תלמוד בבלי - ברכות-דף נה - א. כל המאריך בתפלתו ו
מעיין בה
רש'י: אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:
סוף בא לידי
כאב לב
רש'י: שאין בקשתו נעשית:
שנאמר
{משלי יג-יב}
תוחלת
רש'י: לשון תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):
ממושכה מחלה לב וא''ר יצחק שלשה דברים
מזכירים עונותיו
רש'י: שעל ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו נראה מה הם:
של אדם ואלו הן
קיר נטוי
רש'י: מקום סכנה:
ועיון תפלה ו
מוסר דין
רש'י: בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על ידו: ה''ג הא דמעיין הא דלא מעיין:
על חבירו לשמים הא לא קשיא הא דמעיין בה הא דלא מעיין בה והיכי עביד דמפיש ברחמי והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב
{יחזקאל מא-כב}
המזבח עץ שלש אמות גבוה וכתיב
{יחזקאל מא-כב}
וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כל זמן שבהמ''ק קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא והתניא עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ו
לולבי גפנים
רש'י: וידלי''ש {וידילי''ש: קנוקנות} בלעז:
ו
מוריגי בהמה
רש'י: כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות:
ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו והשותה שמרי יין והמקנח בסיד ובחרסית והמקנח בצרור שקנח בו חבירו וי''א אף
התולה
רש'י: שאינו יושב אלא על ברכיו שמתוך כך נקביו נפתחין יותר מדאי: הכי גרסינן הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי: למגדלי חזירים ומלוי ברבית שכרן מרובה בלא טורח ושמחים בחלקם לכך פניהם צהובים:
עצמו בבית הכסא יותר מדאי לא קשיא הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית אמר לה
הימנותא
רש'י: לשון שבועה כלומר באמונה שתיהן אסורות לי:
לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס''ת לקרות ואינו קורא כוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות ס''ת לקרות ואינו קורא דכתיב
{דברים ל-כ}
כי הוא חייך ואורך ימיך כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב
{בראשית יב-ג}
ואברכה מברכיך
רש'י: והמברך ברכת המזון מברך לבעל הבית:
והמנהיג עצמו ברבנות דא''ר חמא בר חנינא מפני מה
מת יוסף קודם לאחיו
רש'י: דכתיב וימת יוסף וכל אחיו (שמות א):
מפני שהנהיג עצמו ברבנות: ואמר רב יהודה אמר רב שלשה
צריכים רחמים
רש'י: צריכים לבקש רחמים שיבאו לפי שהם בידו של הקב''ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו:
מלך טוב שנה טובה וחלום טוב מלך טוב דכתיב
{משלי כא-א}
פלגי מים לב מלך ביד ה' שנה טובה דכתיב
{דברים יא-יב}
תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה חלום טוב דכתיב
{ישעיה לח-טז}
ותחלימני (ותחייני): אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב''ה בעצמו ואלו הן רעב ושובע ופרנס טוב רעב דכתיב
{מלכים ב ח-א}
כי קרא ה' לרעב וגו' שובע דכתיב
{יחזקאל לו-כט}
וקראתי אל הדגן והרביתי אותו פרנס טוב דכתיב
{שמות לא-ב}
(ויאמר) ה' אל משה לאמר
ראה קראתי בשם
רש'י: ראה משמע היש בלבך תן עיניך בדבר:
בצלאל וגו' אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא'
{שמות לה-ל}
ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים
רש'י: שכן הם סדורים בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם וגו' את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה ומשה אמר לו עשה ארון וכלים כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן דס''ל לר''י שכסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר לו:
תוס' ד''ה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים: ואם תאמר היכא אשכחן שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות משכן תחלה הרי בפרשת תרומה כתיב ארון תחלה. ויש לומר דבפרשת כי תשא כתיב את אהל מועד ואת הארון לעדות:
הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב''ה עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף
אותיות שנבראו בהן שמים וארץ
רש'י: על ידי צירופן ובספר יצירה תני להו:
כתיב הכא
{שמות לה-לא}
וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם
{משלי ג-יט}
ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב
{משלי ג-כ}
בדעתו תהומות נבקעו אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא'
{דניאל ב-כא}
יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב
{שמות לא-ו}
ובלב כל חכם לב נתתי חכמה: אמר רב חסדא
כל חלום ולא טוות
רש'י: כל חלומות יראה אדם ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית שאינו טוב טוות לשון תענית כמו ובת טוות האמור בדריוש (דניאל ו):
ואמר רב חסדא חלמא
דלא מפשר
רש'י: שלא פתרוהו:
כאגרתא דלא מקריא
רש'י: לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכין אחר הפתרון:
ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה ואמר רב חסדא חלמא בישא
עדיף מחלמא טבא
רש'י: שמביא את האדם לידי תשובה: עציבותיה מסתייה דיו עצבונו מה שאדם מתעצב עליו מבטל את החלום:
וא''ר חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה אמר רב יוסף חלמא טבא
אפילו לדידי
רש'י: שאני מאור עינים:
בדיחותיה מפכחא ליה
רש'י: מבטליה:
ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה
מנגדא
רש'י: ממלקות קשה לגוף האדם יותר ממלקות לפי שדואג ממנו:
שנאמר
{קהלת ג-יד}
והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן
זה חלום רע
רש'י: מיראתו ישוב ויכנע: