בית קודם הבא סימניה

פירוש הראב''ד לספר יצירה-פרק א משנה י

פירוש הראב''ד לספר יצירה-פרק א משנה י

-
מ"י שתים רוח מרוח. פירוש הספירה השנית והיא שתים כי היא כוללת העליונה עמה והיא רוח גס מרוח הדק כי כל מה שישתלשל מעילה לעילה הוא מתעבה והולך ועל דרך משל הגלגלים הנפרדים דקים והאש גסה מהם והרוח גסה ממנה והמים גסים מהם והעפר גס מכולם: ואמר חקק. לפי דקותו, ולפי גסותו אמר חצב בה, כ"ב אותיות של התורה והם נחקקו בסבוב הגלגל א' אחר א' עד אמצעיתו ר"ל המרכז והה"ד אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון והם מתגלגלין ומצטרפין ולכו היא כוללת התורה שקדמה וכל המצות וכל השמות וכל הלשונות וזהו שמו של הב"ה ית' והם יסוד ושורש לכל הנמצאים כד"א ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וארז"ל שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ והסוד כי יוצר הכל הוא. ואמר שלש אמות כד"א כי אם לבינה תקרא אל תקרי אם אלא אם ונקראו אמות כי כשם שהאם היא אם לכל הנולדים ממנה כך הם אלו ג' אמות הם אמות לכל הנמצאות והם שרש אויר ומים ואש הנזכרים במשניות שאחרי כן. ושבע כפולות, בדבר ובתמורה וי"ב פשוטות. בא לומר לך שכל יסוד וכל כפול וכל תמורה כולם מקבלים מן הבינה הנקראת רוח מרוח ונקראת מ"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו ואמר מ"י תכן את רוח ה' רוח ה' ממש והם חכמה ובינה והבן זה: ורוח אחת מהן. הנה נתבאר לך שיש אותיות של רוח והם אותיות של רוח הקדש לכן נקרא לשון הקדש מה שלא נקראת כן שום לשון מע' לשונות ולפי שהוא נמשך ונאצל ממקור הקדש. ואל תאשים אם ממקצת החכמים יש שנתנו טעם להיותו נקרא לשון הקדש להיות איברי התשמיש כולם מושאלים לו ולא תמצא שם מונח לכלי הערוה בלשון הקדש, כלל לפי שמצאנו כמה שמות בלשון הקדש שאינם על דרך איברי הערוה והם ג"כ מושאלים ואפשר שמצאנו ג"כ באיברי הערוה שהוא שם מונח בהנחה ראשונה ולפיכך לא רצינו להשיב עליהם אמנם ניכרים דברי האמת. ומה שההבילו המהבילים ואמרו כשיתעורר אדם לדברי שיר שזהו רוח הקדש, ח"ו שיהיה שיכוין לזה הר"מ ז"ל ומי קם בגאונים כמוהו אמנם דבריו בראשי פרקים מובנים למי שקבל סודותיו מפה אל פה ועל זה האותיות יוצאות בדרכי הנתיבות בדרכי הניגון וזהו סוד טעמי התורה לפי שהם נכנסים ויוצאים בקול השיר והסוד בזה פעמון זהב ורמון כשהיה כהן גדול נכנס לפני לפנים כדי שישמעו קולו. ומזה תוכל להבין סוד רוח הקדש ששורה על הנביאים בדרך ניגון כדי שישמחהו הה"ד ועתה קחו לי מנגן לפי שזה הרוח נאצל מן כ"ע בדרך הנתיב הארוך עד שיגיע לתפארת הנקרא רוח וזהו סוד הנבואה שנאצלת מן התפארת אל העטרה וזהו סוד פה אל פה. ואותן האותיות הן עצמם הנתיבות, ואמנם אמר ורוח אחת מהם, בא לומר לך כמו ששי"ן של תפילין הוא עצמו העור והוא בעצמו השי"ן ואין הפרש ביניהם כך אותו רוח בעצמו הוא האותיות והם בעצמם רוח הקדש הוא יבא ממקום הקדש הנקרא כ"ע שהוא קדש קדשים ובכלל זה כל דומם וצומח וחי ומדבר וכל הנמצא מעילת העילות וכ"ע וחכמה כולם באו מאותו רוח וההבל היוצא דרך אותו הנתיב הנמשך מכתר עליון אל התפארת: מי"א שלש מים מרוח. כד"א ישב רוחו יזלו מים והם מי החסד שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואחר שהקריש המים והקפיאם והחזיקם עד שחזרו להיות כעין ספיר ורקיעים אחר כך חצב בהם תהו הוא קו ירוק שמקיף את העולם וזהו הקו הוא (הקו) המבדיל בין העליונים והתחתונים ואותן המים שיוצאים מכח הבינה דרך הנתיב עד הגבורה ומכח האש שבו מקפיאן ומקרישן ובמעשה בראשית רבה תהו דומה לג' ראשי השור פירוש לפני אדם ופני אריה ופני נשר והנה בכללן כל המציאות ר"ל מעולם ושנה ונפש ואפשר שלפי מיעוט התבוננות הנבראים במעשים אשר בתהו ההוא קראם תהו מלשון תוהא ומשתומם מלשון התלמוד תהי בה פלוני ואפשר שנקרא תהו ע"ש שחזרו לתהו או לדבר אחר ועוד נבאר במקומו בעז"ה. מכאן יש לך להבין כי מלת תהו הנאמר כאן איננה על השממה ולא על רקנות ולא על חרבה אלא על הויות דקות רשומות בגולם החכמה אשר אין שם ולא מלה נתפש בהם וכ"ש שהדיבור לא יתפוש באותן ההויות ולפי שלא יתפש לא שם ולא מלה לכן נקרא בלשון תימה ונקרא מהשללה בגי' תהו: ובהו. אלו אבנים מפולמות שמהם מים נובעין לעולם ופירוש מפולמות מלשון לפלמוני המדבר הוא מלה מורכבת מפלוני אלמוני ופי' אבנים סתומות ונעלמות מלשון אלם אשר לא ידובר בהם, והם ג"כ הויות נעלמות אך לא כמו הראשונות בשם תהו כי ההויות של תהו נעלמות מצד עצמן ומצד משיגן. אמנם ההויות של בהו אע"פ שלא נעלמו מצד עצמן כי כבר נלבשו בצורה מ"מ אין כח במשיגן לקרות להם שם אך יאלם פיו ולפי שבהו מורה על התלבשות הצורה בחומר לכך נקרא בהו מלשון בו הוא. ואל תתמה על היות אות וי"ו של בו נבלע כי הנה כמוהו לא תוכל עשהו שהוא מורכב ממלת עשה וממלת הוא והנה ה"א של עשה נבלעת. אמנם ההויות של תהו וההויות של בהו אשר לבשו צורת כל הנמצאות אשר להם צורה והנה חזר וחקק הויות של תהו וחזר וחקק הויות של בהו. ואם תאמר אחרי שהמשנה הזאת מדברת בחסדי ה' והיא הגדולה אם כן איך יקרא להויות הרשומות בה תהו ר"ל הויות נעלמות והנה אפילו הבינה היא נקראת צורה ובהו והחכמה העליונה תהו ואיך יחזור ויקרא להויות החסד תהו ובהו. יש להשיב אע"פ שהחכמה העליונה נקרא תהו ובינה נקרא בהו כי כבר הגיע קצת ציור ליצורי הבינה בהם מ"מ ביצורי החסד נתעלמו כל מציאות החכמה והבינה עד שיתדמו מעשה החסד מעין תמונת החכמה לתהו ומעין תמונת הבינה לבהו: רפש וטיט. והזכיר חקק כנגד תהו שהוא דק בתכלית הדקות כי הוא יש מאין וחציבה כנגד בהי כ" היא מקבלת החציבות והוא הפרד חלקי הנחצב זה מזה, ואחר חקיקת וחציבת התהו והבהו רצה לומר כל הנמצאות שנרשמו בהם אמר רפש וטיט כי העפר והמים