עמוד תורה החלק הראשון: מעלת התורה: אות א: בספר בראשית דף ד' ע"ב כתוב, (ישעיה נא,טז) רבי שמעון פתח, ואשים דברי בפיך, כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, לפי שהקדוש ברוך הוא מקשיב לקולם, ובכל דבר שמתחדש בתורה, על יד אותו המשתדל בה, הקדוש ברוך הוא עושה רקיע אחד באותו דבר, והקדוש ברוך הוא קורא להם (שם סו,כב) שמים חדשים שמים מחודשים. א"ר אלעזר מהו (שם נא, טז) ובצל ידי כסיתיך, אמר לו, בעת שנמסרה התורה למשה רבינו ע"ה, באו כמה רבבות מלאכים עליונים לשרפו בהבל פיהם, עד שכסהו הקדוש ברוך הוא, וזהו ובצל ידי כסיתיך, כי האיש הזה העוסק בתורה, והוא מחדש בה חדושים, הקדוש ברוך הוא מכסה על אותו דבר, שלא יראוהו המלאכים ויקנאו בו. מכאן שכל דבר המכוסה מהעין, יש תועלת בו, מהו (שם) ולאמר לציון עמי אתה, כלומר לאמר לאותם הדברים המצוינים, אשר האדם מחדש בתורה, עמי אתה, אל תקרי עמי, אלא עמי, אומר לו הקדוש ברוך הוא אתה שותף עמי, מה אני (תהלים לג,ו) בדבר ה' שמים נעשו אף אתה בדבורך עושה שמים: אות ב: בספר בראשית דף י"ב ע"ב כתוב, (בראשית א,כ) ישרצו המים נפש חיה, כי האדם על ידי שיעסוק בתורה שנקרא מים, יזכה לנפש חיה, להיות לו נשמה קדושה, הנקראת חיה, ועוף פירוש וגם יגיע למלאך שהוא עוף, ואמר יעופף, לרמוז כי לעתיד יעשה כנפים לצדיקים: אות ג: בספר בראשית [תקוני זהר תקון כ"א דף נ' ע"ב], ללבי גליתי, לאברי לא גליתי. תורה שבכתב נקראת לב, ושבעל פה נקראת פה, וזהו לבא לפומא לא גלי, שהלב שהיא תורה שבכתב, לא גילה הסוד לתורה שבעל פה: עוד שם, כי בתורה יש ראש, וגוף, ולב, ופה, ואיברים כיוצא בזה יש בישראל, מהם ראשי העם, דומים לראש, מהם לעינים וללב, כנגד הסנהדרין, וזה ללבי גליתי, אבל לשאר החכמים, שהם דומים לשאר איברים, לא גליתי: אות ד: בספר בראשית דף ק' ע"א, כי יותר מועיל העסק בתורה מכל הקרבנות, שנאמר, (ויקרא ז,לז) זאת התורה לעולה למנחה וכו'. והדבר צריך עיון, היכי מוכח יותר מהקרבנות, ודלמא שקולים: הגה"ה מה שיתפלא הגאון על הזוהר, וזה לשונו, צריך עיון דאיך מוכח יותר, דלמא שקולים הם, לכאורה לעניות דעתי דברי הזוהר כעצם השמים לטוהר, להיות דברי תורה אינם בטלים לעולם. מה שאין כן קרבן נתלה בסבת קיום המקדש. וכן עתקה גברה חיל סיבת התורה על הקרבן, היות הקרבת הקרבן לא תעמידהו בטח, כי לא יחטא עוד מן [היום] הלאה. וכן בהבאת עולה, לא נפטר עדיין בהבאת חטאת וכדומה. עיין מגן אברהם סימן א'. מה שאין כן אור התורה, בעוסקו בה תהלה נרה עלי ראשו, להצילו מכל עון לבלתי חטא עוד, וכדאיתא סוטה כ"א ע"א, תורה מגינה ומציל, אף בעידנא דלא עסיק בה. וכן לא יצטריך לכל ענייני קרבן, וכדאיתא סוף מנחות ק"י ע"א, אלא אמר רבא, זאת התורה וכו', כל העוסק בתורה אינו צריך לעולה ולחטאת כו', הכוונה כענין שביארתי, דאינו צריך לכל הקרבנות כי אם בעוסקו רק בענין אחד כבר נתכפר בכולן ומגינה ומצלי. ועיין עוד מזה בספר הזה סי' ח'. ונכון לכאורה. [ראה בסוף הקדמת המביא לבית הדפוס]: אות ה: בספר שמות דף קנ"ד ע"א, ענין השולחן שאמרו עליו דברי תורה, הקדוש ברוך הוא לוקח אותו שולחן, ומשים לחלקו. ולא עוד אלא סורי'א רב ממנא מעלה כל אותם הדברים למעלה ומתעטרים לפני הקדוש ברוך הוא, ומעלה אותו השלחן, וכשמעלהו נזדמנו שם שני מלאכים קדושים, אחד מימין ואחד משמאל, ואומרים זה השולחן אשר סדר פלוני לפני האל וברכו אותו עליונים ותחתונים, שיהא מסודר לעולם: אות ו: בספר ויקרא דף ח' ע"א, בפסוק (תהלים ק,ב) עבדו את ה' בשמחה, הקשה, כי אחר שהחוטא לפני האל יתברך, צריך להיות ברוח נמוכה, אם כן מה שמחה ורננה ימצא בו, והשיב, כי זה יתקיים כשבית המקדש קיים, כי החוטא מביא קרבן ובעת הקרבן הלוים משוררים וזהו שמחה ורננה, כנגד הכהן המקריב, ובזמן הזה שאין קרבן, יתקיים שמחה ורננה על ידי לימוד ועסק בתורה, שאינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה: אות ז: עוד בספר ויקרא דף י"א ע"ב, מסכים רבי שמעון בר יוחאי, עשרת הדברות כל אחד כאחד כנגד עשרה מאמרות, ואמר שלזה רמז כפל הכתוב,(במדבר ז,פו) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, לומר כי י' הדברות וי' מאמרות בשקל א' הם שוים לטובה: עוד בספר ויקרא דף י"ג ע"א כתב, שבח גדול לעוסק בתורה שקם בחצי הלילה, לפי שבאותה שעה מתעורר רוח צפון והקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, ואשרי מי שזוכה לקום באותה שעה הקדוש ברוך הוא שומע לקולו, דכתיב (שיר ח, יג) היושבת בגנים חברים וכו': אות ח: עוד בספר ויקרא דף כ"ח ע"ב, בשם רעיא מהימנא, אמר בפסוק (ויקרא ו,ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, רמז שאש התורה מי שלומד בה לא תכבה ודאי, דעבירה אינה מכבה תורה: אות ט: עוד בספר ויקרא דף ע"ג ע"ב, התורה נקראת ברית, והקדוש ברוך הוא נקרא ברית. מנא לן, דכתיב (תהלים קו,מה) ויזכור להם בריתו: אות י: עוד בספר ויקרא דף ע"ו ע"א, בפסוק (איוב טז,ח) ויקם בי כחשי, אמר מי שעובר על דברי תורה, התורה עולה ויורדת ורושמת באותו האדם רושם אחד בפניו, כדי שיסתכלו בו עליונים ותחתונים, וכלם מקללים אותו. ותנא, כל אותם המלאכים הנקראים עיני ה' זוקפים עיניהם, ומסתכלים בפני אותו האיש ומכריזים, אוי לו בעולם הזה אוי לו בעולם הבא: אות יא: עוד בספר ויקרא דף פ"ה ע"ב, מי שתאותו ללמוד בתורה ואינו מוצא מי שילמדהו, והוא שוגה באהבתה, לומד בה ומגמגם ואינו יודע כל מלה ומלה שמוציא מפיו, הקדוש ברוך הוא שמח בה ונוטלה ונוטעה סביבות אותו הנחל, ונעשו אילנות גדולים מאותם דברים ונקראים ערבי נחל: אות יב: עוד בספר ויקרא דף ז' ע"א, נמצא כתוב בספרא דאגדתא דבי רב, שאף על פי שהתורה מפי הגבורה נאמרה, מפי עצמו של משה גם כן נאמרה. ומאי איהו, כמו קללות שבמשנה תורה, ולבתר נכללו בגבורה, הדא הוא דכתיב (שמות יט,יט) משה ידבר, זה קולו של משה, והאלהים יעננו בקול, שהיה מודה לדבריו: אות יג: עוד בספר ויקרא דף צ"ח ע"א, שצריך ללמוד בליל שבועות, שחסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזאת. רבי שמעון בר יוחאי כשהיו נאספים החברים ללמוד עמו בזאת הלילה, היה אומר, באו ונתקן תכשיטי הכלה שמחר נכנס עמה לחופה. וכן למדנו, כי הלמוד בזאת הלילה צריך להיות בתורה שבעל פה, לפי שביום יבא התורה שבכתב ואז יתחברו כאחד, ואז מכריזים עליו, (ישעיה נט,כא) ואני זאת בריתי, השכינה אומרת ואני אני הוא: אות יד: עוד בספר ויקרא דף צ' ע"ב בפסוק (ישעיה ח,כ) לתורה ולתעודה, תורה זו תורה שבכתב, תעודה זו שבעל פה: אות טו: בספר במדבר דף קנ"ב ע"א, אמר רבי שמעון, זה לשונו, תיפח רוחם של אותם האומרים, שהתורה באה לספר ספורים, אינו כן חס ושלום, אלא סוד הדבר, כשם שהמלאכים הם של אש ומלבושם אש, וכשהם משתלחים לבא לעולם הזה מתלבשים בלבוש גשמי, כדי שיוכל הארץ להכילם, קל וחומר התורה שהיא למעלה מהם, שבה נסתכל הקדוש ברוך הוא וברא העולם, שכדי שיוכלו בני הארץ לסבול את התורה, הלביש אותה בלבוש גשמי, שהם הספורים המובנים להמון העם. אמנם, לפי האמת אלו נקראים גופי התורה, אבל נשמות התורה הם סודות עליונות, והוא רמז ליין שאינו משתמר אלא בקנקן, וזהו אל תסתכל בקנקן וכו': אות טז: עוד בספר במדבר דף קע"ג ע"א, בכל ערב שבת, כשישראל מקדשין למטה מתאספים למעלה מחנות מלאכים ומכריזים ואומרים, הכינו כסאות, מי רואה חדוה זאת בג' מאות וצ' רקיעים והנשמות יורדות לנוח על בני אדם, ואותה הנשמה אשר נתעסקה יום שבת בתורה וחידש בה שום חידוש, כמה שמחה עושה בה הקדוש ברוך הוא, מאסף לכל המחנות של פמליא שלו, ואומר להם, שמעו זה החדוש שחידש בתורה היום נשמת פלוני, כלם מקשיבים אותו החדוש, וחיות הקדש מתלבשות בכנפיהם ומתרבים מרוב החדוה: אות יז: עוד בספר במדבר דף קצ"ב ע"א וע"ב, הקשה בכתוב (דברים לג,ב) הופיע מהר פארן, שאמרו ז"ל שחזר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון והקשה, וכי לאיזה נביא שבגוים שאל באותה שעה אם יקבלו הגוים התורה, אם תאמר לכל נביאיהם לא מצינו זה. ועוד קשה דהוה ליה לומר, הופיע להר פארן וזרח לשעיר, והשיב, כי הקדוש ברוך הוא הלך לס"מ שר שעיר ואמר לו, אתה רוצה שאתן התורה לבניך, אמר לו, רבונו של עולם, כל כחי הוא על ידי החרב, וע"י התורה היא מסתלקת ממני, איני רוצה התורה לבני תננה לישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, עשו בכור ולו אני רוצה ליתן, אמר לו ס"מ, רבונו של עולם, כבר מכר לו הבכורה והודית לו עליה, שנאמר ויברך אותו, מיד אמר הקדוש ברוך הוא לס"מ, אם כן תן לי עצה היאך אתן אותה לבני ישראל, מיד בא ס"מ ונתן מזיו עצמו החופה עליו והפשיטו ממנו ונתנו לישראל, וזהו וזרח הקדוש ברוך הוא משעיר ממש, שהוא ס"מ, נתן זריחה למו לישראל, וכן הופיע מהר פארן. הלך אצל רהב שר ישמעאל ואמר לו, אני רוצה ליתן תורה לבניך, ראה שכתוב בה לא תנאף, אמר רבונו של עולם תן לבניו של יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא, ישמעאל בכור, התחיל השר להתחנן לפניו, רבונו של עולם הבכורה יהא של בני יצחק ותן להם התורה, וזהו הופיע מהר פארן כי מפארן עצמו שהוא שר ישמעאל יצתה אורה זו תורה לישראל: אות יח: עוד בספר במדבר דף קצ"ו ע"ב, במעלת מי שמתעסק בעולם הזה בלימוד בניו, אמר כי יש היכל ברקיע שעתיד הקדוש ברוך הוא לעטר שם את מלך המשיח, ונקרא קן צפור, וג' פעמים בשנה הקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מראה להם זה המקום וזהו (תהלים פד,ד) גם צפור וכו' אשר שתה אפרוחיה, כלומר, זה מדבר באותם הצדיקים אשר בעולם הזה נתעסקו בבניהם, ושמו אותם ללמוד את מזבחותיך ה': אות יט: עוד בספר במדבר דף ר"ב ע"א, מעלת הלומד בתורה, כי אפילו בשעה שיש דין בעולם, הקדוש ברוך הוא מצוה למחבל שלא יפגע בו. וזהו רמז בפסוק (דברים כ,יט) כי תצור אל עיר ימים רבים, אומר הקדוש ברוך הוא למחבל, כי תצור אל עיר לחבל אנשי העיר לא תשחית את עצה, שהוא התלמיד חכם שבתורה שנותן עצה טובה לעם שילמדו בתורה, כי ממנו תאכל, אינו חוזר על המחבל אלא הוא תי"ו הנקבה, כי ממנו תאכל השכינה, כי אין הקדוש ברוך הוא נהנה בעולם אלא במי שעוסק בתורה. ומטעם זה, ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה, פירוש התלמיד חכם הזה הוא עץ מאותו השדה הידוע אשר ברכו ה':