מקים דבר עבדו ברוך הוא עצת נביאו ישלים, כי אין שחוק הלויתן זולת זה לקבץ בו בכל יום מעין ברכותיו מעדוני המצות שהצדיקים מתאוים בלב שלם, להיות עושים ומעשים תמיד כי מחשבתם מצטרפת למעשה והם עכשיו אוררי יום שיש בו בטול מצותיהם מחמת אונס. ובזמן הסעודה עתידים עורר לויתן לענות עליו דברי שבח והלל גדול לנורא תהלות עושה פלא שהוא צדיק חונן ונותן תחלה מצדיק את הגמול על המחשבה חונן מתנת חנם על המעשה שלא הושלם. ונותן שכר שניהם כמו שאנו עתידים לבאר בפרק כ"ב מהחלק השני בס"ד. וכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו כי פיו יתברך הוא צוה שיתעדנו באותן מצות ובשכרן, אף על פי שלא נגמרה מלאכתן ורוחו הוא קבצן לאותה סעודה ובשביל זה עז וחדוה לפניו ממה שישמח ישראל בעושיו. והנה הקווי אל השמחה יקרא שחוק. על דרך האמור באברהם כשנפל על פניו בבשורת הזרע. אלא שבא אצל הלויתן בפועל יוצא כי יוצרו ממציא ומסגיל בו השחוק בכל יום להטיב לטובים כאמור. ובהשתלם להם השמחה עצמה לעתיד לבא, ישמח ה' במעשיו: ובפרק לפני אדיהן נתיחדו לו ד' רבעי היום למחלקותם. הראשון, לעסק התורה לחדש בה מעשה בראשית בחסד גמור כי היא כלי אומנתו. השני, לדון את העולם אחרי קשירת כתרים מתפלתן של כל ישראל שחרית, ואף על פי כן לא יצדק לפניו כל חי, לפיכך עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. השלישי. לזון את כל העולם להשלים בו תמורת הנתך. הרביעי, לסגל מצות היום, ובארנוהו במאמר אם כל חי בחלק השלישי ממנו המתקנו סוד הסעודה בכל חלקיה יעוין שם. ומה גם עתה יצדק מאד במאמר הנביא יחיינו מיומים שדין העולם הזה בכללו יחשב דין אחד בלבד אף על פי שפרטיו רבים כנודע מהתעוררות שנה אחר שנה באחד בתשרי. כי אמנם הנגזר בו כפעם בפעם שומר תמונה ויחס אחד למאורעות המורגשות בגוף ונפש והוא גם כן מצטרף לבחינות ועיונות המתחדשות מיניה וביה בכל יום ובכל שעה לכן מכללו ימי עולם בדין אחד ומשפט מיוחד ותסבול המליצה בדברי הנביא שיקראהו יום אחד ועל הדין האחרון שהוא תכלית שלמות לדינים שקדמוהו אמר ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ודסליקנא מיניה נפתח ביה איידי דחביב לן כדרך שאמרה חנה תחלה, ה' ממית ומחיה, וממנו נקח דוגמא לעולם הנשמות מדאסמכינהו קרא באמרו מוריד שאול ויעל וזה האחרון פועל בודד יתבאר במה שיבא על דרך מה שאמר משה רבינו ע"ה ושב ה' אלהיך את שבותך וכמו שדרשו במסכת מגילה כ"ט. שאף הוא שב עמהם. ועל דיני העולם הזה אמרה, ה' מוריש ומעשיר עד סוף התפלה לכן הרחיבה בהם הדבור כי היתה נבואתה על משפט המלך ועל שמואל בנה הוא הגבר הוקם על ממלכות ישראל מהעד מלכין ומהקם מלכין ומלך נכנס לדין תחלה כנודע מהנהו תרי טעמי דאתמרו בפרק קמא דראש השנה ט"ז. חד מקמי דליפוש חרון אף וחד דלאו אורח ארעא לאוקומי מלכא אבראי ותו דכולי עלמא גריר אבתריה כטוב כחוטא כמו שהוכיחו בפרק קמא דחולין ד ע"ב מקרא דמושל מקשיב ואף על פי כן אין למדין מן הכללות צא ולמד מדורו של יהויקים ושל צדקיהו בפרק חלק דף ק"ג עיין שם. אך לא עלינו המלאכה לאסוף מן המפוזר ולא לעצור את המכונס בספרי המחברים חדשים גם ישנים בדרושים האלה שאנו בבאורם רק להבין ולהורות בדרך קצרה ובשפה ברורה חכמתא לחכימין ממה שחנן חונן דלים את אשר יחון ללמוד ואת אשר ירחם לשמור ולעשות: