מ"ט הנה בזאת המשנה בא לבאר לך מהות כל ספירה וספירה כי הוא מדמה הנסתר אל הנגלה כי מן הנגלה תבין את הנסתר אע"פ שאינו דמיון באמת ולא תאמר שבספירות בלבד קצרה הלשון לדבר אלא אפילו בגוף האדם והחי קצרה כל לשון לכנות לקצת חלקיו הרוחניים שם אמיתי אשר יתואר בו על אמתתו, והמשל בזה קראו לכח המניע לאדם רוח, וזה השם עיקר הנח.:ו על הרוח המנשבת כד"א משיב הרוח ישב רוחו יזלו מים וחלילה להיות איברי החי מתנועעים מהרוח ההוא או מכיוצא בו. והראיה בזה כי אילו נחנק אחד מבעלי חיים עד שתצא ממנו רוח המניעתו ואילו אחר כן נביא כל מיני מפוחים ונמלאהו בנפיחה מרוח היסודי הנשאב מהאויר לא יחיה ולא יתנועע. ואי אפשר לומר כי נסתמו גידיו אשר יתנועעו מהרוח ונסתם בליחה שהרי לא בא לו שינוי ולא מילוי ולא סתום רק יציאת הרוח בלבד. ואף לפי דברי הרופאים האומרים כי רוח הנפשי ר"ל אשר בו יתנועע החי הוא ההבל העולה מן הדם אשר בלב והנה הנחנק או מי שסתמו את פיו עד שלא יוכל להתנפש מה קרה לדם הלב עד שלא ינפש ולא יעלה ממנו הבל, אבל על דרך האמת אין [רוח החיים] מכל אלו הטבעים אמנם היא רוח נשפעת מאלהים חיים כי ממנו תוצאות חיים לכל חי. ולפיכך נקרא חי העולמים כי אין חיות לעולמות לא מן היסודות ולא מזולתם רק מהשם לבדו ית' וית'. ואחר שהקדמתי לך הקדמה זו נתחיל בפירוש המשנה: אמר אחת רוח חלהים חיים. דע כי שם אחת מונח לעטרת שנאמר ובאחת יבערו ויכסלו. ולפיכך כהן גדול מונה ביוה"כ אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע לפי שצריך ליחד כהן גדול העטרת עם כל אחת ואחת מהספירות. פי' אחת אחת ואחת, אחת רומז לכ"ע הנקרא אחת מכח אחדותו הפשוטה לפי שהוא מאחד ומחבר ומשוה הרשע לצדיק במחילה וסליחה הה"ד וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו ראוי. ולפי שהוצרך התנא להתחיל ביש מאין ולכן התחיל בעטרת של חכמה העליונה הנקראת אחת. ואחת רומז לתפארת לפי שהוא מאחד וקושר ואוחז בין עליונים ותחתונים ומחבר האהל להיות אחד וזהו סוד והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, אחת רומז לעטרת ר"ל לפי שהיא מקבלת כל המראות והצבעים מעולם העליון ויתועדו בם כלם כאחד לפיכך ברוך מכ"ע שהמלכות אין לה אור מעצמה, על זה צריך גם כן כשהוא מיחד היחוד ביום הכפורים לפני ולפנים צריך ליחד העטרת עם כל אחת ואחת מהמדות והם הספירות. וזהו סדר היחוד, בתחלה הוא מיחד ומחבר ראש וסוף ואמצע כי הם נקראים [אחת] כ"ע ותפארת ועטרת שהן שלש נקודות כעין שור"ק, והוא הקבוץ שפתים שאנו אומרים, כי האשכנזים קוראים לקבוץ שפתים שלנו שורק, אחת ושתים. ואמר רוח אלהים חיים. פירוש רוח הנמשך מהכח הנקרא אלהים חיים והוא כ"ע כי ממנו תוצאות חיים לכל הנמצאים. הנה הרוח הנזכר אינו גוף ולא כח בגוף אמנם הוא כח הנאצל מחיים של כ"ע הנקרא רוח אלהים חיים החכמה נקראת רוח של הבינה הנקרא אלהים חיים שנאמר רוח אלהים בחכמה. וידוע כי היו"ד שהיא החכמה והיא גולם לכל הנמצאות היא מוקפת בכ"ע ורוח מכ"ע הוא החוקק בנתיבות אשר בחכמה והוא חיים של כל הנמצאות אשר בחכמה. הנה כ"ע הוא מבורך מעילת העילות והחכמה היא ברוך מכ"ע. וענין ברוך ריבוי שפע מלשון קצה תעלת הברכה העליונה שפירש מעין. וכ"ע נקרא ברכה שהוא משפיע לכל העולמים ולכל אשר בהם ולפיכך כ"ע נקרא חי העולמים ושמו של חי כעולמים רוח חכמה: קול ורוח ודבור. דע כי קנה הגרגרת בו יהיה הרוח כי הריאה שואבת הרוח וממלאה את כל הגוף מרוח הנשאב והנה הקנה הוא נתיב להכניס הרוח בריאה, והנה הרוח האמצעי אשר בקנה יקרא רוח והרוח אשר הוא דבק בדופני טבעת הקנה ונגרר על טבעת הוא יקרא קול כי הוא המשמיע הקול. וחתוך האותיות באויר היוצא בדרך הנתיבות ר"ל הצינורות נקרא דבור. ולמדנו מכאן כי בכל צינור וצינור יש בו המקומות לכלי הדבור כי הקנה דומה לצינור. והנה יהיה בכל צינור שפה שינים לשון חיך גרון כמו שביארתי לך. וזה נמצא הן בעולם הן בנפש הן בשנה: ושם לאלו לקול ולרוח ולדיבור. רוח הקדש. רוח בגי' האר"ח, דבר בגי' רא"ה, קל בגי' נמ"ם, ולפי שהספירה הראשונה דקה ואינה מקבלת ציור וחקיקה אך במחשבה וחכמה ולכן לא אמר בה חקיקה: