בית קודם הבא סימניה

ספר מערכת האלקות-פרק אחד עשר

ספר מערכת האלקות-פרק אחד עשר

-
שער המרכבה העליונה וכולל בו מרכבת יחזקאל: דע כי המרכבה העליונה וכל המרכבות (סא והבינה) ואדון הכל הוא הרוכב על הבנין הנקרא עולם והוא מרכבת השלישית הנקרא מלך ואע"פ שהוא רוכב על הבנין לא יקראו המקובלים מרכבה זולתי לארבע מן השבע שהם כלל כל הבנין ועקרו כאשר זכרתי בטעם. כי הג' ראשונות מן הבנין הם כלל הכל אך בפרט הם ד' כי התפארת היא ד"פ. ועקר המרכבה חסד פחד תפארת. וחסד הוא פני אריה מהימין ופחד פני שור מהשמאל. והתפארת פני אדם. והעטרה פני נשר: ובעבור היות התפארת נוטה לצד ימין נקרא גם הוא ימין. והעטרה נוטה לצד שמאל נקרא שמאל. ומפני מעלת הימין על השמאל נקרא התפארת פנים והם הפנים המאירים. והעטרה שהיא השמאל היא האחוריים כאשר זכרתי מאמרם ז"ל ותמונת ה' יביט (במדבר יב) זה מראה אחוריים והם הפנים שאינם מאירים. והנה רגלי המרכבה ימין ושמאל פנים ואחור: אמנם יחזקאל לא הזכיר מקום פני אדם ופני נשר כמו באריה ובשור מפני שמקומם וענינם ידוע כמו שכתבתי ודע כי בכלל רגל חסד נצח. ובכלל רגל פחד הוד. וברגל תפארת יסוד. והנה כולם מרכבת לשלישית אך שהד' הם יסודי המרכבה. ומפני שהתפארת עם כלל הבנין נקרא שמים יען היותו מצד חסד הנקרא מים כאשר יתבאר עוד בשער העולם כי השם שבמלת שמים שמוש לכן נקראת השלישית רוכב שמים והתפארת שהוא עקר הבנין הוא כסא רחמים וכן אנו אומרים על הש"ת מלך יושב על כסא רחמים: וכל מדה נקראת שמים לאותה שלמטה הימנה וכסא לשלמעלה הימנה אם כן העטרה כסא לכולם והש"ת שמים לכולם. אמנם התפארת הוא כסא רחמים והעטרה כסא הדין והם עקר הכסאות בו הם הפועלים והם שתים כמו שנאמר די כרסוון רמיו ודרשו בו שתי כסאות אחת לצדקה ואחת לדין. וכבר זכרנו בשער האדם כי הרחמים היא הצדקה. וכן נקרא השלישית יושב הכרובים מפני שהוא יושב על הדו פרצופין שהם עקר הכרובים כאשר יתבאר עוד למטה: ועל המרכבה הזאת ארז"ל האבות הן הן המרכבה. אברהם בחסד יצחק בפחד. יעקב בתפארת או ביסוד הנקרא אמת. ומפני שהג' אלה הם הכלל כי העטרה כלולה בתפארת לכן לא נקראו אבות לישראל אלא שלשה וזהו שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז) וכן כתוב ופחד יצחק (בראשית לא) אמנם העטרה שהיא רגל רביעי במרכבה היא מדתו של דוד המלך ע"ה אשר ממנה לו המלכות. ואינו נקרא אב מן הטעם שזכרתי ועוד אזכור בו ענין: והכוונה שיחסו המדות האלה לאבות הוא מפני שאברהם רצה לדמות לקונו במדת חסד שרצה לגמול חסד עם אנשי דורו כדי להמשיכם לעבודת השם ית' ולכוונה הזאת קרבם אל ביתו והאכילם והשקם והמשיך את לבם לעבודת השם ית'. וזה היה גמר חסד שעשה להם. ומפני שנתן הנהגתו בחסד שהיא מדה טובה לעניים ולעשירים יחסו לו המדה ההיא. ומפני שגם היא נקראת אהבה אמר הכתוב זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא) וכבר זכרנו בשמות שנקרא אברהם. ואמר בבהיר אמר חסד לפני הב"ה רבוש"ע כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי כי אברהם היה עומד שם במקומי: והפחד שהיא מדת היראה אשר ממנה הקדושה היא מדת יצחק ולכן היה נקרא ג"כ קדוש כי הקדושה מביאה לידי ענוה ויראת חטא. ומפני היות הפחד מדתו ראוי היה להיות נעקד לאביו להגדיל כח אביו על כחו שלא תהיה מ"ה שטוחה לפניו. והעטרה היא המזבח שנעקד עליו יצחק ונזדמן כופרו האיל ונברא בין השמשות. וכבר זכרנו מן האיל בטעם. אמנם המזבח הוא המזבח שהקריבו עליו הראשונים אדם והבל ונח. והמזבח הזה הוא המקבל תחלה מן הקרבנות כאשר זכרנו בטעם. ושם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם בזכות הקרבנות. וכל המקריב קרבן הכוונה לעלות אל המזבח הזה כאשר זכרנו שם. ומפני שנתקדש יצחק במזבח ההוא והיה עולה תמימה טהור וקדוש וארץ ישראל מכוונת כנגד המזבח ההוא כענין שאמרו כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח כאשר זכרנו באדם לכן לא היה ראוי לו לצאת מארץ ישראל הקדושה והטהורה אל ארץ אחרת וכבר זכרנו בשער האדם שנוכל להתבונן ממנו כי המזבח כנגד ארץ ישראל העליונה: ומדת היסוד שהוא האמת היה מדת יעקב שהיה איש תם ויושב אהלים והוא מכריע בין פחד אביו לאהל זקנו ומשלים את הכל והוא השלום. ועל המדה הזאת ארז"ל שדיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. וכסא הכבוד יאמר שהוא היסוד שנקרא כסא הכבוד והוא חקוק בו כי הוא צורת זכר. או נאמר שהכסא רומז לכל הבנין שהוא כסא לשלישית ומדת יעקב הוא עקר הבנין. וכבר הבינו' בצורת האדם שהוא חקוק בו: והעטרה היא מדת דוד והיא רגל רביעי שבמרכבה. אמנם אינו נקרא אב כמו האבות מפני שמדתו צורת נקבה ואין אורה רק מן החמה כי נתמעטה הלבנה ומקבלת מלמעלה. ולטעם זה גם כן לא יאמר אלקי דוד כמו שאמרו על האבות אבל יאמרו בו מגן דוד כמו שיאמרו מגן אברהם (סא ויש הפרש בין מגן אברהם למגן דוד) כי העטרה היתה בת לאברהם וכמו שדרשו ז"ל בפסוק וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד) והיא נקראת כל והיא המגן. אלא שאברהם היה הזרוע הימין והיה המגן בזרוע הימין כמו שנאמר אברהם אוהבי. ובדוד היה המגן תלוי בזרוע שמאל כי שם מלחמה וזהו שאמר ותתן לי מגן ישעך (תהילים יח) וכן אמר מגיני וקרן ישעי (שם). וכן פעמים לא יזכרוה כלל רק יכללוה בג' אבות כמו האבות הן הן המרכבה. ובתפלה יאמרו האל הגדול הגבור והנורא וכן במקומות הרבה. והטעם בזה שאין מגלין סוד העקר לא לכל ולא בכל זמן כי מ"ה היא מדקדקת ופוגעת בכל זר הקרב וכבר בארתי זה בהריסה: ואחרי אשר בארנו כי האבות הן הן המרכבה נתבונן ממנו ענין עליית השם ית' הנאמר באברהם דכתיב ויעל אלקים מעל אברהם (בראשית יז) וכן נאמר ביעקב ויעל מעליו אלקים (שם לה) כי השלישית נקרא אלקים ופירושו כח הכחות. וכן העטרה נקראת אלקים כי היא כח התחתונים. והשלישית פועלת בעולם העליון. והעטרה בשליחות עולם העליון פועלת בעולם התחתון. וע"כ יש לך לדעת כי כמו שהשלישית רוכבת באברהם העליון כן העטרה בהשתלשלות רוכבת באברהם התחתון בהכינו מחשבתו להמשיך עליו רוח נבואה ובהסתלק הרצון ממנו נאמר ויעל אלקים מעל אברהם. ויעל מעליו אלקים. ועולה אל קדש הקדשים (סא היא החכמה) כענין עלה אלקים בתרועה (תהילים מז) וכן העניין ביעקב: והטעם בכולם כי הרצון נמשך ומתדבק עם הצדיק הנרמז במרכבה וכאילו יתעלה למעלה וגדלה עד לשמים ר"ל כי חוט של חסד נמשך על פניו. ועל העניין הזה ארז"ל הצדיקים הן הן המרכבה. ירצו לומר מרכבת השכינה כי מפני שיש צדיק למעלה במרכבה כמו שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י) שורה השכינה על הצדיק התחתון המדמה הצורה ליוצרה כי מצא מין את מינו ונעור כאשר כתבתי באדם: ומכאן יתבונן מה שכתבתי בשמות המדות בספירה התשיעית בענין ציון וירושלם בין שעקר ציון הוא היסוד שיהיה ענינו כאשר בארתי הנה כי כאשר השם בוחר בציון של מטה תהיה היא מרכבת הע' וכאילו היא מתדבקת בציון העליון אבל ענין ירידת השם ית' יתבאר כמו שדרשו הנה ה' יוצא ממקומו (ישעיה כו) שדרשו בו מלמד שבא ממדה למדה ממ"ר למ"ה. ואמרו במדרש בפסוק וירח ה' את ריח הניחוח (בראשית ח) מלמד שירד השם אל השם וענינו כמו ויאמר ה' אל לבו (שם) וכבר ידעת כי העטרה נקרא לב: וכלל העניין הוא שהרחמים בדינו והיא הברכה והשמחה כי הכחות מתקרבים (סא מתערבים) והכל ברחמים ומהמרכבה הזאת משתלשלת מרכבת יחזקאל שהיא מרכבת העטרה. וכאשר יש במרכבה עליונה ארבעים רגלים כך בהשתלשלות יש גם לזאת ד' רגלים והם הד' פנים שראה יחזקאל. פני אריה מהימין. ופני שור מהשמאל. ופני אדם ופני נשר: והם ד' מחנות שכינה. מיכאל. גבריאל. רפאל. אוריאל. אשר הם כח ד' מלכיות כענין שנאמר והיה לארבעה ראשים (בראשית ב) ומשם יפרד שר מלכות יון ושר מלכות פרס. ומשם מתחיל עולם הנפרדים. וכענין שנאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. ובבהיר קראו לעטרה שם שנאמר ושם חביון עוזו (חבקוק ג) וכנגדם נעשו ד' טבעות בשלחן. והד' פנים האלה נקראים שמים מפני שהם השמים העליונים שנבראו ומהם יקרא הקב"ה רוכב שמים (דברים לג) כי העטרה רוכב עליהם והם כסא לעטרה. וזה הכסא הוא לבנת הספיר ותחתיו הרקיע שעל החיות. והרקיע הזה היא החיה אשר ראה יחזקאל. ומה שאמר הכתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל (יחזקאל ט) שפשוטו נראה שהחיה היא תחת אלקי ישראל איננו כפשוטו כי הכתוב יקצר וירצה לומר היא החיה אשר ראיתי תחת הכסא אשר תחת אלקי ישראל. וכל זה לדעת ר' אברהם בן עזרא ז"ל. והרמב"ן ז"ל לא חלק עליו בפשט הזה: החיה היא הלהט אשר זכרנו בהריסה. והיא הלהט אשר זכרנו בטעם והם הכרובים הראה יחזקאל ואמר ואדע כי כרובים המה (שם) והם הפורשים בכנפיהם למעלה כמו שאמר דוד המלך ע"ה ולתבנית המרכבה לפורשים וכאשר אזכור עוד. וכנגדם היו הכרובים שבבית המקדש פורשים כנפיהם למעלה והשכינה מנצצת על הכפרת מבין שני הכרובים דוגמת הכרובים העליונים כאלה: אך בפנימיות המראה אשר ראה יחזקאל הוא שנאמר כי ענין הכרובים היה מהשתלשלות עליון עד בית קדש הקדשים כי הכרובים שבמקדש היו פורשי כנפים דוגמת הכרובים שאמר דוד עליהם ולתבנית המרכבה לפורשים היא מרכבת העטרה כאשר זכרנו. והם פורשים כנפים למעלה לקבל מן הכרובים העליונים שהם הדו פרצופין אשר גם הם פורשים כנפים למעלה. וכבר זכרנו במדות כי חסד ופחד נקראים כנפים וזרועות. וכמו שאמרו בבהיר כאדם שיגן בשתי זרועותיו על ראשו: ופרישות כנפי הכרובים התחתונים הוא רמז כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם ומפני שרמיזותם אל מקום היחוד (סא ר"ל הספירות) נצטוה משה רבינו היותה מקשה. ומפני שהיו מרכבת העטרה המנצצת בינהם והיא מ"ה והיא הצפון אשר משם הזהב יאתה כאשר אזכיר בעולם לכן היו של זהב לרמוז אל מדת הדין כי מצפון זהב יאתה: אמנם בארון היו מונחים הלוחות שבהם עשרת הדברות ה' בכל לוח רמז לעשרת הויות כאשר אזכור בעשיריות. ובתוכם עוד התורה שהיא רמז לתפארת לרמוז כי השם שלם שוכן שם. וכענין שאמר במקדש ראשון שהאש רוכב על המזבח כארי כלומר שהיה חוט של חסד משוך ואף בימי משה היה זה: ואולי בעבור כי עקר המשכן לכבוד ולתפארת נבחרו לבנינו אחד למטה יהודה והוא בצלאל ואחד ממטה דן והוא אהליאב. כי יהודה היה גדול בשבטים והיה מלך ונרמז בו השם הגדול ודן רמז לדין והנה המלך והמלכה. והשם נתן לבצלאל חכמה ובינה ודעת לחשוב מחשבות ונתן לעזרו אהליאב כמו שאמר ואתו אהליאב (שמות לח) ולא אמר שיתן לו חכמה ובינה ודעת כמו לבצלאל: וכאשר השכיל יחזקאל החיה והכרובים שזכרנו השיג מעלות לעלוי החיה העליונה שהיא העטרה והיא המראה הנראה לנביאים וממנה נראה כל העניין. והמראה ההיא הוא הכרוב השני (סא ר"ל העטרה) וממנו יודע הכרוב הראשון שהוא התפארת כדרך שאר הנביאים כלומר שהרגיש בתפארת מפני שהעטרה כלולה בו. אמנם לא שידעו בנבואה כמשה ואם תשכיל מה שאמרתי תבין מפני מה אמר ואדע ולא אמר ואראה מפני שלא השתכל בכרוב הראשון ותבין מפני מה לא אמר כי כרוב הוא וירמוז לחיה אשר תחת אלקי ישראל. אבל אמר כרובים המה בלשון רבים מפני שראה בכרוב השני וידע בראשון. והבן זה. ואחר שזכרתי כי רגלי המרכבה הם יסוד הבנין ועקרו ההשתלשלות מהם ראיתי להרחיב והוא שער העולם:

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור