תלמוד בבלי - ברכות-דף כד - א
כל לנטורינהו טפי עדיף
רש'י: להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני:
והיכא מנח להו אמר ר' ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תני רבי חייא מניחן
בכובע
רש'י: הוא הכיס שלהם:
תוס' ד''ה: והא תני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו: ואם תאמר אימא בכובע שלא כנגד ראשו שהרי בברייתא דלעיל נמי תני תחת מראשותיו ולא פריך מיניה משום דמצינן לפרושי שלא כנגד ראשו ואומר הרב דא''כ מאי איריא בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש''מ דמיירי אפילו כנגד ראשו ומ''מ קשיא לישני דמיירי באשתו עמו דבעיא כלי בתוך כלי וצ''ע:
תחת מראשותיו דמפיק ליה
למורשא דכובע
רש'י: שהתפילין נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא:
לבר בר קפרא
צייר להו בכילתא
רש'י: ביריעה הפרוסה סביבו' מטתו קושרן:
ומפיק למורשהון לבר
רש'י: בליטת הקשר שהתפילין בולטין מן היריעה היה הופך לצד החוץ ולא לצד המטה:
רב שישא בריה דרב אידי מנח להו
אשרשיפא
רש'י: ספסל:
ופריס סודרא עלוייהו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא ד
יום טבילה הוה
רש'י: יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש והיינו כשמואל דאמר אפילו אשתו עמו:
ולאגמורן הלכה למעשה
רש'י: מה שצוני להביאם לו לא עשה אלא ללמדני הלכה לעשות מעשה כשמואל:
הוא דעבד בעי מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה
שנים שישנים במטה
תוס': וא''ת והלא רואה ערות עצמו וי''ל שיוציא ראשו לחוץ וא''ת והרי לבו רואה את הערוה וי''ל דקסבר לבו רואה את הערוה מותר אי נמי חוצץ בבגדו כנגד לבו:
אחת מהו שזה יחזיר פניו ויקרא ק''ש וזה יחזיר פניו ויקרא ק''ש א''ל הכי אמר שמואל
ואפילו אשתו עמו
רש'י: שיחזיר פניו דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש:
מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מיבעיא אחר אדרבה
אשתו כגופו
רש'י: ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי:
אחר לאו כגופו מיתיבי שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ותניא אחריתי
הישן במטה ובניו ובני ביתו
רש'י: ואשתו בכלל ביתו:
תוס' ד''ה: ותניא אחריתי הישן במטה ובניו ובני ביתו: פי' רש''י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ועוד לפירושו הול''ל והא קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל קאי אבל מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא ואומר ה''ר יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא''כ היתה טלית מפסקת בינו לבינה:
בצדו הרי זה לא יקרא ק''ש אא''כ היתה טלית מפסקת ביניהן ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר
בשלמא לרב יוסף
רש'י: דאמר אשתו היא דשריא אבל אחר לא מתרץ להו למתניתא הא באשתו הא באחר והא דקתני בני ביתו אינו אשתו:
לא קשיא הא באשתו הא באחר אלא לשמואל קשיא אמר לך שמואל לרב יוסף מי ניחא והתניא היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה לא יקרא ק''ש אא''כ היתה טליתו מפסקת ביניהן אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי היא
לדידי נמי
רש'י: בין אשתו בין אחר פלוגתא דהני תנאי היא:
תנאי היא: אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק''ש ו
הא איכא עגבות
רש'י: דנגעי אהדדי:
מסייע ליה לרב הונא דא''ר הונא עגבות אין בהם משום ערוה לימא מסייע ליה לרב הונא האשה יושבת
וקוצה לה חלתה ערומה
רש'י: ואף על פי שערום אסור לברך אשה יושבת מותרת שבישיבתה פניה שלמטה מכוסים בקרקע:
מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע
אבל לא האיש
רש'י: מפני שהביצים והגיד בולטין ונראין ואף על פי שמגולות עגבותיו והיינו סייעתא:
תרגמה רב נחמן בר יצחק
כגון שהיו פניה טוחות
רש'י: דבוקות ומכוסות בקרקע טוחות משמע לשון שעיעות טיח חלק שאינה בולטת אפלטיירש''א {אפלשטרידי''ש: מכוסות טיח} בלע''ז:
בקרקע: אמר מר אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה אמר רב חסדא
תינוקת בת שלש שנים ויום אחד ותינוק בן ט' שנים ויום אחד
רש'י: שהוא זמן שהן באין לכלל ביאה:
איכא דאמרי תינוקת
בת י''א שנה ויום אחד ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום
רש'י: זמן שהן באות לכלל שערות ושדיהן נכונים שמשם ואילך באות לכלל [ביאה] שאדם מתאוה להן:
אחד אידי ואידי עד כדי
{יחזקאל טז-ז}
שדים נכונו ושערך צמח א''ל רב כהנא לרב אשי
התם אמר רבא
רש'י: גבי תפילין תחת מראשותיו דקאמר שמואל אפי' אשתו עמו הלכה כשמואל:
אע''ג דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה דשמואל
הכא
רש'י: גבי שנים שהם ישנים דקא שרי שמואל באשתו עמו מאי:
מאי אמר ליה אטו כולהו בחדא
מחתא מחתינהו
רש'י: באריגה אחת ארגתם:
אלא היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר א''ל רב מרי לרב פפא
שער יוצא בבגדו
רש'י: שנקב בגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השער בנקב מהו מי הוי ערוה לקרות ק''ש כנגדו או לא:
מהו קרא עליה
שער שער
רש'י: כלומר מה בכך:
: א''ר יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא
לאסתכולי בה
רש'י: אם אשת איש היא:
והא א''ר ששת למה מנה הכתוב
תכשיטין שבחוץ עם
רש'י: אצעדה וצמיד הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין:
תכשיטין שבפנים
רש'י: כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כתלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:
לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף אלא
באשתו ולק''ש
רש'י: אם טפח מגולה בה לא יקרא ק''ש כנגדה:
אמר רב חסדא
שוק
רש'י: באשת איש:
באשה
ערוה
רש'י: להסתכל וכן באשתו לק''ש:
שנאמר
{ישעיה מז-ב}
גלי שוק
רש'י: וכתיב בתריה תגל ערותך:
עברי נהרות וכתיב
{ישעיה מז-ג}
תגל ערותך וגם תראה חרפתך אמר שמואל קול באשה ערוה שנא'
{שיר השירים ב-יד}
כי
קולך ערב
רש'י: מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא:
ומראך נאוה אמר רב ששת שער באשה ערוה שנא'
{שיר השירים ד-א}
שערך כעדר העזים: אמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתיבי
התולה תפיליו
רש'י: ביתד יתלו חייו:
יתלו לו חייו
דורשי חמורות
רש'י: (-רשומות-) קשרים וסתומים הכלולים בתורה דורשי חמורות גרסינן והיא היא:
אמרו
{דברים כח-סו}
והיו חייך תלואים לך מנגד
זה התולה תפיליו
רש'י: שהתורה חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו:
לא קשיא הא
ברצועה
רש'י: והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה:
הא בקציצה ואיבעית אימא לא שנא רצועה ולא שנא קציצה אסור וכי תלה רבי
בכיסתא תלה
רש'י: בתוך תיקן היו ותלה התיק:
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא תיבעי הנחה כספר תורה קמ''ל: ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי
שגיהק
רש'י: ריט''ייר {רוטי''ר: לגהק} בלעז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל:
ו
פיהק
רש'י: באליי''ר {בדייליי''ר: לפהק} בלעז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישון או שעמד משינה:
ונתעטש
רש'י: שטרנוד''ר {אישטירנודי''ר: להתעטש} בלעז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי''ר {אישטינדייליי''ר: להתמקח} פיהק פיו הקים:
ורק
רש'י: ע''ג קרקע: