ובהפילכם את הארץ בנחלה . שעתידים לחלוק את א''י לי''ב רצועות לא כחלוקה הראשונה שהיתה לרב כפי מניינו ולמעט כפי פקודיו והיו ב' שבטים או ג' ברצועה אחת עכשיו החלקים שוים וכשורות הכרם מפאת ים עד פאת קדים כמו שמפורש בסוף הספר : תרומה לה' . לבנות בה''מ הזה בו :

ובהפילכם וכו' . לפי שע''פ רוב יחולק הארץ בנחלה ע''י הפלת גורל לכן אמר לשון בהפילכם ועם כי החלוקה ההיא לא תהיה על ידי הפלת גורל או יאמר זה הלשון על הירושה ובדרז''ל ביום אתה מפיל נחלות ( ב''ב קי''ג ) : קדש מן הארץ . החלק הזה יהיה קדש מכללות הארץ : אורך . ממזרח למערב : ורחב . מצפון לדרום : בכל גבולה . ר''ל כל השטח הזה מסביב :

תרימו תרומה . ענין הפרשה כמו ויקחו לי תרומה ( שמות כ''ה ) : מגרש :

ובהפילכם את הארץ בנחלה, הנה יבאר (בסי' מ''ח) שבחלוקת הארץ לעתיד לבא יקחו י''ב שבטים כ''א רצועה שרחבה מצפון לדרום יהיה כ''ה אלף קנים שהם ע''ה מיל, ואורך הרצועה תהיה מן גבול א''י המזרחי עד גבול המערבי, ובין חלק של יהודה וחלק של בנימין יפרישו רצועה כמוה שתהיה תרומה לנשיא, שתחזיק ג''כ מצפון לדרום כ''ה אלף קנים, ובאורך ממזרח למערב מגבול א''י עד גבול המערבי, ומן תרומת הנשיא ירימו רצועה באמצע שתהיה כ''ה אלף קנים באורך וכ''ה אלף קנים ברוחב שתהיה תרומת הקדש, ורצועה זו תתחלק לשלשה חלקים ברוחב באופן זה, רצועה של עשרת אלפים קנים ברוחב וכ''ה אלף קנים באורך יהיה לכהנים, ובאמצע רצועה זו יהיה הר בית והמקדש, ורצועה אחרת כמוה תהיה ללוים, ורצועה הנותרת שהיא חמשת אלפים קנים ברוחב וכ''ה אלף קנים באורך יהיה שייך אל בנין ירושלים שלעתיד שיהיה לכל ישראל ולמגרשיה. וז''ש ובהפילכם תרימו תרומה לה' קדש מן הארץ, כי תרומת הכהנים הוא הקדוש מכולם, ארך חמשה ועשרים אלף ארך, ר''ל שהאורך תחשב בארוך, היינו ממזרח למערב, שסתם אורך הוא ממזרח למערב שם תהיה האורך, ומצפון לדרום יהיה הרוחב, קדש הוא, ר''ל הוא הקדש מיתר החלקים :

יהיה מזה . מן התרומה הזו יהיה לצורך הקדש להר הבית חמש מאות קנים והמותר לבתים לכהנים כמו שמפורש בסוף הספר :

יהיה מזה . מהשטח הזה יהיה מקודש ממנו חמש מאות וכו' ויהיה מרובע מסביב וזהו הר הבית : מגרש לו סביב . בכל ארבעת הרוחות יהיה מגרש חמשים אמה :

מגרש . ענינו מקום פנוי מבלי זריעה ואילנות וכן ומגרש לערים ( במדבר ל''ה ) :

יהיה מזה אל הקדש מחלק הזה יוקח החמש מאות קנים של הר הבית שהיה מדתו חמש חמש מאות קנים מכל צד, (כנ''ל ס''ס מ''ב). וחמשים אמה, וחוץ מזה היה חמשים אמה מגרש ומקום פנוי סביב חומת הר הבית :

ומן המדה הזאת . בקנה המדה שנמדד בו ריבוע הר הבית ה' מאות על ה' מאות כמו שאמור בענין של מעלה ( מ''ב ) לד' רוחות מדדו חומה לו סביב ה' מאות קנים וגו' : תמוד אורך . חמשה ועשרים אלף . קנים ורוחב י' אלפי' קנים ולפי שלא פירש בפסוק ראשון מה הן כ''ה אלף אם קנים אם אמות הוצרך לומר שכ''ה מדות בקנה המדה שנמדדו בה ה' מאות על ה' מאות של הר הבית נמדדין אלפים הללו לתרומה :

ומן המדה הזאת תמוד וכו' . ולפי שלא פירש למעלה במה ימודו מדת התרומה אם באמות אם בקנים לכן פירש ואמר ומן המדה הזאת ר''ל במדה שמדד את הר הבית דהיינו בקנים וכמ''ש וימד את רחב הבנין קנה אחד ( לעיל מ ) בזה המדה תמוד האורך של חמשה ועשרים אלף וכו' : ובו . באמצעית השטח ההוא יהיה המקדש הוא הר הבית שהוא קודש קדשים מול כל שטח הרצועה ההיא הנקרא קדש :

ומן המדה הזאת תמוד, יען לא נדע מדת הקנה שבו מדד האורך של כ''ה אלף ורחב י' אלף, באר שיהיה באותו מדה שמדד את החמש מאות של הר הבית, שזה כבר התבאר שהיה במדת קנה שהיה מחזיק שש אמות באמה של ששה טפחים (כמ''ש בסי' מ' פ''ה), וא''כ היה האורך ע''ה מיל והרוחב ה' מיל, ובו יהיה המקדש קדש קדשים, שלפי ערך קדושת תרומת הכהנים תהיה קדושת המקדש קדשי קדשים, בענין שעד המקדש היו חמש קדושות זו למעלה מזו, {{{א}}} שתרומת הנשיא היה קדש נגד א''י, ונקרא בשם תרומה, {{{ב}}} וחלק השייך להעיר קודש נגד תרומת הנשיא, {{{ג}}} וחלק של הלוים קדוש ממנה, {{{ד}}} וחלק של הכהנים קדוש ממנה, {{{ה}}} וחלק של הר הבית היא הקדושה החמשית הקדוש מכולם, ואחר הר הבית היה עוד חמש קדושות, {{{א}}} החצר החיצונה, {{{ב}}} למעלה מזה החצר הפנימי, {{{ג}}} האולם, {{{ד}}} ההיכל, {{{ה}}} קדשי הקדשים, הרי עשר מדרגות בקדושה :

קדש מן הארץ . סרס את המקרא מותר הקדש אשר מן הארץ הוא יהיה לכהנים משרתי המקדש המקריבים וגו' קדש מן הארץ היא התרומה הזאת : לכהנים משרתי המקדש יהיה . העודף על חמש מאות של הר הבית י''ב אלף ומאתים וחמשים למזרח וכנגדן למערב והמקדש באמצע וארבעת אלפים ושבע מאות וחמשים לצפון וכנגדן לדרום : והיה להם מקום לבתים . העודף הזה שסביב המקדש : ומקדש למקדש . וחמש מאות על חמש מאות האמצעיי' יהיו מקודשים לצורך המקדש אישיינטיג''יאה אלשיינטואיירא בלע''ז :

קדש . כל השטח הזה הוא קדש מכללות הארץ ויהיה אל הכהנים וכו' : והיה להם . השטח הזה יהיה להם מקום על בתים ומקום מזומן על המקדש :

ומקדש . ענין הזמנה כמו ויקדישו את קדש בגליל ( יהושע כ' ) :

קדש מן הארץ הוא, הוא הקדוש מיתר הארץ מצד שמיוחד לכהנים הקרובים לשרת את ה', והיה להם ר''ל לא יקחוהו בתורת נחלה לעשות בו שדות וכרמים כמו בחלק הלוים, רק יבנו שם בתים לשבתם, ומקדש למקדש שיהיה הכנת קדושה למקדש בענין שע''י הקדושה הזאת יהיה הר הבית קדש קדשים :

וחמשה ועשרים אלף . קנים אורך ועשרת אלפים רחב תרימו רצועה אחרת אצל זו בדרומה של זו לצורך הלוים כך מפורש בסוף הספר שהיא בדרום , מצאתי , כ' לשכות יהיה ללוים בהיקף המקדש לשמור הבית ולנוי ומותר הרצועות יעשו לצרכיהם , תו' :

וחמשה וכו' . ר''ל וסמוך לו יהיה עוד רצועה חמשה ועשרים אלף וכו' וזה יהיה ללוים וכו' להיות להם לאחוזה : עשרים לשכות . ר''ל בהרצועה ההיא יעשו עשרים לשכות סמוך לאחוזת הכהנים לשבת בהם הלוים השוערים למען יהיו קרובים אל הבית והשאר יהיה לצרכיהם ולבתיהם :

וחמשה ועשרים אלף ארך שאצל תרומת הכהנים לצד דרום, יהיה ללוים שהם פחותים מן הכהנים, שאינם משרתי ה' רק משרתי הבית וזה כולל גם הכהנים שיהיו אז פסולים לעבודה שנקראו משרתי הבית (כנ''ל מ''ד י''ג). להם לאחזה הם יקחוהו בתורת אחוזה ויוכלו לעשות שם שדות וכרמים אם ירצו, עשרים לשכות, והמקום יתחלק לעשרים חלקים, שבכל חלק יהיה עיר ללוים. שבימי קדם היו להם ארבעים ושתים עיר חוץ מערי המקלט, והיו לכהנים וללוים, ואז יהיה ללוים עשרים עיר ויחלקו נחלתם לעשרים גבולים :

ואחוזת העיר . בהיקף העיר אחוזת מושב חול שלה לבנות בה ישראל בתים : תתנו חמשת אלפים רחב . בדרומה של שנייה ואורך כמדת שתי הרצועות נמצאת כל התרומה מרובעת כ''ה על כ''ה אלפים : לעומת תרומת הקודש . כלומר במדת אורך רצועות תרומת הקודש : לכל בית ישראל יהיה . אותה רצועה שלישית תהיה מושב לזרים :

ואחוזת העיר . נחלת העיר ר''ל מקום זרע תבואה למאכל ליושבי העיר : לעומת תרומת הקדש . במדת אורך תרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים : לכל בית ישראל יהיה . אחוזת העיר יהיה לכל השבטים זה כזה :

לעומת . ר''ל בשוה וכן האופנים לעומתם ( לעיל י' ) :

ואחזת העיר, ורצועה הנשארת מחמש אלף ברוחב שלצד דרום מאחוזת הלוים, יהיה לאחוזת העיר, שהעיר תהיה בנגב (כנ''ל מ'), לעומת תרומת הקדש, והאורך יהיה מגביל לעומות תרומת הקדש, שארכו ג''כ כ''ה אלף אמה, וזה יהיה לכל בית ישראל, שכולם יהיה להם חלק בירושלים (כמו שיתבאר בסי' מ''ח) :

ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר . בסוף הפרשה הוא חולק את ארץ ישראל ממזרחה למערבה לי''ג רצועות י''ב למנין השבטים וכל אחת עשרים וחמש אלף קנים רחב וארכן כאורך כל ארץ ישראל ורצועה אחת לתרומה ארכה מן הגבול מזרח ועד גבול מערב ורחבה כ''ה אלפים קנים כשאר כל חלק וחלק ומאותה רצועה הוא תורם באמצעיתה ג' רצועות הללו האמורות למעל' שהם כ''ה אלפים על כ''ה אלפים והעודף עליהם למזרח עד סוף הגבול הארץ וכן למערב יהיה לנשיא מזה ומזה למזרח ולמערב : אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר . כנגד כל רחב שלשה הרצועות המובדלות לתרומת הקודש של רצועת הכהנים והלוים ואחוזת העיר : מפאת ים ימה . ממערב תרומת הקודש והעיר עד מערב הגבול : ומפאת קדמה קדימה . וממזרח התרומה למצר ממזרח לעומת אחד החלקים של שבטי' המפורשין בסוף הספר שהם מגבול ים של ארץ ישראל עד גבול קדים :

ולנשיא . ואל הנשיא הוא מלך המשיח אליו יותן אחוזת נחלה מזה ומזה לתרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים ולאחוזת העיר ולתוספת ביאור אמר אל פני תרומת וכו' : מפאת ים . העבר המערב כלפי המערב ומעבר המזרח כלפי המזרח : ואורך . של חלק הנשיא שמזה ומזה : לעומת אחד החלקי' . במדת אחד מן החלקים של השבטים אשר יהיו מגבול המערב אל גבול המזרח ועיין בקונ' בנין הבית בתחילתו ובצורה :

אל פני . ואל פני . ר''ל לפני : מפאת . מעבר :

ולנשיא, ר''ל והנשאר מן הרצועה של כ''ה אלף על כ''ה אלף עד גבול המזרחי של א''י ועד גבול המערבי, יהיה אחוזת הנשיא שהוא מלך המשיח, וז''ש שלנשיא יהיה מזה ומזה, היינו משני הצדדים של תרומת הקדש ואחזת העיר, מצד המערב עד סוף המערב, ומצד המזרח עד סוף המזרח, ויהיה חלקו כחלק אחד השבטים ממערב למזרח :

לארץ יהיה לו לאחוזה . ת''י דא ארעא תהא רבא לאחסנתא : ולא יונו . לשון אונאת ממון שגוזלין את נחלתם :

לארץ . בתוך הארץ יהיה לו זה לאחוזה בישראל : ולא יונו עוד . ר''ל כשיהיה להם אחוזת נחלה מרובה לא יעשקו עוד הנשיאים את עמי לקחת מה משלהם כי יהיה די להם בנחלת אחוזתם : והארץ . ושאר הארץ יתנו לבית ישראל חלק לכל שבט זה כזה :

לארץ . כמו בארץ ובאה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט' ) ומשפטו בכסא : יונו . מלשון אונאה הוא ענין עושק כמו ואיש לא יונה ( לעיל י''ח ) :

לארץ יהיה לו, זה יהיה ארצו ואחוזתו כאחוזת שבט אחד (לבד מה שיפריש באמצע הכ''ה אלף לתרומת הקדש) ולא יונו עוד נשיאי את עמי, ר''ל שבזמן הקודם שלא לקח המלך אחוזה בפ''ע לקח שדות וכרמים מאת העם בחזקה, וציער אותם, כמו שהיה באחאב, אבל עתה לא יצטרכו לזה כי יהיה לו נחלה בלי מצרים :

לארץ יהיה. בא הלמ''ד במקום ה''א, ויל''פ שיהיה לו לארץ, ר''ל שיקרא ארץ הנשיא, ויהיה לארץ מיוחדת : יונו. האונאה בא על אונאת ממון ועל כל צער שמצער את חברו, כמש''פ חז''ל מה שכפל וגר לא תונה אחד לאונאת ממון ואחד לאונאת דברים :

הרימו גרושותיכ' . סלקו את שאתם מגרשים את עמי מנחלתם :

רב לכם נשיאי ישראל . אתם המלכים מישראל שהייתם קודם החורבן הנה זמן רב היה לכם מה שהוניתם ועשקתם את עמי אבל עתה שמנו אתכם מלכי פרס לנשיאים על ישראל הסירו החמס ושוד ועשו משפט וצדקה : הרימו . הפרישו מעל עמי את המסים מה שהייתם גורשים ומטילים עליהם :

ושוד . ענין עושק : גרושותיכם . מלשון גירושין והשלכה :

כה אמר ה', עפ''ז אמר ה' לנשיאים, רב לכם, ר''ל יש לכם רב, ואינכם צריכים לגזול, לכן חמס ושד הסירו, וגם עשו משפט וצדקה להציל גזול מיד עושקו, הסירו גרושותיכם בל תגרשו עוד את עמי מנחלתם כמו שעשו הנשיאים עד הנה :

גרושותיכם. שהיו מגרשים הבעלים מן הארץ, והארץ היו קוראים ארץ מגורשת שהיא הפקר בלא בעלים, ויש לשתף בזה מ''ש (למעלה ל''ו ה') למען מגרשה לבז, שחושבים אותה כארץ מגורשת :

ואיפת . למדת היבש : ובת . למדת הלח :

מאזני צדק . ר''ל לא תעשו עוד עול במשקל ובמדה :

מאזני . כף מאזני משקל : ואיפת . זהו מדת היבש בת ג' סאין : ובת . זהו מדת הלח בת ג' סאין וכן ויין בתים עשרים אלף ( ד''ה ב' ב' ) :

מאזני צדק, מצוה להנשיאים שישגיחו על המדות שיהיו בצדק, שזה מכלל עשיית משפט, כמ''ש לא תעשו עול במשפט במדה במשקל, ואמרו חז''ל בספרא וספרי וב''ב (דף פ''ט) שצריך להעמיד ממונים ע''ז, ולכן הזהיר את הנשיא שישגיח על המאזנים ששוקלים בהם את המטבעות, ואיפת צדק הוא מדת היבש, ובת צדק הוא מדת הלח, לא כמ''ש להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה :

האיפה והבת . לשון מדה חומר וכור מוי''י בלע''ז : תכן אחד . לשון מניין כמו ותוכן לבנים תתנו ( שמות ה' ) מדה אחת זו עשירית לחומר של יבש שהוא שלשים סאין וזו עשירית לחומר הלח : לשאת . כמו לקחת וכן ת''י למוסב לשאת מעשר החומר תהיה הבת וכן עשירית לחומר יבש : האיפה אל החומר יהיה מתכונתו . סכום חשבון הבת והאיפה לפי גודל החומר יהיה , מצאתי , אם יוסיפו בחומר יוסיפו בבת אם יפחתהו מזה יפחתהו מזה שיכוון מעשרו לו :

תוכן אחד יהיה . ר''ל חשבון זו כחשבון זו האיפה עשירית החומר במדת היבש ובת במדת הלח : לשאת . לקחת את הבת מעשר מחומר בלח ואת האיפה מעשר מחומר ביבש ר''ל שיהא בהם שעור חשבון זה לא פחות ולא יותר : אל החמר וגו' . ר''ל לפי מדת החומר יהיה החשבון של כל אחד מהמדות האלה אם יוסיפו בחומר יוסיפו גם בהם לפי הערך וכן אם יפחתו מה :

תוכן . ענין חשבון כמו ותוכן לבנים תתנו ( שמות ה' ) : לשאת . לקחת כמו ובתים ונשאו ( מיכה ב' ) : החומר . מדה של שלשים סאים וכן וחומר שעורים ( הושע ג' ) : מתכונתו . חשבונו :

האיפה והבת, החומר הוא שלשים סאין בין ביבש בין בלח, וזה יהיה קבוע מן המלך ועפ''ז יקבע גם את המדה הקטנה שלוקחים בה מעשר מנת המלך שלא יגדיל אותה יותר להונות את העם, רק יהיה להם תוכן אחד לענין לשאת מעשר, שיהיה תמיד מעשר של החמר הבת במדת לח, ועשירית החמר יהיה האיפה במדת היבש, ויהיה תמיד מתכנתו כפי החמר, שיהיה תמיד מעשר של החומר, ואם יקטינו את החומר יקטין ג''כ את האיפה והבת :

מעשר, עשירית. העשירית הוא המספר. והמעשר הוא מה שמפרישין מעשר. את הבת היו מפרישין למעשר מן הבת הגדולה של החומר, (כמ''ש פי''ד), לכן אמר מעשר החומר הבת, אבל את האיפה לא היו מפרישין, כי היה מנת הנשיא ששית האיפה מחומר החטים והשעורים, לכן תפס רק שם המספר : תוכן. הוא המדה והמספר המכוון, כמו ותוכן לבנים תתנו :

והשקל עשרים גרה . עשרים מעין : עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל . הרי ששים שקלים : המנה יהיה לכם . לוצונ''ט בלע''ז ומנחם חברו לשון מניין והרי יש כאן מאתים וארבעים זוז מכאן שהיה מנה של קודש כפול והוסיפו עליו בימי יחזקאל שתות הרי מאתים וארבעים וכשחלקו הכתוב לשלשה ולא כתב סתם ששים שקלים יהיה לכם המנה צוה לעשות ממנו משקל שלישיתו ומשקל רביעיתו ומשקל מנה של חול שהיה מתחילה וכן ת''י תלתות מניא עסרין סלעין מני כספא עסרין וחמש סלעין רבעות מניא חמש עסרי סלעין כולהון שיתין מנין ומנא רבא קודשא יהא לכון :

והשקל . משקל השקל יהיה עשרים גרה : עשרים שקלים וגו' . בזמן ההוא היה משקל מיוחד בפני עצמו אבן מכ' שקלים ואבן מכ''ה שקלים ואבן מט''ו שקל לכן אמר כל אלו שלש המשקולות ביחד יחשב למשקל מנה ולא יעוותו את המשקל ( א''כ המנה הוא ששים שקלים והשקל הוא ד' זוז הרי למנה ר''מ זוז כי מנה של חול הוא מאה זוז ושל קדש כפול הרי מאתים והוסיף בה יחזקאל שתות מלבר הרי ר''מ זוז ) :

והשקל . שם משקל : גרה . שם מטבע מעה וכן עשרים גרה השקל ( שמות ל' ) : המנה . הוא ליטרא וכן שלשת מנים זהב ( מ''א י' ) :

והשקל, וכן קצב המטבעות היוצאות מן המלך יהיה להם קביעות, ובענין שלא יפול בם הזיוף והאונאה, השקל יהיה עשרים גרה, והמנה יהיה ששים שקל, שהם מאתים וארבעים זהובים, שמנה של קדש כפול היה והיה מאתים זהובים, ויחזקאל הוסיף ארבעים זהובים, ויעלה המנה ששים שקלים, כי יחזקאל תקן שיקח הנשיא מנתו אחד מששים, ולפי חשבונו יקח שקל ממנה, כי יתבאר שמנת הנשיא היותר גדול היה אחד מששים, שהוא מחטים ושעורים, כמו שיבואר (בפסוק י''ג), וכן יהיה מנתו מן הכסף, וצוה שיעשה מטבעות של עשרים שקלים ושל חמשה ועשרים שקלים ושל עשרה שקלים ושל חמשה שקלים, שמי שיהיה לו מנה וירצה לרצותו על מטבעות גדולות וקטנות יהיו בידו כל מיני מטבעות, כי עשרים וחמש ועשרים ועשרה וחמשה הם ששים, ויוכל להחליף ג''כ שיקח ב' פעמים חמשה ועשרים ועשרה, או ב' פעמים חמשה ועשרים וב''פ חמשה, או ב''פ כ' ב''פ י' וכדומה, וזה לתועלת המדינה :

עשרה וחמשה שקל. פי' עשרה שקל וחמשה שקל, שאל''כ היל''ל חמש עשרה שקל :

ששית האיפה מחומר החטים . הרי אחד מששים הפוחת לא יפחות מכאן וזה הוא שאמרו עין רעה אחד מששים : וששיתם . ותחלקו אחד מששה באיפה לתרומת חומר השעורים :

ששית האיפה וגו' . והוא חלק אחד מששים וזהו שאמרו רז''ל עין רעה לא יפחות מאחד מששים : וששיתם . תתנו חלק ששית מחומר השעורים ר''ל בין מחטים בין משעורים תתנו חלק אחד מששים :

וששיתם . מל' שש ר''ל תחלקו לקחת הששית :

זאת התרומה, שחוץ ממה שיהיה לנשיא אחוזה בארץ יקח תרומה מאת העם, וזה יהיה או אחד מששים, או אחד ממאה, או אחד ממאתים, ומפרש מחטים ומשעורים יקח אחד מששים, ויגיע לו מן החומר שהוא עשר איפות ששית האיפה :

וחוק השמן . למעשר : הבת השמן וגו' . הבת שהיא מדת השמן זו היא מעשר הבת יהי מן הכור , מצאתי העישור שהבת מעשרת מן הכור יהיה כיצד ( מעשר הבת מן הכור עשירית של בת על הכור הוא די''ץ מזור''ש בלע''ז תיבה זו משמשת על עצמה ועל אחרים כמו עבודת הקודש ועבודת בני מררי סא''א ) : עשרת הבתים . יהיה לכם החומר ואז יתכן ליטול הימנו בת אחת למעשר : כי עשרת הבתים חומר . לפי שהחומר יהיה לכם עשר בתים וכן תרגם יונתן חד מן עסרא הויא ביתא בכורא ארי עסר בתין כורא :

וחק השמן . ר''ל משפט מעשר השמן : הכת השמן . ר''ל הבת הוא מדת השמן ויתנו את הבת מעשר מן הכור והוא החמר וזהו לפי שעשרת בתים היא חמר א''כ הבת הוא חלק מעשר בחמר : כי עשרת הבתים חמר . ר''ל כי גם היום המדה כך היא עשרת בתים המה מדת החמר וכן יהיה לעתיד :

הכור . כן נקרא החומר וכן כורים עשרים אלף ( דה''ב ב' ) :

וחק השמן, מן השמן יקח אחד ממאה, והוא בת הבת, ר''ל שהבת הוא מעשר הכור (והכור הוא החומר) וזה הבת הגדולה (שהמליצה באה ממה שהבת נוטלת עישור נכסים, וכן בת זו היא מעשר הכור) והבת הגדולה מולדת בת קטנה שהיא מעשר מן הבת הגדולה והיא מעשר מן המעשר מן האם שהיא החומר או הכור כאילו היא בת הבת, וז''ש הבת השמן מעשר הבת מן הכור שיקח שמן הבת הקטנה, שהיא מעשר של הבת הבאה מן הכור, שהיא הבת הגדולה, אשר עשרת הבתים הם חומר, ר''ל עשרה הבתים הגדול, מבת הזה יקח בת שלה, שהיא בת הבת, שהיא א' ממאה :

הבת מעשר הבת מן הכור. הכור הוא מדה אחת עם החומר שהם שלשים סאין, ונקרא חומר, שהבעל הבית כשעשה כרי עשאו משלשים סאים, מלשון חמרים חמרים, שמשעשאו כרי נתחייב במעשר, ונקרא בימי שלמה כור (מ''א סי' ד' וסי' ה') שכן מכרו להצוריים במדה זאת, מלשון כירה ומכירה, ובעת שמכרו תבואה לחוץ לקח המלך מעשר, ומדת המעשר נקראת בת הכור, שעשרת בתים כאלה היו חומר, ולעתיד יתנו מעשר של בת הגדולה, שהיא בת הקטנה, בת הבת : וחק. היינו מנת הנשיא, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה :

ושה אחת מן הצאן . מיוחד שבצאנו וכן אמר משה מבחר נדריכ' לומיי''לור בלע''ז : מן המאתים ממשקה ישראל . דרשו רבותינו לענין הנסכים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור שנפל לתוכו יין של ערלה או של כלאי הכרם מכאן לערלה וכלאי הכרם שבטלין במאתים : ממשקה ישראל . מן המותר לישראל כל קרבנותיהם יהיו משקה הראוי לישראל כל עיקר הסעודה קרויה על שם המשקה כלומר האכילה עם השתייה תהא מן המותר לישראל :

ושה אחת וגו' . מן המאתים . מי שיהיו לו מאתים צאן יביא שה אחת לקרבן לחנוך הבית : ממשקה ישראל . ת''י מפטימא דישראל ר''ל מבהמות הטובים והמובחרי' שבידם יביאו הקרבנות וכן מסלת היפה יביאו למנחות ורז''ל אמרו מן המותר לישראל וכאומר מן הראוי לסעודת ישראל כי הסעודה נקראת ע''ש המשקה וכן אל המשתה וגו' ( אסתר ה' ) :

ממשקה . ת''י מפטימא ר''ל שמן בעל מוח רב מושקה בלחלוחית וכמ''ש ומוח עצמותיו ישקה ( איוב כ''א ) ועל המנחה נאמר בדרך השאלה :

ושה אחת מן הצאן, מן המאתים, מן הצאן יגיע לנשיא שה אחת ממאתים צאן, וכן יגיע לו שיעור זה ממשקה ישראל, היינו מיתר משקים שאינם שמן, כמו מן היין והשכר יקח תרומה א' ממאתים, וחז''ל הוציאו מזה שערלה בטלה במאתים, ר''ל שהשיעורים האלה שיקח שהיא א' מששים א' ממאה א' ממאתים, יהיה על שהם שיעורים קטנים ובטלים תמיד, כמו שמצאנו ביטול בששים, ותרומה עולה בא' ומאה, ומזה הוצאיו שה''ה שיש הבטלים במאתים ואמרו ממשקה ישראל מן המותר לישראל כי מה שהנשיא יקח מנות אלה מפרש אח''כ מפני שעליו יהיה מוטל להקריב קרבנות הצבור ונסכיהם, ובודאי יתנו לו משקה ישראל שכשר לנסכים, ומפרש למה יקח מנה מן הצאן ומנה מן התבואה והיין והשמן, וזה יהיה למנחה, מן החטים יקריב מנחות, וכן מן היין והשמן יקריב מנחת נסכים, ומן הצאן יקריב עולה ושלמים, וקרבנות צבור הצריכים לכפר עליהם, כמו שעירי ר''ח ושל מועדות שמכפרים על הצבור, שכל קרבנות הצבור יהיו מוטלים על הנשיא, ולכן.

אל התרומה הזאת . האמור' למעלה לדעת כל עמי הארץ תהיה :

כל העם וגו' . אין מי נקי מהם כולם יתנו התרומה הזאת ואף על הנשיא בישראל גם עליו לתת התרומה הזאת :

כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא, ובזה יהיו כאילו הצבור מביאים אותם בשותפות, אחר שכולם נתנו חלקם, ועי''כ.

כל העם הארץ. כמו הארון הברית, ויל''פ שיהיה החיוב על העם, ועל הארץ, עד שגם הפטורים ממסים ישלמו זאת מצד חיוב הארץ :

ועל הנשיא . אומר אני שהנשיא הזה בכהן גדול מדבר וכן כל הנשיא שבענין ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר :

ועל הנשיא יהיה . ומלבד התרומה יהיה עוד על הנשיא העולות ומנחות ויין הנסכים הבאים בחגים וכו' : בכל מועדי . בכל הימים שהם נועדים ומתאספים לבוא אל המקדש והם חגים וחדשים ושבתות וכפל הדבר במ''ש : הוא יעשה . ר''ל משלו יביא את כל אלה :

והנסך . יין לנסכים : מועדי . מלשון וועד ואסיפה :

ועל הנשיא יהיה מוטל העולות והמנחה והנסכים של כל השנה התמידים שמביאים לעולה בכל יום יובאו מקופת הנשיא, וכן בחגים ור''ח ושבתות שמביאים עוד קרבנות מוספים ושעירי חטאת וכבשי עצרת שהם שלמי צבור, יעשה הנשיא מכיסו את העולה וכו', ויצאו בו הצבור אחר שכולם הששתפו בו :

חגים, מועדים. החגים הם שמביאין בהם שלמי חגיגה, ור''ה ויוה''כ נקראו מועדים :

כה אמר אד' . אלהים . בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים . הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן : וחטאת . וטהרת :

בראשון . בחודש הראשון : תקח פר וגו' . הוא הפר האמור למעלה ונתתה וגו' פר בן בקר לחטאת ( לעיל מ''ג ) ועתה בא לומר שהחינוך יהיה באחד לחדש הראשון ופירש עוד מה שחסר למעלה : וחטאת . בזה תטהר את המקדש :

תמים . שלם ממום : וחטאת . ותטהר :

כה אמר ה', בענין הקרבנות הנזכר בפרשה זו ושל אחריה יש פליאות רבות, הציע אותם באורך השר מהרי''א כי כולם סותרים מוסיפים וגורעים על חקי הקרבנות האמורים בתורת משה, וסותרים אל העקר אשר בידנו שהתורה לא תשתנה ולא תנוסח בשום אופן, והוא במ''ש (פסוק כ''א כ''ב) שיעשה הנשיא בע''פ פר חטאת, ולא נמצא קרבן זה בתורה. ? ואמר (פסוק כ''ג) שיעשה בז' ימי החג עולה ז' פרים וז' אילים, ועולת הפסח היו שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים. ? ואמר (פכ''ד) שהמנחה יהיה איפה לפר ואיפה לאיל, ובתורת משה כתוב ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל, ואמר שהשמן הין לאיפה, ובתורה שלישית ההין לאיל וחצי ההין לפר, והנביא נתן מדה איפה והין שוה בכולם. ? ואמר (פכ''ה) שבשביעי בט''ו בחדש שהוא בחג הסוכות יעשה כאלה שבעת הימים, וקרבנות החג שבתורה היו באופן אחר הפרים הולכים ומתמעטים ואילים שנים וכבשים י''ד. ? ואמר (סי' מ''ו ד') שבשבת יקריב ז' כבשים ואיל, ובתורה ב' כבשים לבד. ?, ואמר (שם ו') שבר''ח פר וששה כבשים ואיל, ובתורה פרים שנים ושבעה כבשים. ?, ואמר (פי''ג) שיקריב תמיד כבש בבקר ומנחה ששית האיפה ושמן שלישית ההין, ולא זכר תמיד של בין הערביים, ובתורה עשרית האיפה סולת בשמן כתית רביעית ההין. ? ומדוע לא זכר קרבנות חג השבועות ור''ה ויו''כ. ? וכבר עמדו חז''ל ע''ז במנחות דף מ''ה, ור' יוחנן אמר אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, וה''ה שישתנה ענין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במ''ש שיהיה שינוי לעת''ל בטבע, ובין בזה שיהיה שינוי במצות, ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ''ש הרי''א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראות שעה, ולפ''ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהי' התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גומ''ג, (ור''א ור''י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך הימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בשמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י''ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ''א יום כמו שנזכר בעשרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימי הקודמים, וממילא ראוי לפ''ז שמלואים של לעתיד יהיו כ''ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי''ד ימים וכ''א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ''ח יום הראוים עתה ס''ה שבעים יום, והנה בימי משה אחר גמר ז' ימי המלואים התחילו ימי החנוכה של הנשיאים שנמשכו י''ב יום, והיה ראוי שגם זה יעשה בימי שלמה שתי פעמים י''ב ובימי עזרא ג''פ י''ב, ולעתיד ד' פעמים י''ב יום, והגם שלא נעשו בימי שלמה ועזרא מפני שלא היה זמן הראוי, בכ''ז יעשה לעתיד ג''כ כסדר הנ''ל, י''ב יום נגד ימי משה, וכ''ד יום נגד ימי שלמה, ול''ו יום נגד ימי עזרא, ומ''ח יום של לעתיד, ס''ה ק''ך יום, ועם שבעים הנ''ל הם ק''צ, וסימנך לק''ץ הימין, ולכן יתחילו בע''פ וימשיכו עד שמיני עצרת שהם ק''ץ יום בכיון, כה אמר ה', הודיע לו ענין חנוכת הבית לעתיד, וכבר אמר לו (סי' מ''ג י''ח) איך יכפר על המזבח, וזה יתחיל בכ''ג באדר וימשך שמונה ימים עד ר''ח ניסן כמו שהיו במלואים של משה, ועתה יודיע לו מה שיעשה מן ר''ח שכבר נרצה המזבח, ויתחיל לכפר על הבית וזה ימשך עד י''ד ניסן, ואז יתחילו ימי החנוכה שימשכו עד שמיני עצרת, צוה ליחזקאל שבאחד לחדש יקח עוד פר בן בקר לחטא את המקדש :

הבית . הוא ההיכל : פנות העזרה למזבח . זויות דפוס בנין גג המזבח : החצר הפנימית . הוא עזרת אנשים :

פנות . זויות : העזרה . כן יקרא דפוס בנין המזבח כמ''ש ומהעזרה הקטנה ( לעיל מ''ג ) :

ולקח הכהן מדם החטאת ונתן על מזוזת הבית היינו האולם וההיכל, ואל ארבע פנות העזרה הוא הסובב של המזבח, (כנ''ל מ''ג כ'), וז''ש למזבח, ועל מזוזת שער החצר הוא עזרת ישראל על ג' השערים שלו :

העזרה למזבח. כי עזרה שם משותף על עזרת ישראל, ועל חלקי המזבח (כנ''ל מ''ג י''ד) לכן אמר. שר''ל העזרה של המזבח :

וכן תעשה בשבעה בחודש . יש לומר וכן תעשה כל שבעה וכן הוא אומר למעלה שבעת ימים יכפרו על המזבח ורבותינו כך פרשוהו במנחות וכן תעשה פר שאינו נאכל בשבעה שבטים שחדשו דבר והורו ב''ד שלהן שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב צבור על פיהם שמביאין פר העלם דבר : מאיש שוגה ומפתי וגו' . הרי זה מקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי אחר שבעת ימי המלואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאותם ואשמותם ויתכפרו שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר :

וכן תעשה . ר''ל וכן תחנך בקרבנות בכל משך שבעה ימים בימי החדש יום אחר יום אולם לא בענין שצוה להביא בראשון כי בששת הימים צוה להביא שעיר לחטאת ופר ואיל לעולות כמ''ש שם : מאיש שוגה ומפתי . ר''ל הקרבנות הללו יבואו להסיר העון מאיש שוגה ומפתי ר''ל ממי שנכנס במקדש במקום שאין לו רשות ליכנס ועשה זאת בשגגה או בסכלות הדעת : וכפרתם . בהם תקנחו את הבית מן החלול של הנכנסין שם שלא ברשות :

שוגה . מלשון שגגה : ומפתי . שוטה וסכל : וכפרתם . הוא ענין קנוח וכן וכפרתהו ( שם ) :

וכן תעשה בשבעה בחדש, יקריב שנית פר חטאת ויחטא ממנו כמו בפר הראשון, מאיש שוגה ומפתי, מוסב על וחטאת את המקדש (שבפסוק י''ח) שיחטא מאיש שוגה, ר''ל כי החיטוי שיהיה בא' לחדש היה לכפר על המזיד, והחיטוי שבז' לחדש יחטא את המקדש מן המשגה, היינו מה שחטא איש ע''י שגיאת העיון, כגון שטעה בהוראה, או מה שחטא ע''י פתיות, ובשני פרים אלה תכפרו את הבית, כי פרים ושעירים שהקריבו מן ז' אדר עד ר''ח ניסן (כנ''ל סי' מ''ג) היו לכפר על המזבח :

מאיש שוגה ומפתי. השוגה היא שגיאה עיונית, וזה ההבדל בין שגה ובין שגג, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רמ''ג) והוא מי שמעיין וטועה בעיונו דהיינו שגגת הוראה. והפתי, הוא השוגג מפני חסרון ידיעה :

שבועות ימים . על שם שמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות , מצאתי : מצות יאכל . מצות יאכלו בו בחג :

הפסח . זמן הבאת קרבן פסח : חג שבועות . ר''ל כל ימות החג שהם שבעת ימים יאכל מצות :

שבעות . כמו שבעת בלא וי''ו וכן למעלה לעמות אחד החלקים והוא כמו לעמת בלא וי''ו :

בראשון עתה הודיעו סדר המלואים והחנוכה שיתחיל בע''פ, וז''ש בראשון ר''ל ראשון לחנוכה, שיתחיל בארבעה עשר יום לחדש ניסן, יהיה לכם הפסח, בא ללמד בל יחשוב איש שהקרבנות שיספר פה יהיו תחת הפסח וחג המצות אשר צותה התורה לשמור ביום ההוא, אמר לא כן, כי בכ''ז יהיה לכם הפסח, תביאו את קרבן הפסח כהלכותיו בי''ד ניסן, וכן יהיה חג שבעת ימים יהיה חג המצות ויובאו קרבנות חובת היום כמצוה בתורת משה, וכן מצות יאכל שלא תשתנה שום דבר ממצות היום :

שבעות ימים. כמו שבעה :

ועשה הנשיא ביום ההוא וגו' . רבותינו אמרו שבקשו לגנוז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה ברם זכור לטוב חנניה בן חזקיהו בן גרון שישב בעליה ודרשו ובעונינו נעלם ממנו מה שדרש בקרבנות האל' פר בארבעה עשר בניסן למה , ואומר אני שמא בי''ד בניסן של פסח ראשון שנתחנך בו הבית עומד ופר זה בא תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בשמיני למלואי' ומגיד שאם לא הקריבו בשמיני למלואים יקריבנו בי''ד בניסן כדי שיתחנך לעבודה קודם י''ט לפי שעליו קרבנות ועולת המועד לעשות כמו שאמור למעלה ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים וגו' :

ועשה הנשיא . ר''ל יביא משלו : ביום ההוא . בי''ד לחדש הראשון : בעדו . לכפר בעדו ובעד כל העם : פר חטאת . זה יהיה מקרבנות המלואים כי ימי המלואים יתחילו באחד לחדש הראשון וישלמו אחר הסוכות ( וגם שלמה ועזרא לא עשו במספר ימי המלואים שהיו במשכן ולא היה מספר זה כזה ולפי שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון ירבו ימי המלואים כ''כ ) :

ועשה הנשיא, רק חוץ מקרבנות היום המחוייבים כפי תורת משה אשר יבואו כהלכתם, יעשה הנשיא קרבנות שיהיו הוראת שעה מחמת חינוך, והוא שבע''פ יביא לחנוכה פר חטאת, וזה לא יהיה לכפר על המזבח ועל המקדש, שכבר כפר בימים הקודמים כנ''ל, רק לכפר בעדו ובעד כל עם הארץ :

שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום . והתורה אמרה פרים בני בקר שנים ואיל אחד אין לי להעמיד מקרא זה אלא שבעה פרים וז' אילים לשבעת הימים פר ליום ואיל ליום ובא ללמד שאין הפרי' מעכבין זה את זה ולא האילים מעכבין זה את זה וכן שנינו במנחות אך לא הביאו מן המקרא הזה ראיה אלא ממקרא שנאמר למטה ( מו ) וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל ושמא אף זה בא ללמד כן וכן פירושו שבעה פרים ושבעה אילים ליום צרוף דבר יום ביומו עולים שבעה פרים לשבעת ימים : וחטאת שעיר עזים ליום . שעירי הרגלים :

יעשה . ר''ל הנשיא יביא משלו : שבעת פרים וגו' . הם קרבנות המלואים ולא נזכרו כאן הקרבנות האמורות בתורה שהיו באות חובה לכל יום : ליום שבעת הימים . ר''ל לכל יום משבעת הימים :

ושבעת ימי החג, חוץ מקרבנות החג הכתובים בתורה יעשו עולה לה' שבעה פרים ליום, ואל תחשוב שס''ה יהיו שבעה דהיינו אחד אחד ליום, לז''א שבעת הימים, ר''ל בכל יום משבעת הימים יבא ז' פרים. וחטאת וכו' וכ''ז לחינוך :

ומנחה איפה לפר . מנחת הנסכים איפה לפר איני יודע מה הוא שהרי אמר' תורה שלשה עשרונים וי''ל איפת קמח להוציא סולת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין : ואיפה לפר . למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה : ואיפה לאיל . אף זו קמח להוציא ממנה ב' עשרונים סולת מנופה כל צרכה כמו ששנינו ב' הלחם שתי עשרונים משלש סאין : הין לאיפה . לא ידעתי למה ויש לומר לא שיקריב ההין כולו אלא שנתות היו בהין ויקריב שמן לפי הסולת כמשפט הזבח לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו לפי שנתות של הין :

ומנחה וכו' . עם שהתורה אמרה שיעור אחד למנחה ולשמן וחלק בין פר לאיל זהו בדבר הקרבנות שאמרה התורה ואין בכלל הזה קרבנות של המלואים שלעתיד אולם רז''ל דרשו בכל אלה :

הין . שם מדה ובו י''ב לוגין :

ומנחה, וגם המנחה שיביא לחינוך תשתנה מן המנחה הקבועה בתורה, שיהיה איפה בין לפר בין לאיל, וכן השמן ישתנה מצותו להיות הין לאיפה כי כ''ז הוא מצוה לשעה לבעבור החינוך לבד, חוץ מנסכי היום שיעשו כמצותן :

בשביעי . בחדש השביעי : יעשה כאלה . יביא קרבנות למלואים כל שבעת הימים כמספר האמור בפסח : כחטאת וגו' . כל אלה יביא בסוכות כמספר האמור בפסח אבל בשבועות ובר''ה וביוה''כ לא צוה להוסיף קרבנות בהמה על האמור בתורה לעשות מה בשביל המלואים ובשמיני העצרת כבר נשלמו ימי המלואים :

בשביעי, והחינוך הזה ימשך עד חג הסוכות עד שבחדש השביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג, היינו בחג הסוכות, יעשה כאלה שבעת הימים, בכל ז' ימי סוכות עד שמיני עצרת שעד אז ימשכו ימי החינוך, כחטאת וכעולה הכל כמו שעשה בפסח וכן כמנחה וכשמן, ומפני שבפסח יתחיל החינוך ובסוכות יסיים, באו בהם קרבנות שוים, וגם שאז תהיה מלחמת גוג ומגוג, וסוף התשועה, כמ''ש בזכריה (סי' י''ד) :