זה ספר העיון שחיבר רב חמאי ראש המדברים על ענין הפנמיות, וגילה בו עיקר כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על עיקר מציאותו ומהותו על דרך האמתית כמו שהוא באחדות השוה, שבהשלמתו מתאחדים עליונים ותחתונים, והוא יסוד כל נעלם וגלוי, וממנו יוצאים כל הנאצלים מפליאות האחדות וכל הכחות המתגלים מסתר עליון הנקרא אמן, פי' שמממנו נמשך כח קיום הנקרא אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת, והוא המאציל הקדמון שהוא קודם לכל הקדומים הנאצלים מפליאת אחדותו, שכלם מתגלים בדרך אצילות כריח מריח ונר מנר, שזה מתאצל מזה וזה מזה, וכח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר כלום, כך הקב"ה המשיך כל כחותיו אלו מאלו בדרך אצילות, והוא מתאחד בהם כלהב שהאש המתאחד בגווניו, והוא מתעלה למעלה באחדותו, ומתרומם עד שאין סוף לרוממותו: וכשעלה בדעת לבראת כל פעולותיו ולהאמיץ כחו ולהמציא כל יצוריו, ברא כח אחד, וזה הכח הוא הנקרא החכמה הקדומה הנקראת תעלומה, וקודם שברא זה הכח לא היה כחו ניכר, עד שנראה זיוו ונגלה כבודו בזו החכמה, על זה נקראת אותה חכמה אמונה, מפני שהקב"ה הוא חיי אותה חכמה ועצמה, וזה שנקרא הקב"ה א"ל אמונה, והמהות שאנו יכולין להשיג מאמתתו ית' הוא ענין אור החיים זך, כתם טוב נכתב ונחתם בזיו שפרירו, כלול מזיו זוהר בהיר כדמות צורת נשמה שאין בה שום השגה כלל, צחצוח שאינו מושג כלל, והוא מתאחד בחכמה הקדומה, ומאותה החכמה הנקראת תעלומה המשיך הקב"ה כל הכחות הרוחניים בשעה אחת, והיו כלם מתנועעים ומתצלצלים בצחצוחם ומתרוממים למעלה עד שחבשם הקב"ה כלם בבת אחת: וזהו שכתוב ויגד לך תעלומות חכמה, וכתיב מבכי נהרות חבש, ר"ל מבכי מלהתיך אלו הכחות שהם אספקלריאות המאירות וצחצוחם באור נוגה, וזהו משמע נהרות כדכתיב ונהורא עמיה שרי, חבשם ונעשו כלם אגד אחד, והיו מתאחדים בצד העליון הדבוק באחדות החכמה, באותה שעה המשיך הקב"ה כל כח וכח בפני עצמו לאחד אחד: הראשון אור מופלא, וזהו שנאמר ותעלומה יוציא אור, וזהו דכתיב ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, גדלת שהיית אפשר לעמוד מבלי חקר ובלי גבול לבד, הוד זיו החכמה הקדומה, הדר זהו האור המופלא, אחר כך ברא הקב"ה מהאור המופלא החשמל שהוא תחלה למעשה העליונים והוא כמין פסל משפיע בכל צד כחותיו, מאמצע לראש ומראש לאמצע, ומאמצע לשמאל ומשמאל לאמצע, ומימין לשמאל, ובכל צד, ונעשה עליו מלאך עומד שיש בו פרצוף פנים כאדם, ויש בו כח לדבר כאדם, ולשמוע כאדם, וזהו כמראה אדם עליו מלמעלה, ולא אדם ממש, והוא כח מושכל והוא סבה ראשונה לכל הסבות, ועליו נאמר עוטה אור כשלמה, ואחר נוטה שמים כיריעה: והחשמל הוא כנגד י' של ארבע אותיות, מפני שיש בו עשרה כחות, ואלו הן ת' שהוא תמונה, ועל זה נאמר יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, השני ג' גדולה, ה' הגבורה, על מה שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ... והממלכה ... והעושר והכבוד, ודממה דקה. ועוד חשמל הוא כנגד מיכאל, והוא נקרא אורפניא"ל. הרי הענין שקבלתי מן החשמל ומה שאני יודע בו באמת: מן החשמל נמשך ערפל, הע' הוא רמז לשבעים שמות של הקב"ה, הר"פ מערפל כשתוציא מהם רל"ו שהזכיר ר' ישמעאל בספר השיעור יששארו מ"ד, כשתוציא ב' שתשים עם הלמד של ערפל ישארו מ"ב, כנגד ארבעים ושתים אותיות. ועוד ערפל הוא כנגד גבריאל, וכנגד תגריאל, וכנגד ה' של ארבע אותיות, מפני שיש בו חמשה כחות ואלו הן, קדושה טהרה צדקה חסד ומשפט, הרי ענין ערפל. וכשאמרו לשון נוגה, ר"ל בצורת כתיבת הקדש, כי מיכאל מימין וגבריאל משמאל, ור' אלעזר בן ערך רמז בתפלתו מימינך חיים ומשמאלך מות, העין השלם שבו נאמר כי לה' עין אדם. כל זה פירשו לי בענין ערפל: מערפל נמשך כסא הנוגה, ומכסא הנוגה האופן הגדולה הנקראת חזחזית שבה מסתכלין החוזים, ואמרו לי כי אלו הארבע כחות חשמל וערפל וכסא הנוגה והאופן הגדולה הם עומדים למעלה כמו יסודות, והקב"ה מתאחד בהם כמו נשמה בגוף ומתעלה מהם עד שאין סוף לרוממותו, ואלו הארבע כחות הם כנגד ארבע אותיות של שם, ר"ל ציון הגבול להכיר גודל תפארתו ועז גבורתו של הקב"ה, מפני שזה הענין כמות שהוא נקרא היכל הקדש הפנימי, והוא כל העיקר המצוי בשרשי המחשבה, ועל זה אמרו שרשי המחשבה הם שרשי הנפש: ואחר האופן הגדולה נמשך הכרוב, והוא ככפורת מתגלגל לפני כל הכחות שהזכרנו למעלה בגלגל צחצחו, ואחר כך גלגלי המרכבה שהם סבות השמים, ואחר כך האויר הסובב והפרגוד, שהוא כמין פתח פתוח לפני כל הכחות של מעלה, והוא עומד בכח המנהיג, ופעמים הוא סגור ופעמים הוא פתוח, והכל נקרא היכל ה', ומטטרון שר הפנים עומד לפני הפרגוד, וזהו שהזכיר ר' עקיבא באלפא ביתא שלו שאמר הקב"ה בשביל מטטרון שמתיו משרת לפתח היכלי מבחוץ, וכל זה הענין מורה שהוא סוף למעשה העליונים ותחלה ליסוד התחתונים, שנאמר והוא מהשנא עידנייא וזימנייא. ולחכימא ברמיזא: