תלמוד בבלי - ברכות-דף כד - ב
וממשמש בבגדו
רש'י: להעביר הכינה העוקצתו:
תוס' ד''ה: וממשמש בבגדו: פרש''י להעביר הכינה העוקצתו אבל לא מתעטף אם נפלה טליתו ותרי מילי נינהו. ור''ח פי' דחדא מילתא היא פי' ממשמש בבגדו תקן שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף שהרי היא הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה:
אבל לא היה מתעטף
רש'י: אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק:
וכשהוא מפהק היה מניח ידו
על סנטרו
רש'י: מנטו''ן {מינטו''ן: סנטר} בלע''ז שלא תראה פתיחת פיו:
מיתיבי המשמיע קולו בתפלתו
הרי זה מקטני אמנה
רש'י: כאילו אין הקב''ה שומע תפילת לחש ומגביה הרבה:
המגביה קולו בתפלתו
הרי זה מנביאי השקר
רש'י: דכתיב ויקראו בקול גדול (מלכים א יח):
מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח
רש'י: וי''א ניכר שהוא מכוער גרסינן:
המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא כאן לאונסו כאן לרצונו
אלא מתעטש אמתעטש קשיא
רש'י: דאין עטוש אלא לאונסו:
מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא כאן מלמעלה כאן מ
למטה
רש'י: מפיח בקול:
דאמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא
ותקילא לי כי כולי תלמודאי
רש'י: שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:
המתעטש בתפלתו סימן יפה לו
כשם שעושים לו נחת רוח
רש'י: שהעטוש נחת רוח לאדם:
מלמטה
כך עושין לו נחת רוח מלמעלה
רש'י: מן השמים למלאות שאלתו:
אלא רק ארק קשיא רק ארק נמי לא קשיא
אפשר כדרב יהודה
רש'י: להבליע באפרקסותו סודר שבראשו ושני ראשין תלויין בפניו:
דאמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואם טלית נאה הוא מבליעו באפרקסותו רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק
פתקיה
רש'י: זרקו:
לאחוריה א''ל לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו א''ל אנא אנינא דעתאי: המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה: אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר וה''מ ביחיד אבל בצבור אתי למיטרד צבורא: רבי אבא הוה קא
משתמיט מיניה
רש'י: לא היה נראה אליו לפי שהיה רבי אבא חפץ לעלות לא''י ורב יהודה אוסר לו לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש:
דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא''י עובר בעשה שנאמר
{ירמיה כז-כב}
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' אמר איזיל
ואשמע מיניה מילתא
רש'י: מבחוץ:
מבית וועדא
רש'י: מבית המדרש:
והדר אפיק אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה
ונתעטש
רש'י: מלמטה:
ממתין
עד שיכלה הרוח
רש'י: מגופו שנודף מאותו רוח:
וחוזר ומתפלל
רש'י: למקום שפסק:
איכא דאמרי היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל
ואומר
רש'י: בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר על ידי הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע:
תוס' ד''ה: ואומר רבש''ע: מיד באמצע תפלתו ואח''כ מתחיל ממקום שפסק:
רבש''ע יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו ובאחריתנו רמה ותולעה ומתחיל ממקום שפסק אמר ליה אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי: ת''ר היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה
חוצץ בטליתו על צוארו
רש'י: מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו מדביק בצוארו ובישן ערום קאמר:
וקורא ק''ש וי''א על לבו ותנא קמא הרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר אמר רב הונא א''ר יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק''ש א''ל רב חסדא האלהים אם אמרה לי ר' יוחנן בפומיה לא צייתנא ליה איכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר ריב''ל היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק''ש א''ל ר' חסדא האלהים אם אמרה לי ריב''ל בפומיה לא צייתנא ליה ומי אמר ר' הונא הכי והאמר רב הונא ת''ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה לא קשיא כאן בעומד כאן במהלך ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא וכי תימא הכא נמי כאן בעומד כאן במהלך איני והא רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן והוה קא קרי ק''ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק א''ל לר' יוחנן להיכן אהדר א''ל אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש הכי קאמר ליה
לדידי לא סבירא לי
רש'י: לא הייתי מזקיקו להפסיק:
תוס' ד''ה: הכי קאמר ליה לדידי לא סבירא לי: פירוש משום תרתי מילי חדא דסבירנא דאינו חוזר לראש דאמר רבי יוחנן (ר''ה דף ל''ד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא ועוד דסבירא לי מניח ידו על פיו ואם כן הוי ליה ראוי אלא לדידך דסבירא לך דחייב להפסיק וכו':
לדידך דסבירא לך אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש תניא כותיה דרב הונא תניא כותיה דרב חסדא תניא כותיה דרב הונא המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא ק''ש תניא כותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק''ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר
{יחזקאל כ-כה}
וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו [בהם] ר' אסי אמר
{ישעיה ה-יח}
הוי מושכי העון
בחבלי השוא
רש'י: בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק הן מושכין העון על עצמם אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש:
תוס' ד''ה: בחבלי השוא: כלומר בחנם מושכים עליהם עון כי טוב היה שלא היו מקיימין אותו כלל: פסק רבינו חננאל כרב חסדא דאסור לקרות ק''ש אפילו צואה תחת בגדו על בשרו וס''ל כל עצמותי תאמרנה (תהלים. לה) דאע''ג דר' חסדא תלמיד דר' הונא הוה לחומרא אזלינן ורב אלפס פסק כרב הונא מדאקשי גמרא מיניה ביומא פרק הממונה (ד' ל.):
רב אדא בר אהבה אמר מהכא
{במדבר טו-לא}
כי דבר ה' בזה ואם פסק מה שכרו אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר
{דברים לב-מז}
ובדבר הזה
רש'י: בשביל דבור זה שנזהרתם עליו תאריכון ימים:
תאריכו ימים: אמר רב הונא
היתה טליתו חגורה לו על מתניו
רש'י: לכסותו ממתניו ולמטה אע''פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק''ש: