הנני אליך . הנה אני אפנה אליך אתה גוג וכו' :

ואתה בן אדם, מפני שבנבואה הקודמת כבר נבאו הנביאים לפניו, (כמ''ש האתה הוא אשר דברת בימים קדמונים, אמר ואתה בן אדם הנבא שיחדתי לך נבואה פרטית ביחוד שלא נבאו הנביאים, ואמרת הנני אליך גוג, נבא שאחר מפלתו זאת יתחזק שנית ויאסף מחנותיו שנית על ירושלים, וז''ש. (ב) והעליתיך מירכתי צפון שתעלה שנית על הרי ישראל למלחמה, והנה בפעם הראשון אומר והיה ביום בוא גוג על אדמת ישראל, שיהיה מפלתו תיכף בבואו בגבולם ועל אדמתם, אבל בפעם השני יגיע על הרי ישראל, ויצור על ירושלים, ואז.

וששאתיך . כמו והשאתיך על עמי כמו תהלי' פ''ט לא ישיא אויב בו :

ושובבתיך . אעיר לבך להיות שובב ומורד ואסית אותך ואעל' אותך ממקומך מפאת צפון :

ושובבתיך . ענין מרד והליכה בדרכי הלב : וששאתיך . ענין הסתה ופתוי כמו הנחש השיאני ( בראשית ג ) :

וששאתיך. פי' הרד''ק מענין השאה ופיתוי, או מענין ששית, שיביא עליו שש משפטים, דבר, דם, וגשם, אבני אלגביש, אש, וגפרית, וגם יל''פ על שילחמו שם שש מחנות שלשה מול שלשה (כמ''ש למעלה סי' ל''ב) והוא יהיה הששי הלוחם :

והכיתי . אכה בקשתך למען תפול מיד שמאלך כי בה מחזיקים את הקשת ור''ל לא תצלח עם כלי המלחמה :

והכיתי, שאז ילחם ה' בו עד שלא יוכל לירות בקשת ובחיצים כמ''ש (זכריה י''ח) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואז.

לעיט . לעופות הדורסים ולחית השדה אתנך למאכל :

אגפיך . חיל צבאות עם : לעיט . כן יקרא עוף דורס וכן לעיט הרים ( ישעיה יח ) ולתוספת ביאור אמר צפור כל כנף ר''ל כל בעל כנף :

על הרי ישראל תפול ויהי למאכל לעוף ולבהמה, ואח''כ.

לעיט צפור כל כנף. העיט הוא הדורס, ומוסיף גם צפור הבלתי דורס, ומוסיף גם כל כנף, צרעה וזבוב ודומיה :

על פני השדה תפול . במקום המלחמה : כי אני דברתי . וכן יקום :

על פני השדה תפול, שבירדם מן ההרים יהיה בהם המגפה אשר יגוף ה' את הצובאים על ירושלים (כמ''ש בזכריה י''ד) ויפלו על פני השדה :

וביושבי האיים לבטח . הם הבאים עם גוג שהיו יושבים לבטח בארצותם על האיים : כי אני ה' . הנאמן במאמרי :

ושלחתי אח''כ תבוא המגיפה והכליון גם במדינתו וגם ביושבי האיים המופרדים מבני אדם, ויושבים לבטח, ואז יכירו גם הם כי אני ה' :

ולא אחל את שם קדשי . שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם ( לעיל ל ) עם ה' אלה ולא יכול להצילם :

אודיע . אפרסם שם קדשי בתוך עמי ישראל : ולא אחל . ר''ל לא אניח עוד את שמי להיות מחולל : כי אני ה' קדוש בישראל . שאני ה' הקדוש שוכן בישראל :

אחל . מל' חלול :

ואת שם קדשי אודיע, כי אז אודיע לישראל שאני מנהיגם בדרך הקדושה שהיא התרוממות והתעלות מן הדרך הטבע, ולא אחל את שם קדשי עוד שיאמרו מבלי יכולת, עד שכל הגוים ידעו כי אני ה' קדוש בישראל ומנהיגם בהנהגה השגחיית נסיית :

הנה . באה . עתה באה הזמן ונהיתה התשועה וזהו היום אשר דברתי ויעדתי בו תשועה :

הנה באה, מפני שהיום הזה מיועד סתום וחתום ולא הודיעו ה' לשום נביא וחוזה ולבא לפומא לא גליא, ועדיין אינו במציאות בעולם החזיון בפועל, רק בעת שיבא הדבר ויהיה אז הוא היום אשר דברתי אז יבא אל מציאות הדבור ואז יתרשם בפועל :

והשיקו . כמו תנור שהשיקוהו בלשון משנה : בנשק . אנא''ר מורא''ש בלע''ז :

בנשק וגו' . ר''ל בידות הכלים ההם שהם של עץ : ובמקל יד . הוא כלונס ארוך ובראשו כעין מחט ברזל ובו הורגים אנשים בזריקה : שבע שנים . כי יהיו רבים מאד :

ובערו והשיקו . מל' הבערה והיסק וכפל הדבר במ''ש : בנשק . כלי זיין כמו נשק בית היער ( שם כב ) : וברומח . חנית :

ויצאו יושבי ערי ישראל, שלא יצאו עד עתה למלחמה יצאו אל השלל, ואז יקחו כלי הנשק לבער בם אש, כי לא יצטרכו מעתה לכלי נשק אחר שה' נלחם להם, ולא יוכלו להשתמש בם רק להבעיר בעציהם ובערו והשיקו, בין מה שיבערו לחמם, בין מה שישיקו התנורים לאפות, יהיה בנשק ומגן וצנה וכו' עד שכל מיני כלי זיין יתבטלו אז, (כמ''ש (ישעיה ב') לא ישא גוי אל גוי חרב, וכתתתו חרבותיהם לאתים), ויהיו רבים כ''כ עד שיספיקו להבעיר בהם שבע שנים, הגם כי.

ובערו והשיקו. הביעור הוא לחמם, וההסק הוא לאפות בו, כמ''ש והיו לאדם לבער וכו' אף יסיק ואפה לחם (ישעיה מ''ד) :

את שולליהם . את העובדי כוכבים אשר שללו אותם בימי הגולה :

ישאו . ענין לקיחה : יחטבו . ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך ( דברים כט ) :

שלא ישאו עצים מן השדה, כדרך שבמקום שאין יער מלקטים עצים של קוצים כסוחים המפוזרים בשדה, וגם במקום שיש יערות והעצים מצויים לא יחטבו מן היערים, כי אסיפות כלי הנשק יהיה קל יותר מרוב רבויים, ולא תאמר הלא קל להם יותר לחטוב מן היערים הסמוכים להם, אומר ושללו את שולליהם אחר שבל''ז יצאו לשם לשלול ולבוז יקחו עמהם גם כלי הנשק הנשאר בשלל ומן הברזל שעליהם יעשו כלים, והעצים יבערו :

אתן לגוג מקום שם קבר . מקום שיהא שם קבר להם לפי שהוא מזרעו של יפת שכסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה : גי העוברים . גי שהם עוברים את ים כנרת להביא משם פירות גינוסר תמיד : קדמת הים . ת''י במדנח ים גינוסר : וחוסמת היא את העוברים . וסוגרת היא את העוברים כמו לא תחסום ( דברים כה ) שרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור לפיכך יעברו עליהם ויקברו אותם ומנחם פתרו בספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפגרי' :

אתן לגוג . ר''ל לאנשיו : מקום שם קבר . הוא כמו הפוך מקום קבר שם וכמו כל הרע אויב בקדש ( תהלים עד ) ומשפטו כל אויב הרע בקדש ור''ל אתן להם מקום קבר שם בישראל בארצם : גי העוברים . בגיא שעוברים בו אל קדמת הים למזרחו של הים : וחוסמת היא את העוברים . מפלת מרבית הפגרים תסתום ותסגור את העוברים שמה כי לא ימצאו שם מקום פנוי לעבור עוד שם והגיא ההוא יהיה נשכח מרגלי בני אדם ולכן יקברו שם את גוג ואת המון עמו : וקראו . שם הגיא יקראו גיא המון גוג ר''ל בזה הגיא נקברים המון גוג :

גי . עמק : וחוסמת . ענין סתימה וסגירה כמו לא תחסום ( שם כה ) :

והיה ביום ההוא, הנה נבא כדניאל על גוג, ויטע אהלי אפדני בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו, שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון, מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו, שקדמת הים שיטע שם אהלי אפדני נמצא גיא בין שני הרים, עד שהעוברים קדמת הים יתעכבו שם מלכת דרך ישרה מפני הגיא הזה כי היא חוסמת ומונעת את העוברים, ושם יפלו ע''י ה' בחזירתם אל אהליהם אצל הים, ושם יקברו אותם ומפרש.

גיא העברים קדמת הים. שהיה במערב והגיא בצד קדים במזרח, והעוברים למזרח מן הים יפגעו בגיא הזה : וחוסמת. מלשון לא תחסום שור בדישו, שסותם הדרך :

למען טהר . ר''ל לא יקברום בעבור כבודם כ''א למען טהר את הארץ ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו :

בל תאמר שהם בעצמם יקברו חלליהם, כי הם יפלו כולם ואין קובר מביניהם, רק בית ישראל יקברום למען טהר את הארץ מן העיפוש והסרחון ומן הטומאה, וזה יתמיד שבעה חדשים :

וקברו כל עם הארץ . שמתו שם : והיה להם לשם . כל העכו''ם יספרו את שמם לשבח ולחסד אין לך כאומה זו רחמנים יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו :

כל עם הארץ . כולם יתעסקו בקבורתם : והיה להם לשם . מה שכולם נתעסקו בקבורתם שבעה חדשים יתפרסם בעולם ולגדולה תחשב להם שכ''כ המון רב נהרגו בעבורם : יום הכבדי . היום הזה יהיה לי לכבוד מה שהאבדתי המון רב לנקום נקמתי :

וקברו, הנה הדרך הוא שיזהרו העם מקבור את המתים במגפה, ובפרט החללים ששכבו ימים רבים בלי קבורה שמעלים עיפוש ודבר ויתדבק בקוברים, ורק יפרישו אנשים מיוחדים לזה, והעם יזהרו מן הקוברים פן ידבק בהם הדבר, אבל אז יקברו כל עם הארץ, וזה יהיה להם לשם שמזה יראו כולם כי הם נשמרים מה' ואינם יראים מדבר וממגפה כמ''ש לא תירא מפחד לילה מדבר באופל יהלך, וזה יהיה יום הכבדי שיתראה כבוד ה' והשגחתו הפרטיית על ישראל ושמירתו אותם מכל פגע, כמ''ש ה' ישמרך מכל רע :

ואנשי תמיד . אנשים המותמדים לכך יבדילו ישראל כדי לעבור בארץ ללקט את המפוזרים : מקברים את העוברים . מקברים עם העוברים את הפגרים החוסמין ומעכבין את המעבר שהעוברין את הים מקברים אותם להנאתם , את העוברים עם העוברים כך שמעתי וכן ת''י : את הנותרים על פני הארץ . רחוק מן המעבר שאין העוברי' את הים מתעסקים בהם לקוברם יקברום אלה המותמדי' ומובדלים לכך : מקצה שבעה חדשים . יכלו מרבית הפגרים הנראים לעינם להקבר ומאז והלאה יחקורו בארץ במקום המסתרים בחוחים ובין הקוצי' ויקברו מה שימצאו :

ואנשי תמיד יבדילו . אחר שכולם יתעסקו בקבורתם שבעה חדשים יבדילו עוד אנשים להיות תמיד עוברים בארץ לחפש אחר ההרוגים לקבר עם העוברים ובסיועתם את הפגרים הנותרים ע''פ הארץ לטהר אותם כי עוברי דרך סימנו וציינו מה שמצאו בדרך מהלכם כמ''ש במקרא שלאחריו והאנשים המובדלים היו מחפשים על סימני ההרוגים לקברם : מקצה . מסוף שבעה חדשים יתחילו לחקור ולחפש אחר ההרוגים כי במשך שבעה חדשים יקברו אותם הנראים לעין כל :

יבדילו . ענין הפרשה : את העוברים . עם העוברים : מקצה . מסוף : יחקורו . ענין חיפוש ודרישה :

ואנשי תמיד, וחוץ מזה שכל העם יתעסקו לקבור החללים אצל הגיא ששם היה המלחמה, יבדילו אנשים שיעסקו בתמידות להיות עוברים בארץ לקבר את העוברים, שנותרו על פני הארץ, אלה מן הצובאים שנודדו ועברו בארץ ומתו במגפה ונפלו באחת המקומות יקברו אותם שם במקומו, כדי לטהר את הארץ, וזה יארך שבעה חדשים, כי אחר שבעה חדשים כבר יעוכל הבשר, וגם החיות והעופות יאכלו בשר ההרוגים עד עת הזאת, ומאז לא יקברו העצמות במקום שימצאום, רק מקצה שבעה חדשים יחקרו וידרשו אם ימצא עצמות באיזה מקום לציין עליהם :

אנשי תמיד. שיבדילו אנשי תמיד, ר''ל מתמידים בזאת, כמו עולת תמיד ארחת תמיד : את העוברים. מאנשי גוג :

ועברו העוברים בארץ . הולכי דרכים שיראו עצם אדם : ובנה אצלו ציון . סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות עד בא אנשי התמיד המובדלים לחקור וקברו אותן :

ועברו . וכאשר יעברו האנשים העוברים בארץ בדרך מהלכם : וראה . אם מי מהם יראה עצם מאדם יבנה אצלו דבר מה להיות לציון ואות למען ימצאוהו האנשים המובדלים המקברים : עד קברו אותו . הציון יהיה עומד שם עד יקברו אותו המקברים הם האנשים המובדלים : אל גיא . בגיא המון גוג יקברוהו במקום כל הפגרים :

ציון . סימן ואות כמו מה הציון הלז ( מ''ב כג ) :

ועברו, אחר ז' חדשים כשיעברו העוברים וראה עצם אדם (כי לא יהיה עוד עצם שיש עליו בשר רק עצם לבד) ובנה אצלו ציון שיוכר המקום וישמרו מקרוב אליו, אם מפני הטומאה, אם מפני הנגף, כי הנס הזה שלא יוזקו מן הנגפים לא יארך רק ז' חדשים, ולכן יבנה ציון ולא יגע בו עד קברו אותו המקברים הם ילקטו העצמות ויקברו אל גיא המון גוג :

וגם שם עיר המונה . וגם העיר ששמה עיר הומיה מרוב אדם היא עיר הגדולה גם היא חיל יושביה שם יקברו : וטהרו . את ישראל בארץ את טהרותיהם ותרומותיהם . המונה . לא מפיק ה''א לפי שה''א אחרונה משמשת שם דבר המונה כמו הומיה :

וגם שם עיר המונה . ר''ל כמו שהגיא ההוא יקרא גיא המון גוג לזכרון ששם מקום קבורתם כן העיר הסמוכה לאותו גיא תקרא בשם המונה על שם המון גוג הנקברים בסמוך לה : וטהרו הארץ . ר''ל וע''י זה יהיה כל הארץ טהור מטומאה כי כל הטומאות יביאו אל המקום ההוא הנודע ומפורסם בקריאת שם הגיא והעיר הסמוכה לו ע''ש מרבית ההרוגים הנקברים שמה :

וגם, ור''ל וכמו שיקרא הגיא גיא המון גוג, כן יקרא עיר שששם נטעו אהליהם קרוב אל הגיא, יקרא בשם עיר המון גוג, לזכר ששם היה ושם נעשה הנס ושם נפלו, ולהשמר מן העיר הזאת הטמאה כמדור העמים, ובזה יטהרו את הארץ :

לצפור כל כנף . כל בעל כנף : על זבחי וגו' . הוא חיל המון גוג :

ואתה בן אדם. הודיע למה בסוף שבעה חדשים לא ימצאו עוד הרוגים שיש עליהם בשר, כי ה' הכין החיות והעופות שיאכלו את בשרם, וז''ש אמור לצפור כל כנף, הקבצו המפוזרות יתקבצו ביחד, ואחר שיהיו מקובצים יתאספו לבא ביחד אל מקום ההרוגים, כי זה ההבדל בין קבץ ובין אסף כמ''ש (בישעיה י''א) על זבחי אשר אני זבח לכם. שהוא זבח גדול, {{{א}}} ממהות המאכלים, בשר ודם,

הקבצו, האספו. הקבוץ הוא שיתקבצו הנפזרים, ואח''כ יאספו שהוא הכניסה אל שדה המלחמה, כמ''ש (ישעיה י''א) ובכ''מ :

אלים כרים ועתודים פרים . מלכים ודוכסי' שלטונין ושרים : מריאי בשן . שור של פטם קרוי אלמר''י בלשון ערבי :

אלים כרים וגו' . ר''ל משובחים ושמנים כאילים וככרים וכו' והוא ענין מליצה :

כרים . כבשים שמנים : ועתודים . הם הזכרים מן העזים : מריאי בשן . ענין פטום ושמן כמו ושלם מריאכם ( עמוס ה ) ובשן הוא מקום מרעה שמן כמ''ש פרות הבשן ( שם ד ) ור''ל פטומים ומשומנים במרעה בשן :

{{{ב}}} מאיכות המאכלים וטובם בשר גבורים ודם נשיא הארץ שכולם אילים כרים וכו' ובשרם ודמם טוב :

לשבעה . להיות שבע ממנו : לשכרון . ר''ל יהיה די ויותר מהצורך עד להשתכר ואחז בל' המליצה כאלו הוא יין המשכר :

{{{ג}}} מכמות המאכל החלב כדי שביעה והדם כדי שכרון :

סוס ורכב . ר''ל העופות והחיות ישבעו מהסוסים הנופלים במלחמה ומרוכביהם ומקבוצת הגבורים וכל איש מלחמה וכפל הדבר כדרך המליצה :

ושבעתם על שלחני גם אחר הסעודה יעמוד השולחן נכון, ועוד תמצאו סוס ורכב וכל מיני מאכל, מיתר החללים הנופלים :

את משפטי . את פורענותי יושטיצ''א בלע''ז :

ונתתי את כבודי . אז אפרסם כבודי בין העכו''ם ויראו משפט הנקם שעשיתי בהם את מכת ידי אשר שמתי בהם :

ונתתי וחוץ מזה אתן כבודי בגוים כמ''ש (ישעיה ס''ו) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים וכו' וראו את כבודי בגוים, ומפרש שזה יהיה, {{{א}}} ע''י שיראו הגוים את משפטי שהענשתי אותם על עונותיהם ובמקום שחטאו, מדה כנגד מדה, {{{ב}}} ואת ידי, וכחי, כי העונש יהיה בדרך נס ויראו יד ה' כי חזקה היא :

כי אני ה' אלהיהם . המושיע אותם מיד הקמים עליהם : מן היום . כי מאז לא אעזבם עוד ביד העכו''ם ולכן ידעו מאז שאני אלהיהם :

והלאה . ולהלן :

וידעו, ומזה ימשך שני דברים, {{{א}}} אל ישראל, שמן היום ההוא והלאה ידעו שאני ה' אלהיהם שאלהותי מתיחס אליהם בהנהגה נסיית השגחיית :

וידעו הגוים כי בעוונם גלו בית ישראל . כשיראו את גבורתי יכירו כי לא מקוצר ידי היה שלא הושעתים אלא בעוונם הסתרתי פני מהם וגלו :

וידעו הגוים . כשיראו גבורתי ידעו שלא מקוצר יד לא השארתי את ישראל בארצי אלא שגלו בעבור עוונם על אשר מעלו וכחשו בי ולכן הסתרתי פני מהם ונתתים ביד אויביהם וכמעט כולם נפלו בחרב :

מעלו בי . כחשו ושקרו בי כמו ומעלה בו מעל ( במדבר ד ) ת''א ותשקר ביה שקר : כולם . ר''ל רובם כי הרוב ככל :

{{{ב}}} וידעו הגוים, שתחלה היה חילול ה', {{{א}}} על הגלות, שאמרו עם ה' אלה ומארצו יצאו, ועתה ידעו כי גלו בעונם, שמפני שמעלו בי לכן ואסתר פני מהם, {{{ב}}} היה חילול ה' בגלות עצמו שכמה פעמים נמכרו לטבח ולהרג ולא הושיעם ה', עתה ידעו שמה שאתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כולם ע''י השמדות והגזרות שהיו בימי הגליות זה היה מפני, כי.

כטומאתם . כגמול טומאתם ופשעיהם כן עשיתי עמהם והסתרתי פני מהם לבל לראות בצרתם האדם המסתיר פניו מאת המיוסר על פיו למען לא יכמרו רחמיו :

כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם, שלכן ואסתר פני מהם בימי הגליות, ולולא המעל לא גלו ולולא הפשעים לא היה מסתיר פנים גם בימי הגליות :

וקנאתי לשם קדשי . ולבשתי קנאת תשועה ונקם למען שם קדשי שלא יתחלל עוד : וקנאתי לשם קדשי . בשביל שם קדשי כמו המקנא אתה לי ( מדבר יא ) :

לכן . הואיל וכבר קבלו הגמול לכן כה אמר וכו' : את שבות . את בני השבי של יעקב : וקנאתי . אנקום נקמת שם קדשי אשר חללוהו הכשדים באמרם שיד ה' קצרה :

שבות . מל' שבי הגולה : וקנאתי . ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי ( שם כה ) :

לכן כה אמר ה', נגד הגלות עתה אשיב שבות יעקב, ונגד הצרות שסבלו בעת הגלות. ורחמתי את בית ישראל, ויעקב הם עשרת השבטים הם רק נדחים ולא סבלו שמדות וא''צ רק השבה, וישראל הם שבט יהודה ובנימין שסבלו תלאות רבים הם צריכים רחמים, ונגד שהיה חילול השם וקנאתי לשם קדשי :

יעקב, בית ישראל. התבאר אצלי (ישעיה ט' ז') שכשבאו נרדפים יציין עשרת השבטים בשם יעקב, ושבט יהודה ובנימין בשם ישראל :

ונשו את כלימתם . בהיטיבי להם ולא אגמלם כרעתם אז ישאו כלימתם ויבושו מלהרים פנים ומנחם פי' ונשו כמו ( תהלים ל''ב ) אשרי נשוי פשע לשון כפרה :

ונשו וכו' . בשבתם וכו' . ר''ל בעת ישבו על אדמתם לבטח מבלי מחריד אז ישאו את הכלימה הראויה להם ולתוספת ביאור אמר ואת כל מעלם ר''ל את כל בושת המעל שמעלו בי כי המקבל טובה מרובה ממי שגמל עמו רעה הנה כשיזכור בהרעה יכלם מאד על קבלת הטובה ולכן אמר כשיקבלו הטובה יכלמו מן המעל שעשו הם :

ונשו . כמו ונשאו והיא מל' משא וסבל :

ונשו, נגד הגלות שהיה להם כלימה מגלותם ונשו את כלמתם, ונגד מה שחטאו נשו את מעלם, ומפרש (נגד ונשו את כלמתם) בשבתם על אדמתם לבטח ולא יגלו עוד :

ונשו. לשון כפרה כמו אשרי נשוי פשע, וענינו שיכופר ולא יזכר עוד, וקרוב להוראת נשה בשי''ן ימין שהוא ענין שכחה כמו נשיתי טובה :

בשובבי . בעת אשיב אותם לארצם מבין הכשדים : ונקדשתי בם . בהתשועה שאעשה להם אהיה מקודש לעיני הבבליים כי לא יחללו עוד שמי לומר מבלי יכולת לא הושיעם :

בשובבי . מלשון השבה :

(ונגד את מעלם) אמר בשובבי אותם מן העמים (שלא היו מפוזרים ביניהם), וקבצתי אותם מארצות שמן העמים נפוצו בארצות וצריכים קבוץ כמ''ש כ''פ. ונקדשתי בם לעיני גוים רבים כי יתקדש ה' ע''י מעשיהם הטובים וע''י הנסים שיעשה עמהם ובזה ישכחו את מעלם :

ולא אותיר . אחד מהם בגולה :

וידעו וגו' . אז יבינו שאני ה' הוא המנהיג אותם ומושל בם : בהגלותי . ר''ל במה שהגליתי אותם אל העכו''ם ולא מצאו מנוח עם כי היה רב כוחם ובמה שאכניס את כולם על אדמתם ולא אשאיר מי מהם בארץ האויב ולא יוכלו להחזיק בהם מזה יכירו וידעו שאני ה' אלהיהם המנהיג אותם ומושל בם :

וכנסתים . מל' הכנסה :

וידעו, ואז יכירו כי גם בהגלותי אותם אל הגוים הייתי ה' אלהיהם והגלות לא היה לרעה רק לטובה ובהשגחתי הפרטיית, כי גאולת כורש לא היתה גאולה אמיתית, ולא היה עת התקון המקוה, והיה בה ד' חסרונות, {{{א}}} שהלכו ברצון כורש, ואז וכנסתים על אדמתם בעצמי, {{{ב}}} שאז לא שבו כולם לא''י ואז ולא הותיר עוד מהם שם :

ולא אסתיר . אחז במשל מבן אדם שאם אינו רוצה למלאות שאלת מי מסתיר פניו ממנו לבל יראהו ולא יסתיר פנים ממי שירצה למלאות שאלתו : אשר . ר''ל אשר זאת אעשה להם אשפוך רוח נבואתי עליהם למען יישירו דרכם ויהיו מוכשרים לקבל מרבית הטובה אשר ישאלו עליה :

{{{ג}}} שאז הסתיר פני מהם בכל פעם כמו בימי היונים והרומים ואז לא אסתיר פנים, {{{ד}}} שאז לוקח מהם רוה''ק והנבואה, כמ''ש ה' דברים חסרו בבית שני ואז אשר שפכתי רוחי על בית ישראל שישוב אליהם רוה''ק והנבואה : (השאלות הקיימות לפי דעת המפרשים בענין צורת הבית, ראה בסוף הספר)