זה ספר העיון שחיבר רבי חמאי ז"ל ראש המדברים, על עניין הפנימיות, וגילה בו עיקר כל מציאות הכבוד הנסתר מן העין אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על עיקר מציאותו ומהותו על דרך האמיתי כמות שהוא באחדות השוה, שבהשלמתו מתאחדים עליונים ותחתונים, והוא יסוד כל נעלם וגלוי, וממנו יוצאים כל הנאצלים מפליאת האחדות, וביאר רב חמאי כל אלו העניינים על דרך מעשה מרכבה ופי' נבואת יזחקאל, וזה תחלת הספר על הסדר: יתברך ויתרומם שם הנאדר בגבורה, אשר הוא אחד מתאחד בכחותיו כלהב אש המתאחד בגווניו וכחותיו מתאצלים מאחדותו כאור העין היוצא מתוך שחרות שבעין, ונאצלים אלו מאלו כריח מריח וכנר מנר, שזה מתאצל מזה וזה מזה וכח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר כלום, כך הקב"ה קודם שברא שום דבר היה יחיד קדמון מבלי חקר ובלי גבול בלא חיבור ובלא פירוד בלא שינוי ובלא נענוע, והיה נסתר בכח קיום, ובשעה שהיה קדמותו מושכל קודם לכל הקדומים היוצאים באצילות המתמצע והיה נעלם אפשרי לעמוד בעצמו ולא היה כחו ניכר: וכשעלה בדעתו להמציא כל פעליו נראה כבודו ונגלה כבודו וזיוו ביחד, ופי' ידיעתו הוא בחמשה עניינים, ואלו הן תקון וצרוף ומאמר ומכלל וחשבון, וידיעת אלו החמשה עניינים הוא מיוחד בענפי שורש התנועה המתגברת בשורש שלשה עשר מיני תמורה, כיצד הוא התקון להוציא דבר במאמר ומאמר בדבר, ומכלל בחשבון וחשבון במכלל, עד להעמיד כל הדברים במעיין השלהבת והשלהבת במעיין עד אין חקר ואין מספר לאורה המתעלמת בתוספת החשך המוסתרת וידיעת האחדות ועיקרו הוא זה החשך. והוא מבואר בכאן כמו שפירש אותו ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול בלשכת הגזית: דתנן אמר ר' ישמעאל, אותו היום היינו מצויין אני ור' עקיבא בן יוסף לפני ר' נחוניא בן הקנה והיה שם ר' חנינא בן תרדיון, ושאלתי לר' נחוניא בן הקנה ואמרתי לו, רבי הראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתבאר ידיעתו בלבי כשאר פעליו. אמר לי בן גאים תא ונעסוק בעזקתא רבתא דחתימין בה שמיא וארארית"א שמיה, ובעזקתא דארעא דהיא אה"ו, ואראה לך הכל. נכנסתי לפני לפנים בהיכל הקדש החיצון, והוצאתי משם ספרו של ר' נחוניא בן הקנה הנקרא ספר היכלות, ומצאתי כתוב בתחלת הספר כך, אדיר בחדרי גדולה היושב על גלגלי מרכבתו בחתימת אהי"ה אשר אהי"ה ובעזקתא רבתא דחתימין בה שמיא ארארית"א שמיה, סימן אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד יחיד ומיוחד יחיד מיוחד אחד, ובעזקתא דארעא דאה"ו שמיה, סימן אחד היה ויהיה, והמתמצע בין שניהם הוה, דבר דבור על אפניו. היה קודם שברא העולם, הוה בעולם הזה, ויהיה בעולם הבא, וסימנו פעל פועל יפעול: ובזה הסדר הם מפורשים עיקר כל ההויות הנכללות בספר מעשה בראשית שהם עצות המתגלים מסתר עליון הנעלם הנקרא אומן, פירוש אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת, והוא יתברך מתאחד בכחותיו ומתעלה ומתרומם מהם עד שאין סוף לרוממותו, והוא מיוחד באלו השלשה עשר כחות, ויש לכל אחד ואחד שם ידוע בפני עצמו, וכלם מעלתם זו למעלה מזו: הראשון נקרא חכמה קדומה, והשני אור מופלא, והשלישי חשמל, והרביעי ערפל, והחמשי כסא הנוגה, והששי אופן הגדולה הנקראת חזחזית, פירוש מקום מוצא חזיון החוזים, והשביעי נקרא כרוב, והשמיני נקרא גלגלי המרכבה, והתשיעי אויר הסובב, והעשירי פרגוד, והאחד עשר כסא הכבוד, והשנים עשר מקום הנשמות הנקרא חדרי גדולה, והשלשה עשר סוד המערכה העליונה הנקרא היכל הקדש החיצון: ואלו הי"ג כחות הם מתגלים כאחד מסתר עליון הנעלם הנקרא אומן פי' אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת, והוא ית' קודם שברא שום דבר נקרא א"ל ר"ל חיזוק חזק שלא היה כחו ניכר, וכשהתחיל להמציא פעליו המציא שתי תוצאות תעלומה ותוצאות האמונה בהשואת האחדות והמהות שאנו רשאים להשיג מחקר בורא עולם זהו, דע שאדון כל העולם ית' שמו הוא אור חיים זך מזוקק כלול מזיו זוהר אור צחצוח שאינו מושג כלום, בהיר כדמות צורת נשמה שאין בה שום השגה כלל, והוא ית' שמו אע"פ שאינו מושג הוד יקרו, בשביל כבוד בריותיו עושה לו לעצמו דומיה כאילו היה גוף ממש, ובשביל כבודם של ישראל יש מלאך ממונה לפני הקב"ה שמברך בכל יום בשמם של ישראל, כדי שיקדש שמו של הקב"ה בכבוד קדושתם של דרי מטה: והקב"ה מיוחד בשבשעה מלאכים היושבים ראשונה במלכות שמים העליונים, ואלו הן אורפניא"ל תיגרא"ל (דנרא"ל) [דנדא"ל] פלמיא"ל אסימו"ן פסכא"ל בוא"ל, ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, והוא לשון מחנות שמסובבות פנים ואחור, והם נקראים נשמות, כדתנן בספר עצם לבנת הספיר, הקב"ה הוא נשמה לנשמה, שכל אלו הז' מחנות הם נקראים נשמה, ואדון הכל נשמה לזו הנשמה, והוא מתעלה במדת החסד ומתרומם עד שאין סוף לרוממותו, ועל כן אנו אומרים על השמים כבודו, זהו גוף השכינה: ולאחר כך ברא הקב"ה דמות אחד בארבע יסודות כדמות אדם ממש, והם ד' מחנות שכינה, והם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, וכנויים חשמ"ל ערפ"ל כסא הנוגה ואופן הגדולה, מי"כ של מיכאל הם שבעים שמות, מ"ל של חשמל כמו כן ע' שמות, סימן סוד ה' ליריאיו, וזה שחלק הכתוב חש של חשמל ואל של מיכאל, וכשם שנעשים שוים נעשה מהם חשא"ל, ר"ל חשות לאל כבוד. קול ורוח ודבר, קול היא החקירה, רוח הוא השכל הקבוע בלב, דבר הוא סוד הידיעה, ועל זה נאמר כמראה אדם עליו מלמעלה: ועוד סימן חשמל ח' חכמה ש' שלום מ' ממשלה ל' לבוש, חכמה דכתיב והחכמה מאין תמצא, שלום דכתיב עושה שלום במרומיו, ממשלה דכתיב המשל ופחד עמו, לבוש דכתיב הוד והדר לבשת, וזהו שכתבו רז"ל בחגיגה חשמל הוא שלש מאות ושלשים ושמונה מיני מאורות והפחות שבכולן כזיו גלגל חמה, ואיכא דאמרי שע"ח כחשבונו, וזהו שכתוב בספר מעין החכמה, טוב ומטיב והכל לו זאת ראשית תחלת פעלו שש מאות ועשרים הם ראש מלולו, שסימנו כתר, והוא לשון המתנה, הרי פירוש מיכאל וחשמל, והוא ענין אחד הנקרא יסוד המים, הרי המחנה האחת: המחנה השנית גבריאל והוא ערפל, הוא יסוד האש, והוא מתאחז בשרשי חשמל, כיצד, כבר אמרנו כי מל של חשמל הם ע', ומשתוים עם ע' של ערפל שהוא ע' שמות, הרי אלו בקרב אלו, וזהו דכתיב במאמר שיר של ר' פנחס חסמא לז ללז אחוזים בכנפי סוד תנועה, כלומר זה כנגד זה אחוזים, יסוד המים שהוא מיכאל ויסוד האש שהוא גבריאל, הרי טעם הע' של ערפל: טעם רפ"ל, ר"פ כשתוציא רל"ו מחשבון ר"פ שהם רמז למדת כסא הכבוד, ישאר מ"ד, כשתוציא ב' ממ"ד לשים עם ל' של ערפל להיות ל"ב ישאר מ"ב שהם סימן ה' בם, וזהו סימן אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. וזהו גבריאל, גבר עלינו א"ל: המחנה השלישית הוא האחדות עצמה הוא אוריאל, והוא יסוד הרוח, הוא האויר, והוא מאיר לצד מקום הנשמות, וסימנו קומי אורי כי בא אורך שהוא עתיד להאיר אפילתן של ישראל: המחנה הרביעית הוא רפאל, רופא האמת, על כן נקרא יסוד הארץ, כי הוא ממונה על העפר האבוק מתחת כסא הכבוד, והוא נקרא חומר, כמו שאמר רב האיי ז"ל, ועלה במחשבה בריאת החומר הקדמון שממנו נאצלים כל הנבראים, וכן פירשו חכמי הטבע התקיפים הפילוסופים החריפים בחכמת המחקר, ושאחר אילו ד' מחנות שכינה הוא הייחוד הנקרא היכל הקדש, ויש לו ד' פאות כנגד מזרח ומערב צפון ודרום וכנגד מחנות שכינה: עד כאן סדרי דמארי עלמא, מכאן ואילך סדר מטטרו"ן, שמורה על ידיעת בורא עולם בסדר אחר. דע שמטטרון הוא ממונה שלפני היכל הקדש, טעם אחד מפני שהוא סוף למעשה העליונים ותחילה ליסוד התחתונים, וטעם אחר מפני שיעור הקבוע, דתנן אמר הקב"ה למשה, משה השמר מפניו שכבר שמתיו משרת לפתח היכלי מבחוץ לעשות דין בכל פמליא של מעלה ובכל פמליא של מטה, ושמע בקולו ללמוד ממנו זכות, אל תמר בו דרך הכוונה לכוין לבך בשעת התפלה, וזהו שאמרו חכמי המחקר כי חכמים היו משימים דעתם בכל מסכתא ומסכתא לבאר רמזים מסתרי התורה ומטעמי התורה, ועל ענין הכוונה אחז"ל במסכת ברכות כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, וכמה עד שימליכהו בשמים ובארץ ובארבע פנות העולם, וכל זה הוא רמז להמליך הקב"ה בכל כחותיו, וההתחלה מן מטטרו"ן, וזהו מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, מה גדלו מעשיך ה', אלו ד' מחנות, מאד עמוק מחשבותיך הם הכחות האחרות: ועל זה נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, שהוא מקום העולם ואין העולם מקומו, ועוד מקום חשבונו קפ"ו, וידו"ד חשבונו קפ"ו, כיצד י' בחשבון עשרה, כשתחשוב עשרה פעמים עשרה הם מאה, ה' בחשבון חמשה, כשתחשוב חמשה פעמים חמשה הם כ"ה, ו' בחשבון ששה, כשתחשוב ששה פעמים ששה הם ל"ו, וה' אחרונה של שם בחשבון כ"ה, תמצא השם בחשבון קפ"ו, וזהו חשבון המרובע בכל מקום שתחשוב האות והתיבה עצמה בחשבון תקונה: ועוד יכיר האדם את בוראו על זה הענין שכתבנו, ובענין תפלתו כמו שכתבו חז"ל במסכת ברכות כשאדם רוצה להתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, ר"ל כשהוא כורע יכוין לבו לשמים כדי ליחד שמו של הקב"ה בכל כחותיו על הסדר שפירשנו, וידע מדה ושיעור ומתכונת הגוף, מדה כמו שאתה אומר וימודו בעומר, שיעור הוא כמו שאתה אומר משערין בזרת, ידיעה כמה ארכו וכמה רחבו, ומתכונת הגוף כדי שיתבאר לו שגוף הוא נאמר בכל ענין נראה וניכר, כמו שאתה אומר גוף, הדה מילתא גופא אמר ר' פלוני, גוף עניין זה, ולידע שגוף שכינה אינו ניכר ונראה אלא נסתר ונעלם, והדברים שהגוף ניכר ונראה ממשותו מהם לשלול אותם מגוף השכינה, כיצד עיני ה', אזני ה', ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים, חכו ממתקים, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, רגלי ה', חוטמו של ה', וכל אילו מפורשים בספר מכלל יופי. ר"ל עיני ה' הם כמו עין אדון עין לבן, שמורים על דמות עיני הכחות, אזני ה' כמו האזינו האזנת, ופירושו שיקול המלה להבין עניינה, וזהו מאזנים האזינה והדומים לאילו: ראשו כתם פז הוא כסא כבודו, כמו שהוא ראש לפעליו כדכתיב כסא כבוד מרום מראשון, ר"ל מרום מעלליו של שם, קווצותיו תלתלים זהו שבעה אלה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ. טעם אחר, קווצותיו כמו קצות הארץ, חכו ממתקים זהו כח הממתיק לכל מי שמתעסק בזו החכמה, וכלו מחמדים זהו יופיא"ל שמייפה לכל הנבראים מאחדות השוה, ידיו גלילי זהב הם הגלגלים, שוקיו עמודי שש הם זהרי חמה שמשתמשין בגלגל הרקיע העליון, וזהו דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע, רגלי ה' כמו שהוא אומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי, הם חיילותיו, כדכתיב רק אין דבר ברגלי אעבורה, חוטמו הוא האף, ועיקרו אחטם לך, כלומר (אסבך) [אסבר] לך עניינים כדי שיתחטם גזר דיני לבלתי יתפשט לחבל העולם, כדתנן בספר מכלל יופי, הקב"ה שם מלאך בין וילון לרקיע ושמו דומיא"ל, שהוא ממונה לסתום פיהם של מלאכי חבלה כדי שלא יתפשטו בעולם לחבלו. טעם אחר אחטם לך, אשקיע, כמו אז עשקיע מימיהם, כלומר אשקיע העבירה ואגלה הזכות: וכל זה למכוין יחוד בכל משליו ואל יוצא דבר מגונה מפיו, ויכוין לבו בהזכרת השם להזכירו באלו שבעה נקודים באיזה מהם שירצה ידו"ד מלך ידו"ד מלך י דם"ד י מלך מחזה שד"י יחזה, דרכיך ה' הודיעני. וכך פירשו בעלי הלשון. והקב"ה ידריכנו בדרך אחדותו לייחד שמו בכל מפעלינו ודרך תבונות יודיענו. אמר ר' ישמעאל קראתי ושניתי זה העניין לפני ר' נחוניא בן הקנה, ואמר לי כל היודע רז זה ושונה אותו במשנה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, ויתן לו הקב"ה משכר העולם הבא כבוד לנחול בעולם הזה דכתיב כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב: