תלמוד בבלי - ברכות-דף נג - בואין מברכין על הנר עד שיאותו: אמר רב יהודה אמר רב
לא יאותו יאותו ממש
רש'י: שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו ומאי עד שיאותו עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו ואז מברכים עליו אפי' הרחוקים ממנו ובלבד שיראוהו:
אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה ואפילו ברחוק מקום וכן אמר רב אשי ברחוק מקום שנינו מיתיבי היתה לו נר טמונה בחיקו או
בפנס
רש'י: בעששית:
או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה בשלמא משתמש לאורה ולא ראה שלהבת משכחת לה דקיימא בקרן זוית אלא ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה לאו דמרחקא לא כגון דעמיא ואזלא: ת''ר גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן ה''ד לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה איבעיא להו אוממות או עוממות ת''ש דאמר רב חסדא בר אבדימי
{יחזקאל לא-ח}
ארזים לא עממוהו בגן אלהים ורבא אמר
יאותו ממש
רש'י: עומד בסמוך:
וכמה
רש'י: הוא צריך להיות בסמוך:
אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון חזקיה אמר כדי שיכיר בין
מלוזמא
רש'י: משקל:
של טבריא למלוזמא של צפורי
רב יהודה
רש'י: היה מברך על אור שבבית אדא דיילא ורחוק מביתו היה רב יהודה לטעמיה דלא בעי סמוך:
מברך אדבי אדא דיילא
רבא מברך אדבי גוריא בר חמא
רש'י: סמוך לביתו היה רבא לטעמיה דאמר סמוך בעינן:
אביי מברך אדבי בר אבוה אמר רב יהודה אמר רב
אין מחזרין על האור
רש'י: אם אין לו אור א''צ לחזר אחריו:
כדרך שמחזרים על המצות א''ר זירא מריש הוה מהדרנא כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב אנא נמי לא מהדרנא אלא אי מקלע לי ממילא מבריכנא. מי שאכל וכו': אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא מחלוקת בשכח אבל במזיד ד''ה יחזור למקומו ויברך פשיטא ושכח תנן מהו דתימא ה''ה אפילו במזיד והאי דקתני ושכח להודיעך כחן דב''ש קמ''ל תניא אמרו להם ב''ה לב''ש לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך אמרו להן ב''ש לב''ה לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה לכבוד עצמו הוא עולה לכבוד שמים לא כל שכן הנהו תרי תלמידי
חד עביד בשוגג כב''ש
רש'י: אע''פ ששגג ונעקר מן המקום ע''י שכחה החמיר על עצמו כב''ש וחזר למקום שאכל וברך:
ואשכח ארנקא דדהבא ו
חד עביד במזיד
רש'י: נעקר ממקום שאכל במזיד כדי לברך במקום אחר שהוצרך לילך:
כב''ה ואכליה אריא רבה בב''ח הוה קאזל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך אמר היכי אעביד אי אמינא להו אנשאי לברך אמרי לי בריך כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת מוטב דאמינא להו
אנשאי יונה דדהבא
רש'י: שכחתי יונה של זהב:
אמר להו אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה דכתיב
{תהילים סח-יד}
כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה
יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה
רש'י: או בורחת או נלחמת בראשי אגפיה:
אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות: עד אימתי הוא וכו': כמה שיעור עכול א''ר יוחנן כל זמן שאינו רעב וריש לקיש אמר כל זמן שיצמא מחמת אכילתו א''ל רב יימר בר שלמיא למר זוטרא ואמרי לה רב יימר בר שיזבי למר זוטרא מי אמר ריש לקיש הכי והאמר רב אמי אמר ריש לקיש כמה שיעור עכול כדי להלך ארבע מילין ל''ק כאן ב
אכילה מרובה
רש'י: ד' מילין:
תוס' ד''ה: באכילה מרובה: ד' מילין כך פירש''י ולי נראה דזה מועט יותר מאכילה מועטת אלא נראה לפרש איפכא אכילה מרובה כל זמן שהוא צמא דאין שם קצבה אבל מועט ד' מילין:
כאן באכילה מועטת:
בא להם יין
רש'י: הא פריש לה בגמרא בריש פרקין לב''ש אין ברכת המזון טעונה כוס ולב''ה טעונה כוס:
וכו': למימרא דישראל אע''ג דלא שמע כולה ברכה עונה וכי לא שמע
היכי נפיק
רש'י: קס''ד באחד מן המסובין עסקינן במתני':
אמר חייא בר רב בשלא אכל עמהן וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בשלא אכל עמהן א''ל רב לחייא בריה ברי
חטוף ובריך
רש'י: כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך:
וכן אמר רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן והתניא ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך א''ל ר' נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין [במלחמה] וגבורים יורדין ומנצחין תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן
במשמע
רש'י: העונה והמברך במשמע קומו ברכו את ה' אלהיכם בס' עזרא (נחמיה ט) ואומר ויברכו שם כבודך והיא עניית אמן שבמקדש במסכת תענית (פ''ב דף טז: ולקמן דף סג.) מפרש קומו ברכו. בתחלת ברכה ויברכו שם כבודך במקום עניית אמן שבמקדש אומר בשכמל''ו:
אלא
שממהרין למברך
רש'י: ליתן שכר:
יותר מן העונה אמן בעי מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן
אחר תינוקות
רש'י: כשלומדים ברכות מפי רבן:
של בית רבן אמר ליה אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן
הואיל ולהתלמד עשויין
רש'י: שאין מתכוונים לברך אלא ללמד:
וה''מ בדלא עידן מפטרייהו
אבל בעידן מפטרייהו
רש'י: כשאומרים ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא עוני' אחריהן אמן:
עונין ת''ר
שמן מעכב את הברכה
רש'י: שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה לסוך אחר הסעודה את הידים אחר מים אחרונים להעביר את זוהמתן: מעכב את הברכה. שאסור לזמן עד שיובא וכן לענין שמעכב ברכות כל דבר הבא בקנוח סעודה שמותר לאכלו בלא ברכה עד שיסכוהו:
דברי רבי זילאי רבי זיואי אומר אינו מעכב רבי אחא אומר
שמן טוב
רש'י: שיש בו בשמים מעכב את הברכה למי שרגיל בו:
מעכב ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי ידענא אלא מתניתא ידענא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא
{ויקרא כ-ז}
והתקדשתם אלו מים ראשונים
והייתם קדושים אלו מים אחרונים
תוס': דוקא להם שהיו רגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בידינו ואין אנו רגילין ליטול אחר הסעודה אין הנטילה מעכבת עלינו לברך ומיהו אנשים מעונגים הרגילין ליטול ידיהן אחר הסעודה ודאי להם מעכבת הנטילה לברך ברכת המזון וצריכים ליטול את ידיהם קודם בהמ''ז: