קרבו פקדות העיר . הקריבו את הפקודים אשר הפקדתי לשחת את העיר :

ויקרא . קול גדול קרא באזני : קרבו פקדות העיר . אתם הממונים על העיר להשחיתה קרבו ובואו וכ''א יביא בידו כלי המיוחד לו להשחית בה :

פקודות . מל' פקיד וממונה :

קרבו פקדות העיר ראה שה' הפקיד מחבלים להשחית את העיר וקרא ואתם שיקרבו לשמור ולהכרית בכלי משחיתם :

פקדות, ממוני העיר. כמו וישם הכהן פקודות על בית ה' (מ''ב י''א) :

ששה אנשים . רבותינו פרשום במסכת שבת קצף אף וחימה משחית משבר מכלה : מפצו . שהוא משבר את הכל כמו ונפץ את עולליך ( תהלים קלז ) : וקסת הסופר . פנקס הם לוחות שמחופין בשעוה וחורתין בם בעט : אצל מזבח הנחשת . הוא מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחוש' שעשה משה במדבר :

והנה . כאשר קרא הנה היו באים דמות ששה אנשים וארז''ל שהם אף וחמה קצף משחית משבר ומכלה : שער העליון . כן שם השער וכן נאמר הוא בנה את שער בית ה' העליון ( מ''ב טו ) : מפנה צפונה . הפונה לצפון : ואיש . כ''א היה בידו כלי המשבר ומשחית המיוחד לו : ואיש אחד בתוכם . בתוך ששת האנשים היה עוד איש אחד מלובש בגדי בד ובהאזור אשר במתניו היה תלוי קסת המיוחד לסופר והוא מכלי כתיבה : ויבואו . אלה הששה עם האיש לבוש הבדים : מזבח הנחושת . הוא המזבח אבניה שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר :

מפנה . מל' פניה : מפצו . משבר ומפצץ וכן מפץ אתה לי ( ירמיה נא ) : בדים . פשתים כמו מדו בד ( ויקרא ו ) : וקסת . הוא מכלי הכתיבה :

והנה ששה אנשים ראה ששה מחבלים שהפקדו על העיר באים מדרך שער העליון ששם בית המלך, ואיש כלי מפצו בידו להשחית, ואיש אחד בתוכם לבוש בדים שהוא מלאך המלמד זכות, וקסת הסופר במתניו, לכתוב זכיותיהם בספר זכרון, והמליצה בזה כי ששה פקודי העיר רואי פני המלך הם השחיתו את העם והרגו הרג רב (ע''פ פקודתם) בסוף ימי המצור, כאילו ששה מלאכי משחית נתלבשו באלה לבלע ולהשחית, והם באו מבית המלך כי היו מרואי פניו, וירמיה היה כהן לבוש בגדי הבד לשרת בקדש וקסת הסופר במתניו לכתוב נבואותיו על ספר, כמו שאמר לו ה' שיכתוב על ספר דברי נחמות אשר ראה (ירמיהו סי' ל') והוא התעסק להשקיט את העם וליעצם עצת שלום ואמת :

מפנה. הפעל בשקל אשר אתה מראה בהר : מפצו, כלי המנפץ ומשבר, כמו מפץ אתה לי (ירמיה י''א) :

מעל הכרוב . מעל הכפרת שהשכינה היתה שורה שם עד הנה והתחילה להסתלק ולצאת לחוץ מעט מעט עשר מסעו' וזה מסע הראשון ( עיין עמוס ט פ' א ברש''י וצ''ע יוש''ה ) מן הכרוב למפתן בית קדשי הקדשים :

וכבוד וגו' . השכינה נסתלקה מן הכרוב שעל הכפורת אשר היה עליו וירד אל מפתן בית קה''ק ומשם קרא אל האיש וכו' :

נעלה . ענין סלוק כמו ונעלה הענן ( במדבר ט ) : הכרוב . הם הכרובים שעל הכפורת וקראם בשם כולל כרוב וכן כי רוח החיה ( לעיל א ) : מפתן . אסקופה כמו הדולג על המפתן ( צפניה א' ) :

וכבוד אלהי ישראל, ראה שהשכינה התחילה לנסוע מן הבית שזה סימן שהבית יוחרב, ויקרא אל האיש לבוש הבדים שהוא המלמד זכות :

והתוית תו . ורשמת רושם : על מצחות האנשים . הצדיקים כדי להיות לאות שלא יפגעו בם המשחיתים :

בתוך העיר . ולתוספת ביאור אמר בתוך ירושלים : והתוית תו . תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערי' בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה :

והתוית תו . ענין רושם וסימן כמו ויתו על דלתות השער ( ש''א כא ) : מצחות . מל' מצח : והנאנקים . גם הוא ענין אנחה כמו אנקת אסיר ( תהלים קב ) :

ויאמר אליו צוה שהוא יעבר תחלה ויתוה תו וסימן על מצחות האנשים הצדיקים שהם נאנחים על התועבות הנעשות בעיר כדי שמלאכי חבלה לא ישלטו בהם :

והתוית תו. רושם וסימן כמו הן תוי שדי יענני (איוב ל''א) : הנאנחים והנאנקים, הנאנח יהיה גם על רעת הכלל, והנואק הוא מפני לחצו ומכתו, כמו נאקת חלל, נאקת הנלחץ לעבודה קשה, ר''ל שהם נאנחים על עונות העם. ונאנקים מפני שנלחצים ונענים על שבלתי מסכימים אל מעשי הרשעים :

ולאלה אמר באזני . לששת המחבלים :

ולאלה . הם ששת האנשים הבאים בכלי מפצם : אמר באזני . ר''ל שמעתי כשהיה מדבר להם : אחריו . אחרי לבוש הבדים : והכו . באנשי העיר :

(ה-ו) ולאלה הששה מחבלים אמר באזני שיעברו בעיר אחריו ויכו את כולם וצוה שלא יגשו אל הצדיקים שעליהם התו והסימן, וצוה שיחלו להכות אצל הבית המקדש, וכן היה שהחלו להכות האנשים הזקנים שעמדו לפני הבהמ''ק, והיו ממונים שם או עובדים עבודת המקדש, והנמשל ששרי העם שהם פקודות העיר בעונות הדור נתן להם רשות מאת ה' להרוג בעיר, רק שה' צוה לירמיה שיעבור בתוך העיר להחזירם בתשובה, ושיתוה סימן על מצחות האנשים שישמעו בקולו, כמ''ש היוצא ונפל על הכשדים והיתה לו נפשו לשלל וחי, ולהמשחיתים אמר שיהרגו בעיר, כמ''ש הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נחלמים בם עם הכשדים וכו' ואספתי אותם אל העיר ונלחמתי אני אתכם (ירמיה כ''א ה') ר''ל שילחמו איש באחיו ע''י ה' ששם חרב מלחמה ביניהם, ושם אמר שהיוצא ונפל אל הכשדים וחי, וז''ש ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו, ר''ל שהוא ינצל מידם, ואמר וממקדשי תחלו כי החל המרד וההריגה בבהמ''ק בעת שנתאספו העם שמה, ושם החלו להכות בזקנים שהיו לפני הבית :

אל תחוס, ואל תחמלו, עיין הבדלה למעלה (ז' ג') :

וממקדשי תחלו . מן העומדי' לפני מקדשי ורבותינו אמרו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי מן המקודשים לי הם אותם חקוקי התיו שהתרה בהם מלהזיקם חזר וצוה לחבלם לפי שאמרה מדת הדין לפניו מה נשתנו אלו מאלו הרי לא מיחו בהם כדאיתא במסכת שבת :

למשחית . להשחי' מן העולם : ועל כל איש . אבל על כל מי שיהיה עליו הסימן אל תגשו אליו להכותו : וממקדשי תחלו . תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי : ויחלו . התחילו להכות מהזקני' שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים כמ''ש ושבעים איש מזקני וגו' ואיש מקטרתו בידו ( לעיל ח ) :

תחלו , ויחלו . מלשון התחלה :

טמאו את הבית . כאומר אל תחושו לטומאת בה''מ ומלאו חצרות בה''מ מן החללים ואח''ז צאו והכו בעיר : ויצאו . אחר שהכו בהחצרות יצאו והכו בעיר :

ויאמר, אח''כ צוה שיטמאו הבהמ''ק עצמו ע''י שימלאו חצרות המקדש בחללי חרב, ואח''כ יצאו להרג בעיר, וכן עשו והכו בעיר, והמליצה שאחר שהחל המרד סביב המקדש, יתפשט ההריגה ביניהם בחצרות המקדש, ומשם התפשטו בעיר והרגו איש את אחיו :

ואשאר אני . ונשארתי אני :

ונאשאר אני . לא נשאר כ''א אני כי לא רשם סימן אף על אחד כי לא מצא צדיק , ורז''ל אמרו שנענשו על שלא מיחו בהם : המשחית . כי תשחית את כולם בעת תשפוך חמתך על ירושלים :

ונאשאר . כמו ונשאר : אהה . ענין ל' צעקת יללה :

ויהי כהכותם, וראיתי כי לא ישאר רק אני לבדי שלא היו צדיקים ביניהם, ואמר, המשחית אתה וכו' בשפכך חמתך על ירושלם, ר''ל אחר שאתה רוצה לשפוך חמתך על ירושלים העיר עצמה לשרפה באש, ובזה תשוכך חמתך ותכלהו על העצים והאבנים ודי בזה ולא תשחית את ישראל :

ונאשאר אני. י''מ מן הנפעל נשארתי, ובא מלת אני תחת הכינוי תי והא' נוספת, ועיין רד''ק :

מלאה מטה . דין מעוקל :

בית ישראל . הם הנשארים בארצם אחר גלות מלכות אפרים ונטפלו למלכות יהודה : דמים . אנשי שופכי דמים : מוטה . הטיית משפט : עזב ה' . ביד מערכת השמים : ראה . מה הנעשה בארץ :

מטה . מל' הטיה :

ויאמר אלי השיב שהעון שלהם גדול במאד מאד שכל הארץ מלאה דמים ורציחה והעיר ששם השופטים לעשות משפט בארץ מלאה הטיית דין כי מכחישים ההשגחה שאומרים שאין ה' משגיח בארץ ולכן :

וגם אני . כמו שהם אומרים שאין אני רואה כן לא תראה עיני לחוס עליהם : דרכם . גמול דרכם אשלם על ראשם :

גם אני לא תחוס עיני כמו שהם אין חסים זה על זה כן דרכם בראשם נתתי מדה כנגד מדה :

משיב דבר . היה משיב תשובה אל ה' המשלחו : עשיתי וגו' . כאומר הנה לא צוית לרשום כ''א על מצחות הצדיקים ולא על זולתם והנה כן עשיתי כי לא רשמתי על מצחות זולתם ומן הצדיקים הנה לא מצאתי :

והנה ע''ז בא מלאך המלמד זכות לסייע אותי, ואמר שעשה כמו שנצטוה, ושמצא שם צדיקים ראוים להנצל, והמליצה שירמיה בא בתפלתו, והודיע כי הוכיח את העם ושיש גם צדיקים השומעים לקולו, כמו שמבואר בירמיה שנמצאו ג''כ שרים שהצילו אותו, ושהאמינו לדבריו :