תלמוד בבלי - ברכות-דף כו - א
אקמטרא
רש'י: ארגז של ספרים ובמגילה (דף כו:) קמטרי דספרי וכן תרגם יונתן ובגנזי ברומים (יחזקאל כז) אלמין דזהירין מחתין בקמטרין וכן לאשר על המלתחה (מלכים ב י) לדעל קמטרא:
ככלי בתוך כלי דמי
רש'י: דהא גלימא לאו כליין הוא:
. אמר רבי יהושע בן לוי ס''ת צריך לעשות לו
מחיצה עשרה
רש'י: ואם לאו לא ישמש:
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי חזייה
לדוכתיה
רש'י: במקום מטתו:
דמר בר רב אשי דמנח ביה
ספר תורה ועביד ליה מחיצה
תוס': ודוקא ספר תורה וגם בחומשים יש להחמיר כמו בספר תורה אבל בשאר ספרים דיין בכסוי בעלמא:
עשרה אמר ליה כמאן כרבי יהושע בן לוי אימר דאמר רבי יהושע בן לוי דלית ליה ביתא אחרינא מר הא אית ליה ביתא אחרינא אמר ליה
לאו אדעתאי
רש'י: לא נתתי לבי:
: כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות: אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא לאחוריו אבל לפניו מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה איני והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם
כנגד בית הכסא
רש'י: ברחוק ארבע אמות:
ומתפלל הכא במאי עסקינן בבית הכסא
שאין בו צואה
רש'י: שפינו אותה:
איני והאמר רב יוסף בר חנינא בית הכסא שאמרו אע''פ שאין בו צואה ו
בית המרחץ
רש'י: אסור להרהר בו:
שאמרו אע''פ שאין בו אדם אלא הכא במאי עסקינן בחדתי והא מיבעי ליה לרבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש זימון או אין זימון כי קא מיבעי ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה אבל כנגדו לא אמר רבא הני בתי כסאי
דפרסאי
רש'י: בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגומא והוא בשיפוע והרעי מתגלגל ונופל לגומא:
אע''ג דאית בהו צואה כסתומין דמו:
מתני'
זב שראה קרי
רש'י: אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ''ה צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי וכן נדה אם באה להתפלל י''ח:
ונדה
שפלטה שכבת זרע
רש'י: הרי היא כבעל קרי כדאשכחן בסיני שלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט) לפי ששכבת זרע מטמא בפליטתו כל שלשה ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להזריע להיות עוד ולד נוצר הימנה וה''פ נדה שפלטה עתה התשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה:
והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה
ורבי יהודה פוטר
רש'י: קא סלקא דעתך השתא הואיל וטומאת זיבה קודמת והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו אוסרתו בדברי תורה כדאמרינן בפרקין הזבים והמצורעים מותרים תו לא אתיא טומאת קרי דקילא ואסרה ליה:
:
גמ'
איבעיא להו בעל קרי שראה זיבה לר' יהודה מהו כי פטר רבי יהודה התם בזב שראה קרי דמעיקרא
לאו בר טבילה הוא
רש'י: לדברי תורה ואע''פ שטומאתו חמורה ותו לא אתי קרי ומצריך ליה:
אבל בעל קרי שראה זיבה דמעיקרא בר טבילה הוא מחייב או דילמא לא שנא תא שמע המשמשת וראתה נדה צריכה טבילה ורבי יהודה פוטר והא משמשת וראתה נדה כבעל קרי שראה זיבה דמיא וקא פטר רבי יהודה ש''מ תני רבי חייא בהדיא בעל קרי שראה זיבה צריך טבילה ורבי יהודה פוטר:
מתני'
תפלת השחר
רש'י: (-: עד הערב-) עד חשכה:
עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות
תפלת המנחה עד הערב
תוס': וא''ת אמאי לא קתני גבי תפלת המנחה כל היום כמו גבי תפלת המוספין וי''ל דזמן מוספין הוא כל היום אפילו משחרית שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד א''כ גם תפלת מוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר מה שאין כן במנחה אלא משש שעות ומחצה והכי נמי בפ''ק דע''ג (ד' ד:) לא ליצלי איניש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד כו' אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אע''פ שתפלת מוספין קודמת:
רבי יהודה אומר
עד פלג המנחה
רש'י: בגמרא מפרש לה:
תפלת הערב
אין לה קבע
רש'י: כל הלילה זמנה ובגמרא מפרש מאי לשון אין לה קבע:
ושל מוספים כל היום ר' יהודה אומר עד ז' שעות):
גמ'
ורמינהו
מצותה
רש'י: של קריאת שמע:
עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא
לותיקין
רש'י: המקדימין למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתני' למאחרים שלא יאחר יותר מחצות שמשם ואילך עבר הזמן:
דא''ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה
וכ''ע
רש'י: שאר המתפללין המאחרין עד חצות יכולין לאחר ותו לא:
עד חצות ותו לא והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן
טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים
תוס': וא''ת והאמר רב לקמן (ד' כז:) תפלת ערבית רשות וקי''ל כותיה באיסורי ועוד קשה דאמר לקמן (ד' ל:) טעה ולא התפלל יעלה ויבוא בלילה אין מחזירים אותו משום דאין מקדשין את החדש בלילה ולמה ליה האי טעמא תיפוק ליה דתפלת ערבית רשות וי''ל הא דאמרינן דתפלת ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטלה ומיהו אם איחר עד המנחה נראה דעבר זמנו בטל קרבנו כיון ששהה כל כך ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפילו תפלה אחת אם בטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקון:
שחרית מתפלל
במנחה
רש'י: היינו אחר חצות:
שתים כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה
איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה
תוס': לא בעי אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת:
מהו שיתפלל ערבית ב'
אם תימצי לומר
רש'י: כלומר אם תשיבני בשאלתי ממה שאמרנו טעה ולא התפלל ערבית וכו':
טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא דכתיב
{בראשית א-ה}
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא
וכיון דעבר יומו בטל קרבנו
רש'י: ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע כגון מוספים של כל יום ויום: