אות כ: עוד בספר במדבר דף רט"ז ע"ב, בשם רעיא מהימנא אמר, כי קודם שניתנה תורה כל הדברים שבעולם היו תלוים במזל, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל אחר שניתנה התורה הוציאם מחיוב מזל הכוכבים. וזה למדנו מאברהם אבינו ע"ה שניתוסף בו ה', רמז לה' חומשי תורה שיקבלו בניו. וזהו סוד (בראשית ב,ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ודרשו בה"א בראם, או באברהם רמז לזכות התורה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, בשביל התורה שיקבלו בניך, אף שהמזל מחייב שלא יהיה לך בן תשלוט על המזל, וזהו סוד (בראשית מז,כג) הא לכם זרע, כלומר, בשביל הה"א שהם ה' חומשי תורה תזכה לזרע נגד חיוב המזל: אות כא: עוד בספר במדבר דף רכ"ב ע"ב, בשם רעיא מהימנא, איזהו חסיד זה המתחסד עם קונו, שקם בחצות הלילה לעסוק בתורה בשעה שהקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים בגן עדן ונעשה חבר עמו, ולזה נקרא חסיד על שום שהתורה נקראת תורת חסד, וזהו מאמר דוד (תהלים פו,ב) כי חסיד אני, שהיה קם חצות לילה לעסוק בתורה, וזהו ענין לא עם הארץ חסיד, שאם על החסידות ידבר, הרי אנו רואים בכל יום עמי הארץ עושים חסד: אות כב: כתב בספר שמות דף נ"ו ע"א, (במדבר כא,יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה, וכי היכן הוא ספר מלחמות ה', אלא כך אמרו חכמים, כל הנלחם מלחמתה של תורה זוכה להרבות שלום בסוף ימיו. כל מלחמות התורה הם שלום, ומלחמות העולם קטטה וחרבן, וזהו את והב בסופה, כלומר, אהבה בסוף שאין לך אהבה ושלום חוץ מזו: אות כג: כתב בספר בראשית דף ד' ע"א, מלת מי רומז לחמשים שערי בינה, ויש בה יו"ד אות ראשונה של השם הקדוש, ומלת מה רומז לחשבון השם הקדוש באותיותיו ובמלואו, ויש בה אות שניה [ה] של השם הקדוש: אות כד: עוד בספר בראשית דף ה' ע"א, כל מי שאומר [בסודות ש]בתורה דברים שלא ידע על בוריין, אותו הדבר כשעולה למעלה יוצא לקבל הדבר ההוא (משלי טז,כח) איש תהפוכות לשון שקר מתוך נקב התהום, ומדלג ת"ק פרסה לקבל הדבר ההוא, והולך באותו הדבר ועושה בו רקיע של שוא וטס באותו רקיע, זה האיש תהפוכות שש אלף פרסה בזמן א' כיון שזה הרקיע של שוא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים ומתחזקת באותו רקיע של שוא ומשתתפת עמו, ומשם יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות, וזהו (משלי ז,כו) כי רבים חללים הפילה אותו העון שגורם להרוג כמה רבבות, ולכך אמר רבי שמעון בר יוחאי ע"ה לחבריו, הזהרו שלא תוציאו מפיכם דבר תורה שלא ידעתם ולא שמעתם מרבותיכם: אות כה: עוד בספר בראשית דף ח' ע"א, למעלת העוסק בתורה בשבועות, כי כל ימות השנה נקרא הקדוש ברוך הוא אל, (תהלים ז,יב) ואל זועם בכל יום. וביום השבועות, שהחתן נכנס לחופה נקרא כבוד אל, (תהלים יט,ב) השמים מספרים כבוד אל: אות כו: עוד בספר בראשית דף ע"א ע"ב, (יחזקאל א,כו) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו, זו תורה שבכתב. מכאן למדנו, שצריך האדם כפי הדין להיות נזהר לשים תורה שבכתב על גבי תורה שבעל פה לפי שזה כסא לזה: אות כז: עוד בספר בראשית דף קל"ד ע"ב, כל מי שמשתדל בתורה הוא מקיים העולם וכל מעשה בראשית, כי כמו שבאדם יש בו איברים איברים והכל מתחבר בגוף אחד, כן התורה כולה הם איברים ופרקים ומתחברים במסכתא אחת: אות כח: עוד בספר בראשית דף רמ"ב ע"א, טעם למה הקדים ברכת זבלון ליששכר, והשיב, כי זבולון ע"ש שהיה נותן לחם לאכול ליששכר קדם לברכות. מכאן למדנו, מי שמחזיק ביד לומדי התורה נוטל ברכות מלמעלה ומלמטה, ולא עוד אלא שזוכה לב' שולחנות, מה שאינו זוכה אחר זוכה בעושר בעולם הזה וזוכה להיות לו חלק לעולם הבא: אות כט: כתב בספר שמות דף נ"ח ע"א, מעלת התורה שנקראת עוז, לפי שאין דבר בעולם שישבר כח אומות העולם כמו בזמן שישראל עוסקים בתורה: אות ל: כתב בספר ויקרא דף ד' ע"ב, תורה שבכתב נקראת תורה ושבעל פה נקראת תור, שנאמר (שיר ב,יב) וקול התור: אות לא: עוד בספר ויקרא דף קי"ג ע"א, (ויקרא כו,ג) אם בחוקותי תלכו זו תורה שבעל פה, ואת מצותי תשמרו זו תורה שבכתב: אות לב: כתב בספר בראשית דף קס"ח ע"א, אמר רבי אלעזר כל העוסק בתורה לשמה אין מיתתו ע"י יצר הרע שהוא נחש והוא מלאך המות, אלא מתים בנשיקה, דכתיב, (שיר א,ב) ישקני וכו' כמה דכתיב במשה (דברים לד,ה) על פי ה', והוא דבקות החלק בכלל, ובשביל זה צדיקים שהם משתדלים בתורה, אינם מטמאים גופם אלא הוא טהור, כמו אליהו בבית הקברות שמצאוהו החכמים ואמרו ולאו מר כהן, אמר להם הצדיקים אינם נטמאים במיתתם, ועל זה אמרו, יום שמת רבי ע"ה בטלה כהונה, כלומר, שלא שרה בו טומאה: אות לג: עוד בספר בראשית דף קפ"ד ע"ב, מעלת התורה שכל מי שעוסק בה בעולם הזה זוכה בה בשכר טוב בעולם הזה ואין דנין אותו בעולם הבא, ומי שעוסק בה לשמה, כשיוצא מן העולם הזה, התורה מכרזת לפניו ומגינה עליו שלא יתקרבו אצלו המקטרגים, וזהו, (משלי ו,כב) בהתהלכך תנחה אותך, וכשהוא שוכב בקבר מגינה עליו שלא יהא נידון בקבר גם לעתיד, בתחיית המתים היא מלמדת סניגוריא על האדם, וזהו, והקיצות היא תשיחך. אמר רבי אלעזר, רמז כי אף על פי שבאותה שעה יקום האדם מן העפר, לא בשביל זה ישכח תורתו, אלא אדרבה, התורה במעיו של תלמיד חכם שמורה ומדברת עמו. ולא זו בלבד, אלא כל דבר תורה שטרח האדם בעולם הזה ולא השיגה, אז התורה מגלה לו, וזהו היא תשיחך. אבל מי שלא עסק בתורה משליכין אותו לגיהנם, וזהו, (בראשית לז,כד) וישליכו אותו הבורה זו גיהנם, מה טעם, משום דאין בו מים זו תורה: אות לד: עוד בספר בראשית דף רט"ו ע"ב, אמר רבי שמעון בר יוחאי, בעולם הזה שאין ישראל זכאים נקראת התורה זאת, (דברים ד,מד) וזאת התורה אשר שם משה, ולעתיד כשיבא המשיח יהיה נקרא התורה זה, ועל אותו זמן נאמר, (שיר ב,יב) וקול התור נשמע בארצנו, שיהיו דברי תורה ערבים באותו זמן כקול התור: אות לה: עוד בספר בראשית דף רמ"ב ע"א וע"ב, כל מי שעוסק בתורה, זוכה וכופה לכל פגעים רעים שבעולם ומורידם לעמקי תהום, שהרי בשעה שנעשה לילה שולטים כל המזיקים וכלבים וחמורים מתחילים לשוט בעולם, וניתן רשות למזיקים לצאת ולהזיק ובני אדם שוכבים על מטתם ונשמתם של צדיקים עולה למעלה, וכשנחלק הלילה מתעורר רוח צפונית, אשרי חלקו של אותו האיש, שקם באותה שעה לעסוק בתורה, כיון שפותח לעסוק בתורה, כל אותם פגעים רעים הוא מכניס אותם לנקבי תהום רבה, וזהו סוד (בראשית מט,יד) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, כי יששכר על ידי עסקו בתורה, גרם לחמור להורידו מגרם המעלה שהיה בו והורידו בין המשפתים לזוהמא דעפרא: ובדף רמ"ג ע"א כתב, כל מי שעוסק בתורה ומחדש בה דברים, הקדוש ברוך הוא לוקחם ופותח להם שערי שמים ומכניסם תחת כבודו, ובשעה שנכנס הקדוש ברוך הוא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מוציאם הקדוש ברוך הוא באותה שעה ומשתעשע בהם ושמח בהם, ומאותה שעה דבריו כתובים בספר, שנאמר, (מלאכי ג,טז) ויכתב ספר זכרון: אות לו: כתב בספר שמות דף כ"ז ע"א, כל העוסק בתורה להוציא הדין לאמתו כאילו קיים כל התורה, וזהו (תהלים קיט,צג) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, כלומר, כיון שאהבתי תורתך להוציא הדין לאמתו, הויא כל היום אני עוסק בה והיא שיחתי: אות לז: כתב בספר בראשית דף רכ"ה ע"א, כשמוליכין ס"ת לבית הקברות על כל צרה שלא תבא, מועיל הרבה ומביא רפואה לעולם, וזהו כשלא נמצא פסול בו, אבל כשנמצא בו פסול חס ושלום הוא מזיק ומתעוררים המתים על זה ומעשה רב: אות לח: כתב בספר שמות דף ו' ע"ב, כי חכם עדיף מנביא, כי הנביא לפעמים שורה עליו רוח נבואה לפעמים אינה שורה, אבל החכם לעולם עדיף מנביא: אות לט: עוד בספר שמות דף קנ"ד ע"א, אמר, כי לא זכה אדם לנבואה ומלכות כאחד כמו משה רבינו ע"ה, ואף על פי ששאול זכה בנבואה ומלכות, מכל מקום בזמן אחד לא זכה לשתיהם יחד: אות מ: כתב בספר זהר חדש רות דף ק"א ע"ב, מעלת שיר השירים, כי בשעה שגילה שלמה המלך ע"ה שיר השירים, הזוהמא שהטיל נחש בחוה ובאדם נסתלק מן העולם: כתב בספר בראשית דף צ"ח ע"א, בשם מדרש הנעלם, ענין פטירת רבי אליעזר הגדול קצת כמו שהובא בגמרא, ואמר עוד שהשביע לרבי עקיבא שלא ישתמש בשום פסוק משיר השירים בשמות שלהם, כדי שלא יחריב הקדוש ברוך הוא העולם בשבילו, שאינו רוצה ה' שישתמשו בשיר השירים לרוב קדושתו: ובספר שמות דף י"ח ע"ב, אמר, כי המלאכים האומרים שירה בלילה הם שרים על כל בעלי שיר, ותנא הזוכה לדעת באותו שיר יודע עניני התורה והחכמה יאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה, ובזה זכה שלמה המלך ע"ה לדעת ועשה ספר מאותם השירים ממש וזהו שיר השירים, כלומר, שיר של אותם שרי מעלה שאותו השיר כולל כל התורה והחכמה והעתידות. אמר רבי אלעזר, שרי מעלה עמדו בשתיקה ולא אמרו שירה עד שנולד לוי, יצאו המשוררים משבטו ועמדו אלה נוכח אלה על משמרותיהם, משוררים של מעלה עם של מטה, ולזה נקראו המשוררים של מטה לוים לשון לווי, על דרך (בראשית כט,לד) ילוה אישי על שם שנלוים ומתחברים כאחד: