שער החצר הפנימית הפונה קדים וגו' . שנו רבותינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער ההיכל אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום עליו מפורש בקבלה ( לעיל מ''ד ) איש לא יבא בו והיה סגור :

שער החצר הפנימית . הוא שער עזרת אנשים : יהיה סגור וכו' . לפי שלא יהיו רגילין לבוא לבה''מ בימות החול לא העם ולא הנשיא : ימי המעשה . כן יקראו ימות החול שמותרים לעשות בהם מלאכה : וביום השבת יפתח . כי אז יהיו רגילין לבוא להשתחות לה' ולכן יפתח שער המזרחי כי בבואם דרך שם ישתחוו מול פתח ההיכל ובית קה''ק : וביום החודש . יאמר על יום הראשון מהחדש והוא ר''ח וכן מחר חודש ( ש''א כ ) :

כה אמר ה', יתחיל לספר הקרבנות שיקריב במאה ותשעים ימי החינוך מפסח עד שביעי לחג הסוכות, והקדים באיזה אופן יבא הנשיא לבמה''ק להקרבת הקרבנות, שער החצר הפנימית שהוא שער המזרחי של עזרת ישראל, יהיה סגור ששת ימי המעשה כמו שער המזרחי של החצר החיצונה, רק ששער החיצון יהיה סגור תמיד, ושער הפנימי יהיה סגור רק בששת ימי המעשה וביום השבת והחדש יפתח :

דרך אולם השער מחוץ . כמו שאמור למעל' ואילמיו אל החצר החיצונה דרך אולם השער של עזרה כלומר יכנס בדרך שער מזרחי שהוא משמש כניסה ויציאה ובא לו לאותו הפשפש : ועמד על מזוזת השער . אותו שער הקטן הוא הפשפש : את עולתו ואת שלמיו . עולת ראיה ושלמי חגיגה ומקרא זה מוסב על יום טוב , כך מצאתי בפירושים מדוייקים . ועמד על מזוזת השער . שער הפנימית היא אשר באר הוא הפשפש כדאמר מר איפשר קרבנו של אדם קרב ואינו עומד על גביו : ולא יסגר עד הערב . למה לא יסגר :

ובא הנשיא . בפתחו השער ההוא יבוא הנשיא דרך אולם השער הפונה אל החוץ כמ''ש ואילמיו אל חצר החיצונה ( לעיל מ ) וכאומר שיפתחו השער עד לא יבוא אל חלל אולם השער ולא ימתינו לפתחו עד שיבוא אל פתח השער וזה בעבור כבוד הנשיא : ועמד . הנשיא יעמוד סמוך למזוזות השער ר''ל בפשפש הדרומי משער ההיכל כי שם מקומו כמ''ש את הנשיא נשיא הוא ישב בו ( לעיל מד ) : ועשו . בהיותו עומד שם יעשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו וזהו במשך ימי המלואים שקרבו העולות אף בשבת אולם שלמים לא נזכר בקרבנות המלואים ואמר שלמיו אם הביאם נדבה בר''ח : והשער . הוא השער המזרחי הנפתח :

מפתן . הוא האסקופה וכן כרותות אל המפתן ( ש''א ה' ) :

ובא הנשיא, וכשיבא הנשיא לעמוד על קרבנות החינוך יבא דרך אולם השער מחוץ, כי בשער הפנימי היה האולם בחוץ, ויבא מן החצר החיצונה דרך אולם השער המזרחי (כי כשיבא לשער החצר החיצונה לאכל לחם שיבא ג''כ אל אולם השער, ששם האולם הוא בפנים, לא יבא מחוץ, כי השער של חצר החיצונה יהיה סגור תמיד, רק יבא לשם מבפנים דרך שער הצפוני או הדרומי (כנ''ל מ''ד ג'), אבל אל אולם שער הפנימי יבא מן החוץ, לפני התאים, ועמד על מזוזת השער והשתחוה כי יפתחו אז את השער, וישאר פתוח, ולא יסגר עד הערב, והטעם שישאר פתחו כדי.

על מזוזת. אצל המזוזה :

והשתחוו עם הארץ . כל היום וגם כל הבא ולערב יסגרוהו :

והשתחוו . בזה יתן טעם למה לא יסגר השער ואמר לפי שעם הארץ ישתחוו מול ההיכל דרך פתח השער ההוא בשבתות ובר''ח כי אז יהיו רגילין לבוא אל המקדש :

והשתחוו עם הארץ פתח השער יען שהוא בשבתות ובחדשים שאז יראו לפני ה', כמ''ש והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה' ולכן יהיה השער פתוח כל היום :

ביום השבת ששה כבשים . לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים ( מדבר כח ) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י''ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש :

ביום השבת . וזהו במשך זמן ימי המלואים : ששה וגו' . זהו בשביל המלואים מלבד הקרבנות שצותה התורה הבאים חובה ליום :

והעולה, עתה שב לקרבנות החינוך, העולה שיקרב לחינוך ביום השבת של ק''ץ ימי החינוך, יהיו ששה כבשים חוץ מקרבנות היום :

מתת ידו . לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו :

מתת ידו . כפי נתינת ידו ר''ל כפי הרחבת ידו ונדבת לבבו :

מתת . מל' נתינה :

ומנחת איפה לאיל, שכן הוקבע מנחת האיל בכל ימי החינוך, ולכבשים מנחה מתת ידו, ר''ל שלכבשים יביא ששית האיפה לכל כבש, שזה שיעור התרומה שנותנים לנשיא מן החומר, כמ''ש (מ''ה י''ג) זאת התרומה ששית האיפה מחומר החטים, ושיעור זה שנותנים לידו תרומה הוא שיעור מנחת הכבש, וכן אמר בפי' (בפ' י''ד) שמנחת הכבש היא ששית האיפה, ובפסוק ז' אמר כאשר תשיג ידו ומבואר כמו שפירשתי :

וביום החדש פר בן בקר תמימים . מקרא זה דרשו רבותינו במנחות פר מה למדנו לפי שנא' בתורה ( שם ) ובראשי חדשיכם פרים בני בקר שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד לכך נאמר פר : וששת כבשים . מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו , מצאתי :

תמימים . כמו תמים או אמר לשון רבים על כל הפרים של כל ראשי החדשים :

תמימים. כמו תמים ויש בזה דרוש לחז''ל :

ולכבשים וגו' . ר''ל לכבשים יביא מנחה כפי השגת ידו ומרבית העושר שעמו :

תשיג ידו . לשון זה יאמר על ערך העושר וכן על פי אשר תשיג יד הנודר ( ויקרא כ''ז ) :

ובבוא הנשיא . ביום החודש ובשבת בראשית שאין ישראל מצווים על הראיה והוא בא להשתחוות : דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא . באותו שער עצמו יצא ואינו מצווה לעשות העזרה קפנדריא אבל במועדים שנאמ' בהם ( דברים ט''ז ) יראה כל זכורך זקוק היא לעשו' קפנדריא כשאר העם היינו דכתיב בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו :

ובבא הנשיא . כאשר יבוא הנשיא לעמוד בשעת הקרבת קרבנותיו : דרך אולם השער יבוא . ר''ל לא יבוא דרך פתחי הלשכות התחתונות הפתוחות לחצר הפנימי שאין בהם אולם לפניהם כ''א יבוא בפומבי בשער הגדול דרך האולם הנמשך מהשער ולחוץ וכמ''ש למעלה כשיבוא לאכול לחם לפני ה' : ובדרכו יצא . בדרך השער שבא יהיה חוזר ויוצא :

ובבא הנשיא, עתה באר דבר אחר, שבעת יבא הנשיא לפנים אל העזרה לא יטרך לסבב ולצאת דרך שער אחר כמו העם כי יצא דרך אולם השער אשר בא בו :

ובבוא עם הארץ . דרך שער צפון וגו' . כי נכחו . יצא . מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה :

במועדים . כי אז החוב על כל ישראל להיות נראה בעזרה כמ''ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו' ( שמות כג ) : כי נכחו יצא . נגד המקום שבא יצא :

נכחו . נגדו כמו לנוכח אשתו ( בראשית כ''ה ) :

ובבוא, אבל בעת יבא עם הארץ להשתחוות לא יצאו דרך השער שבאו בו רק דרך השער השני שכנגדו, שאם נכנס בצפון יצא בדרום, (ומבואר מזה דרך שער מזרחי לא יהיה להם רשות ליכנס ולצאת הגם שיפתח ביום השבת, וכמ''ש בפסוק ג' והשתחוו ע''ה פתח השער, אבל ליכנס לתוכו אין להם רשות) :

והנשיא . גם הוא כשנכנס לעזרה לבא בפשפש ההיכל הדרומי להשתחוות גם הוא מצוה עליו לעשות העזרה קפנדריא ויבא דרך שער צפון ויצא דרך שער נגב עם שאר עם הארץ ונכנס ויצא נכחו דרך שער האחר וזהו בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו כולם הנשיא עם שאר העם ולא יבא דרך שער המזרחי כדרך שהוא בא ביו' החדש וביום שבת בראשית שהשער המזרחי אין נכחו שער במערב :

והנשיא . ר''ל אז במועדים גם הנשיא ילך בתוך העם ועמהם כי זהו הדרת כל מושל ללכת ברבת עם : בבואם . בדרך בואם יבוא עמהם ובדרך צאתם יצא הוא עם העם לא כדרך בואו בשאר ימות השנה שיבוא בשער המזרחי וחוזר בדרך שבא :

והנשיא בתוכם אבל בעת שיבא הנשיא בתוך העם, אז יצטרך לעשות כמו העם וליכנס דרך שער נגב או צפון ולצאת בשער שכנגדו וזה לכבוד העם, כי מ''ש שהנשיא יצא דרך השער שבא בו הוא רק אם יבא לבדו :

בבואם יבוא ובצאתם יצאו. הדין הוא שהנשיא נכנס ראשן ויוצא אחרון, ולכן על הביאה שהיא העקר והראשון אמר יבא בלשון יחיד, כפי הכלל שיסדתי בחבורי התו''ה (ויקרא סי' ר''ן), ובהיציאה שאינו יוצא ראשון ואינו עקר אמר יצאו בלשון רבים :

ובחגים ובמועדים . לתוספת ביאור כפל בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) או יתכן שאמר זה על שבועות ור''ה ויוה''כ שיהיו במשך ימי המלואים שלא יוסיפו בהם קרבנות שהמה בשביל המלואים אבל צוה להוסיף בהם מנחות על הקרבנות הקצובות בתורה מלבד המנחות הראויות להם כפי משפטי התורה והם יהיו בשביל המלואים ולכן יהיה בהם משפט אחר : מתת ידו . כפי נתינת ידו ר''ל לפי הרחבת ידו ונדבת לבבו :

ובחגים היינו בחג השבועות שנקרא חג, על שמביאים שלמי חגיגה, ובמועדים, היינו בר''ה ויוה''כ של ק''ץ ימי החינוך, תהיה המנחה איפה לפר, ר''ל אז יביא פר אחד כמו בר''ח ואיפה מנחה, ואיל אחד ואיפה מנחה, ולכבשים מתת ידו, ויביא ששה כבשים כמו בר''ח וששית האיפה לכל כבש כנ''ל (פסוק ה') (וסתם מספר הקרבנות, מפני שידענו שר''ה הוא ג''כ ר''ח ולא יגרע מר''ח) :

בחגים ובמועדים. עי' למעלה (מ''ה י''ז) :

וכי יעשה הנשיא נדבה . בששת ימי המעשה : ופתח לו את השער וגו' . לא נכנס בו להיכל אלא עומד שם והכהנים יעשו את עולתו ואת שלמיו והשתחוה ויצא שנאמר כאשר עשה ביום השבת ומה אומר ביום השבת ( כאן ) ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו וגו' : אחרי צאתו . ואינו אומ' כאן והשע' לא יסגר עד הערב כמ''ש ביום השבת שביום השבת הוא אומר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא לפיכך מניחו פתוח אבל בחול אין דרכם לבא להשתחות שכל אחד עסוק במלאכתו לפיכך וסגר את השער אחרי צאתו :

וכי יעשה וגו' . בששת ימי המעשה : ופתח לו וגו' . לבוא דרך בו : ועשה וגו' . הכהן העובד יעשה את עולתו ואת שלמיו בהיותו עומד שם : כאשר יעשה ביום השבת . שעושים הקרבנות בהיותו שם ואמר ביום השבת וה''ה ביום החדש ולקצר לא זכרו : ויצא . וכאשר יצא יסגור הסוגר את השער מיד אחרי צאתו כי בשבת ובחדש העם פנוים ממלאכה ודרכם לבוא להשתחוות לה' לכן יהיה פתוח כל היום אבל בששת ימי המעשה יהיו טרודים במלאכה ואין מי בא להשתחוות לכן יסגרו מיד אחרי צאתו :

וכי יעשה, עתה באר תורת הנשיא לימי החול, שהגם שבחול יהיה שער הפנימי סגור (כנ''ל פסוק א') אם יעשה הנשיא עולה או שלמים נדבה יפתח לו השער לכבודו גם בחול, רק שאז יסגר אחרי צאתו, כי בימי החול לא יבואו העם להשתחוות כמו בשבת ור''ח :

וכבש בן שנתו . עולת התמיד :

וכבש וגו' . גם זה יאמר על משך זמן ימי המלואים שמלבד התמידין הקצובים יביא עוד כבש אחד בן שנה בכל בוקר בשביל המלואים :

וכבש, עתה יבאר תורת החינוך לימי החול של ק''ץ ימי החינוך, שבכל יום יקריב כבש לעולה (חוץ מכבש התמיד) ועולת החינוך לא יעשה רק בכל בקר :

ששית האיפה . ירושלמית שהיא חומש של מדברית והן ב' עשרונים הא' למנחת התמיד וא' לחביתין ואף על פי שחביתין קריבין לחצאין מביא הוא בבקר עשרון שלם וחוצהו כמו ששנינו במנחות : לרוס את הסולת . אילפר''יסיר בלע''ז ל''א אימ''לליר בלע''ז לרוס את הסולת לכתת ולבלול בו את הסלת לשון רסיס כמו ( עמוס ו ) והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס :

תעשה עליו . על הכבש הנוסף בשביל המלואים : לרוס את הסולת . לזלף ולהשקות בו את הסולת להיות רטוב ממנו : מנחה לה' . ר''ל זה יהיה מנחה לה' מלבד מנחת התמיד הנזכר בתורה : חקות עולם תמיד . מחובר הוא למקרא שלאחריו לומר אל תחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת יחדלו מלהקריב התמיד והמנחה והשמן המוזכר בתורה כי חקות עולם תמיד יעשו את הכבש וכו' :

לרוס . ענין זלוף ונטיפה כמו רסיסי לילה ( ש''ה ה ) : הסלת . קמח יפה :

ומנחה תעשה עליו וגו' ששית האיפה, שזה שיעור מנחת הכבש בימי החינוך כנ''ל, ושמן שלישית ההין, הגם שלפי החשבון היה לו לההביא ששית ההין, כי החשבון הוא הין לאיפה וששית ההין לששית האיפה, באר שיהיה לרוס את הסלת ולרככה בשמן הרבה, מנחה לה' חקת עולם תמיד, ר''ל כל מה שבארתי עד הנה הוא רק למצות מנחת החינוך, והוא רק לשעה לא לעולם, אבל חוץ מזה יביא את המנחה המיוחדת לה' אשר היא חקת עולם תמיד שיביא מנחת תמידין בבקר בבקר כהלכתו :

לרס. לזלף על הסולת, מענין רסיסי לילה, שהם טפים נוטפים ונוזלים, ותרגום כרביבים עלי עשב כרסיסי מלקושא :

בבקר . בכל בקר יקריבו והיא עולת תמיד מבלי הפסק וכאומר הנה בשביל המלואים יוסיפו זה אבל לא יגרעו ממה שאמרה התורה :

ועשו, ר''ל ולא יבוטל הקרבת התמיד ע''י כבש שיביא לחינוך, כי בכל זה יעשו את הכבש היינו כבש התמיד, ואת המנחה ואת השמן, כפי מצות התמיד, עשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין, בבקר בבקר עולת תמיד, שיבא עולת תמיד כפי מצות התורה בכל בקר, וכ''ש שלא יתבטל תמיד של בין הערבים, הרי הנביא עצמו פירש דבריו שכ''ז יהיו למלואים וקרבנות חובת היום לא יתבטלו :

כי יתן וגו' . אם יתן הנשיא בחייו מה מנחלתו לאחד מבניו : נחלתו היא . כאומר הנה המתנה קיימת כי הלא נחלתו היא ותהיה לבניו אחרי מותו כי אחוזתם היא בנחלה ר''ל כי הבנים יאחזו בנחלתו א''כ מה לי בחייו מה לי אחרי מותו :

אחוזתם . ענין החזקה :

כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא, ר''ל שאין דינה כמתנה שתחזור ביובל רק כנחלה, ותהיה לבניו של בנו, ולא תחזור אל האחים ביובל, ומבאר הטעם כי אחוזתם היא בנחלה, אחר שבל''ז יירש אותה לכן אינה חוזרת ביובל, וגם למאי דקיי''ל דאחין שחלקו לקוחות הם עכ''פ נוטל כנגד חלקו וא''כ דינו כנחלה :

שנת הדרור . שנת היובל : ושבת . כמו ושבה : אך נחלתו בניו להם תהיה . כמו אך לבניו תהיה נחלתו ולא תנתן לצמיתות לאחר :

והיתה לו . אל העבד ההוא : ועד שנת הדרור . עד היובל יחזיק בה העבד וביובל תשוב אל הנשיא : אך נחלתו . נחלת הנשיא ראוי אך לבניו ולכן להם תהיה אחרי מות הנשיא כשלא תשאר ביד העבד :

הדרור . כן יקרא היובל כי הוא ענין חפשי כמו וקראתם דרור ( ויקרא כה ) : ושבת . כמו ושבה :

וכי יתן, אבל אם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו תשוב ביובל להנשיא, כדי שאך נחלתו בניו להם תהיה ר''ל שנחלתו אך לבניו, אך להם תהיה, ולא תוסב לזרים, ויש פלוגתא במתנה אם דינה כמכר לחזור ביובל, ולמ''ד דמתנה אין חוזרת ביובל נשתנה דין הנשיא בזה כמו שיבאר הטעם :

ושבת. התי''ו במקום ה''א ושבה : אך נחלתו. (נחלת) בניו, ואמר אך להוציא שלא יקח נחלת העם, כמ''ש בפסוק שאח''ז :

להונתם מאחוזתם . לעשוק מהם מה מאחוזת נחלתם להנחיל אותם לבניו ורק מאחוזתו ינחיל את בניו :

להונותם . ענין עושק כמו ולא יוגו עוד ( לעיל מה ) : יפוצו . ענין פזור כמו נפצו צאנו ( לעיל לד ) :

ולא יקח, כדי שלא יקח הנשיא מנחלת העם, שאם יועיל מתנותיו ותוסב נחלתו לזרים יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם כדי להוריש לבניו, וכבר באר (בסי' מ''ה פ''ח) שלכן נתנו לו חלק בארץ כאחד השבטים שלא יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם, וע''י שלא יוכל לתת מנחלתו מתנה עולמית עי''כ מאחוזתו ינחיל את בניו למען אשר לא יפוצו עמי כמו שהיו במלים הקודמים שלקחו שדום העם, והעם נפוצו מאחוזתם מפני פחד ומגור, אבל כשיהיה לו נחלת הארץ לא יבא לידי כך :

ויביאני במבוא . דרך האמה שבזוית בית החליפו' שנכנסין בו לאויר עשרים שבין הלשכות שבצפון לבין תאי ההיכל : אשר על כתף השער . שער הצפוני כתף השער אשר מן השער למערב : הפינות צפונה . שיש להם פתחים לצד חצר החיצונה לצפון ופתחים היו להם לאויר העשרים : בירכתים ימה . בסוף הלשכות למערב :

ויביאני . המלאך הדובר בי הביאני בדרך ביאה שהיה בעבר שער הצפוני של חצר הפנימי בסוף הכותל כלפי המערב בדרך האמה הפרוצה כמ''ש ולפני הלשכות וכו' דרך אמה אחת ( לעיל מב ) : אל הלשכות הקדש . בדרך המבוא ההוא הביאני אל צד מלשכות אל מקום הכהנים לא לצד המסיבה והצלעות אשר יקראו גם המה בשם לשכות : הפונות צפונה . אל הלשכות שבפאת צפון : והנה שם . ראיתי שם מקום מובדל וגדור בכל רוחב חלל אויר העשרים אמה שבין הלשכות בסוף החלל כלפי המערב :

במבוא . בדרך ביאה : כתף . עבר וצד : הפונות . מלשון הפנות : בירכתים . בקצה וסוף כמו ולירכתי המשכן ( שמות כו ) :

ויבאני במבוא הנה עד עתה עמד בעזרת ישראל אצל שער הצפון כנזכר למעלה (מ''ד ד') עתה יצא מן שער הצפון, והגיע אל הדרך ההולך בכתף השער שהוא דרך העשר אמות ששם המבוא מהקדים אל המערב לפני לשכת החמשים, שמשם יבא דרך גדר החצר אל דרך העשר אמות שלפני לשכת העשרים (כנ''ל מ''ב ט' י' י''א) ושם הכניסו אל לשכת העשרים (דרך האמה אחת שנכנסו לשם מצד צפון (כנ''ל שם פסוק ד'). שהם לשכות הקודש שנתקדשו בקדושת עזרה, וראה שבלשכת העשרים שבצד מערב יש מקום מוכן לבשל :

הלשכות הקדש. כמו הארון הברית, הלשכות לשכות הקדש :

לבלתי הוציא . כמו להוציא שקדשי קדשים נפסלין ביוצא : לקדש את העם . ת''י לאתערבא עם עמא :

לבלתי הוציא וגו' . אותו המקום יהיה מיוחד לזה כדי שלא יוציאם אחר הבשול אל החצר החיצונה ר''ל אל מקום דריסת רגלי ישראל שהוא חיצונה למקום דריסת רגלי הכהנים כי אם יבשלו בעזרה במקום דריסת רגלי הכהנים בקל ישכחו להוציאם למקום דריסת רגלי ישראל ולא כן כשיבשלו במקום ההוא כי בעבור שהוציאם משם היא בפירצה דחוקה יזכור בדבר עד שלא יוציא ( אף שבע''כ יוציאם משם להביאם אל הלשכה העומדת מתחת וממעל לאכלם שמה אבל הואיל ותהיה דרך העברה אין לחוש כי בזה לא יחשבו שגם העם מקודשים לאכלם ) : לקדש את העם . ר''ל שאם יוציאם שמה יהיה נראה שגם העם מקודשים כמוהם לאכול עמהם בקדשי הקדשים :

יאפו . מלשון אפייה :

ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם, כי היה מקום לבישול השלמים בחצרות קטרות שיתבאר בפסוק כ''א והם היו בחצר החיצונה במקצוע החצר ששם לא נתקדש בקדושת עזרה, והראהו שלבישול קדשי קדשים יש מקום מיוחד במקום מקודש כדי שלא יוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם, הוא על צד המליצה שיוציא הקדש ממחיצתו אל העם והחול כאילו תפקע הקדושה מן הקדש אל העם והחול, כמו ולא יקדש את העם בבגדיהם :

מקצוע . אנגל''אש בלע''ז :

ויוציאני . בדרך האמה הפרוצה : והנה חצר במקצוע החצר . ראיתי שבכל ארבעת מקצעות החצר היה בנין חצר קטנה אחת בכל זוית :

מקצועי . זויות וכן ומקצעותיו לו ( לעיל מא ) :

ויוציאני, משם הוציאו אל החצר החיצונה, וראה שבכל מקצוע יש חצר מיוחד :

חצרות קטורות . שנינו במסכת מדות אין קטורו' אלא שאינן מקורות ושם מפרש מה היו משמשות : מהקצעות . בזוית מקצעות החצר :

בארבעת . ר''ל החצרות שהיו בארבעת המקצעות היו חצרות קטורות ר''ל לא היו מקורות אבל היו פתוחות ממעל למען יצא קיטור העשן מתבערת האש כן אמרו רבותינו ז''ל : ארבעים אורך . ממזרח למערב : ושלשים רוחב . מצפון לדרום : לארבעתם מהקצעות . ר''ל כן היה לארבעת החצרות אשר היו במקצעות החצר החיצונה :

קטורות . ענין עשן כמו כקיטור הכבשן ( בראשית יט ) : מהקצעות . כמו מהמקצעות ר''ל מהזויות :

חצרות קטרות, ר''ל שהיו בלי תקרה מלמעלה שיצא הקיטור והעשן, ארבעים ארך הארך היה ממזרח למערב והרוחב מצפון לדרום וזה מוכרח שאם היה האורך מצפון לדרום, לא היה מקום ללשכת המאה כמו שתראה מדברי למעלה סימן מ''ב (פסוק א') :

חצרות קטרות. החצר הוא מה שא''ל תקרה, והם קטורות שניכר עליהם רושם הקיטור והעשן, שהושחרו ע''י הקיטור : מהוקצעות. בנין הפעל. מן ואת הבית יקציע, שהוקלף הסיד מעליהם ע''י העשן והאש הבוער שם תמיד :

וטור סביב בהם . שורת נדבך חומת אבנים בולט מן החומה סמוך לארץ ובו נקבים מקום שפיתת קדרות ומתחת הטור חלל להסיק בו אור מתחתיו והקדרות מלמעלה : ומבשלות עשוי . הוא החלל מתחת שפיתת הקדירות :

וטור סביב בהם . שורה של אבנים רחבות בלטה מחומת הכותל מסביב סמוך אל הקרקע ובה נקבים נקבים ובהם יעמידו הקדרות לבשל בהם בשר קדשים : סביב לארבעתם . כן היה מסביב לארבעת החצרות : ומבשלות עשוי . ר''ל מקומות עשויות לבשל ולהבעיר האש היו מתחת השורות ההן בחלל שביניהן אל הקרקע והקדרות יעמדו ממעל בנקבי השורות וכן יהיה דרך הבשול :

וטור . ענין שורה וכן שלשה טורי גזית ( מ''א ו ) :

וטור, טורי אבנים יצא סביב הכותל עשוי כשפיתת קדרות ותחתיהם מבשלות להבעיר אש לבשל :

וטור. שורה של אבנים שעליהם שפיתת קדרות :

את זבח העם . חזה ושוק של שלמים שאינן נפסלין בצאתו חוץ לעזרת ישראל כמו החטאת והאשם :

ויאמר אלי . המלאך הדובר בי אמר אלי החצרות האלה הם בית המבשלים ולתוספת ביאור אמר אשר יבשלו שם וכו' : את זבח העם . ר''ל זבחי שלמים שיש לעם חלק בהם והכהנים משרתי הבית יהיו מבשלים באלה המקומות חלקם מן השלמים והוא החזה ושוק כי חצר החיצונה הוא מקום כשר לאכילת קדשים קלים :

ויאמר אלי אלה בית המבשלים לבשל שם שלמים ותודה והחזה ושוק שלוקחים הכהנים שנאכלים בכל מקום :