החקירה במאמר הזה תסוב על משפטי ה' אמת בשלשה עולמות: האחד עולם הזה כפי המפורסם מעניינו שהוא דין ראש השנה והנלוים אליו כמו שיבא. והשני עולם הנשמות לדין שאחר המות. והשלישי עולם התחיה הוא הדין האחרון המשלים לכלם על הראשונים נאמר יחיינו מיומים בקש מבעל הרחמים שיגזור עלינו החיים האמתיים בתחלת הבריאה עד סוף ההסתלקות מן העולם הזה, ותפלתו זכה שנצא זכאים משני ימי הדין שאמרנו. על דרך מה שכתוב ויום המות מיום הולדו וכמו שיתבאר בחלק השני פ"ו. ואתיא כי הא דאמר משה רבינו ע"ה בתפלתו, ששכחוהו אחרי מותו וחזר ויסדה דוד המלך נעים זמירות ישראל, שמחנו כימות עניתנו, לא ליתן קצבה ח"ו לימי השמחה הרוחנית שעליה היה מתחנן. וכבר אמר ונרננה ונשמחה בכל ימינו כיוצא בו יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, משפטו כל זמן שיחלנו לך שהוא תמיד לא כשיעור היחל שזה יש לו קצבה, ולחסד ה' אין לו קצבה, אבל אמרו רבותינו ז"ל מאן דצלי צלותיה בעי לפרשה מלוי כדקא יאות, לפיכך פירש ואמר שאינו מבקש על העתיד בלבד. וגם על העבר לא יספיק ממנו מה שנעשה בו רצונו יתברך, כי פשיטא שאינו מקפח שכר כל בריה אלא נוסף על כל זה שמחנו גם כן כימות עניתנו כאלו קיימנו המצות בכל זמן לפי שאין שמחה זולתן, ואף על פי שיש בהמשך החיים ימות עניתנו, ולא הונח לנו לשמור משפטי צדקך, הרי זה אונס ורחמנא פטריה. ועל דרך זה אמר יואל ושלמתי לכם את השנים, ופשוט הוא. ויהיה שנות ראינו רעה מצורף לפסוק הנמשך יראה אל עבדך פעלך כי הן, לא קצרה ידו יתברך לחדש מאז מדת טובו בכל יום כל אותו זמן גם כן, אלא שעדיין לא זכינו בו כי מפני הרעה נאסף ונגנז, והוא כנוס ונתון באוצר מלכו של עולם עד יעבור זעם. על כן אמר, יראה אל עבדך פעלך כאמרו הראנו ה' חסדך וכתיב פעלת לחוסים בך כי ההתבוננות במדותיו יתברך הוא תכלית הטובה והוא הדרך על בניהם כטעם זכות אבות הנעשה מזלן של בנים ונבארהו בפרק כ"ח כ"ט ול' מהחלק השני. הדר הוא בלי ספק להצדקת ההנהגה באמת וישר. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו הוא מזלנו הראשון, דלא תלי בזכותא כלל אשר הכין לבית ישראל רב טוב וחסד עצום כיד המלך העליון המטיב לכל, אמר יהי רצון שלא יפחתו לנו ממנו מאומה לא יאצר ולא יחסן ליושבים לפני ה' יהיה היא דעתיה דרבי עקיבא שנזכיר שם. ומעשה ידינו הוא הזכות המתחדש דבר יום ביומו, כוננה עלינו להוסיף כח במזלנו בכל דור ודור היא דעתייהו דרבנן כמו שיבא. ואפילו תימא רבי עקיבא דסוגיין כותיה כמו שנזכיר שם, יהיה כוננה עלינו על אכילת פירות בעולם הזה של מעשים טובים דהשתא ומעשה ידינו כוננהו כן משפטו לדור אחרון. וכשיגיע המעיין להשלמת הדרוש הזה במקום כבודו שזכרנו, ישמח ויגל מאד באמות הבנת הכתוב הזה, עם התוחלת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ומי שהשלים מדת ימיו כמשה רבינו עליו השלום ואין זה רק מקצת שבחו שכן בפניו העיד עליו חפץ חסד, הן קרבו ימיך כפירוש הזוהר דקריבו קמי מלכא בלא כסופא, יכול להתפלל כגון זו לזכות את הרבים: