תלמוד בבלי - ברכות-דף כה - א
אבל לתפלה
רש'י: צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק''ש אינו מדבר לפני המלך:
עד שיכסה את לבו וא''ר הונא שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור ס''ד אלא כדאמר ר''נ בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון ולפסוק לאלתר וליקום משום דרשב''ג דתניא רשב''ג אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי
הדרוקן
רש'י: חולי המצבה את הכרס:
סילון
רש'י: של מי רגלים:
החוזר מביא את האדם לידי
ירקון
רש'י: חולי ששמו גלניצ''ה {ילונציא''ה: צהבת} :
: אתמר צואה על בשרו או
ידו מונחת בבית הכסא
רש'י: מחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה:
רב הונא אמר מותר לקרות ק''ש רב חסדא אמר אסור לקרות ק''ש אמר רבא מ''ט דרב הונא דכתיב
{תהילים קנ-ו}
כל הנשמה
רש'י: הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים:
תהלל יה ורב חסדא אמר אסור לקרות ק''ש מ''ט דרב חסדא דכתיב
{תהילים לה-י}
כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך: אתמר ריח רע
שיש לו עיקר
רש'י: שהצואה מונחת שם ומסרחת ושאין לו עיקר הפחת רוח:
רב הונא אמר
מרחיק ד' אמות
רש'י: מן העיקר ואע''פ שהריח בא אליו וכגון שהיא לאחוריו שאינו רואה אותה:
וקורא ק''ש ורב חסדא אמר מרחיק ד' אמות
ממקום שפסק הריח
רש'י: שהריח כלה שם: לא כנגד צואת אדם כו' ואע''פ שאין ריח:
וקורא ק''ש תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם ק''ש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא ק''ש ואם לאו מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד' אמות ממקום הריח וקורא ק''ש אמר רבא
לית הלכתא כי הא מתניתא
רש'י: דלעיל דאסר צואת כלבים וחזירים בשאין בהם עורות:
תוס' ד''ה: לית הלכתא כי הא מתניתא: פרש''י לית הלכתא כי הא מתניתא דלעיל דאסרה צואת כלבים וחזירים אפי' בשאין בהם עורות אבל בצואת אדם לא שייך ואסור בכל ענין משמע אבל בצואת תרנגולים לא איירי רבא ובאידך ברייתא לא גרס צואת תרנגולים כלל ולא פליג בהא אמתניתא דלעיל ולפי זה יש לאסור צואת תרנגולין ואומר רבינו יהודה דדוקא כשהן בלול שלהם שיש שם סרחון גדול אבל בתרנגולים ההולכים בבית אין חוששין. ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש ולא ידעינן לפרש ועוד קאמר מרחיקין מגללי בהמה ד' אמות ר' שמואל ברבי יצחק אומר ובלבד של חמור:
(בכל הני שמעתתא) אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם ק''ש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים
בזמן שנתן עורות לתוכן
רש'י: אצואת כלבים וחזירים קאי שדרכן לתתן. בעבוד העורות אבל צואת אדם אפי' בלא עורות שהרי אין דרכן לתתן שם הלכך ע''כ בלא עורות קאמר:
בעו מיניה מרב ששת ריח רע
שאין לו עיקר
רש'י: הפחת רוח:
תוס' ד''ה: ריח רע שאין לו עיקר: י''מ דבתי כסאות שלנו בעומק אם יש בהן מחיצה מפסקת הויא כמו ריח רע שאין לו עיקר כמו בתי כסאות דפרסאי לקמן (ד' כו.):
מהו אמר להו אתו חזו הני
ציפי
רש'י: מחצלות של בית המדרש:
דבי רב
דהני גנו והני גרסי
רש'י: ואע''פ שדרך הישנים להפיח:
וה''מ בדברי תורה
רש'י: (-לגרסא-)משום דלא אפשר:
אבל בק''ש
רש'י: יצא לחוץ ויקרא:
לא ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה
אבל דידיה
רש'י: הפיח הוא עצמו ממתין עד שיכלה הריח:
לא: אתמר
צואה עוברת
רש'י: אדם שנושאי' לפניו גרף של רעי להעבירו:
אביי אמר
מותר לקרות
רש'י: וא''צ להפסיק:
ק''ש רבא אמר אסור לקרות ק''ש אמר אביי מנא אמינא לה דתנן
הטמא עומד תחת האילן
רש'י: ולא בנושא את המת קאי דמת לא שנא עומד ול''ש יושב ול''ש הולך אהל הוא וגבי מצורע קתני לה בת''כ דגלי ביה רחמנא ישיבה דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. [מושבו] טמא. מכאן אמרו עומד נמי כיושב דמי דקביע אבל מהלך לא קביע:
והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא וכן ב
אבן המנוגעת
רש'י: הרי היא כמצורע שהקישה הכתוב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית (ויקרא יד):
ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב
{ויקרא יג-מו}
בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכא
{דברים כג-טו}
והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא: א''ר פפא פי חזיר כצואה עוברת דמי
פשיטא
רש'י: דפי חזיר אינו בלא צואה:
לא צריכא אע''ג דסליק מנהרא א''ר יהודה ספק צואה אסורה ספק מי רגלים מותרים א''ד אמר רב יהודה ספק צואה
בבית מותר
רש'י: דאין דרך להניח צואה בבית:
ת באשפה אסורה ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין סבר לה כי הא דרב המנונא דאמר רב המנונא
לא אסרה תורה
רש'י: במי רגלים לקרות אלא כנגד עמוד הקלוח בלבד:
אלא כנגד עמוד בלבד וכדרבי יונתן דר' יונתן רמי כתיב
{דברים כג-יג}
ויד תהיה לך מחוץ למחנה
ויצאת שמה חוץ
רש'י: ולא הצריכו כסוי וכתיב וכסית:
וכתיב
{דברים כג-יד}
ויתד תהיה לך וגו' וכסית את צאתך הא כיצד כאן בגדולים כאן בקטנים אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בודאן אבל בספקן לא גזור ובודאן
עד כמה
רש'י: ישהו על גבי קרקע ויהא אסור:
אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין וכן אמר רבה בב''ח א''ר יוחנן כל זמן שמטפיחין וכן אמר עולא כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרשומן ניכר א''ר יוסף
שרא ליה מריה
רש'י: ימחול לו רבונו דודאי שקר העיד משמיה דרב: היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה:
לגניבא השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא א''ל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב צואה אפילו כחרס אסורה והיכי דמי צואה כחרס אמר רבה בב''ח א''ר יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ו
א''ד
רש'י: חומרא היא אף ע''פ שאם זורקה נפרכת הואיל ואינה נפרכת מגלגול לחה היא:
כל זמן שגוללה ואינה נפרכת אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדפתי חזא צואה אמר לי עיין אי
קרמו
רש'י: לשון קרום טיל''א {טייל''א: אריג, קרום} כלומר גלד מעט:
פניה אי לא א''ד הכי א''ל עיין
אי מפלאי אפלויי
רש'י: אם יש בה סדקים סדקים יבשה היא ושרי:
מאי הוי עלה
רש'י: דמי רגלים:
אתמר צואה כחרס אמימר אמר אסורה ומר זוטרא אמר מותרת אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין
נבלעו
רש'י: בארץ:
או
יבשו
רש'י: על גבי אבנים בחמה: