מ"א והנה הזכיר בפרק ראשון נתיבות ואותיות וספירות, ובפרק שני הזכיר אמות ואותיות וגלגולם ולא רצה להזכיר בהם ערך לפי שבב' פרקים שקדמו מדבר בכ"ע וחכמה ובינה לפיכך הסתיר ערכם בסוד עולם ובסוד שנה ונפש. אבל בזה הפרק שהוא רומז חסדי ה' התחיל לדבר בערכם אל עולם שנה ונפש ואמר כערך שיש לעולם העליון מקור לאמ"ש שממנו מתפשטים אמ"ש שבעולם ההוא כן יש בעולם החסד אמ"ש שיסוד כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתיים והם כללי ספרים והם שלשה ספרים שנפתחים בר"ה אחד של צדיקים גמורים והם בכף זכות ואחד של רשעים והם בכף חובה ואחד של בינונים והם בלשון חק מכריע בינתים. וצא"ל כי צורת הנשמה המחוברת מאותיות הקדש בסדרי המצות אלו יעשה אותם האדם וחי בהם ממש כי יתלוו אליו החיים והשלום על נשמתו בעליונים וממנו יגיע אל אדם הגופני חיים וחסד ויתחזק כל אבר ואבר מאיברי הנשמה בכח רוח אלהים חיים, ואם יעבור אדם על המצות אזי ישתנו סדרי האותיות אשר בנשמתו ויכתבו לעבירה אשר עשה שנאמר ותהי עונותם (חקוקים) על עצמותם. והנה הוא בכף חובה וה' בעל החסד והרחמים והחיים סר מעליו והאבר ההוא אם הנשמה תלויה בו מיד מת או נכרת ואם הוא אבר שאין הנשמה תלויה בו הרי הוא האבר חולה או נפסד בסוד והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת. ולא כמאמר הרופאים שאחת מלחותיו גוברת עליו כי דורשי ה' לא יפעל בהם טבע רק ה' עליהם יחיו, ואם לא סר מר המות: ולשון חוק מכריע בינתים. פירוש בינה ותפארת במקבלי מצות כשם שיש כף זכות וכף חובה במשפטיו המגיעים אלינו כך יש כף זכות וכף חובה בשרי מרום שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה, ונאער והוא מהשנא עידניא וזמניא מהעדא מלכין וגו':