בעוד שהם לחים ואין שם רק קרישה לבד יקרא רפש והוא כעין ספיר וצלול, וכשעוביו נוטה ליובש נקרא טיט עם צלילתו. ובאר בזה שאחר שהבדיל מקצת המים למעלה וחקק תהו ובהו מן מקצת המים אשר הובדלו להיות למטה אשר הם שמרים של המים העליונים אותם הקפיא עד שחזרו לרפש וטיט כדי לחקק במרכז העליונים שהוא הי' הפנימיות לגלגל המים הקפיאן והקרישן: וחקקן כמין ערוגה. פי' חקק ברפש וטיט הטהור הנזכר כמין ערוגת הבושם. זהו סוד לחייו כערוגת הבושם והתלמים אשר החורש חורש לעשות ערוגות והתלמים לזרוע שם זרע וליטע שם אילנות ושרשים מקדם והערוגות האלו הם נתיבות הנמצאים אשר בארץ ה' מעין דוגמא של מעלה של כל מרכבה ומרכבה. ועוד הערוגה היא צינורות להשקות את הגן ולהצמיח מוצא דשאים ואילנות בכחות העליונים. והנה בהיות הרפש והטיט לחים נוחים להחקק חקק ברוח קדשו בהם כל הנמצאות: והציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. הזכיר כאן ג' מעלות והן ערוגה וחומה ומעזיבה כן תמצא אותיות יש מהן שחקיקת נתיבתן דומה לערוגה כמו ה' ח' וב' וכיוצא בהן: הציבן כמין חומה. שמסבבת אשר בה כעין מ"ם סתומה וסמ"ך שהן מוקפות מכל צד: וסככן כמין מעזיבה. פירוש מעזיבה הוא הטיט והסיד שבונין על גבי העלייה כי בניין העליה בקרשים ועצים נקרא תקרה והבנין מעל הקרשים והעצים ר"ל בנין הסיד הוא המעזיבה, כן יש אותיות מקבלות כעין ערוגות כמו ש' וט' ויש אותיות משפיעות כמו ב' ה' וח' וכיוצא בהן ויש מהן דומות כאבני הבנין כמו הו' והז' והנו"ן הפשוטה ויש מהן מסוכסכות כמו הר' והכ' וכיוצא בהן, כן קבלנו בפירוש משנה זו. אמנם מה שנ"ל באלו ג' מלות ערוגה וחומה ומעזיבה הוא זה, כי בחקיקת צורת אות אחר אות עד המרכז בלי ספק בהבדל חלקי האותיות בגשמן מעל הגולם ישאר כעין גולם חלל צינורות האות הנחקק והצורה ההיא ככדור אטום היו"ד העליונה נקרא נתיב ובכדור הארץ ר"ל ברפש וטיט יקרא ערוגה: ואחר כן הציבן כמין חומה, פי' אחר שחקק כל אות ואות עד מרכזו ובלי ספק יש מחיצה וכותל בין כל אות ואות שבצדו ולפיכך הוצרך לומר לך שהסיר המחיצות והציבן לכל האותיות בעיגול בלי הפסק בין כל אות ואות שבצדו וכמין חומה שאין הפסק בין חלקיה ואחר כן סככן וכסה את הנתיבות של האותיות ברקיע שהקיפן כמין מעזיבה שבונין על העלייה כן בנה ממעל לכל אות ואות מעזיבה שלו. הנה על סדר זה מתגלגלות האותיות ככדור שנחקקו בו התנועות תנועות סבוביות והנתיבות שמהן יצאו האותיות נטוים על ראשיהם מלמעלה וממעל לנתיבותיהם המעזיבה ר"ל סכוכן וזהו סוד סוכ"ה אדנ"י הוי"ה. אמנם אמרו חקק וחצב בהן פי' בכל המים אשר בין לכל רקיע ורקיע ואשר מעל לרקיע ואשר בארץ, הנה למדנו ממשנה זו וממשנה שלפניה ושלאחריה שכל הנמצאות שבשמים ממעל ובארץ מתחת שיש דוגמתן בכל חלק וחלק מחלקי אמ"ש והבן ג"ז, וזש"ה והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלהים (בינה) מרחפת על פני המים (חסד): תהו א' ובהו ב' ורפש ג' וטיט ד'. הזכיר כאן אלו ד' ענינים כנגד כל הנמצאים אשר נמצאו בי"ס בשם יו"ד ה"א וח"ו ה"א ויחס היו"ד לתהו והה"א ווא"ו לבהו ואמר כי הת"ת והעטרת יקראו ארץ אחר שנתיבשה מן המים של החסד שנאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ וכל זמן שהיו לחים נקרא הת"ת והעט' רפש וטיט. ולפיכך המציא כל יצורי התפארת והעטרת באלו ד' יסודות, יש מהן שעשאן כמין ערוגה ויש מהן שעשאן כמין חומה כי ערים גדולות ובצורות בשמים ובכל שר ושר גורל וחלק לכל מעלה ומעלה וכן לכל היכל והיכל כמו שפירש בספר היכלות שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ (עטרת) יסדה. וזהו סוד לחייו כערוגת הבושם וזהו סוד עיר ה' צבאות, וזהו סוד ירושלים של מעלה וזהו סוד עיר ומגדל שרצו לבנות בני דור הפלגה לפי שהם כיוונו לקצץ בנטיעות ולבנות ולחקן כח המגדל וליחדו לאלוה ולהפסיק שאר המדות העליונות והרבה סודות התורה יתבארו בסוד זה ובלי ספק אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ובית ה' והיכלו וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ועיין בספר ישעיה: מי"ב ארבע אש ממים. שנאמר מים תבעה אש ואמרו (במ"ר) מים הרו וילדו אפילה. ועוד יש בכח המים להוציא מהן האש בזוהר השמש: חקק וחצב בה. ר"ל בהאש: כסא הכבוד. והיא מד' חיות הקדש ובהם פני אדם פני אריה פני שור פני נשר ובכללן כל חי כל אחד ואחד לפי מעלתו ועשר כתות של מלאכים כל אחת מהן על דמות החיות ואלו הן חיות הקדש ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלים ובני אלים וכרובים ואישים. ואמנם מעלותם הזכרתי במעשה בראשית והיכלות ועיין שם: ומשלשתן יסד מעונו. פירוש מאמ"ש: שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט פירוש כי מן המזמור הזה יתבאר כי כח אמ"ש בהם יסד מעונו וכל הנמצאים אשר בו: ארבע אש ממים חקק וחצב בה. ר"ל באש של מעלה ובאש של מטה כל הבריות עם כסא הכבוד אמנם הוא דמות כסא העליון ולא עצמותו. והאופנים הן כעין אופני העגלה ר"ל זר מקיף מתחת לכסא ואינו כמו הרקיע שהוא כדור מקיף ואופנים בגימ' פז"ק והוא נחלק לי"ב שבטי י"ה ופשוטו מלשון פנים כי האופנים כוללים כל הפנים. וצריך אתה לדעת כי שם אראלים מורכב מן ארי ומין אלים מכח החסד הנקרא אל וממנו אלים ובני אלים ומן הגבורה אריה כי לאריה נתן כח וגבורה אריה בגימטריא גבורה כמו שאמרו רז"ל וגבור כארי, ואל תתמה ממה שאמר פני אריה אל הימין כי כל היצירות בכח כל אחד מי"ס אמנם שרשם עיקר באחד מהם, א"כ אראלים לתפארת וחשמלים לחכמה וכרובים לת"ת ועטרת כי פני אדם להם, ושרפים לגבורה כי משם שריפת כל שריפה כי הוא אש אוכלה, וחיות מכח חיה כ"ע, וכבר פירשתי בו בספר בראשית טעמים אחרים והחזיק בשניהם טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וזה הכלל יהיה בידך כל הנמצאות אשר בי"ס כולם מסודרים בחיבורי אותיות הן דומם הן צומח הן חי הן מדבר וכל אחד בתבנית חותמו אשר לו הנה והבן זה כי הוא רמז אל האמת שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ונאמר ישמחו השמים ותגל הארץ ראשי תיבות ידוד וס"ת צלמו, וזהו שארז"ל שם מלא על עולם מלא: ומשלשתן. פירוש אמ"ש יסד מעונו וכל אשר בו: מי"ג אחר שהזכיר ד' עומקים של ראשית א' ואחרית ב' טוב ג' ורע ד' והשוה אותו באחדות השוה הוא העגול כי כל עיגול לא יצוייר בו (העיגול) נקודה ממנו שתהא ראויה לראשיתו של העיגול ולא לאחריתו וכן לא יצוייר נקודה ממנו שתהא ראויה לאחרית ולא לראשית ואילו הנחת בדעתך נקודה אחת במקום אחד שבעיגול ותקראו ראשית אוכל אני לקראו אחרית. וכל עומק טוב בסוד הגלגל כל טובה לא תמצא פשוטה אלא בשיתוף הדין שהוא נוטה לרעה מצד, וכן כל רעה נוטה לטובה בשיתוף החסד שהוא נוטה לטובה. ולפי כל אלה הוצרך להזכיר עומקים של ו' קצוות אשר כל נמצא מעילת העילות לא ימלט מהם, ואלו הן מעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור, והתחיל בעומק רום בחולם הרומז לכ"ע אשר הוא כל ההשוואות והוא בעצמו משתווה מצד מה לעילת העילות אך שהוא עלול לו: אמר חמש בג' אותיות מן הפשוטות חתם רום. פירוש פשוטות הם אותיות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק והנה בחר מהם ג' אותיות והם אותיות יו"ד ה"א וא"ו והשלים בקוצו של יו"ד עומק כי חתם פי' השלים מלשון אתה חותם תכנית ואע"פ כי באלו האותיות הוא תשלום כל הנמצאים כמו שפי' כבר כי היו"ד לחכמה והה"א לבינה והוא"ו לוא"ו קצוות התפארת וה"א אחרונה לעטרת. מ"מ יש לך להבין כי אלו הן במקיפין ר"ל בגלגלי הספירות אמנם בתשלום וקשר תכלית הספירה העליונה בראשיתה ותחלתה של ספירה הקרובה כי חותם יאמר ג"כ על הקשר העליונה כמו שארז"ל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך, פירוש חותמות קשרים, והנה התשלום של ספירות הוא יה"ו והוא בעצמו הקשר אשר בינו לשאר כל הנמצאים. והמשל בזה באדם כי האדם יש בו שכל מן העליונים והוא תשלום העליונים רוצה לומר השכליים והוא ראשית לכל הנמצאים מתחת גלגל הירח בסוף הגלגול כי על ידו ירדו השכלים ועל ידו יתעלו שאר הנמצאות אשר מתחת לזירו ולסיבובו. ואמרי הנה ראשית המציאות אל תטעה לומר שהוא הנברא הראשון כי ידוע הוא כי ביום ו' נשלמת הבריאה אמנם אינני בפירושו כי ריש לקיש ע"ה גלה סוד זה בפסוק ורוח אלהים מרחפת ועיין בבראשית רבה. והנה אלו ג"א יה"ו קבען בשמו הגדול מלת קבען מלשון צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב, ופירוש קובע דבר המקיף את הראש ולפי זה קבען בשמו הגדול ר"ל הקיפן בשמו הגדול. גלגלי המרכבה הם נרשמים בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א והם הם המקיפים לכל הנמצאות אש. בכ"ע הנקרא רום בחול"ם וכ"ע מקיפים בשמו הגדול שנקרא אהי"ה והוא יה"ו מקיף כעין הרקיע שמקיף לכל הנמצאות אשר בו. וי"מ וקבען בשמו הגדול מלשון כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ר"ל נטען בשמו הגדול וצוה שיהיו קבועין בו לבל יתנועעו משם לשמות אחרים. ובמעשה בראשית רבה אמרו שג' אותיות הקדש הם ממונים להניע המרכבות בתנועות שם המפורש עיין שם, וכשם שסדרו ו' של כ"ע כך סדר ששה קצוות של כללי הספירות. פנה למעלה פירוש בכל ספירה וספירה בכלליה ובפרטיה וחתמו ביה"ו יו"ד ה"א וא"ו הנקראים הממוצעים בין תערובת הספירות ר"ל ראשיתו של מטה ואחרית העליון, ופי' יה"ו יו"ד לחכמה ה"א לבינה וא"ו לדעת שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. שש פנה למטה וחתמו ביו"ה, פירוש בחכמה ובדעת ובתבונה ח תם והשלים את עומק תחת שהוא עטרת. שבע פנה לפניו וחתמו בהו"י. פירוש למזרח והיא תפארת והשלימו בתבונה ובדעת ובחכמה: שמנה פנה לאחריו שחתמו בהי"ו. פירוש לאחריו הוא מערב והוא יסוד וחתמו בתבונה ובחכמה ובדעת תשעה חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי"ה. פירוש לימינו נצח שנאמר נעימות בימינך נצח. וחתמו בדעת ובחכמה ובבינה עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה"י. פירוש לשמאלו הוד וחתמו בדעת ובתבונה ובחכמה. ומה שהזכיר היו"ד עומקים תחלה ואחר כך הזכיר מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל לפי שכל הנמצאות כולם נקשרים באלו היו"ד עומקים וכל שיש לו מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל כולם נקשרו באלו היו"ד עומקים. וסוד פנה שהזכיר פירוש מלשון יסוד שנאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ר"ל במלת פנה ששם שרש ויסוד לכל הנמצאות בכלל הרו"ם וחתם אותם בשם יה"ו וכן לכל שאר הקצוות בכל אחד ואחד שם בו שרש ויסוד וחתמו בשמו המיוחד להשלימו. וי"מ מלשון המפנה מזוית לזוית פי' חתם המשך המציאות אשר היה ראוי להמשיך לאין קץ ותכלה וזהו סוד אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די בסוד גבול ת"ק שנה שהוא נעלמו של שי"ן דל"ת יו"ד. וי"מ פנה מלשון ויתיצבו פנות כל העם פירוש שרי כל העם. ור"ל ששם כח לכל אחד מן הששה קצוות לקבל כל המעלות כמו עטרה לכ"ע וכמו חכמת שלמה לחכמת אלהים וכמו תבונה לבינה וחסד לחסד העליון ומדת הדין של מטה למדת הדין של מעלה, וכמו לבנה לשמש וכמו בת זוג של נצח ובת זוג של יסוד. וי"מ פנה מלשון פנים כי שם פנים לכל אחד מהוא"ו קצוות: מי"ד יס"ב, רוח אלהים חיים (חכמה) ורוח מרוח (בינה) מים (חסד) ואש (גבורה) רום (כ"ע) תחת (עט') מזרח (ת"ת) ומערב (יסוד) צפון (הוד) ודרום (נצח), והזכיר משנה זו להודיע שכשם שכל עצמי הספירות נמצאות בעמקי המחשבה כך הם נמצאות בעצמי הספירות:

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור