תלמוד בבלי - ברכות-דף כה - בוהכא
בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו
רש'י: ת''ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר:
: ירד לטבול אם יכול לעלות כו':
לימא תנא סתמא כר' אליעזר
רש'י: והלכה כמותו: קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ''ע עד שלש שעות:
דאמר עד הנץ החמה אפי' תימא ר' יהושע ודלמא כותיקין דא''ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה: ואם לאו יתכסה במים ויקרא:
והרי לבו רואה את הערוה
רש'י: קס''ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:
תוס' ד''ה: והרי לבו רואה את הערוה: פירש ר''י מדפריך גמרא הכי בפשיטות משמע דלבו רואה את הערוה אסור אלא דרבינו שמעיה תלמידו של רש''י פסק כת''ק דלבו רואה את הערוה מותר ומיהו בסמוך משמע דאסור דלא פליגי הני אמוראי אלא בעקבו רואה את הערוה אבל בלבו רואה את הערוה כ''ע מודו דאסור:
א''ר אלעזר ואי תימא ר' אחא בר אבא בר אחא משום רבינו במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו ערותו. ת''ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא וי''א עוכרן ברגלו ות''ק והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והרי עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר אתמר עקבו רואה את הערוה מותר נוגע אביי אמר אסור ורבא אמר מותר רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי
נוגע דברי הכל אסור
תוס': וטעמא דגזרינן נוגע עקבו שמא יגע בידיו:
רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר
לא נתנה תורה למלאכי השרת
רש'י: שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה: כל שהוא מעט:
והלכתא נוגע אסור רואה מותר אמר רבא צואה
בעששית
רש'י: לנטירנ''א {מנורה - נר שבתוך קופסא של זכוכית} בלעז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית: בכסוי תליא מילתא וכסית את צאתך:
מותר לקרות ק''ש כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות ק''ש כנגדה צואה בעששית מותר לקרות ק''ש כנגדה דצואה בכסוי תליא מילתא והא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות ק''ש כנגדה
{דברים כג-טו}
ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה
ברוק
רש'י: רוקק עליה ומכסה אותה ברוק:
אמר רבא וברוק עבה אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק''ש בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי תיקו אמר רב יהודה עכו''ם ערום אסור לקרות ק''ש כנגדו מאי איריא עכו''ם אפילו ישראל נמי ישראל פשיטא ליה דאסור אלא עכו''ם אצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב בהו
{יחזקאל כג-כ}
אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמ''ל דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב
{בראשית ט-כג}
וערות אביהם לא ראו: ולא יתכסה לא ב
מים הרעים
רש'י: סרוחים:
ולא ב
מי המשרה
רש'י: ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים:
עד שיטיל לתוכן מים:
וכמה מיא רמי ואזיל
רש'י: כמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם:
אלא ה''ק לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל
ומי רגלים
רש'י: מועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק''ש אצלם:
עד שיטיל לתוכן מים ויקרא ת''ר כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית אמר רב נחמן מחלוקת
לבסוף
רש'י: שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית:
אבל בתחלה
רש'י: שקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע''פ שהם רבים והולכין כבר בטלו:
כל שהן ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית אמר ליה רב יוסף לשמעיה
אייתי לי רביעיתא
רש'י: אפי' בתחלה:
דמיא כר' זכאי: ת''ר
גרף של רעי ועביט של מי רגלים
רש'י: שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט:
תוס' ד''ה: גרף של רעי: פי' רש''י של חרס בלוע משמע לפירושו אבל כלי דלא בלע כגון זכוכית אפשר דשרי:
אסור לקרות ק''ש כנגדן
רש'י: הואיל ומיוחדין לכך ואע''פ שאין בתוכן כלום:
ואף ע''פ שאין בהן כלום
ומי רגלים עצמן
רש'י: בכלי שאינו מיוחד להם:
עד
שיטיל לתוכן מים
תוס': (-ובלבד שיטיל בהן רביעית מים-)אבל בגרף אפשר דלא מהני מים:
וכמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית
בין לפני המטה
רש'י: שאין המטה מפסקת בינו לבינם:
בין לאחר המטה
רש'י: שהמטה מפסקת ביניהם אסור:
רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא ר''ש בן אלעזר אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם
או שיניחם תחת המטה
רש'י: ולא גרסינן כלי בתוך כלי:
איבעיא להו
היכי קאמר
רש'י: רשב''ג:
אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא או דלמא הכי קאמר לאחר המטה מרחיק ד' אמות וקורא לפני המטה אינו קורא כלל ת''ש דתניא ר''ש בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם
תחת המטה
רש'י: כאילו היו טמונים בארץ:
בעיין איפשיטא לן
רש'י: שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה:
מתנייתא קשיין אהדדי
רש'י: שהוחלפה שיטתן: מאן שמעת ליה וכו': לא ידעתי היכן היא:
איפוך בתרייתא מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי ר''ש בן אלעזר היא אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה
פשיטא לי
רש'י: במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים:
דכלבוד דמי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו א''ל לא ידענא
עשרה ודאי
רש'י: לא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:
לא מיבעי לי אמר אביי שפיר עבדת דלא איבעיא לך כל עשרה רשותא אחריתי היא אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשותא אחריתי היא משלשה עד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה אמר רב הלכה כר''ש בן אלעזר וכן אמר באלי א''ר יעקב ברה דבת שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ורבא אמר אין הלכה כר''ש בן אלעזר רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא
עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא
רש'י: דנישואין שלא היה יכול לבעול:
אזל בתריה לעיוני חזא ספר תורה דמנחא אמר להו איכו השתא לא אתאי
סכנתון לברי
רש'י: כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון:
דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין
אפילו עשרה מאני
רש'י: וכולן כליין כחד מאנא דמי: