אל גוג . כך שם המלך : המגוג . שם האומה כד''א גומר ומגוג ( בראשית י ) :

אל גוג ארץ המגוג . מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל גוג אל ארץ המגוג : נשיא ראש . כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) ועל גוג יאמר שהוא נשיא גם על משך ותובל :

גוג . כן שם המלך : המגוג . משך ותובל . שמות אומות והיו מבני יפת כמ''ש בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ( בראשית י ) :

שים פניך אל גוג, כבר התבאר למעלה (סי' ל''ב), כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א' מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים. וחז''ל קבלו שג' פעמים יבא גוג על ירושלים. ופה באר שני פעמים והפעם הג' התבאר בזכריה (סי י''ד), וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נמולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישב ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה. לבא עליהם, וזה יהיה ע''י התעוררות מעם ה', וז''ש.

הנני אליך . הנה אני אפנה אליך אתה גוג וכו' :

הנני אליך גוג, כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם כי הרומיים המחריבים היו אז ראש להאומות שאח''כ נקראו השם הכולל אדום על שם אמונתם. כמ''ש המפ' הקדמונים, וכמ''ש מהרי''א בספריו באורך. ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט :

ושובבתיך . אעשה אותך שובב אנבו''יישיר בלע''ז כל ההולך בשרירות לבו נקרא שובב כמו ( ישעיה נ''ז ) וילך שובב בדרך לבו : ונתתי חחים בלחייך . דרך חיה להוציאה בחחים שבלחייה לפי שאינה רוצה לצאת גם אני אתן בלבך הרהורין ויצר המושך אותך מארצך לבא על ארץ ישראל :

ושובבתיך . אתן בלבך להיות שובב ומורד ואתן חחים בלחייך למשוך אותך ע''י כדרך שמושכים החיות אל מקום הנרצה ר''ל אעיר לבך אל הדבר ואוציא אותך ממקומך עם אנשיך במרבית סוסים ופרשים וכולם יהיו מלובשים במלבושי פאר ויהיו עם רב בצנה ובמגן וכולם יתפשו חרבות כדרך אנשי מלחמה :

ושובבתיך . ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו משובה ישראל ( ירמיה ג ) : חחים . הם הטבעות שמשימים בלחיי החיה למושכה ע''י וכן ויביאוהו בחחים ( לעיל יט ) : בלחייך . כן נקראו חלק הפה ממעל ומתחת : מכלול . מלשון כל ר''ל כלול בכל יופי : צנה ומגן . שמות כלי מלחמה עשויים להציל ממכת חרב וחנית : תופשי . אוחזי : חרבות . מל' חרב :

ושובבתיך, החיה תצא מארצה, אם ע''י שובבות שאז תצא ברצון, אם ע''י שאחר מושך אותה בחחים, אומר כי תלך מעצמך ע''י שאשובב אותך, וגם אוציאך ע''י חחים בעל כרחך, הוצאתי אותך ואת כל חילך ומפ' שאנשי החיל יהיו רוכבי סוסים ופרשים ויהיו לבושי מכלול, ועמהם יהיה גם עם רב המתנדבים לצאת עמו, וז''ש קהל רב וגם הם ישאו צנה ומגן להגן בפני חרב וקשת, וגם כולם יהיו תופשי חרבות :

ושובבתיך. מענין בנים שובבים והחיה השובבה תגבר בה הפראיית : וחחים. משימין בלחי החיה הרעה למושכה בם (כנ''ל כ''ט ד') : צנה ומגן. צנה בפני חרב, ומגן בפני קשת, עז''א תופשי חרבות כולם, משא''כ אח''כ אמר מגן וכובע ולא הזכיר צנה, כי הם רק רובי קשת :

אתם . יהיו אתם בעזרתם : כולם מגן וכובע . כולם יבואו במגן וכובע :

וכובע . כן יקרא כלי המגן שעל הראש :

פרס בצד האחר ילכו גם חיל ישמעאל, שהם פרס, ועם פרס יהיו כוש ופוט, פרס הם אחים עם עילם, וכוש קרובים לאשור ופוט למצרים, והם האומות שחשב למעלה (סי' ל''ב) מצרים ואשור ועילם :

וכל אגפיה . כל סביביה :

ירכתי צפון . היושבים בפאת צפון : עמים רבים אתך . יבואו עמך :

אגפיה . כנפיה וכן וכל אגפיו ( לעיל י''ב ) ויאמר על התפשטות החיילות :

גומר, וגם יהיה גומר וכל אגפיה שהם אינם נמולים, ובית תוגרמה אשר בצפון (לאפוקי תוגרמה השוכנים בארץ יון שהם שייכים להישמעאלים, והם ילכו עם מצרים בצד האחר) וכן עמים רבים אתך כמ''ש (למעלה סי' ל''ב) אדום וכל נסיכיה ונסיכי צפון כולם וכל צידוני :

הכון והכן לך . הכון אותך והכן לך חיל אחרי' , הכון הזדמן : והיית להם למשמר . דרך המלכים לתת לב על חיילותיהם היאך יצאו ולהעמיד משמרות שלא יבא משחית על חילו בלילה :

הכון והסן לך . הכון עצמך והכן לך אחרים וז''ש אתה וכל קהליך הנאספים עליך לעזרה : והיית להם למשמר . כי שמירת החיל מן הנזק מוטל על ראש הצבא :

הכון . מל' הכנה : קהליך . אסיפת עם :

הכון בעצמך והכן את חילך ומפרש (הכון) אתה (והכן) לכל קהליך, ואמר הנקהלים עליך, כי בין החיל הזה ימצא ג''כ הנקהלים עליו (כענין ויקהל עליהם קרח את כל העדה) שהוא הקהלה להתנגד אליו, כי קהלת הישמעאלים שהם פרס כוש ופוט הוא בעצם כנגדו. והיית להם למשמר ר''ל ואתה תשמור אותם מעשות רע. כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאח''כ יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו (כמ''ש למעלה סי' ל''ב) :

הנקהלים עליך. קהל שאחריו מלת על הוא לריב ומלחמה על מי שיקהל עליו, כמו ויקהל עליהם קרח את כל העדה : למשמר. כמו ויעמד משמר עליהם (נחמיה ד') :

מימים רבים תפקד . מימים רבים שחטאת לי תפקד עתה לפני לזכור עונותיך ולהשיב גמולך ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב ששבו יושביה מן הגולה אשר גלו שם ע''י חרב האויב : אשר היו לחרבה תמיד . זה שנים רבות וסמוך לבואך עליה' חזרו : והיא מעמים הוצאה . והיה לך לשום על לב שהיא מעמים הוצאה והמוציאה מן העמים לא יעזבנה בידך :

מימים רבים תפקד . תהיה נזכר להפרע ממך על מה שעשית מימים רבים והוא כי המה עזרו אל האויב הבא על ישראל : באחרית השנים . בסוף השנים תבוא אל ארץ אשר שבו יושביה להתיישב בה ממקום שגלו ע''י חרב האויב : מקובצת מעמים רבים . המה נקבצו בה מן העמים הרבים שהיו פזורים שמה בגולה : על הרי ישראל . עתה יפרש מה הוא הארץ ואמר על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ר''ל זה זמן רב : והיא . העדה היושבת עתה בה הוצאה מן העמים ממקום גלותם ועתה המה כולם יושבים לבטח :

תפקד . ענין זכרון כמו וה' פקד ( בראשית כא ) : משובבת . מלשון הושבה :

מימים רבים תפקד, אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שעשית מימים רבים בימי קדם שהרעות לישראל, לכן יסבב ה' שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת ר''ל שיהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם, ועתה היא, {{{א}}} משובבת מחרב שהחרב הרגה תמיד בעמיה, {{{ב}}} מקבצת מעמים רבים ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם, {{{ג}}} על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ועתה היא מעמים הוצאה, שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ, וישבו לבטח כולם, שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם :

מימים רבים תפקד. כמו ומרוב ימים יפקדו (ישעיה כ''ד כ''ב), עונות של ימים רבים : משובבת. לשון השבה, כמו בשובבי אותם מן העמים, או מענין הנחה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון :

כשואה . כחשך המכסה את הארץ , שואה ברואינ''ה בלע''ז :

ועלית . אתה תעלה עליהם למלחמה ותבוא פתאום כחשך הבא פתאום ולפי מרבית העם תהיה כענן המכסה את הארץ וחוזר ומפרש מי הם יהיו כענן ואמר אתה וכל אנשי חילך ועמים רבים אשר עמך ומוסב למעלה שאמר מימים רבים תפקד כי באחרית השנים תבוא וכו' ושם תקבל גמולך משלם :

כשואה . ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה ( איוב ל ) : אותך . עמך :

ועלית, ועלייתך תהיה בשני פנים, מצד אחד כשואה תבוא כי מרוב הסוסים והפרשים יהיה נראה שבאת כשואה וחשך להחשיך אורם ולהרגם, ומצד אחר כענן לכסות הארץ תהיה כי רבוי העם שאינם מבני החיל שיבואו עמך (הגם שישראל יהיו מועטים ולא יצטרך לבא עליהם ברוב עם כל כך) מראה שבאת כענן המביא מטר ומכסה הארץ, ר''ל שאתה רוצה להושיב את הארץ באוכלוסין לא להחריבה, ומפרש כשואה תבא אתה וכל אגפיך שהם החיל, וכענין תהיה ע''י עמים רבים אשר אתך שיכסו הארץ ברבוי המונם כענן ר''ל לא יודע תחלה אם באת להחריב את הארץ ולהגלות יושביה כשואה או באת רק לתפוס מלכות שם ולהושיב בה עמים רבים ולהגן עליה כענן המביא מטר וגשמי נדבות :

יעלו דברים . יסקון הרהורין מחשבת רעה להלחם כנגדי :

ביום ההוא . בעת שישובו ישראל אל אדמתם : יעלו דברים וכו' . ר''ל תהרהר הרהורים :

כה אמר ה' והיה ביום ההוא, ר''ל תחלה בעלותך לא תדע בעצמך ע''מ אתה עולה אם להחריב את הארץ, אם לתפוס בה מלכות ולהושיב בה דיורין, רק ביום ההוא שתהיה שם אז יעלו דברים על לבך מה שלא חשבת מקודם, וחשבת מחשבת רעה :

יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה. העלאה על לב קטנה מן המחשבה (כמ''ש ישעיה ס''ה י''ז) ובא על הציור שעולה על לבו לפי שעה, כמו אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' (מ''ב י''ב ה'), ואחריו המחשבה שמעיין בציור שעלה על לבו וחושב עליו, ואחריו האמירה בפיו :

על ארץ פרזות . יושבי כפרים מאין חומה שבוטחים במעוזם ואינ' יראים להתאסף אל ערי מבצר : פרזות . כמו מערי הפרזי מאין חומה : אבוא . אל השוקטים ואראה מה הוא מבטחם :

על ארץ פרזות . על היושבים בערי הפרזי : אבוא השוקטים . אבוא אל השוקטים במנוחה ויושבים לבטח ר''ל אינם נשמרים מן האויבים להתאסף בערי המבצר כי לבם בטוח מן האויב ולכן יושבים מבלי חומה סביב ואין להם בריח ודלתים וכאומר והואיל וכן אכבוש אותם בקלות רב :

פרזות . כן יקראו הערים אשר אין חומה להם וכן פרזות תשב ירושלים ( זכריה ב ) : השוקטים . מל' השקט ומנוחה : ובריח . הוא המטה הסוגר הדלתות :

ואמרת, מפרש הדברים שיעלו על לבך, הוא שתאמר הלא א''צ ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד, כי הארץ תהיה קשה לכבוש מפני ג' טעמים, {{{א}}} אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר אעלה על ארץ פרזות, {{{ב}}} אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר אבוא השקטים יושבי לבטח ר''ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א''ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח, {{{ג}}} אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר כולם יושבים באין חומה וכו' וא''כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק.

אבוא השקטים. אל השוקטים, השקטים שאין רגש ומרד בפנים. יושבים לבטח. שא''ל מלחמה מבחוץ. (עי' ישעיה ל' ט''ו) :

להשיב ידך על חרבות נושבות . להשחית שנית את הערים שהיו חורבות עד הנה ועכשיו נתיישבו : ואל עם מאוסף . מעמים העושים עתה מקנה וקניין : על טבור הארץ . על גובה וחוזק הארץ כטבור זה שהוא אמצעי של אדם ומשופע מכל צדדיו :

לשלול שלל . תחשוב לשלול שללם ולהשיב ידך לבוא שנית למלחמה על החרבות שנתיישבו מקרוב ולפי שכבר בא פעם בעזרת האויב כמ''ש למעלה לכן אמר להשיב ידך : מאוסף מגוים . המאוספים מבין העכו''ם ממקום גלותם : עושה מקנה וקנין . מאספים מקנה בקר וצאן ושאר דברים הנקנים : על טבור הארץ . על מצוע הארץ וגבהה ולפי שהטבור הוא אמצע הגוף קורא למקום המצוע בל' טבור :

עושה . ענין אסיפה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן ( בראשית יב ) : טבור . הוא השרר ובדרז''ל ופיו סתום וטבורו פתוח ( נדה ל ) וכן מעם טבור הארץ ( שופטים ט ) :

לשלול שלל, ר''ל רק ג' דברים, {{{א}}} מפני השלל והבז והקנין, {{{ב}}} להשיב ידך על חרבות נושבות להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה, {{{ג}}} מפני העם שהוא מאוסף מגוים ועי''כ הם עושים מקנה וקנין, כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו.

מקנה וקנין. כבר בארתי הבדלם בס' התו''ה אמור (סי' פ''ז) ששם מקנה מציין הפעולה שקנה אותי, ושם קנין הוא שם המופשט של הקנין עצמו, וכולל אף מה שהרויח בלא קנין כמו הולדות של שפחותיו ובהמותיו, ופירות שדהו, ועז''א (בראשית ל''ו) את מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש, ור''ל שעושה מקנה בכסף ומרויחים קנינים שהסחורה משבחת ומולדת ולדות ופרי בביתם :

וכל כפיריה . סוחרים חריפין שבה הרגילין לצאת ולשוט ככפירים בכל המדינות ויודעין איזה מקום העושר : יאמרו לך הלשלול שלל אתה . כלומר מי הגיד לך את מקום העושר הידעת כי לארץ מלאה שלל ובז אתה הולך ושם באמת תמצא הון עתק :

וכל כפיריה . ר''ל שריה וגדוליה : הלשלול שלל . בה''א השאלה אם בא אתה לשלול שלל וכאלו יאמרו הנה מוכנים אנחנו לקנות השלל מידך :

כפיריה . אריה בחור יקרא כפיר : הקהלת . אספת : לשאת . לקחת :

שבא, ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא''י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ''ש למעלה (כ''ז י''ב כ''ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת, הלשלול שלל אתה בא, ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ''ש (שמואל א' ל') זה שלל דוד, והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו ועז''א הלבוז בז הקהלת קהליך כי זה שייך אל הקהל אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין לסחורה, ובדרך זה תשלול שלל גדול, כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ''ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר, כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה :

כפיריה. האריות והשרום שלהם : שלל, בז. התבאר הבדלם ישעיה (א' א') שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לו נקרא בז, וכמ''ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר :

תדע . ת''י תדע פורענות גבורתי כלו' תדע ותכיר מי הוא מעוזם ומטבחם :

לכן . הואיל וכן יהיה הנבא וכו' : תדע . ר''ל יהיה ידוע ונגלה לך שיושבים לבטח ואינם נשמרים מן האויב :

לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג, כי היה בכאן שתי נבואות, {{{א}}} שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז''א הנבא בן אדם, {{{ב}}} מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז''א ואמרת לגוג. הלא ביום ההוא, ר''ל בעת חורבן בית שני בשבת עמי ישראל לבטח שאז ישבו על אדמתם תדע מה שתעשה עמהם כי אז. (טו-טז) ובאת ממקומך מירכתי צפון ועלית על עמי ישראל כענן, שאז עלית כענן לקחת את ארצם ולמלוך עליהם, כי תכלית הרומיים היו למשול על ישראל ולהרחיב מלכותם, וע''כ באחרית הימים תהיה ותתקיים, והבאותיך אז על ארצי לא כדי להחריבה רק למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם שעל ידי המופתים שאעשה בך יכירו כולם אלהותי איך אני שופט הגוים ומיסר הפושעים :

כענן . ר''ל ברבת עם כענן הבא לכסות הארץ : תהיה . הדבר הזה : והביאותיך . ר''ל אעיר לבך לבוא על ארצי למען ידעו אותי הגוים ויכירו בי בעת אהיה מקודש לעיניהם על ידך אתה גוג כי כשיעשה משפט יקודש שמו הגדול :

תהיה. הוא נוכח לזכר, תהיה במציאות לקבל עונש, וגם ר''ל תהיה גוג, אז ידעו כי אתה גוג :

האתה הוא . באותן הימים יאמר הקב''ה האתה הוא אותו אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל כגון יחזקאל וזכריה שאף הוא נתנבא על מלחמות גוג ומגוג ואספתי את כל הגוים וגו' ( זכריה יד ) ורבותינו אמרו אלדד ומידד הם נתנבאו עליו וזהו שנים האמור כאן אל תיקרי שנים אלא שנים ( בפת''ח ) שני נביאים נתנבאו נבואה א' בפרק אחד ( אבל לא בסגנון אחד ) :

האתה הוא . הנה אתה הוא אשר דברתי עליך בימים קדמונים ביד עבדי נביאי וכו' ועל ישעיה ויחזקאל וזכריה יאמר : שנים . ר''ל זה שנים רבות כי בבואו יעבור זמן דב מימי הנביאים ההם :

כה אמר ה' האתה הוא, ר''ל כי שם גוג ושם מגוג כבר ישכח בימים ההם עד לא ידעו כלל מי הוא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שנבא עליו, וז''ש באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי וכו' לעיניהם גוג, ר''ל באחרית הימים תהיה גוג שאז ידעו כי אתה הוא גוג. וז''ש האתה הוא שעליך דברו הנביאים בימים קדמונים, ביד עבדי הנביאים בימים ההם שנים ר''ל שנבאו עלים שנים רבות, וכן יל''פ בימים שנים, ששני נבואתם כמה פעמים, כי כן יבוא גוג שתי פעמים או שלש כדברי חז''ל :

והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו' :

והיה ביום זה שייך למעלה שדברתי בימים קדמונים להביא אותך עליהם ושביום ההוא ביום בוא גוג תעלה חמתי באפי, תעלה חמתי ר''ל שהחמה הפנימית השמורה בלב על רשעתם בימים קדמונים תעלה אז באפי להתגלות לחוץ, שזה ההבדל בין אף ובין חמה :

(יח-יט) חמתי. באפי, עברתי. הבדלם בארתי (למעלה ה' י''ב). שאף הוא האף החיצוני, וחמה הוא הפנימית, וכשתצא החמה לחוץ להנקם עלתה באפו, ועברה הוא שע''י הקצף יעניש את הכלל, עי' למעלה (כ''ב כ') :

רעש גדול . על ידי קולות ורעמים כמו שהוא אומר :

ובקנאתי . בעבור קנאתי דברתי באש עברתי : אם לא . הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר :

ובקנאתי . ענין כעס : עברתי . מל' עברה וזעם :

ובקנאתי, ואז דברתי בקנאתי על הרעות שעשו לישראל, אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול וזה מצד העברה הכללית שתתפשט על הכלל :

ונפלו המדרגו' . אני שמעתי שהם סלעי' הזקופי' ותלויים ונראים כנופלים ואני אומר הם תלי מגדלי' שחופרים סביב וזורקים העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות אשקלונ''ש בלע''ז כדי שיעמוד העפר ולאחר שנכבש יפה נוטלים המלבנים מעמידי המדרגה :

ורעשו וגו' . הוא ענין מליצה ור''ל חרדה גדולה תהיה בעולם : ונפלו המדרגות . הנעשים לעלות בהן על העליות והכל הוא ענין מליצה ויורה על גודל החרדה :

ורעשו . ענין נדנוד ותנועה חזקה : הרמש . כן יקראו בריות קטניות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף ( תהלים קמח ) : המדרגות . ענין מעלות כמו בסתר המדרגה ( ש''ה ב ) :

ורעשו מפני, עד שהרעש תתפשט בין על האדם בין על הבע''ח, השוחה, והמעופף, והחי ביבשה, והרומש, ובין על הדומם שיהרסו ההרים, והרעש הזה יל''פ כפשוטו כמ''ש בזכריה ונסתם מפני הרעש וכו', או שבא ע''ד המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאד, וכ''ז הצטייר במחזה הנביא ברעש והמולה גדולה :

המדרגות. פרש''י סלעים זקופים, ובלשון ארמית מעלות מדרגות :

וקראתי עליו לכל הרי חרב . לבא חרב בהם עליו , וקראתי וזימנתי ומה היא החרב שאקרא עליו חרבם של עצמם חרב איש באחיו :

וקראתי עליו . על גוג אקרא שיבוא החרב אל כל הרי מקום שהוא שם כמ''ש למעלה תבוא וגו' על הרי ישראל : חרב איש באחיו . החרב הבאה תהיה חרב איש בלב אחיו לגודל המהומה שיבוא בהם :

וקראתי, ופי' מה הוא הרעש שאקרא לההרים בשם חרב שההרים עצמם יהיו חרבות להרוג בהם ולכלות אותם, וכ''ז מליצה, ומפרש שהחרב הזה לא תהיה מאויב מחוץ רק חרב איש באחיו תהיה שאדום וישמעאל ילחמו איש באחיו, (כמ''ש בסימן ל''ב בארך) :

וקראתי. היא קריאת השם שאחריו למ''ד, ויקרא לה נבח, שיקרא שם ההרים חרב : ועליו. פי' בעבורו :

ואבני אלגביש . אבני ברד המאירות כאבנים טובות ששמם גביש כענין שנא' ( איוב כ''ח ) ראמות וגביש ורבותינו אמרו אל גב איש אבני ברד שהתחילו לירד על מצרים ועמדו באויר על גב האיש משה שהתפלל שלא ירדו כענין שנא' ( שמות ה ) לא נתך ארצה לא הגיע לארץ :

ונשפטתי אתו . אתווכח עמו בהבאת עליו דבר ושפיכת דם וגשם שוטף וכו' להומם ולאבדם וזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו לו :

ונשפטתי . ענין ויכוח כמו כי באש ה' נשפט ( ישעיה סו ) : אלגביש . אבני ברד דומות אל אבן יקר הנקרא גביש וכן ואתנה אבני אלגביש ( לעיל יג ) : וגפרית . שם המין הבוער :

ונשפטתי אתו, מצייר שהתחלת המשפט יהיה בדבר ובדם שהם דברים טבעיים ורגילים, שיוכלו לתלות אותם במקרה ובטבע, כי כן דרך המלחמה שישפך דם הרבה ושיתפשט דבר מרוב ההרוגים והחללים, עז''א ונשפטתי בנפעל וכאילו ישפט עמהם, כי עדיין יכחישו ידו הגדולה, ואח''כ גשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו שזה עונשים שמימיים ונסיים, שניכר לכל כי אצבע אלהים הוא, ואז.

והתגדלתי . ואז אהיה מגודל ומקודש ונודע ומפורסם לעיני גוים רבים וידעו הכל שאני ה' ואין עוד זולתי :

והתגדלתי, יכירו שאני גדול ושכל הסבות מאתי, ושאני קדוש מובדל מן הטבע ומתנשא עליו באותות ומופתים, ועי''כ ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' :