מ"ג עשר ספירות בלי מה. פי' אחר שסדר בדרך כלל במשנה א' ל"ב נתיבות לכל הנמצאים בעולם שנה ונפש וסדר אח"כ יס"ב משנה שניה בשנה, חקר וסדר במשנה הג' בנפש ואמר שגם חלקי הנפש אשר הם בכל בע"ח הן בעליונים הן בתחתונים הן בכל הנמצאים שרש סבתם הם י"ס ומהם יו"ד עצמים שמהם יתהוו כל הנמצאות. והמשל בזה במציאות בע"ח ידוע כי האיברים המורכבים שבו יהיו מן האיברים הפשוטים ומספר האיברים הפשוטים אשר כל האיברים הורכבו מהם עשר במספר יס"ב, ואלה שמותם, העצמות א', והסחוס ב', והעצבים ג', והעצלים ד', וגידים הדופקים ה', וגידים שאינם דופקים ו', והבשר ז', והשומן ח', והקשורים י', וצא"ל שכל אלו עשרה יסודות הפשוטים כולם נתהוו מכח אמ"ש אשר באדם, ובאור זה כי המים אשר בכח הטיפה בה כח האש והקרישה ואת אשר יבשה ביותר חזר להיות לעצמות והרוח שבטיפה חקק נתיבות וחלולין של עצמות בדרך שנתקשו המים וחזרו להיות רקיעים אשר הם חזקים כראי מוצק ואשר צף וסר מהיותו עצם לרוב הלחות שבו יותר מביסוד אשר חזר לעצם חזר ולבש צורת הסחוס אשר הוא רך מן העצמות וקשה מן הבשר והוא ממוצע בין העצמות והעצבים כי העצב רך מן הסחוס כי טבעו הוא לח מטבע העצם ומטבע הסחוס, העצלים הם יותר רכים מן העצבים והם מתחברים עם העצבים של פרקים בדוק שעל גב שעליהם וגידים דופקים, וגידים בלתי דופקים הם יותר רכים מן הגידים הדופקים לפי שבהם הדם משתלח מן הכבד לכל האיברים, והבשר ממוצע בין הגידים הדופקים לשומן, והשומן ממוצע בין הבשר למוח. והמוח ממוצע בין הבשר לקשורים וכל זה יתפעל בכח אמ"ש בזרע, נמצא שנקודת הטפה הדומה לגולם יו"ד בתחלת יצירתה בדם מתחלקת בכח האויר שבה לעשרה חלקים והם האיברים הפשוטים שהזכרנו כמו שהיו"ד נחלקת ליו"ד ספירות וכשם שמן האיברים הפשוטים מתרכבים האיברים המורכבים כן מהחלקים הפשוטים אשר בי"ס נתרכב מהם כל הנמצאים לאורך ולרוחב ולעובי ולראש וסוף ואמצע לכל אחד מהם ולכולל. וכשם שאמ"ש הוא סבת זריעת הטיפה כי מן האש יתחמם המתחמם והאויר יעורר והמים יודחו בכח חום והאויר, כן כח אמ"ש פועל בכל אחד מהאיברים הפשוטים ובכל אחד מהאיברים המורכבים ומתוך כך יתמזגו האיברים הפשוטים ויבדלו זה מעל זה. ואל יעלה על דעתך באמרי איברים פשוטים שלא יהיו מורכבים מאמ"ש כי זהו כשם שהאיברים הפשוטים באדם הם מורכבים באדם מד' ליחות, והם ליחה לבנה, ליחה אדומה, ליחה שחורה, ליחה ירוקה, כן הוא בעצם הספירות אע"פ שכל גלגל מגלגלי הספירות הם פשוטות מ"מ א"א שלא יהיה בהם כח אמ"ש כדלקמן שמים נבראו מאש וכו' אמנם לערך צבא השמים אשר נבראו מהן והורכבו מהן השמים נקראו פשוטים זהו ששנינו יס"ב במספר עשר אצבעות. וצא"ל שכשם שכל אבר מהאיברים המורכבים א"א להם מבלתי שיהיו מורכבים ממקצת אלו היו"ד איברים הפשוטים או מכולם כן ביס"ב הנמצאות אשר בהן מן המורכבות כולם נתרכבו מכח י"ס הפשוטים אשר זכרנו, כי כל אשר בגלגלי הספירות כולם נתרכבו מכחות הפשוטים אשר בגלגלים. ודוגמא זה עשר אצבעות וכל אצבע מהם מג' פרקים הרי ל' פרקים ושני פרקי היד הרי ל"ב נתיבות שבהם יעשה כל מלאכה וכל פרק מהם כלול מעשר איברים הפשוטים שהרי יש בכל אבר ואבר מהם, עצמות א', וסחוסים ב', ועצלים ג', ועצבים ד', וגידים הדופקים ה', וגידים בלתי דופקים ו', ובשר ז', ושומן ח', ומוח ט', וקשורים י', וכנגדן ברגלים עשר אצבעות, כן ל"ב פרקים כנגד עולם עליון ועולם תחתון הן. וכשם שעל ידי האיברים הפשוטים מתקשרים כל איברי האדם להיות לגוף ולבשר אחד עד שיהיה הרגש אחד מהם מתפשט בכל האיברים ידיעת ההרגש כן ג"כ בי' ספירות על ידי הפשוטים והצינורות והנתיבות מתיחדים ונאחזים כולם להיות אחד וזהו סוד שאמר איוב ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה, ונאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. ולפי שהידים עסקניות הן למשמש כל מקום ולפיכך נצטוינו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם כדי לטהרם מהיסח הדעת כי סילוק הדעת פוסל בידים לאכל לחם שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, והבן זה. וכל שכן בבואם אל אהל מועד (עט') או בגשתם אל המזבח. ולפיכך מים בקומו מן המטה שחרית המבטלן אוחזתו שבת פירשו רז"ל רוח ביטול האיברים כי יסתלק ממנו רוח אלהים חיים וחל עליו רוח מתים ולפיכך לא ישליכום במקום מדרך בני אדם כי רוח המתים השוכנת על בני אדם בהיותם ישנים אזי הם דומים למתים ולפיכך לא יקבל אדם מים אלא ממי שכבר נטל ונסתלק ממנו רוח המתים ולפיכך אמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידים סופו לבא לידי עניות כי עני חשוב כמת והמת נקרא עני ורש שנאמר לועג לרש חרף עושהו (עיין ברכות י"ח). ולפיכך מים שלפני הסעודה צריכין כלי עליון רמז לכלי עליון הטהור הנקרא כיור (חסד) ואין צריך לכלי תחתון כי לא שרה עליהם רוח טומאה, אבל ידים מלוכלכות שורה עליהן רוח טומאה, ולכן מים אחרונים צריכין כלי תחתון (עט') כדי לקבלן שלא יעברו עליהן בני אדם וכל ראוי לגבי המזבח (עטרת) צריך מים כי בו תהיה קנאה לתמורות ולפיכך והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (תפ'). תימה גדול למה אמר ידו ולא אמר ידיו והלא אמר ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש (תפ') כי אין נשיאות כפים בלילה. אלא מכאן אמרו (בס' הבהיר) שאסור לו לאדם להיות ידיו פרושות לשמים ג' שעות ולפיכך הרים יד ימין כדי להשפיל כח יד שמאל של עשו הבא מיצחק ולא אוכל לבאר. ולפיכך ברכת כהנים בנשיאות כפים כמספר עשר אצבעות כמספר עשרת הדברים, והנה ישראל (ת"ת) נושא כפיו בעשור לחודש השביעי ואזי הוא יום סליחה וכפרה לכל שבי פשע, וביום עשירי בניסן הוא מקחו של קרבן פסח שנאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, והוא סימן גאולה ולעשות שפטים באלהי העמים, ובעשירי באב נשא ידיו עמלק וכן בי' טבת. והבן זה כי ט' באב ותעניתו היה ראוי להיותו בעשירי, ועיין בגמרא דתענית: יס"ב כמספר עשר אצבעות שנאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת א"כ יראה כי גלגלי הספירות הם עשר והם מעשה של עשר אצבעות ומה שנאמר וימיני טפחה שמים שיראה כאילו בטפח נעשו ואומר ושמים בזרת תכן ואומר ומעשה ידיך שמים שיראה כאילו בשתי ידים נעשו. האמת הוא כי יש שמים לשמים וכל אחד מהם לפי מעלתו. והנה עשר קרנים יש בעשר ספירות שנאמר קרנים מידו לו ורומז לעשר מלכיות והסוד וקרנין עשר לה. וארז"ל ג' שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה, אביו מזריע לובן שממנו עצמות א' וגידים ב' וצפרנים ג' ומוח שבראש ד' ולובן שבעינים ה'. ואמו מזרעת אודם שממנו דם א' ובשר ב' ושער שבראש ג' והעור ד' ושחור שבעינים ה', ג' שותפין רמז לג' אמות אמ"ש וקרא לרוח (תפארת) אלהים (בינה) חיים (חכמה) הקב"ה ולמים האב ולאש האם והבן גם זה, ועיין במסכת נדה: חמש כנגד חמש. הם חמש ספירות עליונות והם כח"ב ג"ג כנגד ת"ת נהי"מ כי אלו העליונות כמו הנפש והתחתונים כעין גשם כדי לקבל כח עליון. וי"מ חמש כנגד חמש כתר א' חכמה ב' חסד ג' ת"ת ד' נצח ה', כנגד חמש בג"ה י"מ ובין כח"ב ג"ג בינה מכרעת שהיא הלשון. ובין חמש שלמטה שהם תפארת נצח הוד יסוד מלכות יסוד הברית מכריע בין נצח והוד כי הוא מקבל משניהם ולפיכך (השני) [אצ"ל המשיל] הנה הבינה שהיא כעין הלשון בפה שמוציאה מה שעלה במחשבה כן הבינה מכרעת בין עולם אשר ממעל לו ובין עולם אשר מתחת לו כי היא מקבלת מלמעלה ומשפעת למטה אבל לפי סדר הספירות ר"ל גלגלי המרכבה כי עשר גלגלים של גלגל הבינה מכריע ביניהם בין עולם הגלגלים העליונים אשר לא ייוחס אליהם צד גשמות כל עיקר, כן צד הבינה היא ממוצעת בין עולם השכלים ובין עולם כחי הגשם כן הלשון הוא ממוצע ר"ל בדיבורו בין עולם השכלים ר"ל המחשבה והחכמה אשר עוררוהו לדבר כדי להביא הנחשב מתהו אל ממש כדרך שכ"ע וחכמה מעוררים הבינה ליצירה, וכן בענין היסוד כי הוא ממוצע בין עולם המושכל ובין עולם המוטבע והם מעוררים את היסוד להוציא ההתעוררות לפועל כדרך שההרהור נולד באדם מכח הראיה והמחשבה ומתוך כך יתעורר הכלי המיוחד ויתמלא מרוח אלהים חיים להוציא את ההרהור לפועל מתהו אל ממש ולעשות אינו ישנו. ואל תתמה בהיות כח אחד בעצמו פעמים נקרא בשם גשם ופעמים בשם שכל כי מלת גשם ושכל נאמר בהצטרף והמשל בזה כי השמים בעלי הכוכבים הנפרדים נקראים שכלים כנגד היסודות ומה שהורכב מהם ונקראים גשמים גמורים בערך השכלים: יס"ב במספר י' אצבעות. הנה בחושים שהם ראיה שמיעה ריח לעיטה משוש כנגדם בדמיון כח אלו הה' חושים כי אדם ידמה ראיה שמיעה ריח לעיטה משוש גם בחלום. הנה הם ה' הרגשות גשמיות וה' הרגשות דמיוניות. וברית יחיד מכוונת באמצע כי מכח אחד שהוא השופט נובעים ההרגשות הגשמיות וההרגשות הדמיוניות. ועוד יס"ב במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש כי עשר תנועות הן, ואלו הן. שור"ק א' קמ"ץ ב' חיר"ק ג' ציר"י ד' חול"ם ה' שב"א ו' פת"ח ז' סגו"ל ח' קבוץ שפתים ט' חטף קמ"ץ י'. ה' כנגד ה' וכולם מתיחדים בלשון וברוח ומתחלקים בחתוכם. וכן ה' מקומות של מוצא האותיות והם חך א' שפה ב' שנים ג' לשון ד' גרון ה' כולם מתקבצים להתייחד בלשון ולהחחלק בחתוכם לפי מקומותם. וכן בתחילת היצירה, מחשבה א' והרהור ב' ודמיון ג' והתעוררות ד' וחפץ ה', ורוח א' ואש ב' ומים ג' והתכה ד' ותנועה ה', הרי ה' כנגד ה', וברית יחיד מכוונת במלת הלשון לדבור לרצות והמעור למעשה. ואמנם אמרו יס"ב לפי שכולם באים מכח עילת העילות וכ"ע והחכמה: במספר עשר אצבעות. אע"פ שיש בנבראים מי שאצבעותיו יתרים כד"א ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש אין עיקרו אלא עשר כי הוא כולל כל הקדושות וכל המספרים, ולהיות אדם נעשה בצלם אלהים להיות למשכן לו שנאמר ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה אם כן יש לך להבין מזה כשם שה' אצבעות מימין וה' אצבעות משמאל כולם מתפצלים מן האמצע שהוא הלב (תפארת) כי הוא תחלת היצירה וממנו משתלחים האיברים לכל צד ליד ימין ושמאל כד"א וברית יחיד מכוונת באמצע ר"ל בלב כי הוא שרש לכל המתפצלים כן ביס"ב אע"פ שיראה התפצלותם לכח רבים אין הרבים רבים אלא מכח אחד הגמור ר"ל תפארת וכנגד זה תמצא שכל האצבעות חוזרים להיות לכף אחת בימין ולכף אחת בשמאל ושתי הכפות לשתי זרועות ושתי זרועות מתיחדות ללב וכן ברגלים הנה האמצע ושרש שתי הרגלים מעידים על יחוד עולם עליון ועל יחוד עולם תחתון ולהיות הפה דוגמת יו"ד חקוקה ובו קשורים כ"ב אותיות מיוחדות בלשון ובו נבראת הבריה כמו שאמרו רז"ל רבא ברא גברא וכן במילה דוגמת יו"ד ובו מצטייר עובר הנעשה בתמונת כל היצורים באמ"ש בג"ד כפר"ת הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק והלשון דוגמת ו' וכן הצינורות שלמטה ולא אוכל לבאר אלא שהתשעה לזכר ועשר עם הנקבה והמשכיל ידום. ולכן נאמר במלת לשון שבו קשור הכל ובמלת המעור שבו קשור הכל והבן זה. ופירוש ענין אמרו וברית יחיד מכוונת באמצע רומז אל היות הספירות כולם מעורבות מאמ"ש וטבעיהם ולפיכך פעמים נהפכת מדת הרחמים לדין ופעמים מדת הדין לרחמים ואין בכל הספירות פשוט גמור רק כ"ע שאם יהיה החסד רק בטבע המים לבד א"א לה ליהפך למדת הדין וכן אילו יהיה מדת הגבורה מיוחדת לאש בלבד אי אפשר לה ליהפך למדת הרחמים כי המים הפך האש וגדר ההפכים הם שני דברים אשר הם בתכלית הריחוק במציאות וכל אחד מהם בקצה האחרון מן האחר ולא יהיו בנושא אחד ברגע אחד ולכן מחוייב להיות כח האש יש בו כח מים וכח מים יש בו כח האש. ולפיכך שנינו וברית יחיד בספירות ר"ל היות שתי התמורות מתיחדות בכח אחד ר"ל בתפארת אשר הוא אמצע בין הגדולה והגבורה לעד כי אינם שני הפכים. וכן הלשון המכריע בין עולם העליון ובין עולם התחתון לעד כי אינם שני הפכים כי הלשון (בינה) מקבל ומשפיע וכן היסוד מכריע בין נצח והוד להודיע שאינם שני הפכים. וכן המלכות מקבלת מכולם להודיע יסוד אלהינו ית' וית', ויהיה פירוש מכוונת מסודרת, וי"מ מכוונת מלשון וכוין פתיחין ליה בעליתיה, פירוש חלונות וצנורות. ואמנם אמרו מכוונת ל' נקבה ולא אמר מכוון רומז אל סוד העטרת שכשם שיש יחוד בין יסודי אמ"ש שבי"ס כן יש יחוד בין אמ"ש שבעטרה ואמר שיחודה תהיה באמצע ר"ל תפארת ובמלת הלשון ר"ל בדבור הנאצל בלשון ר"ל בבינה, וענין מלה מלשון דבור כדתנן קול ורוח ודיבור זהו רוח הקדש ורומז אל החכמה כמד"א כי אין מלה בלשוני (כ"ע חכמה בינה. ואומר כי יחוד הה"א אחרונה עד תפארת בינה וחכמה וכ"ע בכללה ר"ל יו"ד ה"א ו"ו עד כל אלו המעלות מתיחדת העטרה ולכן אמר מכוונת ולא אמר מכוון. ואמר ובמלת המעור יש מפרשים שגם כן הוא רומז אל הדיבור אשר נאצל מיסוד אל העטרת אמנם אין לשון מעור נופל על דבור. ולכן י"מ ובמילת המעור מלשון וימל אברהם, ופירוש במילה אשר במעור כי כאשר יחתוך מן המעור שהוא הברית הערלה והן התמורות אזי ברית יחיד עטרת ביסוד ותפארת מכוונת ויהי מעור מלשון מעורה בטרפשין, פירוש מחובר וקשור. ולהיות היסוד קשור בקשר העטרה וכן העטרת קשורה בברית ה' נקרא מעור. והנה ביאר היחוד במילת מעור. וי"מ מעור מלשון ותער כדה שפירוש יציקה ולפי שהיסוד מציק השפע אל העטרה נקרא מעור. וי"מ כמער איש ולויות מאי כמער איש ולויות אמר רבא בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו פירוש כאיש הדבק באשתו בשעת מעשה בסוד ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ולפי שיש במקום מוצא האותיות י"ס ול"ב נתיבות אמר וברית יחיד מכוונת באמצע פירוש ב' שפתי הפה ושינים העליונים ושינים התחתונים וחיך עליון ותחתון וגרון עליון ותחתונו ובית הבליעה שהוא כעין לשון קטן והלשון הרי יו"ד כלים לדבור ול"ב נתיבות של השינים. והנה רוח אלהים חיים הנושב אל ימין ושמאל עובר על פני המים העליונים אשר ממעל לרקיע (ת"ת) שעל פני המים דוגמת החיך שמבדיל בין מים העליונים לתחתונים ויורד אותו רוח דרך צינור שבסוף בית הבליעה וממנו מתפשט בכל הגידים ובכל האיברים וממנה מוציאה אותו הלשון בקול ורוח ודיבור על פי יו"ד ה"א ו"ו ה"א, כי הפה דוגמת י' חקוקה והלשון דוגמת ו"ו והחיך ובית הבליעה ר"ל לשון קטן שבסוף החיך תלויה דוגמת ה"א הפוכה נמצא שכל הדיבור עובר על י' כלים כנגד י"ס ועל שם ידו"ד ועל ל"ב נתיבות ר"ל שינים ולפיכך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי ה' אלהים אמת וזהו סוד ולא תשקרו איש בעמיתו, וכנען שהוא מדרכי התמורות צוה אל בניו אל תדברו אמת אהבו את הגזל שנאו את אדניכם שנאמר כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב בלי ספק וזהו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בדברי תורה ולא בדברי סרה: