תניא בית שמאי אומרים שלש כתות ליום הדין וכו' דקדקו בתוספות בריש ראש השנה ובריש בבא קמא דאיכא דוכתי במתניתין דמתנינן הן, כגון שומרים וראשי שנים. ודוכתי דלא מתנינן הן כאבות נזיקין ומחוסרי כפרה. ומה שתרצו שם בראש השנה אינו טעם מספיק דאיתיה בנזיקין דלקמיה קאי דקתני לא ראי זה כראי זה וליתיה במחוסרי כפרה אמנם יפה הרגישו דתנא דמתניתין דוקנא הוא וניחא ליה ליתן הויה לדברים שבקדושה כגון ראשי שנים שהרבה מצות תלויות בהם וגבי שומרים נמי כתיב על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים שהם ד' כנגד ד' אותיות השם דיניהם ג' דריעים דלעילא לא מתפרשן לעלמין ועלייהו כתיב כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו כטעם עלמות שיר שכנגדם נושא שכר דא יו"ד כי שכינה בתחתונים צורך גבוה והשוכר דא ה"א שוכר פועלים ועומד עליהם כנודע המזכירים את ה' אל דמי לכם נאמר על שומר חנם דא וא"ו נטיר נוקביה מפגם פורקי עול האוכלים למעדנים חנם מן המצות והשואל דא ה"א עני ואביון כדוד מלך ישראל שמבקש פרס מרבו לחלק לכל המון ישראל לכך נאמר ואל תתנו דמי לו שהוא תלוי בדעת אחרים ודי בזה. ונשמר התנא בצדק שלא להוציא מפיו הוי"ה לנזקין נוטריקון שלהם שבמ"ה, שור בור מבעה הבער, והיא עיר קטנה אחרונה לערי הכנעני בעבר הירדן שכנגדה עיר הקודש ושם העיר מיום ה' שמה כאמור ומחוסרי כפרה נמי אין הויתם וטהרתם שלמה. ור' חייא ורבי אושעיא גבי י"ג אבות וכ"ד אבות דמתני חד חד מנייהו בנזקין הנה בקצת ספרים מדוייקים לא מתנו הן מיהו אפשר דתנא ברא לא דייק כולי האי והכא מאן דלא תני הן דייק שפיר משום רשעים ומאן דתני הן קסבר סוף סוף קלוסו של הקב"ה עולה מכלן כמו שיבא. וגבי ארבע מיתות בית דין בכלהו תנינן הן שכל המומתין מתודין ויש להם חלק לעולם הבא וגבי בתים אבנים ואשרות דפרק האלילים קתני הן להחמיר באסורן ולקמן בפרק הראשון מהחלק החמישי נבאר חלוקי הדין של שלש כתות אלה כפי המסקנא דהדא מתניתין. ואתמר עלה בגמרא ר"ה י"ז. אמר מר בית הילל אומר רב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי אלעזר אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו רבי יוסי בר חנינא אמר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע. תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשוב בהדייהו. ופירש רש"י כובש מטמין מן העונות תחת כסא הכבוד. נושא מגביה כף מאזנים והזכיות מכריעות יפה כלפי מטה, עד כאן. ואולם ההטמנה למקצת עונות פירושו בהכרח לבטל עון קצתו ומקום הטמנתם יוכיח כי עם התשובה המגעת עד כסא הכבוד זדונות נעשות כשגגות ועם זה ליחדו יכון לשון אחר שפירש רש"י בפרק אין בערכין [דף ח' ע"ב] כובש תופס מן העונות וכובשן במצולות ים, עד כאן. והכוונה שהזדוניות שבהם מושלך שם מתחת כסא הכבוד ולא נשאר בלתי אם חלק השגגה שהוא נקל להתכפר וזו מדת כל אדם שרובם בינונים ועליה בקש משה רבינו ע"ה כמו שדרשו בסוף יומא על פסוק נושא עון ופשע וחטאה לפי שאפשר לצבור לעמוד בה. וארבעה עמודיה הנכללים בסור מרע פירש ישעיה, רחצו, עזיבת החטא. הזכו. חרטה. הסירו, ודוי שעל ידי כן הקטיגור מסתלק מנגד ומודה בקנס פטור ולפי שהחוטא מאבד את העולם שנברא באותיות התורה נתקן הודוי באלפא בית"א. והנה האותיות תחלה עאלו למפרע קדם מלכא ושם תשרי לעד שבו נברא העולם כרבי אליעזר שכן עלה במחשבה להבראות במדת הדין ראה שאינו מתקיים שתף לה מדת רחמים והדור עאלו אתוון כסדרן א' ב' נטל הקב"ה מאלו ואלו ושתף בהן י' של שמו וחתם בראשית לפיכך נהגו פרושין להתודות באבג"ד ובתשר"ק ובמאמר המדות אמינא מילתא בההיא דבניסן נברא העולם מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. חדלו הרע שבא לידו דבר עבירה וניצול הימנו. ולא עוד אלא שאפילו התחיל בעבירה ועודנו עוסק בה אם חדל הוא ממנה לרצונו לחוס על כבוד קונו כגון נועץ צפרניו בקרקע הרי הוא מתוקן ומקובל ולפיכך אמר חדלו הרע חסר כל שמושי המקור לכלול את כולם. ואיכא דעדיפי מינה במעלות התשובה בעשה טוב כמו שיבא בפרק י"א שהזוכה אליהן נכתב ונחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים: