"ה קול לבד ח"ו כי שמיעת הקול בלי השגת המדרגות כלל יקרא בת קול שהיו משתמשים בה התנאים ולא מפני זה היו נביאים, אלא הקול היה נמשך מלמעלה ומרע"ה משיג דרך השתלשלותו מברי' ליצי' ומיצי' לעשי', וכן היה ענין שמואל בתחלת נבואתו שלא התבודד להשיג דרך הקול עם היותו ראוי לנבואה וחשב היות הקול קול בני אדם כעלי כאומרו דבר כי שומע עבדך, היינו שהתבודד והשיג דרך המדרגות לנבואה, וראה השתלשלות הקול ממדרגת נבואתו מברי' אל היצי' ומיצי' לעשי' ועשי' יקרא הדברים הקרובים אל הגשמיים עד שעל ידי יצירתם יעשו ויתעבו ויתגלו אפילו לבלתי מוכנים לנבואה כדפי'. אין ספק שבכסא כח לפעול כל הפעולות הנמשכות מהבורא, ועם היותם מהבורא בלתי בעלי תכלית יוגבלו בכסא, ולא יקשה כלל מפני שהוא כדמיון האיש הענק הנראה במראה כי כפי שיעור המראה יראה שיעור הנראה בו, ולא נשער שיעור הנראה כפי שיעורו הנראה במראה, כן הפעולות יוגבלו בכסא ולא מפני זה נשער בעל הפעולות היותו בעל גבול ח"ו וכבר הארכנו בענין זה באין סוף בספי', ואין ראוי לומר שתצא פעולה מלמעלה בלי אמצעות הכסא שאי אפשר הנהגה תמשך מהבורא לנמצאים זולתי ע"י הכסא, ולזה יכנו הנביאים לכסא שמות וכנויי הפעולות כגון כסא רם ונשא, וכן כסא צדק, וכן כסא נכון, וכן כסא משפט וכיוצא מהשמות שהניחו בפרקי מרכבה לכסא, ועם היות ששם נראה שהם כסאות זו למטה מזו אינו מן הדוחק שהפעולות ימשכו מהספירות וכפי הספי' כן יתעלה ויתרומם הכסא, אם יפעול על יד המלכות תתעלה, ואם ע"י היסוד תתעלה יותר וכן כפי עלוי הבחי', ואל זה נאמר שהם כסאות זו למעלה מזו מפני שיש בה בחי' זו למעלה מזו לפעול בהם כל הפעולות שבספי', ודרך כלל עשר בחינות כנגד עשר ספירות שהם ד' עמודי הכסא נגד כתר חכמה בינה ומלכות משתתפת עמהם, ושש מעלות הם ששה קצוות, וטעם המלכות עם ג' ראשונות כדפי' בענין והיה ה' למלך חו"ב על כל הארץ מלכו', וכן לך ה' הממלכ' עם המתנשא לכל לראש כתר והעושר והכבוד חו"ב ושש מעלות לך ה' הגדולה וגו', וכן ה' מלך תרי זמני וכבר פי' במקומו בס"ד ונקראו אלו מעלות לכסא מפני שהם משתלשלות זו מזו מדרגה אחר מדרגה ובהם הפעולות מעלות זו למעלה מזו, ונק' אלו עמודים מפני שבהם ד' פעולות עמודי הנהגה שהם חסד דין ורחמים ימין ושמאל ואמצע ובחינה כוללת ושש מעלות פועלים כל אחד ואחד מהם בכל אחד מהד' עמודים שהם שש מעלות בחסד ושש מעלות בדין ושש מעלות ברחמים שש מעלות בכוללת, וארבעה עמודים נכללים זה מזה בלי ספק להסכים הפעולות לפסוק הדין בהסכמת כל הדיינים.ועם היות שיחסנו פעולות כל הספי' לכסא כדפי' הרשב"י ע"ה בתי' באומרו עשר ספירן דבריאה עכ"ז מצאנו אליו עוד בתיקונים אומרו אימא עילאה מקננא בכורסיא מיחס פעולת הכסא לבינה, וכן אומרו נשמתין בכורסייא וכיוצא בזה במאמרי רז"ל הנשמות חצובות מכסא הכבוד, וענין זה יפלא יותר בהיותו מייחס הת"ת בחיות ובמטטרון שהוא שר הפנים והמ' באופנים שר העשי' כדפי' בספ"ר בשער אבי"ע, וטעם הענין הוא בהיות ישראל מוכנים להשגחה יושגחו כולם מכסא ויקבלו השפע בלתי התלבש בספי' מכסא למלאך, ומה גם ביום שבת כאשר הארכתי שלהי פ' נח, ובהיות ישראל בלתי מוכנים ומה גם בגלות יצטרך שתתפשט השכינה לעשי' להתלבש במלאכים הנפרדים לגלות עם ישראל כאומ' ובפשעכם שולחה אמכם, ואז גם הת"ת ירכב על כרוב דהיינו תלבש במטטרו"ן להיותו לעזר לשכינה לשומרה בגלות, ואז האם תהיה מקננת בכסא למעוז לשניהם, ועד"ז לעולם יהיה ההנהגה מעשר לעשר עשר שבבינה יתלבשו בעשר שבת"ת, ועשר שבת"ת בעשר שבמלכות ולא יורו פעולתם ולא ימשך שפעם ולא תהיה השגחתם בערך התחתונים אלא -מצומצמת ומוגבלת בצמצום וגבול כס"א מלא"ך נפר"ד כדפי'. ודרך זה היה לנשמ"ה ורו"ח ונפ"ש הגולים בגוף כל ימי היותם יתלבשו בנשמ"ה ורו"ח ונפ"ש דכסא מלאך נפרד, והיינו נשמתין מכסא דאמרן היינו צורות החקוקות בכסא הכבוד לצדיקים כעין יעקב כדפי' רז"ל מקום חציבת הנשמה שצורתה קבועה בו בהיותה מזדככת במעשה התורה והמצות, ומטעם זה ייחסו הנשמות לכסא ושם ינוחו אחר סילוקן מגלותם בסוד גן עדן שלמעלה, וכבר נודע סוד ג"ע כי הגן בבינה והעדן בחכמה, ונודע סוד הנשמה מזווגן כדפי' במקומו בארוכה, בענין שכללנו מכל הנדרש במהות הכסא ענין לנשמות בבריאותן בתחתונים וגם במנוחתן למעלה וצורתם החקוקה גם בהיותן למטה, וביום השבת יתקשרו נפש ברוח ורוח בנשמה ויתעדנו בכסא כמו שראוי לכל הספירות להשתמש בעת שלום בכסא, ויושגחו ישראל מהספירות בכסא ואין גלות לנשמות מונע כל מנוחתן מהכסא, ולזה בימים הראויים יחזור כל דבר לטבעו ויסתלקו כולם להתעדן מכסא כדפי' וישתנו מדורי הצדיקים כפי שינוי בחינות הנשמות, אם חצובה מעמוד פלוני במעלה פלונית או מזולתה. ודרך זה ממש הנבואה הנמשכת משם שעל סוד הכסא נאמר וביד הנביאים אדמה ויד הנביאים היינו הכסא שהיא י"ד סיבה מקום אחיזה להשגתם במסתתר מעין כל ושם יתדמה להם הכבוד לכל אחד ואחד כפי איכותו והשגתו מקום השתלשלות נשמתו בהתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה והנשמה במקום מחצבה כדפי', ומטעם שינוי בחי' הנשמות יתרבו שינוי הדמיונות שאין בו שינוי כלל אלא יד הנביאים המתרבית במציאותה גורמת כדפי' בתי', ולזה יתרבו המראות לנביאים וכל אחד ואחד יספר בנבואתו כפי מה שהשיג הענין ויכנה שמות כפי הבחי'. ודרך וה ממש יהיה שינויי הזמנים הדתיים והטבעיים, ארצה בזה דתיים בחוקי התורה ביובלות בשמיטת חדשי השנה מועדים שישתנו המצות בהם כל זמן וזמן כפי מצותיו, הטבעיים אריכות ימים גאולות קודמות עתידות, קור וחום קיץ וחורף, מיתות קצרות שנים, עוני ועושר בנין מקדש תחית המתים וכיוצא. המלאכים פעמים יהיה ההשגחה העליונה מתפשטת באמצעותם לתחתונים ופעמים לא, והנה בזה יתחלקו הנמצאים התחתונים לחלקים כי ארץ ישראל היא לעצמה ושאר ארצות לעצמן, והנה חוץ לארץ לעולם יקבלו השגחה העליונה באמצעות מלאך אפילו ישראל היושבים בה וזה סוד גלות, וסוד אומרם ישראל העומדים בחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הם ששר חיצוני אינו מקבל אלא באמצעות מלאך הנק' שר העולם, ואף אם יהיה השבת וי"ט וחדשים יקבלו מלמעלה הקדושה וההשגחה מתלבשת, ולא יקשה מפני זה אומרנו ולא הנחלתו מלכינו לעובדי פסילים וגו', כי לא נוכל להכחיש שאפי' גיהנם שובת אפי' לערלים וכדפי' בגמ', אמנם לא יהנו מעונג שבת ושבת אמתי בלי לבוש אלא ישראל היושבים בחיק אמם בהיכל מלך, ואפילו בסילוק הנשמות לישרים פירשו בגמ' ואמרו אינו דומה פולטתו בחיק אמו וגו', וישראל היושבים על אדמתם בחול יהי' ענין ההשגחה מתלבשת ע"י מלאך נוצר בזמן שאין צדיק הגון, וזהו ענין מרע"ה באומרו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה שרצה להיות מכון לשכינה ולא תתלבש ההנהגה ע"י מלאך כלל ועיקר, אלא רצה להיות מש"ה מטטרו"ן שר הפנים וההנהגה תקובל אליו בלי אמצעות מלאך אלא ע"י כסא, אמנם כשאין צדיק בימי החול יהיה ההנהגה אפילו לישראל ואפי' בא"י ע"י מלאך, והיינו אומ' ויאמר אנכי שר צבא וגו' עתה באתי וכדפי' רז"ל, והיינו התלבש ההנהגה במלאך נוצר וזה יהיה דוקא בחול, אמנם בשבתות וי"ט תהיה ההנהגה מופשטת ממלאך מושפעת ע"י כסא כדפי', ואחר שנתאמת היות ההנהגה מתלבשת במלאך נוצר חוייב בהכרח היות הכנה במלאך לקבל כל הפעולות העליונות ע"י צמצום שנצטמצם ההשגחה ויהיה בצורה הנראית במראה גדול, אחר כך יעתק מהמראה הראשונה אל מראה שניה ויראה במראה השנית מראה המראה, יתמעט ויקטן הצורה שיעור לא ישוער והיינו חותמין דשעוה דחזא יחזקאל כדפי' בתיקונים שכל מה שהשיג מעשר מראות שהם י' ספירות לא השיגם בכסא אלא במלאך כי האין סוף בספי' מיוחד הוא המלך, וצורתו הנדמת בחותם הוא הכסא והנחתם מהחותם בשעוה הוא עולם מטטרו"ן אלא נתמעט המלאך הנוצר מהכיל כל מה שבחוקו מההשגחה העליונה בהיותה נגבלת גבול אחר גבול, וזה טעם דחיית מרע"ה ההשגחה ע"י מלאך. והנה יתרבו בחי' המלאכים ורבוי החיילים ורבוי הגדודים וצבאות בלי מספר מטעם זה לקבל כח ההנהגה המתרבית להשגיח בכל פרטי העניינים ועכ"ז יבחנו לעשר כתות כמספר י' ספירות כדפי'.והנה ישתנה מלאך מכסא בבחי' אחרת כי הכסא לא תתעבה ולא תתגלה זולתי יסתלק הנביא וישיגהו בנבואה, והמלאך ירד ויתגלה ויתעבה לצורך האדם. אמנם יקשה לזה כי אחר שהם סוד שרפים חיות אופנים פרקים מיוחדים איש באחיו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו, ושלימות המרכבה וקשר ההנהגה באחדותם וקשרם, איך יאמין כי יסופר תתלבש ותתעבה וירד אל מציאות העשי', ונמצא אם כן האדם כאחד ממנו כענין גדעון ומנוח וכמוהם רבים, ולזה נאמר כי החיות הם ד' פנים כללותם הם מיכא"ל חית אריה, גבריא"ל חית שור וגו', ולא יפרדו אלו ממקום מושבם, ולא שר הפנים ממצבו היותו רקיע על ראשי החיות כאשר ית', אמנם במה שפירשתי שכל פרטי ופרטי מזה יהיה לאלפים ולרבבות מלאכים, הנה יתפשט הרוח ההוא בסוד ההשגחה המתלבשת בו ויתעבה דרך ההשתלשלות עד הגיע הכח האלהי מלובש באותו המלאך ויתעבה ויתראה, ואל ענין זה נאמר שנראה מלאך אוריא"ל למנוח ומיכא"ל וגבריא"ל ורפא"ל לאברהם, ולא שיתפרדו ויותר קשרם ואחדותם ח"ו, אמנם תתלבש כח האלהי באוריא"ל, ויתפשט כח אוריא"ל למטה לצורך רצון ההשגחה, ויתלבש ויתראה בצורה שלימה אדם או איש המורה שלימות הצורה כולה בפרטי ההוא להסכמת כל הצורה העליונה לפעולה ההיא, שכל הצורה תסכים לכל פעולה כדפי' בספ"ר בספירות.ופי' בחקירה הקודמת בכסא ודרך זה ממש במלאכים, ולזה הכסא לא תתגלה ולא תתעבה למטה בצורת שום ציור אם לא ע"י נבואה זולתי לזכות כל ישראל כאומ' ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה כדפי' רז"ל, וכן אומ' אני ולא מלאך אני ולא שרף, וזה מן התימה הגדול אשר לא יתמיד, ויהיה הטעם בענין מרע"ה שלא רצה לקבל ההנהגה ע"י מלאך כדפי', וכמו שיתרבו הבחינות לנבואה ולהשגחה במלאכים כדפי' בכסא כן יתרבו בחי' לרוחות הנמשכות לבני אדם משם כדפי' בענין הכסא, והיינו רבוי ההיכלות לרוחות בג"ע של מטה, והיינו דרך התלבש רוחניות הספי' אליהם וטיולו עמהם, והכל דרך אחד וענין אחד כבחי' הכסא למעלה כן בחי' המלאכים למטה, אמנם יש ביניהם חלוק גדול כי בג"ע של מטה הצדיקים בצורה עבה כהגלות נגלות המלאכים בצורה עבה לבני אדם ולא כן מציאותם בכסא כמו שהכסא לא תתלבש, וכדפי' על דרך שפי' בזוהר שהצורה הגשמית היא הצורה בהיותה רוחנית דק אשר לצדיקים שם, ועיין בפ' בראשית בפ' מה רב טובך וגו', והמלאכים עוד ישתנה שמם כפי פעולתם כמו שפירשנו בכסא ריבוי השמות כפי רבוי הפעולות, אמנם הכסא שמו לא יתמוטט מפני אדיקות הספי' בו ולעולם כח הפעולה נתון בה לפעול, ולא כן המלאך שיש לו שם ידוע לפי פעולתו התמידית ובהגלותו למטה ישתנה שמו לפי בחי' אותה הפעולה מפני שאין הכח נתון בו תמיד, וביום שאין בו כחו יסתלק ממנו שמות הפעולות מכל וכל, והפועל ביום שבת ע"י מלאך גורם לו ירידת מעלה כדפי'.כח המלאכים האלו הנפרדים שהם מפתח היכל לבנת הספיר ולמטה יש בהם שתי כוחות, אחד גלגול הגלגלים ותנועתם שלא ישנו את תפקידם והרכבת היסודות ושאר הדברים שהם תנועות מתחדשות ומתילדות למטה כעין ברקים זוועים רוחות, ולזה מברכים עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם שמילואו של עולם הוא כחו וגבורתו דהיינו כח השגחתו המתפשטת בהם, ומברכים ברוך עושה מעשה בראשית שבמעשה בראשית דהיינו סוד העשי' תלוי הכל כענבים באשכול וכמו שנדבר בסדר מדרגתם בע"ה וכן מברכים על חמה וגו', ואולם הב' שהיא כח פעולתם ושפע הנתן להם לפעול ע"י חמה ולבנה ככבים ומזלות עש כסיל וכימה וחדרי תימן כולם נפעלים מהנפרדים האלה המקבלים כח ושפע ההיכלות אשר למלאכים, ואלו הב' בחי' כל העולם כלו בכלל נפעל מהם ומשועבדים לקבל שפעם כמש"ל במלאכים, לזה חוייב היות בכחם לפעול כל הפעולות הטבעיות המסודרות ממעשה בראשית, אמנם פעולות הפכיות מן הטבע אינם בכחם והם מסולקות מהם אל היצי' והברי', ועם היות שאמרנו שבכחם לפעול הטבע בכל העולם כלו בכלל תשתנה ארץ ישראל בזה משאר ארצות, כי א"י אינה תחת העשי' אלא בהנהגה האחת לבד שהוא תנועת הגלגלים וסדר היסודות והרכבתם, אמנם כח ההנהגה וההשגחה המופשטת בהם אין א"י מתנהגת על ידה כלל לא בימי שלוה וגאולה, ולא בימי חירום וגלות אלא הם מושגחים מפתח היכל לבנת הספיר ולמעלה, ובפירוש פי' בזוהר פ' תרומה למגנא קיימא רקיעיא בארעא דישראל שאין הרקיעים משמשים רק לחלוף הזמנים שנות חמה ולבנה בענין שאינם מושגחים מכוחות העשי' רק לתהלוכות המזלות וגלגולי הגלגלים והוצאת חמה ולבנה יום ולילה לא ישבותו קור וחום קיץ וחורף תקופות ומולדות, אמנם ההשגחה המחויבת מהם לא יעלה ולא יוריד בא"י יען הם נגדיים לפתח היכל לבנת הספיר מקבלים משם השגחתם, כל עת שיתנגדו לנגד הפתח הזו לא יועילו ולא יזיקו לא כוכבים ולא מזלות רק שבעת שיסכימו המזלות והנהגת העשיה עם פתח ההיכל אל הגזירה הנגזרת תמהר פעולתה יותר, כאלו תאמר אם יגזרו הנהגת הגלגלים וחיבור הככבים היובש וישראל יתחייבו בעצירה מפני עון ימהר יחיש פעולת העצירה ויתקשה תשובתם, ואם יגזור תנועת הגלגלים הגשם והמטר ויתחייבו ישראל בעצירה בתשובה שישובו ימהר יחיש גשמם בעתם, ועל דרך זה ליחיד ועד"ז לפעולות כולם יתקיים אמרו אם יש עליו מלאך אחד מני אלף ע"י אלו שהם מליצים לזכותו אחר שהם מחייבים היפך הגזירה, ובדוחק יתבטל או לרוב עון, וכן להפך הם מליצים להפך.ואחר שביארנו היות ההנהגה על ידם וההשגחה מתלבשת בהם בחוץ על ידי השרים כל מציאות ההנהגה, ובא"י הבחינה הנזכרת חוייב היות בהם כח לפעול כל הפעולות הטבעיות הצריכות להנהגת הנבראים, ולזה יוגבל בהם ההנהגה יותר ויותר ויתצייר הצורה ההיא חשוכה, לא חזיון נבואה חס ושלום ולא קדושה רק מראה חשוך כעין החוזים בכוכבים, מאשר ולא כל אשר כדפירשו רז"ל, וכן המסתכלים בחוץ חוזים בקסמים כעין בלעם וכיוצא אלא שמעוותים הדרך לחיצונים ורואים במדרגתם, ועל זה נאמר בבלעם אשר מחזה שדי יחזה, ואולם יש שתי דרכים בזה, הא' הוא לפעמים תתפשט הקדושה במחזה הזה כדפי' בספ"ר בשער אבי"ע, ויהיה התפשטות הקדושה בהם על שני דרכים או לסיבת גלות או להכניעם, וקרובים שתי דרכים אלו, והרחבנו הביאור בהם במקומות אחרים, ואז יקראו אלו מחזה שדי, דהיינו שודדם מתלבש בהם ובאותה שעה אפילו דעת בהמתו לא היה יודע, מפני שבעת התלבש הקדושה אפילו בפי האתון שהיא מלאך נעשה מששת ימי בראשית והוא קדוש לא הוה ידע, כ"ש שידע בשדי דהיינו י' עשר מראות שמתלבשות בש"ד. ולזה לא אמר שדי יחזה אלא מחזה שדי לבוש שדי לעתים. אמנם בהסתלק הקדושה משם היה יודע כל מדרגת הטומאה, אפילו המדרגה העליונה שבכולם הנאחזת הרובצת לפתח היכל לבנת הספר, כאומרו ויודע דעת עליון, והיה יודע עת רוגז אשר אז הקליפות מתנגדות לאחורי ההיכלות לינק דיני הגבורה, כדפי' במקומו, וזה דרך נבואת אומות העולם, אמנם דרך השתלשלות הקדושה למטה והתלבשה באופנים בעשיה תמשך הנפש הטהורה לישראל, ודרך התלבשה בחיצונים כדפי' תימשך יצה"ר לישראל, והנפש אמצעית תדבק ליצה"ר ויסתלק הרוח ההוא הנמשך מהיצירה ותכרת הנפש מן הקדש, או תדבק הנפש ברוח ונשמה ויכניעו יצה"ר ויהיה עניינם ממש כענין שד"י י' מכניע ש"ד, ואז יזכה אל האור הקדוש המתפשט למטה ותשכון במדור הנפשות הקדושות אשר להם בעולם התחתון הנקרא חצר מות. וכבר הארכנו בזה בספ"ר ובפי' הסבא ובמקומות אחרים. ולפעמים תתלבש השגחה פרטית בכוחות העשיה ויעשה נס אפילו ע"י שד כההיא עובדא דרשב"י דההוא ארגינטין בן טבליון צא וגו', וזה יהיה למיעוט הזכות וכוח הכנה בדור כדפי' במקומות רבים וכמו שנתרעם שם רשב"י.