שער ששה עשר: (א) שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, ומהם יוצא אש ומים ורוח ומתחלקין (נוסח אחר - ומהותל בהן) זכר ונקבה: אית דגרסי הכא שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתיים, ומשנה זו היא שנויה גם כן בראש פרק שני סימן ד' ושם פירשנוה בארוכה לכך לא נחוש להעתיקה הנה פעם שנית: אומרו שלש אמות - פירשנו לעיל בשערים הקודמים שהוא מפני שהם אמות לכל הויה, דהיינו שלש ראשונות שבהן שרש הדין והחסד והרחמים, שהם שורש מים חסד ודין אש ורוח רחמים, וכן שלשה אלה הם יסוד ואמות לכל ההוייות שמהרכבתם ימצאו העליונים והתחתונים, והכוונה מהרכבת האש והרוח והמים הרוחניים נתהוה כסא הכבוד, ומהעביותם יותר נתהוו המלאכים השרפים והחיות והאופנים, ומעביותם יותר נתהוו הגלגלים וכל הנכלל בהם, ומעביותם יותר נתהוו אש ומים ורוח גשמיים ומהרכבתם כל הנמצא בתוכם, ולכך הם אמות כדפרישית: ואולם בריש פרק שני פירשנו לעיל כי אל הבריאה שלשה בחינות, האחד האותיות האלהייות השני האותיות הרוחנייות השלישית האותיות הגשמייות, וכן הענין בבריאה שהם אלהייות רוחנייות גשמייות, ולזה הם שלשה משניות בריש פרק זה. ואמר באלהייות עתה וספר מעניינם כי המצאתם מהכתר, וזהו שאמר סוד גדול מופלא ומכוסה - שזה שם הכתר כנודע, וכבר נתבאר באדרא עיין שם כי אותיות יה"ו הם בכתר בסוד אריך אנפין, ומשם תולדותם למטה והם סוד חכמה ותבונה ודעת יה"ו הנעלמות בכתר. ואלו הם עושים שש טבעות. וענין טבעות הכוונה טב"ע וכח המחתים טבע כל הבריאה, ואין ספק שהוא לשון טבעת המחתים. והם שש טבעות נעלמות בסוד מופלא ומכוסה ובהם נכללים חכמה ובינה, ומהם יוצא אש ומים - חסד וגבורה, ורוח - ת"ת. ומתחלקין - שהם שלשה אלה אל הזכר, ושלשה נצח הוד יסוד אל הנקבה שהיא מלכות: ואפשר שש טבעות - הם ששה מדות ממש, ומהם יוצא וכו' - היינו שמהעליונות נמצאו היסודות התחתונים שהם אש מגבורה מים מחסד רוח מת"ת, וכיוצא בהם נצח הוד יסוד, שהם פועלות פעולת העליונות. והיינו האצילות כולו נחלק לשלשה חלקים שהם קו ימין מים קו השמאל אש קו האמצעי רוח, ולכך מהם יוצא מים אש רוח. ודקדק באומרו יוצא ולא אמר יצא, כי אין העילה מוזנחת מעילתו לעולם שאם כן לא היה לה קיום, אלא יוצא, שלעולם כח קיומם מהם יוצא: ומתחלקין זכר ונקבה - והענין כי אלו היסודות הם משפיעים ומושפעים, משפיעים דהיינו היותם ראש לכל מורכב ומהם כח והעמדה לכל המורכבים מהיסודות, והם סוד זכר היותם נותנים כח בזולתם, ומה גם שהם תולדות יוצאים מענין היסודות עצמם דהיינו המורכבים מהם. והנקבה היינו שהם מקבלים כח מאותם העליונים מהם שהם שורשם, והיינו היות בהם כח זכר וכח נקבה, משפיע ומושפע: ואף אם נאמר שאומרו ומהם יוצא אש ומים ורוח וכו' - אין הכוונה ממש המים והאש והרוח הגשמיים שאינם הם בעצמם שניים אל הספירות, אלא יש ויש כמה מדרגות אמצעייות בין שניהם, ועל כח כחם נאמר ומהם יוצא אש ומים ורוח וכו'. ולכך הם מתחלקים זכר ונקבה כי קצת מהכח ההוא מתדבק בעילתו והוא דק זכר, וקצתו נפרד לפעול למטה והוא גס יותר, נקבה ודאי, זה משפיע וזה מושפע. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ב) ושלש אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות שמהם נברא הכל: כבר פירשנו כי הם שלשה מדרגות אלהייות רוחנייות וטבעייות, וכבר פירשנו במשנה הקודמת האלהייות שהם מהספירות הדבקות במאצילם, ועתה במשנה זו ספר מאותם המשתלשלות מהם והם הרוחנייות. וזה שאמר אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות - דהיינו שמאלה האמ"ש שהם רוחניות נולדות אבות שהם שלשה גשמיות, שמהם נפעלו שמים וארץ ומים, כדמסיק במשנה שלישית לקמיה. ומאותם האבות נברא הכל - כי משלשה אלה בהגיעם אל הגשם נתרכבו כל הנמצאים במציאות. ואולם אלו הרוחניות שהם אמ"ש אינם מדרגה אחת לבד, כמו שפירשנו בענין הספירות שהם אמ"ש מאמ"ש משתלשלין, בעניין היות כח אמש כתר חכמה בינה, וכן בגדולה גבורה ת"ת, וכן בנצח הוד יסוד, וכן במלכות עצמה, כן עוד ישתלשלו אמ"ש בכסא ובמלאכים, כענין גבריאל אש מיכאל מים אוריאל או רפאל אויר וכיוצא יורדים הדברים עד האבות שמהם נברא העולם. ואל קשר ההשתלשלות הזה כוון לבאר למעלה צאת מהם האש והמים והרוח הדקים, והנה כוון לבאר צאת מהם המים והרוח והאש העבים שהם אבות לעולם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ג) שלש אמות אמ"ש בעולם, רוח ומים ואש, שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, אויר נברא מרוח מכריע בנתיים: אין ספק שרוח ומים ואש הנאמרים במשנה זו אינם הרוח והמים והאש הגשמיים שהם היסודות, שאם כן איך מיסוד האש שתחת השמים נבראו השמים. וגם כן מה הוא הרוח שממנו נברא האויר, שהרי אויר הוא היסוד עצמו. לכך נאמר כי עניין היסודות אלו הם כחות רוחנייות המתייחסים אצלינו בשם עשייה, שהם מתפשטים מן האש והמים והרוח שעליהם שהם מתייחסים אצלנו בספ"ר בשער אבי"ע בשם יצירה. ועתה יצדקו דבריו באמרו שמים נבראו תחלה מן האש - כי אלו הכחות הם כח גם כן להניע הגלגלים בלי ספק, וכח המניעם הוא סבתם באמת. ואומרו תחלה - ירצה לייחס הפסוק באומרו בראשית ברא אלהים את השמים, כי השמים נבראו תחלה מהאש. ואם תאמר והרי פירשו רבותינו ז"ל כי שמים פי' אש ומים, ואם כן איך אמר שנבראו תחלה מאש. ויש לומר כי זה דקדק באומרו תחלה מאש - דהיינו שהקדים ראשונה בריאתם מאש, ואחרי כן שתף עמם המים. ואפשר דהיינו אומרו יהי רקיע בתוך המים, כי עקר הרקיע תחלה מאש ואחרי כן הוא בתוך המים, והיינו ויקרא אלהים לרקיע שהיה מן האש שמים, שפי' שתף עמו מים. עוד ירצה באומרו תחלה - כי עם היות סדר המדרגות למעלה שיקדם המים דהיינו חסד, ואחרי כן אויר ואחרי כן אש, עם כל זה אל הפעולות התחתונות קדמו האש אל הכל, ולכך נבראו תחלה שמים מאש: אמנם עתה קשה כי היה ראוי שיקדמו המים ואחרי כן האויר ואחרי כן האש, וי"ל כי מציאות הנמצאות העליונות שהם עשר ספירות סדרם רוח ואחרי כן מים ואחרי כן אש, כדפרישית בפרקא קמא, אמנם אחרי כן מתפשט הרוח הקודם לכל כנודע אל בין המים והאש להיותה מכריע בנתיים בין המים והאש. והסוד לזה הדעת שמקומו למעלה בכתר וחכמה שהם אחת רוח שתים רוח מרוח, ולכך סודו הרוח. וכן ענין סדר האותיות י' ואחרי כן ו' שהוא התפשטות יותר, ואחרי כן התפשטות יותר שהוא ה' עילאה מים מרוח, ואחרי כן ה' תתאה אש ממים. ואולם סוד הדעת הוא הרוח מתפשט אל בין האש והמים, הם ה' תתאה וה' עילאה שזו ימנית רחמים וזו שמאלית דין. וכן פירשו בתיקונים שה"א עילאה יד הגדולה רחמים, וה"א תתאה ידכה יד כהה, והכוונה להיותה דין. וזו אל הימין וזו אל השמאל. וסוד ו' אמצעית סוד האויר מכריע בנתיים: ואחרי כן כל הבריאות היו מכח הדין, שכן נאמר כל הבריאה בשם אלהים, ועולה בחשבון טב"ע, ומורה הגבורה. וכן תורה אל הבריאה מקומה בשם מ"ב שהוא בגבורה כנודע. ואחרי כן שתף עמו רחמים, ולכך נתהפך הגלגל כי למעלה הוא מא"ש ולמטה הוא שא"מ. וכל מה שלמטה מהמלכות הכל היה בסוד כחה וממנה נמצאו, והיא אש כדפרישית, לכך יקדמו האויר והמים האש וכל הנמצאים ממנה עד המציאות הגשמי כלם אש. עם היות שיש מהם כח המים וכח האויר, כענין שפירשו רבותינו ז"ל המשל ופחד עמו וכו' וכדפרישית: ארץ נבראת ממים. הענין כדפי' הכתוב במקום אחר כי לשלג יאמר הו"ה ארץ, פירוש שהמים נתעבו כשלג ואחרי כן משלג נתעבה יותר ונעשה ארץ. והכוונה כי היסודות הם יורדים זה למטה מזה, ראשונה לכולם האש והוא דק לכולם למעלה מכולם, מורה על היותו מעולה מכולם דק מהכל עד שלא נודע לו גוון א"ש האש היסודיי. והראיה לזה שלא היה גוון השמים נראין כגוון האויר אלא אדומים כגוון האש, אלא מפני דקות היסודות אינו נראה לעין, והדבר הנרגש לעין הרואה הוא האויר לבד. ואף אור הככבים נברא מאש שכן הדין לברך עליהם בורא מאורי האש. נמצא שאין דבר נרגש מהאש היסודי אלא אור הככבים מפני רצון בוראם שהוא להאיר על הארץ. ולמטה מהאש האויר כאשר נבאר בו, ולמטה מהאויר המים. והנה כמו שהאש הנמצא אלינו הוא מלאכותיי כמו שהסכימו עליו כל החכמים ולפיכך יש בכח האדם להשתמש בו, כן המים האלו הנמצאים לנו הם טבע שני אל המים כדי שיוכל האדם להשתמש בהם. אמנם המים היסודיים הם אותם שהם בים אוקיינוס שהם מים בולעים הכל, מורה על דקותם. אבל מפני שיוכל האדם למצוא בהם דברי חפץ הם טבע שני. ולמטה מהמים הארץ, אלא שבחפץ הבורא הכל אמר אלהים יקוו המים וכו' ונמצאת הארץ והמים שווים במשקל אחד, ואדרבא ארץ למעלה ומים למטה כאומרו לרוקע הארץ על המים. וארץ זו מהמים נמצאו, לא מהמים היסודיים אלא מכוחם ורוחנייותם העליון דהיינו סוד דקות שממנו נמצא העשיה כדפרישית לעיל. ונמצאו מכח זה שני יסודות יסוד הארץ ויסוד המים, והם שני יסודות אחרונים אשר בהם הבריות היסודייות והעבות כנודע מכל רמש וחיה ושרץ ובהמה ועוף וכיוצא. אמנם בריות הפשוטות שהם אותם הנמצאות ביסוד האויר ויסוד האש כשדים ורוחות, אלו בלתי נראות, שהם ביסוד האוי"ר ויסוד הא"ש. אבל יסוד המי"ם והעפ"ר הוא הנתן אל האדם לשלוט בהם: אויר נברא מרוח. פירוש אוי"ר נקרא האויר הנח שבין השמים והארץ, ואמרו מרוח - אין הכוונה על הרוח הנד שבעולם, אלא אדרבא שהוא יותר עב מהאויר הנח, שכאשר יתעבה האויר ויתקבץ בכלי כנוד הנפוח וכיוצא וידחקוהו יתהפך אל אויר הנד. אמנם רו"ח יאמר אל סוד עושה מלאכיו רוחות ואל סוד אוי"ר מי"ם א"ש שסודם אמש שפירשנו בפרק ראשון. ואמרו מכריע בנתיים - ירצה כי האש חם ויבש והמים קרים ולחים וכן הארץ קרה ויבשה, אמנם בהשתתפה אל המים היא קרה ולחה. והאויר בין שניהם, מצד האש חם ומצד המים לח, והוא חם ולח, משתוה אל המים בלחותם ואל האש בחמימותו. ועל ידו יש חיות אל הבריות הנמצאות בעולם, ונראה לחוש שעקר החיות מהרוח ולולי הרוח אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת מפני האש המועט הנתון בחיים. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ד) שלש אמות אמ"ש בשנה, קו"ר וחו"ם ורוי"ה. חום נברא מאש, קור ממים, רויה מרוח מכריע בנתיים: לבאר משנה זו צריך להקדים כי הם שלשה חלקים בנמצא הגשמי המתגלה, והם עולם שנה נפש וסימניך עש"ן, והם מציאותם אחד. העולם הנמצא והוא צורת אד"ם צורת עול"ם ולו אברים במספר במשקל כנודע, ותחלתם משלש שהן אמ"ש, ואחרי כן עוד אברים כדמסיק לקמן בפרק רביעי וחמישי. השני השנה, פירוש הזמן שהוא הנקראת עולם גם כן, כמורגל בלשון רבותינו ז"ל ובלשון בני אדם. כי הזמן וחילופו יקרא עולם משתנה מעולם אל עולם, והוא צורת אדם ובו אברים גם כן, ותחלתם משלש שהם אמ"ש, ואחרי כן עוד אברים כדמפרש לקמיה. והשלישית הוא הנפש צורת האדם, וכן קראוהו רבותינו ז"ל עולם קטן וכן הסכימו בעלי החקירה, ובו אברים כדמסיק לקמן. ואמנם אמרו נפ"ש נבאר לקמן בס"ד אמאי נקט נפש. וכוונת הספר הזה בסיפור ענין זה הוא להודיע איך הדברים נמצאים מהנמצא אשר אין לו תכלית ואין עת אל מציאותו, ועם היותו אחד והנמצאות רבות הכל נמצא מאתו, וזה על ידי שאמ"ש בספירות, והספירות נאצלו מאתו כרצונו וברצונו הפשוט פעלו במציאות המתגלה כל מה שפעלו: ואמר אמ"ש בשנה הם קו"ר וחו"ם ורוי"ה. קו"ר - יקרא חלק מהשנה שהקרירות גובר בתכלית, והוא חדש טב"ת שב"ט אד"ר. חו"ם - יקרא חלק מהשנה שהחמימות גובר בתכלית, והם חדש תמו"ז א"ב אלו"ל. אמנם יגביל קצת סיון וקצת אלול לבד כמו שלשה חדשים. רוי"ה - יקרא הזמן המזוג שבין הזמנים האלו, שהוא אמצעי בין הקור והחום. ויקרא רויה שמרוה האדם מפני שהאדם חם ולח, וכל מה שיבא בין החמימות והקרירות יאהבהו הגוף וינעם אליו. והטעם שיש בשנה ארבעה חלקים שהם שני הפכים ושני מכריעים, הוא מפני שהזמן סבוביי והוא כעגולה שראשו של זה בסופו של זה נעוץ סופו בתחלתו. הוצרך הרוייה להיות בין הקור והחום ובין החום והקור: ואין ספק ששלשה חלקי המציאות האלה עש"ן הם נפעלות אלו מאלו, כאלו תאמר עולם פועל השנה והוא סבתו בלי ספק, שאם אין עולם אין שנה. והקור וחום ורויה על ידי העולם הוא נמצא ונעשה, והנפש גם כן הוא נמצא על ידי שתיהן. ובזה נתבאר טעם אל הרכבת האדם מכולם מפני היותם אב אל האד"ם העול"ם והשנ"ה. ואפשר שאל זה כוון למעלה בריש פרקין באמרו ומתחלקין זכר ונקבה, דהיינו שהעולם והשנה והנפש כל אחד נקבה אל מה שלמעלה ממנו וזכר אל מה שלמטה ממנו. ואבות לכולם אמ"ש שהם אבות כדפרישית במשנה שניה, והם נמצאים מאמ"ש הקודם שהן בספירות, והספירות אמתת מציאותו הקודם העומד בעצמו: ואמר חום נברא מאש - שכן האש חם ודאי, קור ממים - שכן המים קרים ודאי, רויה מרוח - שכן הרוח חם ולח והוא מכריע בנתיים, כדפרישית Wרוי"ה הוא בין החום והקור. וארבעה חלקי הזמן האלו קראם הכתוב קור וחום קיץ וחורף, קור וחום הם שני הפכים, קיץ וחורף הם שני חלקי רויה. ושני חלקים אלו הם בעצמם אינם שוים, שחלק רויה הנק' קיץ מתקרב אל החום וחלק רויה הנק' חורף מתקרב אל הקור כנודע. ומה שצריך לדעת כי לא כל חלקי הזמנים האלו שוים במערכות העליונות המניעות הזמן ושולטים עליו והם המלאכים, וענין זה מתבאר בספר המלבוש כי בארבעה תקופות משתנים הכחות לכל חלקי המציאות, עיין שם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ה) שלש אמות אמ"ש בנפש, רא"ש בט"ן וגוי"ה. ראש נברא מאש, בטן ממים, וגויה מרוח מכריע בנתיים: הנה עתה ביאר החלק השלישי והוא הנפש, ואין ספק שגם במלת נפש ירצה נפש כל חי אפילו במיני הבהמה והחיה וכל אשר תרמוש האדמה, וזהו סוד הקרבן שבהמה במקום אדם. וגם בחלקי האברים כעין ראש וגויה ובטן כולם או רובם שוים, וכן בשאר החלקים והאברים כאשר נבאר. ושלשה אלו שפירשנו שהם ראש בטן וגויה אין ספק שיש בכל חלק וחלק מהם כח אמ"ש כאשר נבאר בע"ה, אבל עיקר הכל הראש - הוא א"ש. ולא שאין בו לחות, אבל עיקרו מהאש. והכוונה שכל אידי האסטומכא עולים אל הראש והוא מקום עליית האיד העשני שעיקרו אש. ואפשר שעם היות המוח עיקרו מים, עם כל זה עיקר הראש בעצמם בכלל אין בה בשר ולא דם כשאר הגוף, ולכך היא חמה ויבשה והיא אש. בטן - הוא המים, ולכך כל מים שאדם שותה וכל המשקין הולכין אל הבטן, והיא לחה, ואין [בה] כמעט עצמןת מורה על לחותה וקרירותה גם כן שאלמלא טחול וכבד שהם מחמים הגוף היה מתקרר הכל [מ]קרירות האסטומכא ושאר הדברים הקרים שבבטן. גויה - יקרא חתיכת הגוף שבין הראש והבטן, והוא מקום מעמד אברי הנשימה שבו קיבוץ הרוח שאדם שואב. ויקרא גויה כי שם עיקר השדרה והצלעות והזרועות, וממנו ולמטה אין כי אם הבטן והירכים שהם המעמידים אל הגוף: והנה שלשה חלקים אלו הם זה על גב זה כדמיון שלשה חלקי העולם, דהיינו יסוד האש והוא הראש למעלה מהכל, והצואר מפסיק בין הראש והגוף. וכמו שהשמים משכן לעליונים כן בראש משכן השכל וכחותיו, והטרפשא מפסיק בין הגוף והנפש. והנה שם בגוף מקום הנפש בלב, והריאה משמשת שם אל הלב, והם אברים רוחניות, לא כדקות השכל, ועם כל זה למטה מהכל הבטן ששם אברי המאכל וכל האברים הגשמיים כענין אברי ההולדה והבישול וכיוצא, והעיכול והיינו והבדילה הפרכת שהיא הטרפש. ולכך הם ממש בדרך מי"ם רו"ח א"ש כדפרישית: ואחר שפירשנו שלש משניות אלו על דרך הפשט, נאמר כי אלו הם ממש גם כן שלש נעלמות בסוד האצילות, והם עול"ם שנ"ה נפ"ש, והם, עול"ם בינ"ה וכך שמה בכל מקום, שנ"ה ת"ת, נפ"ש מלכות. ואולם שלשה כנויים אלו אל שלשה מדות אלו הם פשוטים בלתי צריכים הכרח ומוסכמים מפי הכל, והם הם סוד אמ"ש כדפרישית לעיל במשנה שלישית דהיינו מי"ם בינה, אוי"ר ת"ת, א"ש מלכות. אמנם הם מתהפכים במציאותם למטה להורות כח האש במים וכח המים באש וכח האויר בשניהם וכח שניהם באש, וזה מסגולת המדות העליונות שהם קשורות תכלית הקשר ונכללות כולם יחד. ואולם רא"ש היא הבינה לעולם, ובכל מקום גוי"ה הוא הת"ת וזה שמו בעצם, בט"ן היא שכינה מלכות. וכן פירשו בתיקונים. הרי שלשה חלקי הנפש שהיא מלכות הם סוד בינה ת"ת ומלכות. וגם כן שלשה חלקי המציאות בשנה הם הם בלי ספק, ורוי"ה יוכיח שהסוד יה"ו קו האמצעי הנמצא בין הבינה והמלכות, בין ממטה למעלה בין מלמעלה למטה. וגם כן שלשה חלקי העולם הם הם, סוד מי"ם [אוי"ר] א"ש. [אש] דין במלכות, החסד בבינה חסידה ברושים ביתה, והיא מים מצד חכמה הקודמת, ומים מצד חסד המאוחרת. והיא חסידה אע"ג דדינין נפקין מינה, עיקרה רחמי כדפירשו בזוהר בכמה מקומות. והמלכות אש דין שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה. ות"ת רוח מכריע בנתיים ודאי: והנה בלי ספק יש שלשה חלקים בכל אחד מהם, והסוד באברים אלו סוד תיקוני כל"ה ורעי"ה ודו"ד שבשיר השירים, רעי"ה בינ"ה עול"ם, דו"ד ת"ת שנ"ה, כל"ה מלכו"ת נפ"ש. ובם מיוחסים האיברים בסוד תיקון עליון, ואל סוד זה רמז ספר זה בהסתר גדול מפרש למעלה ולמטה כאשר נבאר עוד לקמן בס"ד. והסוד הזה הוא כי שש קצוות שהם חלקי המציאות נמצאים בבינה ובת"ת ובמלכות, והם סוד עול"ם שנ"ה נפ"ש, והיוצר הוא חכמה שבה חותם המציאות, והיא מערכת רביעית אל שש קצוות כדפרישית בספ"ר בשער האצילות. ולא זו בלבד אלא גם כל אחד משלשה חלקי העולם שהם שמי"ם ואר"ץ ואוי"ר הם כל אחד מהם כלולים מאמ"ש בענין שבמים כח אמ"ש ובארץ כח אמ"ש ובשמים אמ"ש, וכן בשנה ובנפש, וכדמסיק באינך מתניתין שבשלהי פרקין. וזה יורה על שלימות כללות הדין והרחמים בחסד, והרחמים והחסד בדין, והדין והחסד ברחמים. וזהו צירוף אמ"ש אש"ם מש"א מא"ש שא"מ שמ"א שהוא כולל שלשה אותיות בש' ושלשה אותיות באל"ף ושלשה אותיות במ"ם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ו) שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, זכר ונקבה: אחר שכבר ביאר שלשה חלקי המציאות בשלשה עולמות כדפרישית, בא לפרש אופן מציאותם מאתו, ואמר שהם שלש אמות אמ"ש - והם נעלמות בחכמה ויצטרכו קודם המצאם אל החקיקה והחציבה שהם שתי פעולות רוחניות זו מתגלה מזו אל האותיות הרוחניות כדפרישית עניינם בפרק א'. ואחרי כן צרפם - שהוא סוד אמ"ש אש"מ, הרי בהיות א' גוברת שהוא אוי"ר יתגלגלו שני מלות [שהם אמ"ש אש"מ] ואינם פועלות אלא האויר, ויצטרכו אל הצירוף מפני שאין אויר נמצא אלא בהיות בכחו המים והאש כלולים בו. ובהיות מ"ם גוברת שהיא מי"ם יתגלגלו שתי מלות שהם מא"ש מש"א ואינם פועלות אלא המי"ם, ויורו על כללות האש והאויר במים. ובהיות הש' גוברת שהיא א"ש יתגלגלו שתי מלות שהם שמ"א שא"מ ואינם פועלות אלא האש, ויורו על כללות המים והאויר באש. וטעם שתי מלות אלו יתבאר במשנה הבאה בס"ד: ואולם אותיות אלו לא יפעלו האש והמים והאויר אלא בשיתוף השם עמהם כזה ש"י י"ש ש"ה ה"ש ש"ו ו"ש ש"ה ה"ש הרי שיתוף יהו"ה באות שי"ן פנים ואחור. עוד עם אות מ"ם כזה מ"י י"מ מ"ה ה"מ מ"ו ו"מ מ"ה ה"מ הרי שיתוף יהו"ה באות מ"ם פנים ואחור. עוד (שם) [עם] אות א' כזה א"י י"א א"ה ה"א א"ו ו"א א"ה ה"א הרי שיתוף יהו"ה באות אל"ף: והנה בהיות הכוונה להמציא המים נתגלגל באותיות יהו"ה מא"ש מש"א כל אותיות אלו על הסדר, ועוד בשיתוף הנקודות עם אותיותיו עם השם כזה: מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה: (מ"ה נקדם בספר הרב זצוק"ל קודם לה' מ"ם): הרי בלוח זה מסודר גלגול אות מ' עם השם עם צירופי הניקוד, ועד"ז יתגלגל בכל ח"י אותיות שהם כלולות באמ"ש אש"מ מא"ש מש"א שמ"א שא"מ, בענין Wמאלו יתהוו תשעה בריות שהם שמי"ם ואוי"ר ואר"ץ וקו"ר וחו"ם ורוי"ה ורא"ש וגוי"ה ובט"ן. בזולת שגם צריך להמירם בכ"ב אלפא ביתות, וגם צריך לחבר אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף, מ"ם עם כולם וכולם עם מ"ם, שי"ן עם כולם וכולם עם שי"ן, כדפרישית בפרק הקודם. ועל ידי שיתוף הכחות האלו יתהוו האברים הנזכרים בכח רוחניות האותיות האלו ונקודם והשם עמהם. ואפשר שצירוף השם עם האותיות על הדרך הנרמז יקרא משקל, והטעם כי שם זה נקרא משקל כי אל השם הזה דרך המשקל כזה, ה' מכאן כף ימין, וה' מכאן כף שמאל, ולכך אל הכף חמשה אצבעות, ו' אוחז בזה ובזה הוא קנה המשקל, י' באמצע לשון המשקל, כי אל מקום נטיית החכמה יטה ענין המשקל ויכרע. וצורתו לשבר את העין כזה . וכבר פירשנו ענין זה בספרא דצניעותא סימן ב': ואולם נשאר עלינו לבאר אומרו זכר ונקבה - וענין זה מתבאר יותר במשניות הבאות. ונאמר כי בכל אחד מהבריות האלו הם זכר ונקבה ממש, אם בנפש נודע ענין אדם וחוה שדו פרצופין נבראו, וזה הכרח לכולן, ועתה צריכים אנו לבקש זכר ונקבה בעולם ובשנה. ונאמר כי יסוד הארץ והמים והאויר והאש פי' החוקרים שאינם עומדים, אלא האש מתהפך אל אויר מצדו המיוחד באויר, והאויר מתהפך למים מצדו המיוחד אל המים, והמים מתהפכים לעפר מצד עמדם אצל העפר. ואין ספק שזה כח הזכר שיתן זה בזה שהאש ישפיע באויר ויתרבה, וכן האויר במים והמים בעפר, והיינו דרך הזכר להמשך ולהשפיע ממעלה למטה. והנקבה הוא שהעפר גם כן מתחלחל מעט מעט ומתהפך למים, והמים מתהפכים ונתכים לאויר, והאויר מתלהב ומתהפך לאש, וזהו כח הנקבה שעולין הדברים ממטה למעלה. ובשנה אפשר שזמן הוא על ידי גלגל הלבנה ועל ידי גלגל השמש, והם סוד זכר ונקבה והם הם יו"ם וליל"ה שהיום אל השמש והלילה אל הלבנה. וזה אחר הקטרוג, כי קודם לכן היה דרך שניהם יחד ביום ובלילה. וסוף סוף יש שנת חמה ושנת הלבנה זה זכר וזה נקבה: ואחר שפירשנו ענין זה על דרך הפשט, נאמר כי סוד ענין זה הוא כי כח אמ"ש שהם סוד דין ורחמים וחסד הוא המשכת פעולת הכחות האלו בת"ת ובמלכות ובבינה, וסוד הצירוף ירצה כללותם כדפרישית לעיל. וענין אומרו זכר ונקבה יורה על סוד האור בבינה ממעלה למטה וממטה למעלה בה בעצמה, וכן ענין זה בת"ת, וכן הענין במלכות. וענין האור הישר והחוזר פירשנו בספ"ר בשער ממטה למעלה בס"ד. וכבר רמזנו הענין הזה בפרקא קמא. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ז) המליך אל"ף ברוח וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר מהן אוי"ר בעולם, רוי"ה בשנה, גוי"ה בנפש, זכר ונקבה, זכר באמ"ש ונקבה באש"מ: כבר פירשנו משנה זו בספ"ר בשער ממטה למעלה, ועם כל זה לא נאסוף ידינו הנה מלפרש בה קצת על דרך שני. ונאמר כי האותיות האלו הם צריכים להגביר האחד על שתים כדי שימצא הבריאה הנרצת, שאם לא כן אלא היו אותיות אמ"ש ישוו בין במים בין באש בין ברוח, אם כן לא היה האש מתחלק מהרוח ולא הרוח מהמים אלא היו כולן שוים לטובה לענין אחד, ואין זו הכוונה אלא שתהיה האות האחת גוברת כדי שבבריאת הענין יהיה צד האש או צד המים גובר, כדי שלא ישתוו האש והמים והרוח. ולכך המליך א' - ראש לאות מ' וש' בענין שיהיה הדבר הנברא רוח כדפרישית, וזהו שאמר א' ברוח. ומפני היות האותיות ענפים בחכמה כדפרישית בפרקים הקודמים, לכך הוצרך לקשר אל כל אות ואות שהם הנתיבות כח הכתר שעליו, וזהו שאמר וקשר לו כתר. ואחרי כן נתן בו כח השתי אותיות האחרות וצרף שלשתן יחד כזה אמ"ש אש"מ, וזהו שאמר וצרפן זה בזה - והיינו היות כח השלשה באחת ועם כל זה האויר גובר: ובספ"ר פי' דרך אחר, כי האות הוא ענף נמשך מן האצילות וכדי שיהיה בו כח להמציא הגשם צריך לכלול בו כח העשר כולן, וזהו שאמר המליך - דהיינו ייחודו עם המלכות, אות א' ברוח - בסוד הצורות הקדושות שבה. ואחרי כן וקשר - דהיינו ייחודו בימין ושמאל ואמצע שזהו סוד קש"ר תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, וכן פירש ברעיא מהימנא כי זה רוצה לומר קש"ר. והנה נכללו נצ"ח הו"ד יסו"ד שהם קש"ר, וחס"ד גבור"ה ת"ת שהם קש"ר, וחכמ"ה ותבונ"ה ודע"ת שהם קש"ר, ואחרי כן כתר עליהם: וצר מהן אויר וכו'. הנה מזה יקשה, כי לפי זה היה ראוי שימצאו שלשתם יחד עול"ם שנ"ה נפ"ש, וזה בלתי צודק שעולם נמצא בשבעה ימים ונפש ביום אחד ושנה אחר סיבוב הגלגל י"ב חדש, ואם כן אין לענין זה סדר. ובשלמא אם נפרש עול"ם בינ"ה, שנ"ה ת"ת, נפ"ש מלכו"ת, ניחא שודאי הכל נמצא ברגע. ואף ענין אויר ואש ומים הכל נמצא כרגע. אבל בגשם קשה שלפי זה אין להם סדר ולא ענין. ולזה נאמר שאין ספק שסדר הבריאה לא היה ראשונה גבוה מכולם דהיינו שמים וכן קודם ראש לכל, שלזה קשה שהיה ראוי שיהיה חום קודם ואינו, שבתשרי נברא העולם והוא רוי"ה. לכך נאמר שאין ספק שבריאת העולם היה מאויר שהוא האמצע, וזה דקדק הכתוב באמרו והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים מרחפת וכו', הנה הרוח קדם אל הארץ והמים. וכן יצירת האדם שראשונה נעשה כעדשה מקום הגויה ואחרי כן משם מתפשט למעלה ולמטה, וכן פירשו רבותינו ז"ל. וכן היה ענין השנה שראשונה היה רוי"ה ואחרי כן משם נתפשט הכח אל החום ואל הקור. והיינו סוד רוח אלהים חיים שהיא קודמת לכל, והיא נקודה אמצעית שממנה מתפשט האש והמים. והסוד ת"ת קודם אל הימין והשמאל וממנו מתפשטין הימין והשמאל. ולכך נקט ראשונה האויר, והיא אות ראשונה במלת אמ"ש. ואולם אותיות אמ"ש וי"ה הכל ענין אחד, שהוא"ו היא אוי"ר והיו"ד מי"ם והה"א א"ש. ולהיות הזכר לעולם נוטה אל הרחמים, לכך הגביר החסד שהם המים על הגבורה שהיא א"ש, ולכך סודו אמ"ש מ' על ש'. אמנם הנקבה נוטה אל הדין ממטה למעלה, לכך הגביר האש על המים, וסודו אש"מ, ש' א"ש גבורה על מ' שהם מימי החסד. וזהו שאמר זכר באמ"ש נקבה באש"מ. ואולם אין הכוונה הנה על סדר הבריאה הגשמית, אלא על הכח השמור ונתון לבריאת כל אחד ואחד מאלו. ועם היות שבריאת נפש חיה ובריאת אדם לא בבת אחת היו, עם כל זה בהכרח הכח היה נתון להמציא כל אחד ואחד, ואולם בחר הקב"ה שעה לגילוי הבריות בעת הרצוייות לקיומן, ולזה נברא עולם ביום אחד ובריות קצתן ביום שלישי וקצתם ביום רביעי וקצתן ביום ששי. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ח) המליך אות מ' במים וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן אר"ץ בעולם, קו"ר בשנה, ובט"ן בנפש, זכר ונקבה, זכר במא"ש ונקבה במש"א: רוב עיקרי המשנה הזו נתבארו במשנה הקודמת, ואולם צריך לפרש הנה כי יקדמו המים אל האש, וזה באמת ממה שאמר הכתוב ורוח אלהים, שהיה ראוי משכנו בעליונים כדכתי' השמים ושמי השמים וכו' ואתה תשמע השמים, היא מרחפת על פני המים מן הנברא, שהקדימו המים אל השמים. אמנם מן האש נמצא הרקיע תחלה שאמר לעיל, הכוונה תחלה אל היותו בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע, ולכך אחר הרוי"ה והגוי"ה והאוי"ר שהם כחות א', נמצאו כחות מ' שהיא מי"ם: ואומרו זכר ונקבה - כבר פירשנו שימצאו בבריאות אלו זכר ונקבה לעיל, והעניין כי בארץ ימצא כח זכרות וכח נקבות בארץ בעצמה, והוא מה שמתחלחל ממנה מעט מעט אל יסוד שזה דרך הנקבה, ומה שהמים מתעבים ומתהפכין אל ארץ הוא כח זכר. וכן קור בשנה - יום זכר לילה נקבה, בטן בנפש - [בנפש] הזכר ובנפש הנקבה. ונודע שבצד המים יגברו המ', אמנם האש יצטרפו או א"ש או ש"א. והזכר שעניינו הרחמים הוא הגביר האויר על האש והיינו מא"ש, אבל הנקבה הגבירה צד האש שהוא צד הדין, והיינו מש"א אש על אויר: וענין אומרו א' ברוח מ' במים ש' באש, הכוונה שהגביר השורש למעלה במקום הנתיבות, דהיינו עצם האותיות עם הענף המתפשט, דהיינו הפעולה הנמשכת מן האות כגון המים מן הנתיב מ' והאויר מן הנתיב א' והאש מן הנתיב ש'. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ט) המליך ש' באש וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן שמי"ם בעולם, חו"ם בשנה, רא"ש בנפש זכר ונקבה, זכר בשמ"א נקבה בשא"מ: כל עיקרי משנה זו נתבארו במשניות הקודמות. ואומרו זכר בשמ"א - כי שי"ן גוברת שהוא עיקר הכל הנה באש ודאי, ובשתי אותיות הנשארות מצד שהזכר בעל הרחמים הוא מגביר המ' על אויר, שהאויר יש בו חמימות ודין, מה שאין כן במים. והנקבה להפך מגברת האויר על המים שסוף סוף אויר יש בו קצת דין: וששה צירופים אלו שהם אותיות אמ"ש הם אותיות וי"ה, אש"מ וה"י, מא"ש יו"ה, מש"א יה"ו, שא"מ הו"י, שמ"א הי"ו. הם ששה ויסודם שלשה אותיות. ויש שרצו לפרש כי שלשה אלו הם שלשה ספרים דקאמר בריש ספרא לעיל, ושלשה ספרים אלו מפרש מתניתין ואזיל שהם רו"ח מי"ם וא"ש כדמפרש הני בפרקא קמא. ואינו מן הרחוק ענין זה: ועתה נאמר שאין ספק ששלשה עניינים אלו שהם עול"ם שנ"ה נפ"ש הם בינ"ה ת"ת מלכו"ת, ובכל אחד משלשה מדות אלו ימצא הדין והרחמים והחסד. ושלשה אלו הם פרקי ואברי המלכות והת"ת והבינה בלי ספק, ובכל אחד מהם רוצה לומר בדין שבכולם כלול החסד והרחמים, וברחמים שבכולם כלול החסד והדין (וברחמים שבכולם ימצא הדין והחסד) [ובחסד שבכולם ימצא הרחמים והדין]. וזהו סוד צירוף כל אמ"ש עם אחד, וכן אש"מ. ומפני שכללות זה ימצא בכל אחד מהם על שתי פנים, או מלמעלה למטה או ממטה למעלה, לכך הם בסוד זכר ממעלה למטה אמ"ש מא"ש שמ"א, היינו כח אור ישר ממעלה למטה, אש"מ מש"א שא"מ היינו כח אור חוזר ממטה למעלה אל הדין ואל הרחמים ואל החסד. והם הם שש טבעות הנזכרות לעיל שהם כולם בכל אחד משלשה מדות אלו, והם כח שלש ראשונות שבהם. אלא שבכתר יש חכמה על בינה או בינה על חכמה, והכתר עצמו אם חכמה על בינה לו בחינה אחת, ואם בינה על חכמה לו בחינה אחרת, והיינו אמ"ש אש"מ וי"ה וה"י. ובחכמה יש כתר על בינה או בינה על כתר, ואל החכמה כנגדן גם כן שתי בחינות, והיינו מא"ש מש"א יו"ה יה"ו. ובבינה יש כתר על חכמה או חכמה על כתר, ואל הבינה כנגדן שתי בחינות, והיינו שא"מ שמ"א הו"י הי"ו. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד, ונתבאר פרק זה: