מ"א שבע כפולות בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת. רך וקשה גבור וחלש. דאהב"ז כי הגיוני האותיות כאשר יתגלגלו בחשמ"ל עד שיוצא בקול ורוח ודבור ברוח אלהים כאשר פירשתי, וכאשר יטו האותיות לצד הגבורה יתגבר הרוח בכלי של האות להדגישו בכח גבורת השם המניעו. ופעמים ירפה הרוח בקול דממה וירפה האות מהדגישו בכח חסדו המתנהגת בנחת עם כל היצורים כי רוח אלהים מרחפת על פני המים בנחת ולא ברעש ולא בהמיה. ורוח המנהג האותיות האלו מתחלק לימין ולשמאל לחסד ולגבורה לת"ת ולנצח ולהוד וליסוד והמלכות בכללן, ויש לך לדעת כי כל משפטי העליונים ותחתונים הם כולם בסוד אלו ג' שמות והם אל אלהים הוי"ה, כי אל מצד החסד פותח בזכות, אלהים מחייב, וידו"ד מכריע, והלכה כדברי המכריע. אמנם בכל אחד מאלו יש בהם ז' כפולות ותמורות, ולפיכך מתנהגות בשתי לשונות לחיים ולמות לטוב ורע ודעת הוי"ה אינה דעת שלישית כי אינה מוספת בעצמותה דבר מה שחינו בכלל אל אלהים. אמנם היא פוסקת הדין במקצת דבריו של אל ובמקצת דברי אלהים, לפיכך יקרא שלום ותמורתו מלחמה. ויש ממנו פנימיות והיא ה' איש מלחמה, ויש ממנו תמורה שנאמר מלחמה לה' בעמלק והבן זה. ובדברי רז"ל אילו נאמר מלחמת ה' בעמלק הוה משמע שהשם נלחם בעמלק ועכשיו שנאמר מלחמה לה' מלמד שאין השם שלם ואין הכסא שלם שנאמר כי יד על כס יה עד שימחה זרעו של עמלק. רך מצד החסד, קשה מצד הגבורה, גבור מצד התפארת, חלש מצד העטרה כי החולשה בנקבות. שבע כפולות יסודן, חיים א', ושלום ב', וחכמה גד, ועושר דד, וחן וז', וזרע ו', וממשלה זד. הנה ענין החיים הוא נמשך ממקור החיים והוא חיי כל חי והוא חי העולמים, וממנו חיי הספירות וכל מיניהם, וממנו חיי הרקיעים וה,:מים והארץ עד שאפילו הארץ ההיא נקראת חיים והיא ארץ החיים, וממנו חיי הדומם והצומח והחי והמדבר והמלאך ומים חיים וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ותמורתו המות וממנו שערי המות ושערי צלמות. ועל דבר החיים והמות נאמר עת לפרוץ ועת לבנות בענין השמטות וחדושם, ועת להרוג ועת לרפוא, כי ההריגה היא השחתת הכלי המקבל החיים, ולרפוא הוא תיקון הכלי המקבל החיים, וכל חיי כל חי נמשך מכח הבינה כי הוא אלהים חיים ומלך עולם. שלום ארז"ל שמו של הקב"ה שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. והוא אחד מג' דברים שהעולם עומד עליהם על הדין ועל האמת ועל השלום. והשלום הוא המכריע בין מדת החסד ומדת הדין. ועת מלחמה שהשי"ת משתמש בסוד ה' איש מלחמה כגון בים ובתמורות ויצא ה' ונלחם בגוים ההם. ועת שלום שהשם ית' משתמש בשלום שנאמר ישא פניו (עט') אליך. וישם לך (ישראל) שלום (יסוד). ויש מלחמה פנימית ויש מלחמה נכרית שנאמר אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, ועת לאהוב בתורת שלום ועת לשנוא בתמורות בתורת מלחמה. ודע כי האהבה היא מצד החסד והשלום, והשנאה מצד הדין והמלחמה, ושלום הוא יסוד עולם כי עליו העולם עומד כי השלום שהוא יסוד המכריע בין חסד ודין וימין ושמאל פנים ואחור. חכמה, שנאמר גם אויל מחריש חכם יחשב. וזס"ה עת לחשות בסוד החכמה כי היא קול דממה דקה. ועת לדבר בסוד אולת כי קול כסיל ברוב דברים, ועת לתפור הקרעים בסוד החכמה, ועת לקרוע בסוד אולת כדארז"ל איזהו שוטה זה המקרע כסותו, והתפירה שייך בבגדים. וכן בחלקי האדם המשתלחים, ועת לקרוע מצד האולת. עושר, עת כנוס אבנים והוא להכניס עושר ואבנים יקרות כד"א בתוך אבני אש התהלכת, ומצפון זהב יאתה והוא העושר. עוני עת להשליך אבנים פירוש להשליך מחיתו, עת לבקש אחר העושר והמחיה, ועת לאבד כי העוני והעושר מצד הגבורה שנאמר מצפון זהב יאתה. חן, שנאמר עת לחבוק מצד החן של הזיווג, ועת לרחוק מחבק מצד הכיעור, עת לשמור מצד החן והתפארת שעל דבר הנשמר. ועת להשליך מצד הכיעור ובו סוד הגירושין. זרע, עת ללדת מצד החסד (נצח) שהוא גלגול הנפשות, ועת למות מצד השממה. ועת לטעת הנפשות כי האדם עץ השדה מצד נצח, ועת לעקור נטוע מארץ החיים מצד השממה. ממשלה, עת רקוד מצד הממשלה, ועת ספוד מצד עבדות, ועת לבכות מצד עבדות ועת לשחוק מצד הממשלה כמו שפירשנו לעיל. ועל שבע תמורות החיצונות נאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. דע כי כשם שיש לשון אמת כך יש לשון שקר בתמורות לפיכך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ועינים רמות כנגד דוגמת חכמה וכ"ע כי התכלת כוללת כל העינים והצבעים והוא פסול והוא צבע קלא אילן שמו. וידים שופכות תמורת יד ימין ושמאל הידים ידי עשו, ולב חורש מחשבות און תמורת גופו של יעקב, והוא עשו תמורת התפארת, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, אלו תמורת נצח והוד, יפיח כזבים עד שקר, תמורת יסוד שהוא עד אמת (תפארת) ומשלח מדנים בין אחים, תמורת שלום בין איש לאשתו. ואלו שמות התמורות, זרים, אכזרי, נכרי, אדם בליעל, איש און, זונה, הומיה, לץ, רשע, כסיל, פתי, חסר לב: תמורת עושר עוני, דכתיב רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. בן חכם (יסוד) ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו: תמורת חכמה כסילות ואולת. בן מביש תמורת יסוד. תמורת ברכה חמס, חכם לב יקח מצות, פי' מן התפארת ואויל שהוא תמורת חכם שפתים ילבט, פי' יכשל ויתעוית. תמורת עושר עוני שנאמר הון עשיר קרית עוזו ומחתת דלים רישם. מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלימה רצונו. תמורת זדון קלון של צדיק וכבוד. חנף תמורת צדיק גומל נפשו איש חסד פי' שעתיד להתגלגל בדין בני חלוף בגבול הבא על הערוה שנאמר בה חסד הוא. תמורת אור חשך. אמנם כפרת העון יהיה בחסד ואמת ר"ל באל ידו"ד שנאמר בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע: שבע כפולות בג"ד כפר"ת בדבור ובתמורה. ידוע כי כל משפטי השם הם על ידי י"ב הויו"ת ושלש שמות כי בידם כל המשפטים בסוד אל אלהים ה'. ידוע הוא כי ששה מי"ב הויו"ת יהיו תמיד מלמעלה לארץ החיים וששה מלמטה. והנה הוי"ה א' הממונה לחיים הז' להוי"ה ההיא ממונה למות. והוי"ה השניה הממונה על העושר הח' שהיא ז' לב' ממונה על האולת, הוי"ה הד' הממונה על החן הז' לה שהיא היו"ד היא ממונה על הכיעור. והחוזים הופכים אלו הבתים הד' על הכיעור והי' על החן, הה' הממונה על הזרע הז' ממונה על השממה, הוי"ה הו' הממונה על הממשלה והז' לה ממונה על העבדות. והפילוסופים הופכים אלו שני בתים ואומרים כי הוי"ה הי' לממשלה והו' לעבדות והי"א לאוהבים ולחן. וכל דומם וצומח וחי ומדבר ויסודות וגלגלים ומלאכי מרום כולם מקבלים כחות מי"ב הויו"ת איש על מטהו ואיש על דגלו לצבאותם, וע"י כן יש כח ודרך לנביאי ידו"ד: