אמר הקטן, זה הקונטרס הלא הוא כמוס עמדי מימי ילדותי אשר סדרתיו להדריך את עצמי ולאשר בגילי, הגם הלום ראיתי אחרי כי אם נתן הספר אל אשר לא ידע ספר לאמר קרא ואמר אקרא כי זה כל האדם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם מפלאות תמים דעים, וקראתיו מעולפת ספירים, להיות הדברים ספיריים לקוטים מספר הזוהר על דרך הפשט וחלקתיו לג' עמודים, תורה, עבודה, גמילות חסדים. בם ידע האדם מעלת ה' יתברך והמלאכים והאבות והצדיקים וטעמי המצות ומעלת השבת ויום טוב ועניני הנפש שכרה וענשה ומה יעשה בה בעת הפטירה לבעבור יוסר האדם ומעלת גן עדן וגיהנם ועולם הבא ותשובה וכמה רמזים. וחלקתיו לשלשים ימי החודש על סדר תפוחי זהב [תפוחי זהב הוא קיצור ספר ראשית חכמה שגם מחברו חלקו לשלושים יום] ולא היה בדעתי להוציאו (בו מלאכה היא) עד שקם התייר הגדול עוסק במצות החכם השלם במהר"ר שלמה ן' עזרא נר"ו לזכות הרבים ונתן בלב החברים גבירים אבירים כבירים אנשי חיל יראי אלהים חברי הבקיאות של ק"ק פינטו יע"א להדפיסו גם המה קמו ונתעודדו ונדבה רוחם כיד ה' הטובה עליהם והמה מבני עליה. חברותא כלפי שמיא המציאו לכסף מוצא על כל מוצא פי ה' עליהם יהיו. כה מעתיר דל על דל: שלמה אלגאזי: הקדמה לכבוד המסדר: זה היום שקויתי מצאתי ראיתי חמדה גנוזה מרגלית טובה ספר הנותן אמרי שפר, קטן הכמות ורב האיכות, הנמצא בבית גנזי הרב המובהק המסדר יצ"ו מונח בקרן זוית לסבה כי קצור קצרה ידו ולא יכול להעלותו על מזבח הדפוס כי הכסף נכסף בימי שלמה ומאומה בידו כי תם הכסף וכלי זהב ושמלות זהבים מעביר ולבני"ם להדפסת שאר ספריו הנחמדים ואין הקומץ משביע, ולסבה זו עדין לא נגמר ספר שמע שלמה ואני בראותי התועלת הנמשך לכל עם בני ישראל ובפרט למהדרין מן המהדרין השבים אל ה' בכל לבב חצני נערתי ופני כחלמיש שמתי ועם אלופי ומיודעי חברים מקשיבים לקולי דברתי ה"ה יחידי סגולה מהחברה הקדושה הנזכרת וענותם תרבני שהקדימו עשיה לשמיעה ונתנו לכסף מוצא בתורת הלואה כל הצורך להדפסת הספר המפואר הזה וכונתם רצויה שהיה לזכות בו את הרבים, זכות הרבים תלוי בם ישלם ה' פעלם בבני חיי ומזוני ויזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אמן כן יהי רצון. נאם המתאבק בעפר רגלי החכמים ושותה בצמא את דבריהם קטינא וזעירא: שלמה בכמהר"ר משה ן' עזרה זלה"ה: הקדמת המביא לבית הדפוס: יתברך האל ויתגדל הודו, אשר בעוצם רחמנותו הגביר מאד חסדו, ועוד נטויה ידו, לעומת אנוש כערכי, להספיקי כל עת צרכי, גם כי באופן אהלך יגיה חשכי, להיות מעודי בעוד לא אוכל להכריע על ברך, לעת אכיר קטנות עבודתי המחויב מאתי אליו יתברך, הלא תקצר רוחי, ומאוד מרי שיחי, ולבי בקרבי הלא תכלם ותבוש, בראותי אותי ערום מבלי לבוש, ולולא רוח מבינתי יענני, כי עזרתו תסוב תנחמני, הלא לבי בקרבי המס ימס, כמו שבלול תמס, ואולם זאת אשיב אל לבי, אף רוחי בקרבי, אפיץ על תבל ומלואה, תוכחת מוסר כי מלאה צבאה, היא כבודי ומרים ראשי, תנחומיה ישעשעו נפשי, היות בהביטי בה כל עת וזמן, לבי בה' מאוד נאמן, גם את בני זולתי המה יביטו יראו בו, ותבא כמים בקרבו, ותדבק נפשו בה' אלהיה, ושבה אל בית אביה כנעוריה, ולכן עתה חסדי ה' אגידה ואספרה, אשר במתג ורסן השגחתו יובילני דרך ישרה, יגביר לעד כחי, והעיר מצפון רוחי, להפיץ ענן אור הספר הקדוש מעולפת ספירים הנלקט מאמרי פניני זהב הזוהר הקדוש הזורח לישרים, בגבורות ישע ימין הגאון האמיתי מוה' שלמה אלגאזי ז"ל, אשר אמרתו כטל תזל, ודבריו במשפט יכלכל, עוטה אור אמרות טהורות אלה כשלמה לעומת כל, למען כולם יוכלו לגשת אל דלתותם, מפאת קלות לשונם וצחות דברותם, והאוחזים בסנסני מוסריו חוקיו ומשפטיו, הלא יכירו כי גדול הדר כבוד הודו עלי מביטיו, ללמדו להועיל מדריכו בדרך ילך, בירכתי צפון קרית מלך: עוד תשאיני, רוח רעיוני כי יאות להדביק אליו מכתב הרמב"ן לבנו ז"ל, אשר מוסריו ירגישו מאוד לבב רואיו ישלח דברו וימסם על שפתי מלך קסם, ואתם אחי בני אל חי, נא הסתפחו בנחלת הספר, הנותן אמרי שפר, ושאו כל איש בחיקו, ויצא כנוגה צדקו, כבור ידיו לנגד עיניו, ותורהו נוראות ימיניו, הכ"ד נפש תשתוחח לעומת היכל קודש ה', כי בכל מקום אשר אשא עיני ידריכני בנתיב מצותיו, ויתן בלב עמו וצאן מרעיתו לתאו מטעמות הספר ללקט אורותיו, והיה סוד אלוהי עלי אהלם, ינטלם וינשאם עד עולם, הק' אברהם בן מהור"ר יהודה ליב ז"ל: חסדי (ה' כי לא תמנו, אשר נחני דרך ישרה, לבוא אל בית הרב הנגיד הגביר הנכבד מוה' מיכל (מ"ס מברעסלא נר"ו, אשר מטובו השפיעני, ומחסדו העניקני, גם בבניו ראיתי חסדם בקרב היכלם, והמה חכמים מחוכמים מפז מסולאים יהי צדקתם לעד לעולם, ובתוכם ראיתי אחד מיוחד חכם מופלא ודעה פתוחה לישא וליתן במלחמתה של תורה, בישראל גדול שמו מהו' מיכאל שמעון (נר"ו, ולא אכחד דבר הבאה לידי אשר ראיתי בכתב ידו בספר הנחמד הזה שהיה גנוז באוצרות ספריו, לעת הביאני חדריו, אשר בחכמתו מצא סעד לדברי הזוהר. [זוהי ההגה"ה הנמצאת לאחר אות ד' לקמן ביום א']: