תלמוד בבלי - ברכות-דף נג - א
אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא
רש'י: כגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין:
והתניא אור של חיה ושל חולה מברכין עליו אר''נ בר יצחק מאי שבת ששבת מחמת מלאכת עבירה תנ''ה
עששית
רש'י: לנטירנ''א {מנורה - נר שבתוך קופסא של זכוכית} :
שהיתה דולקת והולכת
רש'י: מע''ש ובבית ישראל:
כל היום כולו
למ''ש מברכין
רש'י: לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת:
עליה: ת''ר
נכרי שהדליק מישראל
רש'י: משחשכה מ''ש:
וישראל שהדליק מנכרי מברכין עליו נכרי מנכרי אין מברכין עליו מ''ש נכרי מנכרי דלא משום דלא שבת א''ה ישראל מנכרי נמי הא לא שבת וכי תימא
הך איסורא אזל
רש'י: מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה:
תוס' ד''ה: וכי תימא הך איסורא אזל ליה: ה''מ לאקשויי אי הכי נכרי מנכרי נמי אלא עדיפא מיניה פריך דה''מ לשנויי כדמשני בסמוך:
ליה והא אחרינא הוא ובידא דישראל קא מתילדא אלא הא דתניא
המוציא שלהבת לר''ה
רש'י: בשבת חייב ומוקמינן לה במסכת ביצה כגון דשייפיה לחרס משחא ואתלי בה נורא דגחלת ליכא אלא שלהבת ומשום חרס לא מחייב דלית בה שיעורא:
חייב אמאי חייב
מה שעקר לא הניח
רש'י: והוצאת שבת לא מחייבא עד דאיכא עקירה מרשות זו והנחה ברשות זו:
ומה שהניח לא עקר אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך אי הכי נכרי מנכרי נמי אין ה''נ
גזרה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון
רש'י: אי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה אתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד:
תוס' ד''ה: גזרה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון: חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי דאי לא הא לא קיימא הא אבל נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו והכי קיימא לן:
: ת''ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב נכרים אינו מברך אם רוב ישראל מברך הא גופא קשיא אמרת אם רוב נכרים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל מברך הא מחצה על מחצה אינו מברך בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי (דתנ') רישא רוב נכרים תנא סיפא רוב ישראל: ת''ר היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו בודק אחריו אם ישראל הוא מברך אם נכרי הוא אינו מברך מאי איריא תינוק אפי' גדול נמי אמר רב יהודה אמר רב הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקי'
גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא
רש'י: ואין צריך לבדוק אחריו דאי איתא דישראל הוא לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז האור בידו:
תינוק אימר ישראל הוא אקרי ונקיט: ת''ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה
כפי הכבשן
רש'י: ששורפים בו אבנים לסיד אם עבה כאור היוצא מפי הכבשן נהורא בריא היא ולהשתמש לאורה היא נעשית:
מברך עליו
ואם לאו
רש'י: לאו לאורה נעשית אלא לבשל ואין מברכין אלא על שנעשה להאיר:
אינו מברך עליו תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא
בתחלה
רש'י: בתחלת שרפת אבנים אין האור להאיר:
הא ל
בסוף
רש'י: לאחר שנשרפו האבנים רובן מדליקין אור גדול מלמעלה למרק שרפת האבנים ומשתמשין נמי לאורה:
תני חדא אור
של תנור
רש'י: בסוף מברכין עליו לאחר שהוסק התנור והפת בתוכה מדליקין קסמין דקין בפיו להאיר ולקלוט חומו לתוכו וכיון דמשתמש לאורו מברכין עליו:
ושל כירים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף תני חדא
אור של בית הכנסת
רש'י: בדאיכא אדם חשוב לכבודו הדליקוה ולא שצריך לאור אלא לכבוד בעלמא ואין מברכין עליו:
ושל בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו ל''ק
הא דאיכא אדם חשוב
תוס': אם כן משום כבודו של חשוב ולא לאורה כך פרש''י ור''ח פירש איפכא באדם חשוב לאורה ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת:
הא ד
ליכא אדם חשוב
רש'י: להאיר להם הדליקוה ומברכין:
ואי בעית אימא
הא והא דאיכא אדם חשוב
רש'י: ואי איכא חזנא שמש שאוכל בבית הכנסת אף לאורה עשויה שיאכל החזן לאורה ומברכין:
ולא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא ואב''א
הא והא דאיכא חזנא
רש'י: ואיכא סהרא שהחזן יכול לאכול לאורה אין מברכין על הנר שלא להאיר הדליקוה אלא לכבוד אדם חשוב:
ולא קשיא הא דאיכא סהרא והא דליכא סהרא: ת''ר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בש''א כל אחד ואחד מברך לעצמו ובה''א אחד מברך לכולן משום שנאמר
{משלי יד-כח}
ברוב עם הדרת מלך בשלמא ב''ה מפרשי טעמא אלא בית שמאי מאי טעמא קסברי
מפני בטול בית המדרש
רש'י: שבזמן שאחד מברך לכולם הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן:
תניא נמי הכי של בית רבן גמליאל לא היו אומרים
מרפא
רש'י: לאדם המתעטש שרגילים לומר אסותא:
בבית המדרש מפני בטול בית המדרש: אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים: מ''ט
נר לכבוד
רש'י: המת עבידא:
הוא דעבידא
בשמים
רש'י: עבידי לעבורי ריחא. דסרחונו של מת עבידי ולא להריח:
לעבורי ריחא הוא דעבידי אמר רב יהודה אמר רב
כל
רש'י: מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאו בלילה במוצאי שבת לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר:
שמוציאין לפניו ביום ובלילה
אין מברכין עליו
תוס': פירש''י מיהו מברכין עליו ברוך שברא שמן ערב והא דאמר לעיל בכיצד מברכין (ד' מג.) האי משחא כבישא מברכין עליו בורא עצי בשמים היינו בבא להריח ולא מיירי בתוך הסעודה:
וכל
רש'י: מת שאינו חשוב להוציא נר לפניו ביום אלא בלילה מברכין עליו אם הוציאוהו במוצאי שבת לקבורה:
שאין מוציאין לפניו אלא בלילה
מברכין עליו
רש'י: דלהאיר עבידא:
אמר רב הונא
בשמים
רש'י: שמוליך אדם אסטניס לבית הכסא להעביר ממנו ריח רע של בהכ''ס אין מברכין עליו:
של בית הכסא
ושמן העשוי להעביר את הזוהמא
רש'י: שמביאים בסוף הסעודה לסוך ידים מזוהמות והוא מבושם בבשמים:
אין מברכין עליו
רש'י: בורא עצי בשמים אלא והא דאמר בכיצד מברכין (דף מג.) האי משחא כבישה וטחינה מברכין עליו בע''ב לא בבא בתוך הסעודה קאמר אלא בבא להריח:
למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה מיתיבי הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך אין לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים אטו כולהו לכשפים מקטרן ה''ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי
לגמר את הכלים
רש'י: לבשם בעשנו את הבגדים:
אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערבי שבתות
בטבריא
רש'י: היו רגילים לגמר ערבי שבתות ובצפורי במו''ש: